אליהו אילת
אליהו אילת (אפשטיין) (16 ביולי 1903 – 21 ביוני 1990) היה מזרחן ודיפלומט ישראלי, שגריר ישראל הראשון בארצות הברית, ונשיא האוניברסיטה העברית בירושלים.
אליהו אילת בעת שהיה שגריר ישראל בלונדון בשנת 1958 | |||||||
לידה |
16 ביולי 1903 סנובסק, ברה"מ | ||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|
פטירה |
21 ביוני 1990 (בגיל 86) ירושלים, ישראל | ||||||
מדינה | ישראל | ||||||
מקום קבורה | הר המנוחות | ||||||
השכלה | האוניברסיטה האמריקנית בביירות | ||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
ביוגרפיה
עריכהאליהו אילת נולד בשנת 1903 בעיר סְנוֹבְסְק שבפלך צ'רניגוב של האימפריה הרוסית (בתחום המושב היהודי, כיום באוקראינה) למנחם אפשטיין, סוחר עצים, ולרבקה לבית ריפ (ממשפחת רבנים, מצאצאי הגאון רבי אליהו רגולר מקאליש). למד ב"חדר" וכן עברית, ואחר כך למד בגימנסיה רוסית. בתקופת המהפכה הרוסית, בעת לימודיו בגימנסיה, הצטרף לתנועת הנוער של "צעירי ציון". הוא הוסיף לפעול במסגרתה במחתרת בימי אוקראינה הסובייטית, וגם לאחר שסיים את לימודיו ופנה ללימודי רפואה באוניברסיטת קייב. בשנת 1922, כשהיה בן 19, השתתף שם בוועידה ציונית חשאית, ונאסר עם יתר משתתפיה שנתפסו. לאחר שחרורו בסיועו של "הפרקליט הפוליטי" מארק ראטנר מהכלא,[1] עבר למוסקבה, שם המשיך בפעילות ציונית גלויה ומחתרתית, ונבחר לחבר המרכז הרוסי של תנועת "החלוץ".
בקיץ 1924 עלה לארץ ישראל, והיה חבר בחבורת הדרום.[2] בשנים 1927–1928 עבד עם פלוגה יהודית של פועלי בניין במעון וברבת עמון. לאחר מכן החל ללמוד במכון ללימודי המזרח באוניברסיטה העברית בירושלים והתעניין במיוחד בבדואים. בעקבות זאת ביקר בשנת 1931 אצל שבט בדואי כדי ללמוד על מנהגיהם, ואת רשמיו מהביקור פרסם בספר "הבדוים: חייהם ומנהגיהם". בהמשך למד באוניברסיטה האמריקאית בביירות, ובשנת 1934 החל לעבוד במחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, כמנהל האגף לארצות השכנות. היה חבר משלחת הסוכנות היהודית לוועידת סן פרנסיסקו ב-1945 שנאבקה לניסוחו והכללתו של סעיף 80 פרק 12 למגילת האומות המאוחדות. מ-1945 שימש כנציג הסוכנות בוושינגטון, ושם קיבל מנשיא ארצות הברית הארי טרומן את ההודעה בדבר הכרת ארצות הברית במדינת ישראל. התמנה לציר ראשון ואחר-כך כשגריר ישראל הראשון בארצות הברית, ואחר-כך, בין השנים 1950–1959, שימש כשגריר ישראל בבריטניה. בין השנים 1962–1968 כיהן כנשיא האוניברסיטה העברית. בשנת תשכ"ח קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטה זו[3] (כותרת הדיסרטציה: "תוכניות בריטיות לקשירת הים התיכון והמפרץ הפרסי על ידי שרות אניות קיטור בנהר פרת ומסילת הברזל בעמק הפרת בשנים 1834–1872)".
בטרם מונה לשגריר ישראל בארצות הברית, עִברת את שמו לאליהו אילת. כאשר נכבשה אילת במסגרת מבצע עובדה שלח לו שר החוץ משה שרת הודעה מוצפנת: "לאליהו אילת, אפשטיין בידינו".
פרסם ספרים ועשרות מאמרים.
ארכיונו של אילת מפוצל בין הארכיון הציוני המרכזי[4] ומחלקת הארכיונים של הספרייה הלאומית בירושלים[5].
פרסומיו
עריכהספרים:
- הבדוים: חייהם ומנהגיהם, תל אביב: א.י. שטיבל, תרצ"ג.
- חאג' מוחמד אמין אל-חוסיני: מופתי ירושלים לשעבר (אישיותו ושלבי עלייתו). תל אביב: רשפים ומשרד ראש הממשלה – לשכת היועץ לענייני ערבים, תשכ"ח 1968.
- יומן סן פרנסיסקו: תחילת המאבק הציוני בארגון האומות המאוחדות, תל אביב: דביר, תשל"א 1971. (תורגם לאנגלית בשם "Zionism at the UN: a diary of the first days")
- בריטניה ונתיביה להודו: תוכניות בריטיות לקשר את הים התיכון והמפרץ הפרסי על ידי שירות אניות קיטור בנהר פרת ומסילת ברזל בעמק הפרת, בשנים 1834–1872, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשל"א, 1971.
- ישראל ואילת: המאבק המדיני להכללת אילת במדינה היהודית, אילת: עירית אילת באמצעות הוצאת מסדה, 1971 (חוברת; הופיעה גם באנגלית:
Israel and Elath: the political struggle for the inclusion of Elath in the Jewish State; the Lucien Wolf memorial lecture to the Jewish Historical Society delivered in London June 1966, London: published for the Jewish Historical Society of England [by] Weidenfeld & Nicolson, 1966.)
- שיבת ציון וערב: פרקי עיון ומעשה, תל אביב: דביר, 1974.
- המאבק על המדינה: וושינגטון, 1945–1948 (בשני כרכים), תל אביב: עם עובד והספרייה הציונית על-יד ההסתדרות הציונית העולמית, תש"מ 1979–תשמ"ג 1982.[6]
- מבעד לערפל הימים: פרקי זכרונות, ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 1989.[7]
- Eliahu Elath, Zionism at the UN: a diary of the first days (translated from Hebrew by Michael Ben-Yitzhak; foreword by Howard M. Sachar), Philadelphia: Jewish Publication Society of America, 1976.
פרסומים נוספים:
- 'שיחות עם מוסא אל-עלמי', יהדות זמננו, ב': 1-44, תשמ"ה.
- 'כוית: רשמי מסע', [תרצ"ח].
- 'אלג’זירה: הארץ ותושביה', תרצ"ט–ת"ש. (הופיע באנגלית:
"Al Jezireh", Journal of the Royal Central Asian Society, vol. 27, January 1940 (London: The Royal Central Asian Society, pp. 68-82)
- 'הניסיונות להתיישבות יהודית בחורן', טבע וארץ, י [ג], תשכ"ח 1968.[8]
- "Notes from a paper on the present conditions in the Hauran", Journal of the Royal Central Asian Society, vol. 23, October 1936 (London: The Royal Central Asian Society), pp. 594-615,
- "Bedouin of the Negeb", Palestine Exploration Fund Quarterly, April 1939 (London: The Royal Central Asian Society), pp. 59-73.
- "Hauran: rise and decline", Palestine Exploration Fund Quarterly, January 1940 (London: The Royal Central Asian Society), pp. 13-21.
- "The Druzes of Palestine", Journal of the Royal Central Asian Society, vol. 29, January 1942 (London: The Royal Central Asian Society), pp. 52-63.
- "Israel’s relations with the emerging states in Africa and Asia", The Central Conference of American Rabbis' Yearbook, Vol. LXXI, 1961 (New York), pp. 248-263.
- "Harry S. Truman - the man and the statesman", Jerusalem: The Hebrew University of Jerusalem, The Harry S. Truman Research Institute, 1977 (Harry S. Truman lecture, 1).
בעריכתו
עריכה- Memories of Sir Wyndham Deedes / edited by Eliahu Elath, Norman Bentwich and Doris May, London: Victor Gollancz Ltd. in association with The Anglo-Israel Association, 1958.
לקריאה נוספת
עריכה- 'אפשטין, אליהו', בתוך: דוד קלעי, ספר האישים: לכסיקון ארצישראלי, תל אביב: מסדה – אנציקלופדיה כללית, תרצ"ז, עמ' 56–57. (הספר בקטלוג ULI)
קישורים חיצוניים
עריכה- דוד תדהר (עורך), "אליהו אילת (אפשטיין)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ז (1956), עמ' 2897
- ד"ר יוסף קרוק, אליהו אילת – דיפלומטיה ועממיות, דבר, 13 במאי 1960
- אמנון כהן, אליהו אילת ז"ל, המזרח החדש ל"ג (1991)
- אליהו אילת (1903-1990), דף שער בספרייה הלאומית
- מידע על אליהו אילת בקטלוג הספרייה הלאומית
- אליהו אילת, בלקסיקון הספרות העברית החדשה
- Richard D. Lyons, Eliahu Elath, a Founder of Israel And an Ardent Zionist, 86, Dies, New York Times, June 22, 1990 (obituary)
מפרי עטו:
- עלייתו של המופתי, מעריב, 30 באפריל 1967; המשך
- מת שייך השייכים בעבר הירדן, מעריב, 8 בספטמבר 1967; המשך
- אליהו אילת, 'הציונות הפיניקית' בלבנון, קתדרה 35, 1984, עמ' 109–124
- אליהו אפשטין, מעמדה של תורכיה, מערכות גיליון 5, ינואר 1941
הערות שוליים
עריכה- ^ יוסף קרוק, תחת דגלן של שלוש מהפכות - כרך ב', תל אביב: מחברות לספרות, 1972, עמ' 48
- ^ חגי אשד, מוסד של איש אחד: ראובן שילוח, חלק א: בכוחו של המשולש, פרק ראשון: "שייך" ו"לא שייך"; רבקה גובר, מורשה להנחיל, עמ' 107, 115.
- ^ היום - חלוקת תארים באוניברסיטה העברית בירושלים, דבר, 7 ביולי 1969
- ^ אליהו אילת, בקטלוג הארכיון הציוני המרכזי בירושלים
- ^ ארכיון אליהו אילת, בספרייה הלאומית
- ^ ראו כמה ביקורות: צבי מגן, 'גורמים עוינים בדרך למדינה', תמורות: ירחון לענייני מדיניות וחברה, ינואר 1982, 45–51; מנחם קאופמן, 'ארצות הברית במרכז החזית המדינית', גשר: כתב-עת לעניינים יהודיים, כ"ט (109): 155–159, 1983; צבי גנין, הדיפלומטיה של החלשים, הציונות י', 1985, עמ' 313–317 .
- ^ ראו ביקורת: אריה לבבי, 'מורשתו של דיפלומט דגול', גשר: כתב-עת לעניינים יהודיים, ל"ו (122): 102–107, 1990.
- ^ וראו גם: צבי אילן, '"החלוץ" בסוריה וההתיישבות בחורן 1928–1936', פעמים: פרקי עיון במורשת ישראל במזרח, 14: 45–56, 1982.