אלימלך-שמעון רימלט
אלימלך-שמעון רִימַלְט (1 בנובמבר 1907 – 5 בנובמבר 1987) היה פוליטיקאי ישראלי, מראשי המפלגה הליברלית, גח"ל והליכוד, ציר בשני קונגרסים ציוניים[1], שכיהן כחבר הכנסת במשך כ-26 שנים והיה לתקופה קצרה גם שר הדואר בממשלת ישראל החמש עשרה, תקופת האחדות הלאומית שלאחר מלחמת ששת הימים.
 | |||||||
| אלימלך-שמעון רימלט, 1969 | |||||||
| לידה |
1 בנובמבר 1907 בוכניה, גליציה, האימפריה האוסטרו-הונגרית  | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
5 בנובמבר 1987 (בגיל 80) ישראל | ||||||
| מדינה |
 ישראל | ||||||
| תאריך עלייה | 1939 | ||||||
| מקום קבורה | בית העלמין קריית שאול, תל אביב-יפו | ||||||
| השכלה | בית המדרש לרבנים בווינה, אוניברסיטת וינה | ||||||
| עיסוק |
פוליטיקאי, איש חינוך, מחנך | ||||||
| מפלגה |
הציונים הכלליים | ||||||
| סיעה | ציונים כלליים, המפלגה הליברלית הישראלית, גח"ל, הליכוד | ||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
  | |||||||
ביוגרפיהעריכה
אלימלך-שמעון רימלט נולד בבוכניה שבגליציה. למד בחדר ובישיבה, וכן בבית-ספר תיכון עברי בקרקוב. היה ממייסדי אגודת הנוער העברי "עקיבא" בפולין. הוסמך לרב בבית המדרש לרבנים בווינה ברוח האורתודוקסיה המודרנית. קיבל תואר דוקטור בפילוסופיה באוניברסיטת וינה, על מחקרו בבלשנות שמית. היה רב קהילה באינסברוק העיר ובמחוז טירול. היה פעיל בתנועה הציונית באוסטריה ושימש יו"ר ארגון הסטודנטים הציונים בווינה. בספטמבר 1938, לאחר האנשלוס, עבר לווינה וניהל שם את משרד ההגירה של הקהילה היהודית. במסגרת זו היה במשא ומתן עם אדולף אייכמן לקידום הגירתם של יהודי אוסטריה.
באביב 1939 עלה לארץ ישראל והיה למנהל בית הספר התיכון "אהל שם" ברמת גן, תפקיד אותו מילא במשך ארבע שנים. לאחר מכן עבר לכהן כמנהל מחלקת החינוך בעיריית רמת גן במשך כעשר שנים, עד 1952, בשנה האחרונה כבר במקביל לכהונתו כחבר הכנסת מטעם הציונים הכלליים. בין השנים 1955 ל-1959 כיהן כסגן ראש העיר.
רימלט היה חבר המערכת הקבועה של אנציקלופדיה תרבות ביחד עם אשר ברש, י. פרישמן, ונחום גבריאלי, אשר יצאה בהוצאת מסדה[2].
במקביל לתפקידיו בעיריית רמת גן, בין השנים 1951–1977 כיהן רימלט כחבר הכנסת, עד 1961 מטעם סיעת הציונים הכלליים ולאחר מכן מטעם המפלגה הליברלית, גח"ל והליכוד). היה יו"ר ועדת החינוך של הכנסת במשך שנים רבות. ב-1969 התמנה לשר הדואר בממשלת האחדות של גולדה מאיר (ממשלת ישראל ה-15). בתפקיד זה כיהן במשך 8 חודשים בלבד, עד לפרישת סיעתו מהממשלה.
בעניינים מדיניים היה רימלט בעל עמדה מתונה. באוגוסט 1974 הציג תוכנית מדינית לשלום בין ישראל וירדן, במסגרתה תוקם קונפדרציה כלכלית בין המדינות, המדינה תחולק למחוזות אוטונומיים וערבי הגדה המערבית יכלו לבחור בין אזרחות ישראלית או ירדנית[3]. ביולי 1975 ביקר בחריפות את חברי הכנסת מהליכוד שהשתתפו בניסיון ההתנחלות בסבסטיה, הוא סבר שעיקרון שמירת החוק הוא בעדיפות מעל כל שיקול אחר[4]. רימלט גם תמך בהסכם הביניים בין ישראל למצרים ב-1975, בניגוד לדעתו של מנהיג הליכוד מנחם בגין (אם כי בגין עצמו חתם על הסכם השלום עם מצרים ארבע שנים אחר כך)[5][6].
התמודד על נשיאות מדינת ישראל, אך החליט להסיר את מועמדותו. הצטרף להנהלת גימנסיה "מודיעים" שברמת גן עד לפטירתו ב-5 בנובמבר 1987.
על שמו רחובות ברמת גן וברעננה, וכן בית ספר יסודי בנתניה.
נכדתו היא נויה רימלט.
מספריועריכה
- דוד הראובני, השליח המסתורי : שלמה מולכו : שלהבת האמונה, (גדולי ישראל), הוצאת מסדה, תל אביב, 1961.
- דין וחשבון : הוועדה הפרלמנטרית לבחינת מבנה החינוך היסודי והעל יסודי בישראל, תשכ"ו-תשכ"ח, מוציא לאור : דפוס ג'רוסלם פוסט, תשל"א, 1971.
- הנהגה כל-לאומית ציונית מול סכנות מחוץ ומבית, מוציא לאור: המפלגה הליברלית - מחלקת ההסברה, תל אביב, תשל"ה, 1975[7].
קישורים חיצונייםעריכה
אלימלך-שמעון רימלט, באתר הכנסת - אלימלך-שמעון רימלט, באתר כנסת פתוחה
- דברים לזכרו וקווים לדמותו מפי שר האוצר משה נסים וחבר הכנסת ויקטור שם-טוב באתר הכנסת
הערות שולייםעריכה
- ^ מורשת רעננה
- ^ אנציקלופדיה תרבות יצאה כחוברת שבועית (48 חוברות לשנה במשך כ-4 שנים), מתשכ"א עד תשכ"ה, על פי המהדורה הבינלאומית בהוצאת האחים פברי, במילנו. האנציקלופדיה מאוגדת ב - 16 כרכים (כרך א-טז, 3072 עמודים)
- ^ רימלט מציע קונפדרציה כלכלית בין ישראל לירדן, מעריב, 19 באוגוסט 1974
- ^ רימלט: הפגנת חברי הליכוד עם מתנחלי סבסאיה - שגיאה פטאלית, מעריב, 29 ביולי 1974
- ^ דניאל בלוך, עימות בין רימלט לבגין, דבר, 31 במרץ 1975
- ^ דניאל בלוך, הליברלים נעשים עצמאיים, דבר, 5 במאי 1975
- ^ אתר הספרייה הלאומית, ערך : אלימלך-שמעון רימלט