אליעזר כגן

חוקר ספרות ישראלי (1914–2000)

אליעזר כגן (3 באפריל 19146 בנובמבר 2000) היה משורר, מתרגם, חוקר ספרות ומחנך ישראלי. מנהל בתי ספר, פרופסור[1] בחוג לספרות עברית באוניברסיטת חיפה. עסק בתורת המשקל (פרוזודיה) והחרוז ובספרות ההשכלה. חתן פרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת (1981) על תרגומו לאפוס הפרסי "שאהנאמה" ("ספר המלכים").

אליעזר כגן
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 3 באפריל 1914
סוויסלוץ', בלארוס עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 6 בנובמבר 2000 (בגיל 86)
חיפה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות היהודי חוף הכרמל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג ציפורה כגן עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס טשרניחובסקי עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

אליעזר בן נחמן כגן נולד ב-3 באפריל 1914 (ז' בניסן תרע"ד) בעיירה סוויסלוץ' שברוסיה הלבנה. בשנת 1925 עבר עם משפחתו לברסט ליטובסק (בריסק) שבפולין, שם למד בבית הספר התיכון 'תרבות' והיה פעיל בתנועת גורדוניה. בשנת תרצ"ג סיים את לימודיו התיכוניים וגויס לצבא הפולני, לקורס קצינים.

בסוף תרצ"ה (1935), לאחר סיום שירותו הצבאי, עלה לארץ ישראל ולמד באוניברסיטה העברית בירושלים. לפרנסתו עבד בבניין. בשנת 1940 קיבל תואר שני בספרות עברית, לשון עברית ופילוסופיה. בספטמבר 1939, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, התגייס למשטרת המנדט ושירת בירושלים ובים המלח עד שנת 1943. בתקופה זו התגורר בחדר שכור בביתו של הרב צבי יהודה הכהן קוק, עימו שמר על קשר אישי לאורך שנים.

בשנת 1943 החל לעסוק בהוראה בבית הספר "כפר ילדים" שבגבעת המורה (בית הספר המחוזי בעפולה), ובו היה מורה ומנהל במשך 11 שנים. בשנת תשי"ד-1954 מונה למנהל בית הספר התיכון תיכון עירוני מקיף קריית חיים בקריית חיים, והתמיד בכך 28 שנים, עד 1982.

בשנת תשי"ז החל לימודים לתואר דוקטור בחוג לספרות באוניברסיטה העברית, וב-1960 קיבל תואר דוקטור על עבודה שנושאה "מראות שתייה בשירת ביאליק", שנעשתה בהנחייתו של פרופ' שמעון הלקין. באותה שנה החל ללמד ספרות עברית בבית הספר הגבוה למדעי היהדות והחברה בחיפה, ועם ייסודה של אוניברסיטת חיפה היה בה פרופסור לספרות עברית במשך עשרים שנה.[1]

פעל להנהגת לימודי יידיש ולאדינו בבתי הספר התיכוניים,[2] ובשנת 1976 אישר משרד החינוך את הוראת השפות האלה.[3] היה יושב ראש הוועד של אגודת הסופרים בחיפה, ומייסד-שותף (ביחד עם פרופ' חיים שוהם)[4] של כתב העת הספרותי של אגודת הסופרים העברים "צפון: שנתון לספרות ואמנות", שאותו ערך (עם אחרים) בשנים 1989–1998 והיה הרוח החיה בו. פרסם מחקרים ותרגומים גם ב"מאזנים", "תרביץ", "כרמלית" (שנתון סופרי חיפה) ו"עקד".

כגן פרסם 10 ספרי שירה. לשם תרגום האפוס הפרסי "שאהנאמה" למד פרסית בהיותו בן 50. על תרגומו זה זכה בשנת 1981 בפרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת.[5]

בשנת תשנ"ח זכה בפרס ש. שלום לספרות מטעם עיריית חיפה על מפעל חייו בשירה.

אליעזר כגן נפטר בשנת 2000, בגיל 86. אלמנתו היא חוקרת הספרות פרופ' ציפורה כגן. נכדו הוא השחקן יובל סגל.[6]

ספריו

עריכה

ספרי שירה

עריכה
  • קרבן אשם : שירים (קריית ספר, תש"ה)
  • עזות מצח : שירים (קריית ספר, תש"ו)
  • שושנים בשחור : שירים (קריית ספר, תשי"ג)
  • עולם קטן : פואמה לירית (קריית ספר, תשי"ד)
  • פחד אין-אלוה : מרובעים (קריית ספר, תשכ"ד)[7]
  • אימה וזמר : שירים (פינת הספר, תשכ"ז)
  • סחיש (פינת הספר, תש"ל)
  • פעמון סדוק : שירים (הוצאת כרמל, תשנ"ב 1992)[8]
  • על גדות הלתה, איור: מנשה קדישמן, (תג הוצאה לאור, תשנ"ח 1998)
  • גבעת המורה : 81 מרובעים, איור: מנשה קדישמן, (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2000)

מחזה

עריכה
  • חיים ומשחק : מחזה בארבע מערכות (קריית ספר, תש"ח)

ספרי עיון

עריכה
  • מבוא לספרות ההשכלה : רשימות (אגודת הסטודנטים של בית הספר הגבוה, תשכ"ב)
  • המשקל והחרוז בשירה העברית החדשה (המכון האוניברסטאי של חיפה, תשכ"ד 1964)

תרגומים

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

מפרי עטו:

מתרגומיו:

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 "כגן, אליעזר", בתוך: 'לקסיקון משוררים בישראל היום, תל אביב: עקד, תשנ"ו 1995, כרך א, עמ' 75
  2. ^ ראו עוד: שמעון רפפורט, תלמידי תיכון קריית-חיים לומדים "מאמע-לשון" כשפה זרה שניה..., מעריב, 18 בנובמבר 1966
  3. ^ יידיש ולאדינו - מקצועות בחירה לבחינות בגרות, דבר, 13 במאי 1976
  4. ^ צפון ז (2004), 5
  5. ^ כגן, ארד, שפיגל ואמיר – חתני פרס טשרניחובסקי, מעריב, 21 בדצמבר 1980; פרס-טשרניחובסקי לא. כגן, צבי ארד ופרופ' נ. שפיגל, דבר, 9 בפברואר 1981
  6. ^ טלי ליפקין-שחק, אתה נכנס למונית ושוכח, באתר nrg‏, 27 בינואר 2006
  7. ^ על שני ספרי שירה, חרות, 10 באפריל 1964
  8. ^ חיים גורי, "שלום, ריכסי כפתור המעיל", מאזנים ס"ח 5, פברואר 1994, עמ' 19–21. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
  9. ^ שרה ס. סורודי, ספר המלכים של התרבות הלאומית האיראנית, דבר, 17 במרץ 1978, המשך
  10. ^ יהושע פרנקל, הפרי המר שמניבים זעזועים אלימים, באתר הארץ, 2 ביולי 2003