פתיחת התפריט הראשי

ביוגרפיהעריכה

קלראשו נולד בשם ברנרד גרוֹפֶּר (Bernard Gropper) בבוטושאן שברומניה לזלמן ואתי גרופר. הוא גדל ביאשי עם שני אחיו בבית אמיד. האם נפטרה כשברנרד היה בן 8. אביו היה הבעלים של שתי תחנות דלק והיו לו מניות במפעל האריגה, וסיפר לילדיו שצבר שלושה מיליוני לאי.

תקופת השואהעריכה

בפרעות יאשי (1941) נספו אביו ואחיו. כמו יהודים אחרים ביאשי, גם בני משפחת גרופר נדרשו להתייצב במשטרה, שם ירו בהם (הוא נפגע ברגלו ובראשו, אך פגיעות לא חמורות) והניצולים רוכזו בתחנת הרכבת, והצטוו לשכב על גבם ולפתוח את הפה. מי שהיו לו שיני זהב, עקרו לו את השיניים בצבת ומי שהיו לו טבעות נלקחו ממנו ואם לא יצאו בקלות, חתכו את אצבעותיו. הוא הועמס לרכבת בהמות צפופה וסגורה יחד עם אביו, אחיו ורבים אחרים והם הוסעו לכיוון קלראש. בתוך הקרונות החלו הנוסעים למות מצפיפות יתר ומצמא. ברנרד שתה את השתן של אביו ושל אחיו ולאחר מכן התעלף. במעבר הרכבת דרך רומאן היא נעצרה שם וכעבור זמן מה חסידת אומות העולם, ויוריקה אגריצ'י, בעזרת מלכת רומניה, שהוזעקה על ידי אגריצ'י, אילצו את השלטונות לפתוח את קרונות הרכבת ולפנות מהם את המתים. בין הגוויות שפונו היה גם ברנרד גרופר, אך מישהו שם לב שהוא הזיז רגל וצעק זאת. הוא הוצא מבין הגופות, נשטף בזרנוק מים וויוריקה אגריצ'י הגישה לו תה חם. בהמשך אולצו הניצולים לחזור לקרונות והוסעו הלאה כמה ימים, ללא מזון וללא שתייה עד לקלראש. בקלראש פונו הגופות הנוספות, שהצטברו והניצולים נלקחו למחסן רטוב, שם שהו ללא בגדים. בהמשך נלקחו לבית הכנסת המקומי, שם נוקו והולבשו על ידי היהודים המקומיים, שגם טיפלו בברנרד ובפצעיו[1][2]. הוא נשלח לעבודת כפייה מיולי עד סוף נובמבר 1941. לאחר מכן חזר לביתו ביאשי ומצא בית חצי הרוס, רכושו נשדד באופן יסודי (אפילו את הפסנתר הוציאו) ובו גרה אישה זרה. הוא נשאר לגור עם האישה הזרה עד סיום המלחמה, כשהוא מחפש את בני משפחתו, אך לא נותרה לו אפילו תמונה אחת שיוכל לחפש בעזרתה.

התקופה הקומוניסטית ברומניהעריכה

קלראשו התחיל לימודי רפואה, אך לאחר שנה עבר ללמוד באקדמיה לאמנות התיאטרון ביאשי ובבוקרשט והוסמך כבמאי. הוא שינה את שם משפחתו ל-Călăraşu (קלראשו), לזכר העובדה שהקהילה היהודית של העיר קלראש (Călăraşi) הצילה אותו מרכבת המוות כשעמד למות; השם הרומני גם סייע לביסוס מעמדו כבמאי. בשנות ה-50 וה-60 עבד כבמאי בתיאטרון ולאחר מכן בקולנוע וברדיו. בין סרטיו הפופולריים הייתה הקומדיה "הלו? זו טעות במספר!" (Alo? Ați greșit numărul!‎) משנת 1958. קיבל אותות הוקרה מממשלת רומניה על עבודתו. לימד בפקולטה לטלוויזיה ולקולנוע בבוקרשט.

גם בתקופת השלטון הקומוניסטי נעצר קלראשו, פעם ראשונה כשסירב להיות מלשין למען השלטונות ופעם שנייה לאחר שדחה את ניסיונה של בתו של השליט, גאורגה גאורגיו-דז', לככב בסרט בבימויו.

בישראלעריכה

בשנת 1965 עלה לישראל ולמד עברית באולפן עקיבא.[3] לאחר חבלי קליטה[4] החל את הקריירה שלו בארץ בבית צבי,[5] שם ייסד את החוג לקולנוע וטלוויזיה, ביים בתיאטרון "אהל"[6] ובהמשך ביים תסכיתים בגלי צה"ל. נמנה עם צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית, וכבמאי ברשות השידור, בטלוויזיה וברדיו, במשך כ-30 שנה ביים מאות תוכניות וכן מופעים רבים. בין השאר ביים הופעות של להקת "הגשש החיוור" בטלוויזיה, וכך התגלגל שמו לדמות הקבלן הרומני במערכון "המוסך" של להקה זו. היה שליח הטלוויזיה הישראלית ברומניה וערך סרטי תעודה על חיי היהודים שם.

בשנת 2011 קיבל פרס על מפעל חיים מארגון אמ"י.[7]

התגורר בתל אביב. נפטר ב-2014, בגיל 92. הותיר את רעייתו אולגה (קוקה).[8]

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה