פתיחת התפריט הראשי

חייועריכה

אפרים גוטליב נולד בעיר מונקאטש שבצ'כוסלובקיה (כיום באוקראינה), הילד השביעי במשפחה בת תשעה ילדים. אביו ר' חיים אליעזר צבי גוטליב היה מחסידי ספינקא-זידיטשוב. מצד אמו היה דור שביעי לר' מנחם מנדל מרימנוב.

למד מאביו גמרא. מגיל שמונה למד בישיבה וכן בבית הספר הממלכתי הצ'כי. מגיל חמש עשרה למד בגימנסיה העברית הציונית במונקאטש מיסודו של ד"ר חיים קוגל (שהיה לימים ראש העירייה הראשון של חולון), מקום שהיה מושא משטמתם של החוגים החסידיים ביישוב, אליהם השתייך גם אביו של אפרים. לבסוף התרצה הלה להתיר לבנו ללמוד. בד בבד עם לימודיו בגימנסיה למד בישיבה, ובשעות הפנאי היה שוקד עם סבו במשך שעות רבות על קריאת הזוהר.

משנת 1938 נעשה אפרים גוטליב פעיל ציוני בתנועת בני עקיבא של המזרחי, ובשנת 1939 נבחר למועצה הארצית של התנועה. ב-1940 התארגנה קבוצה של מאתיים בני נוער לעלייה לארץ ישראל במסגרת עליית הנוער. לאחר מסע חתחתים ארוך ברכבות, אוניה ואוטובוסים הגיע לשכונת בת גלים בחיפה.

גוטליב למד שנתיים במקווה ישראל כהכנה להתיישבות חקלאית. ב-1942 נוסד הגרעין הצ'כי של בני עקיבא, שגוטליב היה ממנהיגיו. הגרעין יצא להכשרה בקיבוץ טירת צבי שבעמק בית שאן, שם שהו שנתיים. הוא עבד במטע התמרים וקרא בספרות העברית החדשה את יוסף חיים ברנר, אורי צבי גרינברג ואחד העם. ב-1944 עזב הגרעין את טירת צבי והקים מחנה עבודה על יד כפר הרואה תחת חסותו של הרב נריה. ב-1945 עלה הגרעין למשואות יצחק שבגוש עציון, שם אותו העניק לו אפרים גוטליב.

ביולי 1945 יצא גוטליב לקורס שליחים וב-25 באוקטובר 1945 היה בכנס של עשרים ושנים שליחי הבריחה בקיבוץ שפיים לקראת יציאה אל שארית הפליטה שנותרה מהשואה. הם הפליגו בספינה "דולפינה" לאיטליה ומשם נסעו להונגריה ופגשו ילדים חסרי כל. הוא פגש גם את שתי אחיותיו ומהן נודע לו שמשפחתו נספתה בתאי הגזים. על אפרים הוטל לארגן את הילדים בבתי ספר ובמחנות קיץ. בבודפשט שקד על ארגון מפעלים חינוכיים לניצולים מכל הגילאים. הוא התחתן שם עם שמחה, ניצולת אושוויץ, ויחד הם עלו במאי 1947 והתיישבו במשואות יצחק. גוטליב נשלח להדריך במקווה ישראל קבוצת נוער שעלתה מהונגריה.

באקדמיהעריכה

בשנת 1952 נרשם לאוניברסיטה העברית ,כשהוא בעל משפחה ואב לשתי בנות. תוך כדי כך עסק בהוראה בבית הספר העירוני דתי צייטלין בתל אביב ובמקווה ישראל. בשנת 1955 סיים את התואר הראשון בספרות עברית, פילוסופיה יהודית וקבלה. ב-1957 סיים את התואר השני. את עבודת הגמר: מאמרי המתניתין והתוספתא שבזוהר ויחסם לזוהר, הגיש לפרופ' גרשום שלום. במאי 1963 קיבל תואר דוקטור;[1] מנחהו היה גרשום שלום. נושא הדיסרטציה היה "הקבלה בכתבי ר' בחיי בן אשר". ב-1970 התפרסמה העבודה כספר.

ב-1962 התמנה למרצה באוניברסיטת בר-אילן. ב-1963 התמנה למרצה באוניברסיטת תל אביב. ב-1966 נעשה למרצה בכיר באוניברסיטת תל אביב. ב-1970 נעשה פרופסור חבר באוניברסיטה העברית. ביוני 1973 התמנה כראש המכון ללימודי היהדות באוניברסיטה העברית, תפקיד בו כיהן חודשים ספורים בלבד, עד למותו בגיל 52.

מחקריו עסקו בתולדות הקבלה באיטליה ובספרד החל מהמאה ה-13 עד המאה ה-16.

מחקרו על הספר "גינת ביתן", בו הוכיח שהספר בן שלושת החיבורים הוא מעשה זיוף של מחבר אחד, היה לנושא הספר "מחברות אביתר" של אהרון מגד.

ספריועריכה

  • הכתבים העבריים של בעל תקוני זהר ורעיא מהימנא, ההדיר והוסיף הערות: אפרים גוטליב; ערך והוסיף מבוא: משה אידל, ירושלים: האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, תשס"ג-2003.
  • מחקרים בספרות הקבלה, ערך וההדיר: יוסף הקר, תל אביב: בית הספר למדעי היהדות ע"ש חיים רוזנברג אוניברסיטת תל אביב, תשל"ו-1976.
  • אור עולם לרבי אלחנן סגי נהור, ההדיר: אפרים גוטליב. נדפס תחילה בתוך: מיכאל, מאסף לתולדות היהודים בתפוצות, כרך א', תל אביב: המכון לחקר התפוצות, אוניברסיטת תל אביב, תשל"ג-1972, עמ' קמה–רידעתג.
  • הקבלה בכתבי רבינו בחיי בן אשר, ירושלים: קריית ספר, תש"ל-1970.
  • הקבלה בסוף המאה הי"ג, ערך לפי הרצאות: יהודה ליבס, ירושלים: אקדמון, תשכ"ט-1969.
  • ספר משיב דברים נכוחים לר' יעקב בן ששת גירונדי, ההדיר לפי כתבי יד והוסיף מראי מקומות ומפתחות – יהודה אריה ויידה, כתבו פרקי מבוא – יהודה אריה ויידה ואפרים גוטליב, ירושלים: האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, תשכ"ט-1968.

פרסומים לזכרועריכה

  • משואות: מחקרים בספרות הקבלה ובמחשבת ישראל מוקדשים לזכרו של פרופ' אפרים גוטליב ז"ל, מיכל אורון ועמוס גולדרייך (עורכים), ירושלים: מוסד ביאליק בשיתוף בבית הספר למדעי היהדות ע"ש חיים רוזנברג, אוניברסיטת תל אביב, תשנ"ד.
  • עמוס גולדריך, "לזכר המורה – פרופ' אפרים גוטליב", חידושי זוהר – מחקרים חדשים בספרות הזוהר, תעודה כא–כב, בעריכת רונית מרוז, תל אביב: בית הספר למדעי היהדות ע"ש חיים רוזנברג, אוניברסיטת תל אביב, תשס"ז, עמ' טו–יט.

לקריאה נוספתעריכה

  • רבקה ש"ץ-אופנהיימר, "‫תרומתו של אפרים גוטליב לחקר הקבלה",‫ דעת 16, תשמ"ו-1986, עמ' 5–10.
  • מיכל אורון, "קווים לדמותו ולקורות-חייו של פרופ’ אפרים גוטליב ז"ל", משואות, תשנ"ד-1994, עמ' ט–יז.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה