אמונות ימאים

אמונות ימאים הן מקבץ מידע מהתחום האי רציונלי, המהווה חלק מההשכלה הימית של אנשי הים. אשר בדרך כלל היו נפוצים ברחבי העולם. חלק מהאמונות הללו הן אמונות טפלות פופולריות, בעוד שאחרות מתוארות בצורה טובה יותר כמסורות, פולקלור, מיתוסים, אגדות, או תופעות שלא נמצא להן הסבר רציונלי.

סמליל הסירנה

סירנה מפתה ימאי לאי שלה, ציור של ג'ון ויליאם ווטרהאוס.

מקור ותפוצה

מקורן של אמונות הימאים נובע מהסיכונים הטבועים בכל הפלגה, וחשיבות המזל, טוב או רע, שיינתנו משמעות אסוציאטיבית ביחס לחיים של ימאי, דייג או צוות בכלל. גם במאה ה-21 ימאים והדייגים מבצעים משימות מסוכנות ביותר, בתנאי סביבה קשים, עם שיעור תאונות קטלניות גבוה ביותר.

האמונות נפוצות בתרבות של עמים שונים על פני תבל עם הדגשים שונים בין התרבויות. המונח "אמונות טפלות" שגור בפי אנשי היבשה. הימאים בני דתות שונות אולי אינם מקיימים את הלכות הדת אך ניתן להגדיר את מרביתם כ"יראי שמים".

טקסים

במסורת הימאים מקובלים מספר טקסים. חלקם היתוליים לשבור את חד-גוניות ההפלגה הארוכה וחלקם עלולים להיות קשורים לאמונה כל שהיא.

טקס חציית משווה

חציית קו המשווה באוניות סוחר ובחיל הים הישראלי נחוג כמחזה היתולי עם כללי לבוש וצורת דיבור ומסתיים בתעודה אישית מאוירת וחתומה על ידי נפטון בכבודו ובעצמו.

• 
  טקס חציית המשווה באניית צים "יהודה" א/מ 70, בשנת 1955.
• 
  תעודת "אביר הים" שהוצאה למפליגי אח"י משגב בהפלגת מבצע משווה 1955.

טקס השקת אונייה

בטקס השקת אונייה ניתנת תשומת לב רבה למסורת. הכרזה מוקדמת על שם האונייה אינה רצויה ורק במהלך הטקס ניתן השם. כאשר בקבוק השמפניה לא נשבר במכה הראשונה או עף מעבר לגוף האוניה, רואים בכך סימן רע לבאות.

בהשקת ספינת סער 4 הראשונה במספנות ישראל, אח"י רשף, הטילה גב' גולדה מאיר את בקבוק השמפניה שהיה קשור כמטוטלת. העוצמה לא הייתה מספיק חזקה ודופן המבנה העלי של הספינה הייתה גמישה וכך הבקבוק נותר שלם. מפקד הספינה מיכה רם תפס את הבקבוק ושבר אותו על הדופן לתשואות הקהל. אח"י רשף שירתה שנים רבות בחיל הים ללא פגע או רבב.

קורבן אדם - בתקופה הקלאסית שררה אמונה טפלה שכדי להצליח בקרבות, ספינת המלחמה חייבת לטעום דם אנוש במהלך השקתה. היה מנהג באזור הים התיכון וכן בהשקות ספינות הוויקינגים שיועדו למלחמה לפיו עבד או שבוי נקשר על גושי תמיכת השדרית כך שכשגוף הספינה מחליק, ואוסף מהירות בדרכו לים, גופתו נמחצה. לאחר מכן קבעו את ראשו שניתק על עמוד החרטום. באיי שלמה המשיך המנהג למאה העשרים עד שמאוחר יותר הוחלף בהתזת דם תרנגול.

• 
  טקס השקת אח"י רשף - בקבוק השמפניה לא נשבר בפעם הראשונה. מיכה רם סינן ברכה משלו והטיח את הבקבוק בחוזקה שיישבר, 19 בפברואר 1973.

טקס שינוי שם הספינה

כאשר הוחלט לשנות את שם הספינה, יש צורך בטקס טבילה דומה לטקס השקת אונייה. הטקס מתחיל בהסרת השם המקורי, כתיבת שמה המקורי של הספינה על פיסת נייר, קיפולה והנחתה בקופסה. לאחר מכן יש לשרוף את הקופסה ולזרוק את האפר לים לאחר הגאות כך שהזרם ייקח את האפר לעומק הים. אם הטקס נערך הרחק מהחוף, יש לזרוק את האפר לנהר כדי שיצוף במורד הזרם. אם המקום הוא אגם יש לבצע זאת בליל ירח מלא.

