אנדריי סחרוב

אנדריי דמיטרייביץ' סָחָרוֹב (ברוסית: Андрей Дмитриевич Сахаров;‏ 21 במאי 1921 – 14 בדצמבר 1989) היה פיזיקאי רוסי סובייטי, דיסידנט ופעיל זכויות אדם. זוכה פרס נובל לשלום בשנת 1975. סחרוב היה אבי פצצת המימן הסובייטית, ונודע לא פחות גם כאחד מהפעילים הראשיים למען זכויות האדם והפרט בברית המועצות. סחרוב פעל רבות למען עליית יהודי ברית המועצות לישראל.

אנדריי סחרוב
Андрей Дмитриевич Сахаров

לידה	21 במאי 1921 מוסקבה, הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית
פטירה	14 בדצמבר 1989 (בגיל 68) מוסקבה, ברה"מ
ענף מדעי	פיזיקה
מקום מגורים	ברית המועצות
מקום קבורה	בית קברות ווסטריאקובסקויה
מקום לימודים	הפקולטה לפיזיקה של אוניברסיטת מוסקבה (1942)
מנחה לדוקטורט	איגור תם
מוסדות	מכון לבדב לפיזיקה (1947–1950) מכון לבדב לפיזיקה (1968–23 בדצמבר 1986) מכון לבדב לפיזיקה (23 בדצמבר 1986)
פרסים והוקרה	פרסים והוקרה
בן או בת זוג	ילנה בונר (1972–1989)
הערות	אחד מהפעילים הראשיים למען זכויות האדם והפרט בברית המועצות.
www.sakharov.space
תרומות עיקריות
אבי פצצת המימן הסובייטית

ביוגרפיה

סחרוב נולד ב-1921, במוסקבה לאב רוסי מרצה לפיזיקה, ולאם ממוצא יווני. סבו היה עורך דין ידוע, שפעל למען זכויות האדם ברוסיה הצארית. משפחתו התגוררה עם קרובים, והורי הילדים בסביבתו דאגו לחינוך ביתי עבורם, במקום לשלוח אותם לבית הספר. כך אביו לימד אותו אישית מתמטיקה ופיזיקה, ועשה עימו ניסויים. בגיל 12 נכנס לבית הספר לראשונה.

בתקופת נעוריו הושלכו למחנות או הוצאו להורג מאות אלפי בני אדם על ידי משטר סטלין, בהם דודיו של סחרוב וקרובי משפחה אחרים. למרות הקשיים, סיים סחרוב את לימודיו בהצטיינות, והתקבל ב-1938, ללימודי פיזיקה באוניברסיטת מוסקבה. לימודיו נעצרו עקב פלישת גרמניה הנאצית לברית המועצות. בריאותו הלקויה מנעה את גיוסו לשירות צבאי, אך הוא התנדב למשמר האזרחי. והמשיך את לימודיו כשהתאפשר. בעקבות התקרבות הנאצים למוסקבה ב-1941, פונתה האוכלוסייה האזרחית ממנה, והאוניברסיטה בה למד כמו גם מפעלים רבים ומוסדות השלטון הועברו מזרחה.

ב-1942, סיים סחרוב את לימודי התואר הראשון בהצטיינות, באַשְגַבָּט שבטורקמניסטן. למרות שיכול היה להמשיך לתואר מתקדם, הוא בחר להתגייס למאמץ המלחמתי, והוצב כטכנאי מעבדה במפעל תחמושת בעיר אוּלְיַאנוֹבְסְק. במפעל פיתח מכשיר מגנטי פשוט לבדיקת האיכות של פצצות חודרות שריון לאחר ייצורן.

סחרוב התחתן ב-1943, עם טכנאית המעבדה קלאבְדיה וִיחִירֶבָה, אותה הכיר במפעל. לזוג נולדו שלושה ילדים (שתי בנות ובן), וב-1945, לאחר סיום המלחמה, הם חזרו למוסקבה, להמשך לימודיו. קלאבדיה מתה בשנת 1969 ממחלת הסרטן.

בסוף שנת 1989 מת סחרוב מהתקף לב ונקבר בבית העלמין ווסטריקובקוי במוסקבה. היה נשוי משנת 1972 לילנה בונר, פעילת זכויות האדם, שנפטרה בארצות הברית בחודש יוני 2011.

סחרוב על גבי בול משנת 1991

קריירה מדעית

סחרוב החל ללמוד לדוקטורט, במכון לפיזיקה של האקדמיה למדעים של ברית המועצות (FIAN), בהנחיתו של הפיזיקאי הנודע איגור תם, לימים חתן פרס נובל בפיזיקה. מחקרו של סחרוב עסק בפיזיקה של החלקיקים היסודיים. הוא סיים את מחקרו תוך שנתיים בלבד, וב-1947 הוענק לו תואר דוקטור. ב-1946 וב-1947, במהלך לימודי הדוקטורט שלו, הוצע לסחרוב להצטרף לקבוצות מחקר בנושא הנשק הגרעיני, אך הוא דחה את ההצעות. ב-1948, כשהוקם צוות גרעיני במכון לפיזיקה, בראשות תם, הוא נאלץ להצטרף.

עם תום מלחמת העולם השנייה, החל סחרוב לחקור את נושא הקרינה הקוסמית במסגרת עבודתו במכון לבדב לפיזיקה, ובאמצע 1948 היה לחבר בפרויקט פיתוח פצצת האטום הסובייטית בראשותו של איגור קורצ'טוב. לאחר מכן, מילא תפקיד מפתח בפיתוח פצצת המימן הסובייטית, פצצת "עוגת השכבות" שפוצצה לראשונה ב-12 באוגוסט 1953. סחרוב הביא גישה הנדסית חדשה בתכנון הפצצה, שהייתה מורכבת מליבה של חומר בקיע, עטופה לסירוגין בשכבות של אורניום ושל דלק תרמו-גרעיני (איזוטופים של מימן ושל ליתיום), והכול נעטף בחומר נפץ קונבנציונלי.

ב-1950 עברו סחרוב ורוב צוות הפיתוח לעיר סארוב, מרחק כמה מאות קילומטרים ממוסקבה, שהייתה למרכז המחקר הגרעיני של ברית המועצות.

בשנת 1953 נבחר כחבר קבוע באקדמיה למדעים, וקיבל את הראשון מבין שלושת אותות "גיבור העמל הסוציאליסטי".

בשנת 1956 זכה בפרס לנין.

סחרוב המשיך לעבוד על פיתוחי פצצת המימן, עד ל-"פצצת הצאר" שפוצצה באוקטובר 1961, והייתה הפצצה רבת העוצמה ביותר שפוצצה מעולם (עוצמתה 50 מגהטון TNT).

סחרוב גם הגה את רעיון כור ההיתוך המבוקר המכונה "טוקמאק", לשימוש אזרחי, שהוא עדיין הבסיס לרוב הפרויקטים בתחום זה. יחד עם איגור תם הוא הגה את רעיון הכליאה של פלזמה חמה מיוננת באמצעות שדה מגנטי דמוי טורוס, לשם שליטה בהיתוך התרמו-גרעיני. רעיון זה הביא לפיתוח מתקן הטוקמק.

פעילות פוליטית

סחרוב סירב להצטרף למפלגה הקומוניסטית, אף על פי שהסירוב לעשות זאת היה צעד חתרני. "לא יכולתי להצטרף למפלגה כי חלק ממעשיה בעבר היו פסולים בעיניי", ציין בזיכרונותיו. מסוף שנות ה-50 החל סחרוב להיות מודאג מההשפעות המוסריות והפוליטיות של עבודתו. הוא מחה כנגד התפשטות הנשק הגרעיני והניסויים בו, והיה פעיל בהשגת האיסור החלקי על ניסויים גרעיניים שהושג ב 1963.

בשנת 1965 חזר לעסוק בקוסמולוגיה, אך המשיך להתנגד לדרכו הפוליטית של המשטר. במאי 1968 הוא פרסם (מחוץ לברית המועצות) מסה שכותרתה "הרהורים אודות קדמה, קיום הדדי בשלום וחופש אינטלקטואלי" שבעקבותיה נאסר עליו להשתתף בכל מחקר הקשור ליישומים צבאיים והוא חזר לחקור בתחומי הפיזיקה התאורטית.

שנתיים לאחר מכן הוא ייסד את "ועדת מוסקבה לזכויות האדם" תחת לחץ הולך וגובר של השלטונות. בקבוצה זו (שכונתה גם "קבוצת הלסינקי") היה נתן שרנסקי אחד הפעילים הבולטים ועוזרו של סחרוב.

