אסתר המלכה (מחזה)
אסתר המלכה הוא המחזה האחרון שכתב נתן אלתרמן. המחזה, שהיה למעשה מחזמר, הוזמן על ידי תיאטרון הקאמרי ב-1965 והועלה על הבמה לראשונה ב-6 בפברואר 1966 בבימויו של גרשון פלוטקין, שביים גם את "פונדק הרוחות", הפזמונים הולחנו על ידי סשה ארגוב. עלילת המחזה התבססה באופן רופף על עלילת מגילת אסתר ושאבה ממסורת ה"פורים שפיל" היהודי-אירופי ומעלילות "אלף לילה ולילה". המחזה היה כישלון חרוץ והועלה 38 פעמים בלבד. בזיכרון הציבורי-תרבותי נותר מהמחזמר שיר אחד, "שיר ערש" ("היכל ועיר נדמו פתע..."), שזכה לביצועים רבים.
| כתיבה | נתן אלתרמן |
|---|---|
| מבוסס על | מגילת אסתר |
  | |
הרקע לכתיבת המחזה עריכה
בשנת 1965 הייתה סוגת המחזמר פופולרית מאוד בישראל. תיאטרון הבימה הציג את "אוליבר!", גיורא גודיק העלה באולם אלהמברה ביפו את "כנר על הגג" ובתיאטרון חיפה התחלפו מחזות הזמר "פיטר פן" ו"הרשלה". הנהלת הקאמרי, שכבר העלה בהצלחה רבה את "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" של אלתרמן החליטה להזמין מהמשורר מחזמר נוסף, שפזמוניו, כמו פזמוני "שלמה המלך", יולחנו על ידי סשה ארגוב ושיבוסס על שאיבה ממקורות עבריים ויהודיים. ביסוס מחזה מוזיקלי על פורים-שפיל בניחוח "שוק המציאות" המזרחי נראה כהימור בטוח. אלתרמן סיים את כתיבת המחזה בסביבות מאי או יוני 1965.[1]
הדמויות עריכה
אלתרמן השתמש במגילת אסתר כנקודת מוצא, ומתוך הנחה שעלילתה שגורה וידועה לצופים, שינה את עלילתה כליל, המציא דמויות, העלה דמויות שוליות למרכז הבמה (בעיקר ושתי וזרש) ודחק אחרות לשוליה (בעיקר מרדכי והמן).
- מונדריש - ליצן יהודי, לקוח ממסורת הפורים שפיל. משמש כמספר, מנחה, ליצן חצר, מניע העלילה והמגשר בין עולם המגילה לעולם המודרני
- בהלול - סוחר שטיחים
- דוקטור שיפרתי - מלומד מגוחך, בלשן וחוקר מקרא
- אחשוורוש - מלך חביב, אנושי מאוד, טיפש למדי אך בלתי-מזיק
- ושתי - מנהיגה נשית בעלת עוצמה
- זרש - כמו ושתי, דמות חזקה ואופוזיציונית
- אסתר המלכה - באופן פרדוקסלי, לא דמות ראשית, אולם דמות עשירה ומורכבת
- עזגד - דמות בדיונית, אהובה הנכזב של אסתר טרם הינשאה לאחשוורוש. לא מופיע במקרא או במדרש אבל מקביל לדמותו של פסתריגותא ב"המגילה" של איציק מאנגר
- מרדכי היהודי - דמות שולית במחזה
- המן האגגי - דמות שולית במחזה
תמצית העלילה עריכה
המחזה נחלק לשתי מערכות – חמש תמונות במערכה הראשונה ושש בשנייה.
מערכה ראשונה עריכה
בתמונת הפתיחה נפגשים בהלול וד"ר שיפרתי בחנות השטיחים של בהלול, הממוקמת בהווה במרכז המסחרי של תל אביב.
באישון לילה, הם מובלים לשושן הבירה ולתקופת מגילת אסתר, שם הם פוגשים במונדריש, שמוביל אותם לסיפור המגילה.
מונדריש מנגן בנשף שעורך אחשוורוש, שם מתייצבת נגדו ושתי, המארגנת יחד עם זרש "שביתת מין" בסגנון ליסיסטרטה על מנת להשפילו ולנתק קשר עם הגברים.
עקב המרד של ושתי וזרש, עורך אחשוורוש תחרות בחירת מלכה חדשה, וסוקר נשים יפות רבות עד כי איננו מסוגל עוד לעמוד בכך ונמלט לחדריו.
בחדריו מגלה אחשוורוש באקראי נערה יהודייה לא יפה במיוחד, אסתר, שהגיעה למקום עם אהובה עזגד. כך קורה שאחשוורוש בוחר דווקא בה לאשה.
מערכה שנייה עריכה
המערכה השנייה נפתחת בפונדק אפלולי בשם "הפוּר", שם נחשפים בהלול וד"ר שיפרתי למזימה של זרש לרצוח את אחשוורוש באמצעות בגתן ותרש. מונדריש מעביר את הידיעה למרדכי.
אסתר מבקשת ממרדכי שישחרר אותה מחובתה כמלכה הכולאת אותה בארמון. הלה מסרב בתואנה שיש לה שליחות אותה היא חייבת לבצע: היא חייבת להגיע לאחשוורוש לפני המן, עוד באותו הלילה, על מנת להציל את היהודים.
בלילה ההוא נדדה שנת המלך ומונדריש, בתפקיד ליצן החצר, שר לו את "שיר ערש" ("היכל ועיר נדמו פתע..."). אסתר מופיעה במפתיע בפני אחשוורוש ומזמינה אותו למשתה עם המן למחרת.
לאחר שהזימה את מזימת המן, אסתר חוגגת את ניצחונה. היא מתנשאת ומשפילה את מרדכי ועזגד.
בסיום מתקיימת תהלוכה גדולה ברחובות שושן שבה מוביל המן את מרדכי הלבוש בבגדי מלכות. עזגד, בייאושו ובקנאתו, מנסה לדקור את סוסו של מרדכי בסכין, דבר שהיה מוביל לרצח אחשוורוש במהומה מיד לאחר מכן על ידי בגתן ותרש. מונדריש עוצר בעדו והכול נגמר בסוף טוב.
אחשורוש התם מבשר לקהל, שבו נמצאים גם בהלול וד"ר שיפרתי, שהוא גילה את דבר ניסיון הרצח, אך הוא סולח ואינו נוטר טינה לאיש.
הפקת הקאמרי עריכה
ההצגה עלתה בבימויו של גרשון פלוטקין, את התפאורה עיצב דוד שריר, הכוריאוגרפיה חוברה על ידי רות האריס וסשה ארגוב חיבר את המוזיקה.
השחקנים בתפקידים הראשיים היו שמעון סיאני בתפקיד בהלול, ניסן יתיר כד"ר שיפרתי, שמעון בר בתפקיד מונדריש, אברהם מור כאחשוורוש, זמירה חן בתפקיד ושתי ושולמית ירון בתפקיד אסתר המלכה.
התפאורה של שריר עוצבה ברוח סיפורי "אלף לילה ולילה", והאוריינטציה המזרחית בוטאה גם בתופעות לשוניות ודרמטיות. מאחר שמיקום ההתרחשויות משתנה מתמונה לתמונה (ככר בשושן, ארמון, פונדק וחצר הארמון) בוטאה בכל אחד מהמקומות אווירת שושן הקדומה כעיר מקראית-מזרחית.
הצגת הבכורה התקיימה ב-6 בפברואר 1966. כבר בבוקר שלמחרת כתב מבקר התיאטרון חיים גמזו במדורו "אמש בתיאטרון" בעיתון הארץ: "הצגה כבדה מדי, ראוותנית מדי... בין שפעי ססגוני התלבושות, המחולות, היציאות והכניסות... הולך ומתפזר, הולך ונמוג צליל ההומור וחן הווירטואוזיות של מעבד 'שלמה ושלמי'". פרט לאברהם מור ושמעון בר, קטל גמזו את כל יתר השחקנים ובפרט את שולמית ירון, קבע שפלוטקין הוא הבמאי הלא-מתאים, ואף לא התרשם מלחניו של ארגוב. שאר המבקרים לא איחרו להטיח ביקורות שליליות.[2]
המחזה בדפוס עריכה
- אסתר המלכה: מחזה, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשכ"ז 1966. (נדפס שוב בכרך "מחזות" שבסדרת "כל כתבי נתן אלתרמן", הקיבוץ המאוחד, תשל"ג 1973.)
לקריאה נוספת עריכה
- מנחם דורמן, ""אסתר המלכה" – מחזהו האחרון של אלתרמן", במה 149–150 (תשנ"ח), 76–82.
לקריאה נוספת עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- אסתר המלכה, באתר אלתרמן (מתוך: דבורה גילולה, מול תגמול מחיאות הכפיים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2008)
- חוה נובק, כל העולם במה | ובשער עומדת אסתר המלכה, דבר, 17 בינואר 1966
- תמר אבידר, לקראת בכורה | אחשורוש חדש ל"אסתר המלכה", מעריב, 4 בפברואר 1966
- רחל אורן, פורים-שפיל נוסח אלתרמן, דבר, "דבר השבוע", 4 בפברואר 1966, המשך
הערות שוליים עריכה
- ^ דן לאור, אלתרמן, עמ' 695.
- ^ נחמן בן-עמי, ה"איך" וה"מה", מעריב, 8 בפברואר 1966 ("המשורר אלתרמן יודע-גם-יודע כיצד לצור צורת לשון – אך לא היה לו מה לומר"); עזרא זוסמן, ויהי בימי אחשוורוש..., דבר, 11 בפברואר 1966; Mendel Kohansky, The Jerusalem Post, February 11, 1966 ("Queen Esther should once and for all establish the truth that Nathan Alterman, the eminent poet and clever versifier, does not know how to write a play; he is harming his reputation by turning out one play after another"; מובא אצל Dwora Gilula, "Nathan Alterman's Contribution to the Hebrew Stage," JTD 2 (1996), 129).