טקס שינוי השם מחייב הסרת כל עקבות השם הישן של הסירה, כולל ספר היומן, הניירת והשלטים הכתובים על גוף הספינה. לאחר טקס ביטול השם הישן, ניתן להטביל את האונייה בשמה החדש.

במקומות שונים נפוצה האמונה ששינוי שם הספינה נחשב בעבר למזל רע, מפני שהמלחים האמינו שלאנייה יש נשמה משלה לאחר ששמה פורסם. הסבר אחר שניתן לכך הוא ששינוי שם הספינה עלול להתקבל כניסיון להערים על אלוהי הים. על פי האגדה, שם הספינה נרשם ב"יומן המעמקים" שלו, ולכן שינוי השם מבלי להודיע על כך לנפטון - אל הים, יעלה את חמתו. הסבר מעשי יותר לרתיעה משינוי שם של ספינה היה שספינות מסחר פיתחו מוניטין בנמלים בהם ביקרו. שינוי שם הספינה עלול לגרום לבעיות עבור הקברניט והצוות בביקור הבא.

בישראל לאחר קום המדינה שרר מנהג להחלפת שמות משפחה לשם עברי. כך גם בצי הסוחר הישראלי אוניות שנרכשו החליפו את שמם לעברי. החלפת השם נעשתה בלא טקס מיוחד. כאשר האנייה מחליפה בעלים נפוץ המנהג לשינוי שם בעת החלפת דגל רישום האונייה.

טקסים היתוליים

עצם קיום האמונות איפשר לעיתים לימאים לבצע מתיחות בצורה של טקסים לשבירת השגרה. רב חובל צבי מריאנסקי מספר שמדי פעם כאשר נכנס עם אונייתו לים קשה, כדי להרים את מורל הצוות ארגן טקס ברכה לאלוהי הים פוסידון ונפטון בשפות שונות. את מועד הטקס היה קובע לפי ידע שהיה לו כי מזג האוויר עומד להשתנות לטובה. כך שהטקס נערך כהלכתו ומזג האוויר השתפר, כולם היו מרוצים.

בבניית הספינה

תהליך בניית הספינה חשוב מאוד לקיומה. נוצרו אמונות ומנהגים הקובעים את הדרך הנכונה לכך:

• נוכחותן של נערות בעיקר אדומות שיער, בתחילת בניית הספינה, היא סימן רע.
• בבניית הספינה צריך לדפוק את המסמר הראשון דרך פרסת סוס. רצוי שהמסמר יהיה מזהב, או מטבע זהב ממוסמר.
• אם ספינה נבנית מעץ גנוב: אם תתגלה הגניבה, האוניה תישרף במהלך ההפלגה הראשונה. אם לא התגלתה הגניבה, הספינה תפליג מהר יותר בלילה מאשר ביום.

באזור המפרץ הפרסי הייתה אמונה שאם אשה בהריון תעבור מעל לוחות ספינה במהלך בנייתה היא תלד בן זכר. אך לכך יהיה מחיר: מישהו מבוני הספינה, ימות לפני תום הבנייה, או שקברניטה ימות בהפלגה הראשונה. על כן היה משמר מיוחד שנועד למנוע זאת. אמונה דומה הייתה בין הדייגים במערב אירופה שאסרו על נשים לעבור מעל רשתותיהם הפרושות לייבוש בחוף.

מפליגים

"יונה" הוא ביטוי ותיק בקרב מלחים, שמשמעותו איש צוות או נוסע שמביא איתו מזל רע. הכינוי מבוסס על יונה הנביא המקראי. הכמרים עקב בגדיהם השחורים ותפקידם לשמש בטקסי קבורה נחשבים כמביאי מזל רע להפלגה.

לפי המסורת הרוסית עורכי דין ומתפללים עלולים לגרום צרות בהפלגות. ימאי בעל עיניים בצבעים שונות יגרום צער ועדיף להשאיר בחוף.

במסורת הרוסית לעומת זה איש צוות בעל רגליים עקומות לקשת נחשב למביא מזל טוב. גם להביא תינוק לסיפון זה מזל טוב.

ימים חסרי מזל

האמונות הנפוצות ביותר של מלחים כרוכות במניעת מזל רע. מספר מועדים בשנה נחשבים חסרי מזל שכדאי להימנע מלצאת לים בהם. ה-13 בכל חודש בלוח הכללי נחשב כיום חסר מזל. ורצוי להימנע מלצאת בו לים.

יום ששי ה-13 בחודש

יום שישי נחשב ליום חסר מזל במסורת הנוצרית זה היה יום צליבתו של ישו. האמונה הנפוצה ביותר היא שזה לא מזל להתחיל הפלגה או 'להפליג' ביום שישי. היות שיום ששי מופיע כל שבוע ולא ניתן להימנע משיט בו צומצמה האמונה ליום ששי שחל בו ה-13 בחודש. ימים כאלה חלים פעם או פעמיים בשנה. המודעות לסיכון מיציאה לים ביום זה קיימת בצורה משמעותית גם בצי הסוחר הישראלי. קברניטים זוכרים שקיבלו החלטה לצאת או לחכות שהתאריך יתחלף ולצאת אחר חצות.

רב חובל הלל ירקוני מספר שביום ו' 13 בספטמבר 1996, סיימה אונייתו "צים ישראל" את הפריקה בנמל חיפה, וחברת צים דחקה בו לצאת. הנתב הוציא את האנייה מהנמל וירקוני המתין בלא תנועה (Drifting בלשון הימאים) כשעתיים עד אחרי חצות כשהתחלף התאריך ואז יצא להפלגה שעברה בשקט יחסי.

רב חובל צבי מריאנסקי מספר בספר זכרונותיו כי כאשר עשה תיקון במכלית בהיותה בנמל אילת ומצא שהסיום יקרה ביום ששי ה-13 בחודש. הודיע למנהל הקו בחברת צים שבכוונתו להמתין בנמל לצאת לאחר חצות. קיבל תשובה שהדבר אינו מאושר. אך כמומחה למיכליות ודאי ימצא פתרון. אכן בתיאום עם המכונאי ראשי כוונו כך שהתיקון התארך ויצאו לים אחרי חצות. קברניט אונייה אחרת שיצא באותו יום בשעה 17:00 נקלע בהפלגה למצבים קשים.

רב חובל אברהם אריאל קברניט א.ק. צפונית של חברת צים, נקלע למצב שהיה צריך לצאת לים מנמל חיפה ביום ששי ה-13 בחודש מאי 1960. אריאל התלבט עם עצמו וזכר עצה שקיבל מרב חובל ותיק אדמונד שגי ”לצפצף ולצאת” יצא עם אונייתו כשהוא צופר בצופר האונייה. ההפלגה עברה בשלום.

תאריכים נוצריים

חג ההתגלות - ימאים בעולם הנוצרי נרתעים לעיתים קרובות להפליג ב-2 בפברואר "חג ההתגלות (Candlemas Day) מתוך אמונה שכל מסע שהחל אז יסתיים באסון. זה עשוי להיות להיות קשור לנוהג להסיר את כל קישוטי חג המולד עד למועד זה מנהג שנשמר היטב בתקופות הוויקטוריאניות.

קין והבל- יום ב' הראשון בחודש אפריל נחשב חסר מזל. לפי המסורת הנוצרית היה בו יום הולדתו של קין והיום בו רצח את אחיו הבל.

חורבן סדום ועמורה – יום ב' השני בחודש אוגוסט נחשב גם הוא לחסר מזל. ביום זה לפי המסורת הנוצרית החריב ה' את סדום ועמורה.

31 בדצמבר' נחשב ליום חסר מזל. ביום זה לפי המסורת הנוצרית התאבד יהודה איש קריות בתלייה.

במסורת הימאים הרוסים גם יום שני שחל ב-13 בחודש הוא יום חסר מזל וכדאי להימנע מלצאת לים בו.

מזג אוויר

במאה ה-18, נוצרה אמונה בחוף המזרחי של ארצות הברית על כך שבמצב בו נראים עננים מתגלגלים וגלים נשברים על החוף. נחשב כמבשר רעות, ולכן הפלגה בימים בהם שוררים תנאים כאלה היא בלתי רצויה.

זריחה אדומה

ימאים מלמדים שאם הזריחה אדומה כדאי לנקוט אזהרה שהיום הקרוב יהיה מסוכן.

"שמיים אדומים בלילה, ימאים שמחים; שמיים אדומים בבוקר, ימאים נזהרים." (אנ') לאמירה זו יש למעשה תוקף מדעי מסוים, כי היא מניחה שמערכות סערה יתקרבו ממערב, ולכן היא בדרך כלל נכונה רק בקווי רוחב אמצעיים, שם, בגלל סיבוב כדור הארץ, רוחות רווחות נעות מערבה למזרח. אם שמי הבוקר אדומים, זה מפני ששמים בהירים מעל האופק ממזרח מאפשרים לשמש להאיר את החלק התחתון של עננים נושאי לחות. לעומת זאת, כדי לראות עננים אדומים בערב, אור השמש חייב להיות נתיב ברור ממערב, ולכן הרוח המערבית הרווחת חייבת להביא שמים בהירים.

סירנות

ערך מורחב – בת ים (מיתולוגיה)

בנות הים או הסירנות היו יצורים מיתולוגיים, יפים החיים באי. אשר עם מוזיקה וקולות הקסם פיתו ימאים לקרב את ספינותיהם ולעלות על שרטון בחוף הסלעי של האי שלהם. לאמונה זאת אין חיזוק אין אף אחד שחזר מהאי וסיפר על כך. אך כאשר נקלעת האונייה למזג אוויר גרוע מייחס הצוות את הדבר לאחד הימאים שלא פיצה כיאות את הסירנה שבילה עימה בנמל האחרון.

• 
  סירנה מפתה ימאי לאי שלה, ציור של ג'ון ויליאם ווטרהאוס.
• 
  "אודיסאוס והסירנות"; ציור מאת ג'ון ויליאם ווטרהאוס, 1891. בציור זה הסירנות מתוארות כציפורים בעלי ראשי נשים.

נשים בים

התפתחה אמונה כי השטת נשים באונייה מביאה מזל רע, פוטנציאל להסחת דעת או הרגזת אלי הים שיגרמו לים סוער. באמונה שרווחה בין הדייגים אף פגישה עם אישה בדרך לסירה הייתה סימן רע. לעומת זה ימאים רבים האמינו שהים ירגע וסערות ישככו למראה אשה עירומה. מכאן הסיבה כי אוניות רבות זכו לפסל חרטום בדמות אשה חשופת חזה.

לימאים הרוסים יש לכך הסבר האמונה נובעת, בשל העובדה שבאנגלית המונח ship/boat הוא בלשון נקבה. המונח אונייה בשפה הרוסית "קרבל" הוא בלשון זכר. לכן, הספינה תקנא בתשומת הלב שאנשי צוות נותנים לאישה שהופיעה בה.

• 
  סימה ויאיר כפרי ביום חתונתם 2 בנובמבר 1966. טבעו יחדיו בטביעת "השלושה".
• 
  קצינה שלישית אביגיל בכלר באוניית צים. האשה הראשונה בישראל שהוסמכה לתפקיד קצין משמרת גשר, 1972.
• 
  ישיבת ועדת בירור לטביעת מצדה פתוחה לקהל. גב' מלכה שטייר, אשת קצין האלחוט שטבע, מוסרת את רשמיה, אפריל 1981.
• 
  קצינת משמרת עדי אלעזרי על גשר האוניה (Grand Princess) שנת 2005.

נשים בחדר מכונות

אצל מעט מכונאים ראשיים בחיל הים הישראלי, התפתחה אמונה שאשה בחדר המכונות תגרום למכונות להתבלבל. מכונאי ראשי החרד לספינתו ימנע מנשים המצטרפות להפלגה לרדת למכונה. דיווחים על מקרי תקלות שאין להם הסבר הופיעו לאחר ביקורים בחדר המכונות.

סימנים ואזהרות

בריחת עכברים מהספינה לחוף מסמלת שהספינה תטבע בהפלגה. יש המסבירים את האמונה בכך שחדירת מים לחלקיה התחתונים של הספינה מבריחה ממנו את המכרסמים.

זרי פרחים המובאים לספינה מתקבלים בהסתייגות על ידי הימאים. פרחים מעוררים אסוציאציה של כאילו מסמנים אבל. מישהו מהצוות בקרוב ימות או הספינה עצמה. אמונה זאת הייתה רווחת בעיקר בין מרבית הצוללנים שלא הסכימו לקרב פרחים לצוללת.

הזמנת רוח

דעה רווחת בין הימאים שלשריקה יש השפעה על נשיבת הרוח. ספינות המפרש בעת שאין רוח לא נעו ואז שריקה הייתה בקשה לרוח נושבת. אך כאשר נושבת רוח חזקה אסור לשרוק כי הדבר עלול להביא לסערה. סיפור אחר הקושר שריקה למזל רע כי בסיפור המרד על הבאונטי מארגן המרידה פלטשר כריסטיאן השתמש בשריקה כאות להתחיל את המרד נגד הקברניט ויליאם בליי.

שיטות נוספות להזמנת הרוח הייתה הטלת מברשת מטאטא לצד ממנו מתבקשת הרוח לנשוב. לדעת הרוסים כדי לקרוא לרוח, על הקברניט לזרוק את כובעו והאוחז בהגה את מגפו בכיוון ממנו מתבקשת הרוח. לקרוא לרוח - להכות זה בזה בשוטים^{[דרושה הבהרה]}.
שריטה בתורן והרוח תופיע בתקופות רגועות. בתקופה חסרת רוח יש צורך לרשום על פיסת נייר שמות של עשרה אנשים קירחים, לזרוק את פיסת הנייר מעל הספינה ולגרד את התורן עם הציפורניים, תוך שריקה קלה.

כיום שריקה היא פעולה בלתי מקובלת לחלוטין. רוב כלי השיט מונעים בכוח פנימי והשריקה היא התגרות ברוח שתביא ים סוער.