בשנת 1973 הוצע שמו של סחרוב כמועמד לפרס נובל לשלום, הפרס הוענק לו ב-1975 אך הוא לא הורשה להשתתף בטקס. סחרוב המשיך להיות פעיל למען זכויות אדם כבסיס עקרוני לכל מערכת פוליטית, ותמך במאבקם של הסירובניקים היהודים לעלות מברית המועצות לישראל. ב-22 בינואר 1980 הוא נעצר והוגלה לעיר גורקי לאחר שמחה כנגד המעורבות הסובייטית בפלישה לאפגניסטן.

בין השנים 1980–1986 הוא היה נתון תחת פיקוח הדוק של המשטרה ובודד מהעולם. הותר לו לחזור למוסקבה רק בדצמבר 1986, שם עזר ביסודם של ארגונים פוליטיים אופוזיציוניים, הראשונים שהותר להם להתקיים באופן חוקי. הוא נבחר באפריל 1989 לועידת נציגי העם והיה ממנהיגי האופוזיציה. נפטר בדצמבר 1989 מדום לב.

הנצחה

• פרס סחרוב לחופש המחשבה נוסד בשנת 1988 על שמו. פרס זה מוענק מדי שנה על ידי האיחוד האירופי לאנשים וארגונים הפועלים למען זכויות האדם וחירותו.

• במוסקבה מצויים מוזיאון, מרכז מחקר ושדרה על שמו של סחרוב.
• בירוואן, בירת ארמניה, ישנה כיכר הקרויה על שמו.
• בסנקט פטרבורג, ישנה כיכר על שם סחרוב ובה אנדרטה לזכרו וכן פארק על שמו.
• בישראל, קרויים על שמו מחלף גינות סחרוב בכניסה לירושלים, וכן רחובות בחיפה ובתל אביב

פרסים והוקרה

• פרס סטלין (1953)
• פרס לנין (7 בספטמבר 1956)
• פרס היינץ פייגלס לזכויות אדם של מדענים (1979)
• פרס האקדמיה המלכותית ההולנדית למדע ואומנויות (1989)
• הפרס העולמי ע״ש סינו דל דוקה (1974)
• פרס השלום ע״ש אלברט איינשטיין (1988)
• הרצאת לאו סילארד (1983)
• דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה החופשית של בריסל (1985)
• מדליית אליוט קרסון (1985)
• פרס טומאלה (1984)
• גיבור העמל הסוציאליסטי (1962)
• עיטור לנין (1956)
• הומניסט השנה (1980)
• פרס נובל לשלום (1975)
• גיבור העמל הסוציאליסטי (1953)
• גיבור העמל הסוציאליסטי (1955)
• פרס חופש הביטוי הנורווגי (1980)
• מסדר הצלב של ויטיס
• הצלב הגדול של מסדר הצלב של ויטיס
• מדליה להנצחת 800 שנים לייסוד מוסקבה
• דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת קיו
• פרס סטלין, דרגה 1
• דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת אוטווה
• מדליה להנצחת 40 שנים לניצחון במלחמה הפטריוטית הגדולה 1941־1945
• מדליה להנצחת 30 שנים לניצחון במלחמת המולדתה הגדולה 1941–1945
• מדליה להנצחת 100 שנים להולדתו של לנין
• מדליה על הכשרת קרקעות בתולות
• מדליית ותיק העמל
• מדליה לגבורת העמל במלחמת המולדת הגדולה 1941–1945
• דוקטור לשם כבוד של אוניברסיטת המדינה של אוהיו
• עמית החברה הפיזיקלית האמריקאית
• דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת חרונינגן
• דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית בירושלים
• בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אנדריי סחרוב בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של אנדריי סחרוב
• אנדריי סחרוב, באתר פרס נובל (באנגלית)
• אנדריי סחרוב, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה
• ‏BioCast - אלף אישים באלף שניות: על חירות, מוסר ופצצות מימן - אנדריי סחרוב, באתר iCast‏, 6 באוגוסט 2012
• אלקסה ג'ילאס, על חייו ופועלו של אנדריי סחרוב. אתר מידה, 15 באוגוסט 2019
• אנדריי סחרוב, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• אנדריי סחרוב, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• איתי נבו, אבי הפצצה שקיבל פרס נובל לשלום, במדור "היום לפני במדע" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 21 במאי 2021
• אנדריי דמיטרייביץ' סחרוב (1921-1989), דף שער בספרייה הלאומית