ציפורים

ערך מורחב – קורמורן ימי

אסור להרוג שחפים או שום עופות ים באופן כללי כי נשמות המלחים המתים עוברות לתוכם. ככלל הריגת ציפורים או ציד מהאונייה, בניגוד לדייג, נחשבת כמביאה מזל רע. סמואל טיילור קולרידג', מספר באחד משיריו על ימאי שהרג אלבטרוס ואנשי הצוות מכריחים אותו לענוד את הציפור המתה על צווארו. המונח אלבטרוס מציין משאת סבל כעונש לאדם על חטא כלשהו.

גדרון מצוי היא ציפור שיר קטנה בעלת קול חזק וערב. אגדה מספרת שבת ים אשר הוליכה שולל ימאים אל מותם נענשה בכך שביום הראשון בשנה הופכת לגדרון מצוי. לעל כן נוצה אחת של גדרון מצוי משמשת כמביאה ביטחון נגד טביעה בים. משך ההשפעה כשנה אחת ועל כן במקומות שונים נמרטות בראש השנה נוצות רבות.

קורמורנים - ציפורי קורמורן, באזורים סקנדינביים מסוימים, נחשבים קורמורנים כסימן טוב. במסורת הנורווגית רוחות של ימאים שאבדו בים באים לבקר את יקיריהם כשהם מחופשים לקורמורנים.

• 
  אלבטרוס נודד בתעופה. האלבטרוס הנודד הוא העוף בעל מוטת הכנפיים הגדולה ביותר בעולם.
• 
  גדרון מצוי
• 
  קורמורן ימי שחור.

למזל טוב

"טידלס" חתול אונייה מפורסם של הצי המלכותי הבריטי.

בין הימאים רווחת גם התייחסות לפריטים או תכשיטים שימושיים להדוף מזל או עין הרע. וצורות התנהלות שמביאות מזל טוב. יש אמונה שעל מנת להשביע את רצונו של נפטון יש לשלם כופר על ידי השלכת מטבעות כסף לים ביציאה מהנמל.

חתולים וכלבים

אף כי ביבשה חתול שחור נחשב למביא מזל רע הרי בתרבות הימאים הבריטים והאירים יש לו מקום כבוד כחתול אונייה המביא מזל טוב.

לאמונה זו יש בסיס רציונלי כי חתולים באונייה מחסלים מכרסמים, שעלולים לפגוע בחבלים ובמאגרי המזון. רמת טיפול גבוהה הופנתה כלפיהם כדי לשמור עליהם מאושרים. מחקר גנטי מצא עדויות כי חתולים מצרים הגיעו לצפון אירופה מימי הביניים דרך נתיבי האוניות. חתולים הובלו גם על ספינות מסחר כדי לשלוט במכרסמים, וכי מנהגי נשיאת חתולים אומצו על ידי סוחרים ממדינות אחרות, כולל ויקינגים בצפון גרמניה בסביבות המאות ה-8 עד ה-11.

ימאים של כמה עמים האמינו כי חתולים טובים בתפיסת מזיקים. לחתול יש איזון טוב יותר. אלמנט חשוב כשהוא בים. כמו כן האמינו כי לחתולים יש כוחות שיכולים להגן על ספינות מפני מזג אוויר מסוכן. אמונה פופולרית נוספת הייתה כי חתולים יכולים להתחיל סערות באמצעות קסם המאוחסן בזנבותיהם. אך יש לשמור ולהיזהר, אם חתול ספינה היה נופל או נזרק לים, חשבו שהוא יזמן סערה איומה להטביע את הספינה. ושאם הספינה תצליח לשרוד, היא תתקל בתשע שנים של מזל רע. אמונות אחרות כללו: אם חתול ליקק את פרוותו על התבואה, פירוש הדבר שהסערה באה. אם החתול התעטש פירושו גשם.

קלבטרמן ליד תורן האונייה.

לגבי כלבים קיימת אמונה שמותר לשאת שני כלבים באונייה. לא יותר ולא פחות. באוניות חיל הים בדרך כלל לא מושטים כלבים. באח"י אילת (א-16) בתחילת הפלגותיה היה רב חובל מקצועי בנוסף למפקד האונייה. רב החובל חודורוב לא היה אהוד על הצוות. כלבו של רב החובל ספג את הזעם והאומלל נזרק לים. לאחר זמן קצר ירד גם רב החובל מהאונייה.

חפצים קדושים

פטרון קדוש - בציי עמים נוצרים מקובל לייחס לכל ספינה קדוש מיוחד השומר עליה וציור הנושא את דמותו מוצבת ליד תורן האונייה.
פרסת סוס ממוסמרת לתורן מגנה על הספינה מפגיעה. זנב כריש ממוסמר לשלוחת החרטום משפיע להגברת מהירות הספינה.
תרופת מנע לטורנדו - הדבקת סכין עם ידית שחורה לתורן בשילוב עם שקשוק הנשק ולחשי ברכה.

יצורים אגדיים, המסייעים למלחים ודייגים בים הבלטי ובים הצפוני בתפקידם. כך, למשל, "קלבטרמן" הוא יצור עליז וחרוץ, עם הבנה מומחית ברוב כלי השיט, וכישרון מוזיקלי. הוא אמון על הצלת מלחים שנשטפו מעבר לים. השם קלבטרמן בא מהפועל בגרמנית 'klabastern' שפירושו "טרטור" או "השמעת רעש". דמותו היא של מלח קטן וצהוב עם מקטרת טבק ומכסה של צמר גפן, הנושא לעיתים קרובות פטיש איטום. פסלון כזה מגולף ומחובר לתורן כסמל למזל טוב. למרות התכונות החיוביות, ישנו שקשור לנוכחותו: אף איש צוות שמבורך על ידי נוכחותו לעולם לא ישיר אליו מבט. הוא נראה רק לצוות הספינה הנידון לכליה.

טוטם לצוללת דקר

הטוטם שנרכש ל-HMS Totem בהליפקס כתחליף לזה שנגנב. מוצב כיום במוזיאון הצוללות הבריטי.

בצוללת הבריטית HMS TOTEM לפני שנמכרה לישראל כצוללת דקר היה טוטם אינדיאני בהתייחס לשם הצוללת. בעת שירותה של הצוללת בצי הבריטי, נשאה הצוללת טוטם מתוצרת האינדיאנים משבט Cowichan ממערב קנדה, ששימש כקמע שלה. הצוללת הייתה מציגה אותו בקדמת הגשר בעת הימצאה בנמלים. אנשי הצוות הבריטי ייחסו חשיבות רבה לקמע, עד כדי כך שכאשר נגנב הטוטם בעת ביקור בנמל הליפקס בשנות ה-50, ההפלגה נדחתה עד שנרכש טוטם חדש אצל האינדיאנים.

בנוסף לניסיונות להציע סיבות רציונליות לטביעת הצוללת דקר, הוצעו במקומון חיפאי גם סיבות מהתחום המיסטי. כאילו חסרונו של הטוטם האינדיאני השאיר את הצוללת בלא הגנה.

עם קבלת הצוללת לחיל הים, יחד עם הדגל והמגן הבריטי הוסר גם טוטם. העיתונאי ערן שורר, שהפליג בצוללת עד גיברלטר תיאר את הלך הרוח בצוות הצוללת, ואינו מזכיר כלל את נושא הטוטם ולא נראה ששלוות נפשם של אנשי הצוות, או אופי תפקודם, הוטרדו בשל חסרונו של הטוטם.

מנהגים נוספים

לימאים הרוסים יש מספר נושאים נוספים. במקרה מוות על הספינה בעת הפלגה יש להניח את הגופה, לרוחב האונייה מאחורי קו האמצע של הספינה, ועם ההגעה לנמל, לשלוח אותה מיד לחוף. רק לאחר שליחת גופת הנפטר מותר יהיה לצוות לרדת לחוף. לירוק על הסיפון הוא פשע. אסור להדליק סיגריות לשלושה אנשים מגפרור יחיד (יש המסבירים איסור זה כהימנעות מגפרור דולק זמן רב מחשש לגילוי בלילה על ידי צלפים). אחד מאלה שהדליקו סיגריה עלול ימות. מגב או דלי שנפל מעל הספינה סימן רע. בקבוק יין סביב השולחן יש להעביר לימין כנגד השעון.

אסור לגעת בארגז חפצים או מזוודה של אחר. תיקי נסיעה בצבע שחור הנפוצים מאוד בקהל האזרחי נחשבים למביאי מזל רע. אסון מצפה למי שמשתמש בחפצים של מלחים שטבעו. אסור להעביר חפצים ובעיקר לא את דגל הספינה בין מדרגות הסולם.

כתובת קעקע

קעקועים של מלחים הם דרך חזותית לשמר את האמונות הימיות. הימאים האמינו שסמלים מסוימים וקמע יסייעו להם כאשר הם מתמודדים עם אירועים מסוימים בחיים; הם חשבו שהסמלים הללו ימשכו מזל טוב או לפחות ישמרו ממזל רע. ימאים, הנתונים לחסדיהם התמידיים של גורמי הטבע, מרגישים לעיתים קרובות צורך בתמונות דתיות על גופם כדי לפייס את הכוחות הזועמים שלא יגרמו לסופות וטביעה הרחק מהבית. הציורים הנפוצים היו של חזיר ותרנגול במחשבה שיראו את הכיוון הבייתה וימנעו טביעה.

בדת היהודית יש איסור כתובת קעקע אך הנושא נפוץ בין הימאים כמו בציבור הכללי.

• 
  קעקוע על זרועותיו של ימאי אמריקאי בצוות USS New Jersey, 1944
• 
  קעקוע סמל פלגות הבט"ש מעל זרועו של מכונאי ראשי שלמה ערן.

מפגשים ואירועים בים

הולנדי מעופף

בהפלגה בים קורים מפגשים ומעברים קרובים לספינות מוזרות. הנפוצה בהן היא מפגש עם ספינה אגדתית הקרויה "ההולנדי המעופף". החשש הוא שמי שיראה אותה ילקה בעיוורון. האגדה מספרת שקברניט ספינה הולנדית שהפליגה ב-1681 היה נחוש להקיף את כף התקווה הטובה. סירב לסגת מפני הסערה, ונשבע להמשיך ”גם אם המסע ימשך עד יום הדין.” בכך חרץ את גורלה של הספינה, להפליג לנצח. "ההולנדי המעופף" נראית לעיתים מרחוק מנצנצת באור רפאים. האגדה שאם ספינה אחרת תנסה ליצור איתה קשר ינסה צוות הספינה לשלוח מסרים לאנשים שמזמן אינם בין החיים.

• 
  "ההולנדי המעופף", ציור מאת אלברט ריידר.

האש של סנט אלמו

הזוהר של סנט אלמו ST Elmo Fire היא תופעה חשמלית של פריקה מתמשכת של חשמל. נצפית לפעמים בלילות בראשי התורנים של הספינה כאשר עננים טעוני חשמל נמצאים מעל לראש. תורן הפינה נראה בוער אך אינו נשרף. האש של סנט אלמו נוטה להתרחש לקראת סוף סופת הרעמים. באופן מסורתי התופעה נחשבת כסימן טוב. במסורת הנוצרית מקובל סנט אלמו כקדוש הפטרון של המלחים. תופעת האש של סנט אלמו אינה קשורה רק לים ועשויה להתרחש גם בתרנים וקצוות מחודדים של בניינים בחוף.

• 
  ברקי האש של סט. אלמו מראשי התרנים של ספינה בים.

בחיל הים הישראלי

בחיל הים הישראלי מתקיימות תחושות קבועות לנושאי הפעילות עד רמה של אמונה. כמסקנה מלקח מושרש של אירועי העבר מניסיון איש או של אחרים.

צרות באות כשעושים מה שלא נחוץ

ככלל בכירים בחייל מאמינים ש”כל הצרות באות שעושים משהו שלא צריך”. היישום לגבי יזמות לפעילות ימית או מבצעית שנחיצותם מוטלת בספק.
במהלך הבנייה של נמל חדרה אירעה ב-10 בדצמבר 1980 סערה חזקה כאשר פועלים של החברה האיטלקית נמצאו בדוברות העבודה בים. הדוברות נסחפו אל החוף והפועלים חולצו בחבלים ובסיוע מסוק. מפקדת חיל הים הורתה לאוניית השירות אח"י מעוז לצאת לעזרתם. המצב באשדוד להיה שמשברי הגלים עברו את שובר הגלים. בצורה שהיה בנוי הכניסה והיציאה ממנו בסערה דרום מערבית היו מסוכנות. מפקד האונייה רס"ן יגאל בר יוסף הודיע שהמצב מסוכן ליציאה עד כדי חשש לטביעה. אך קיבל הוראה חד משמעית שעליו לצאת לים לעזרת העובדים. יצא חטף גלים חזקים מאוד ובקושי רב חזר. אח"י עצמאות (סער 4) בפיקוד רס"ן דורון עמיר שהייתה ספינה תורנית בחיפה נשלחה גם היא. יצאה עד מרכז מפרץ חיפה וחטפה נזקים ועמיר החזיר אותה לנמל.

הערכת הסיכון לעובדים במפקדת חיל הים הייתה מוגזמת. דוברה אחת נסחפה על שפך הנחל והעובדים גלשו בחבל לחוף. בדוברה הגדולה שהו העובדים ביחידת המגורים, שהייתה מוגבהת 4 מטר מעל הסיפון, והעובדים גם לא נרטבו. שתי הספינות לא יכלו להביא תועלת אח"י מעוז יכלה לפרוש חבל גרירה בסיכון רב. אח"י עצמאות לא יכלה להתקרב כדי לחלץ אנשים. האזור היה במשברי חוף בין עמודים תקועים ומצופים וספינות חיל הים שלא הכירו את השטח לא יכלו להתקרב אל הדוברה.
האיטלקים שלא פינו את אנשיהם לפני הסערה היו בחרדה ואנשי חברת החשמל הזמינו מחיל האוויר פינוי במסוקים. המסוק שהגיע הייתה בעיה עם מנוף שעל הדוברה. מה שחייב ריחוף בגובה רב וכבל הרמה ארוך ביותר. במיומנות רבה של הטייס ובסיוע של לוחם שייטת 13 אורי גיל ששחה אל הדוברה וניהל את החילוץ הורדו העובדים האיטלקים לחוף ללא פגע.

כל הפעילות הנחוצה נעשתה מהחוף. מפקד בסיס חיפה שפיקח במקום על פעילות החילוץ לא דרש סיוע בכלי שיט והיה מופתע מיציאת הספינות. מפקדת חיל האוויר דרשה מחברת חשמל תשלום על פעילות המסוכנת ומיותרת והחברה האיטלקית "טרינקריה" פשטה רגל.

קברניט ההאוניה אחראי

בצי הסוחר תפקיד רב החובל מוגדר בחוק ובתקנות הימיות כבעל הסמכות היחידי על השטת הספינה. נוכחותו של מישהו מהנהלת החברה בכיר ככל שיהיה אינה מורידה מאחריותו.
בחיל הים הישראלי נוצר מנהג לקבוע "מפקד בכיר בים" בהפלגות מבצעיות. זהו קצין בכיר המפלג בספינת הפיקוד. כאשר הכוח מורכב מכמה כלי שיט יש לו סמכות ואחריות לביצוע המשימה. הבנה ברורה מפקד האנייה אחראי על השטת הספינה וביצוע הוראות כחלק מכח המשימה. המצב משתנה כאשר יש הכח כולל רק כלי שיט אחד. מפקד הספינה יודע שהאחריות עליו אך הסמכות בידי המב"ב. השיטה המסובכת לכאורה התקבלה כדי לשמור שלא יצוף רבב למעלה. מאפשר שאם וכאשר תקרה תקלה גם כאשר היא נובעת מהוראות המב"ב, האשמה תוטל על קברניט הספינה ולא תעלה לדרגים גבוהים יותר. מה שבלשון הצבאית נקרא ”הכלת האירוע”. כאשר בספטמבר 1981 עלתה אח"י געש (סער 3), שהייתה בדרכה לאילת, על החוף הסעודי. הועמד לדין רק מפקד הספינה ונמצא אשם.

צרות מגיעות בשלשות

אמונה נפוצה בשייטת 13 שכאשר קורית תקלה היא תשוב והפעם השלישית מסוכנת. חיזוק לתחושה זאת היה בתקופת מלחמת ההתשה. ב-8 בדצמבר 1968 דרסה אוניית סוחר בתנועה חזיר שערך אימון צלילה בנמל חיפה ושלושת הלוחמים שהיו בו נהרגו. בקרב הפשיטה על האי גרין יולי 1969 נהרגו שלושה לוחמים מהשייטת בנוסף לשלושה הרוגים מסיירת מטכ"ל. במבצע אסקורט הוטבעו שתי טרפדות מצריות במפרץ סואץ ושלושה לוחמי שייטת 13 נהרגו מפיצוץ מטען ההשמדה עצמית של החזיר.

ראו גם

• אמונות טפלות
• ההולנדי המעופף

קריאה נוספת

• ישראל אוירבך, ים רוגש, גבה-גלי, הוצאת הקיבוץ המאוחד והחבל הימי לישראל, 1992, עמ' 135.
• צבי מריאנסקי, נאצים, פיראטים וג'נטלמנים של הצי, זכרונותיו של רב-חובל בצי הסוחר, 2013.
• ארז אייזנשטאט, עובדות מדעיות בדוקות – אמונות טפלות בחיל הים, אח"י פלברה אגדות שקרו באמת, הוצאת בית החובל 2020, עמ' 308 באתר משמר המורשת הימית.

קישורים חיצוניים

• לילנד לובט מנהגים בצי, חיל הים ט' אדר תש"ט 29.
• בתיה שם-אל, מינהגים ומסורת בצי, 'בין גלים' אפריל 1975, עמ' 12.
• דני זמרין, אמונות ימאים אתר "אותו הים" על ספנות ישראלית ועוד.
• אמונות טפלות בלב ים בפורטל היאכטות של ישראל.
• מים וציד מכשפות באתר בשבילנו.
• מנהגי ימאים, ברוסית באתר רנדיו.
• רענן צ'רבינסקי, הכוונה נותנת אמונה - אמונות טפלות בים, "בין גלים" 169 דצמבר 1986, עמ' 23.
• טל ליפר ואבי אובל, ארבעים ושתיים שנות מסורת ימית, "בין גלים" 181 אוגוסט 1990, עמ' 46.
• ישראל בר ישי, אגדת הדקר והדקר טוטם, "בין גלים", 11, אוקטובר 2006, עמ' 50.

• Peter Kemp The Oxford Companion to Ships and the Sea, 2000, Pg 571
• The Curse of the Red Haired Daughter אתר "מורשתנו האירית".
• Boating Myths and Superstitions אתר פורמולה בואטס יולי 2019.