משה צבי נריה

הרב משה צבי נריה
	הרב משה צבי נריה, נובמבר 1969
לידה	29 בינואר 1913; כ"א בשבט ה'תרע"ג; לודז', האימפריה הרוסית
פטירה	12 בדצמבר 1995 (בגיל 82); י"ט בכסלו ה'תשנ"ו;
מדינה	ישראל
השכלה	ישיבת מרכז הרב
תקופת הפעילות	? – 12 בדצמבר 1995
השתייכות	ציונות דתית
תחומי עיסוק	ראש ישיבה ומנהיג רוחני
	17 בנובמבר 1969 – 21 בינואר 1974; (4 שנים)
כנסות	7
רבותיו	הרב אברהם יצחק הכהן קוק הרב יעקב משה חרל"פ
תלמידיו	הרבנים חיים דרוקמן, יעקב אריאל, חנן פורת בנו הרב נחום נריה, ראו מתלמידיו
חיבוריו	חיבורים על הראי"ה והגותו, הדפסת חידושי תורה של אביו ועוד, ראו מספריו
בן או בת זוג	רחל נריה
אב	פתחיה מנקין
צאצאים	נחום נריה
פרסים והוקרה	פרס ישראל (1978); פרס לעובדים בתחום החינוך העברי (1973); פרס הרב קוק לספרות תורנית (1989) ;

הרב משה צבי נריה (מנקין; כ"א בשבט ה'תרע"ג, 29 בינואר 1913 – י"ט בכסלו ה'תשנ"ו, 12 בדצמבר 1995) היה רב, חבר הכנסת ומחנך, מייסד מרכז ישיבות בני עקיבא. מכונה "אבי דור הכיפות הסרוגות", בשל השפעתו על עיצוב הציבור הדתי לאומי.

בניין הישיבה ההיסטורי כשבחזיתו הדקל ששתל הרב נריה (צולם ביום הלווייתו, 1995)

חבר הנשיאות המייסדת של איחוד הרבנים למען ארץ ישראל, כיהן כחבר הכנסת למשך קדנציה אחת מטעם המפד"ל. חתן פרס ישראל לשנת תשל"ח (1978) על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה, ופרס הרב קוק.

תולדות חייו

נולד בלודז' שבאימפריה הרוסית (כיום בפולין) לרב פתחיה מנקין ולרחל. למד תורה במינסק ובשקלוב. עלה לארץ ישראל בשנת ה'תר"ץ (1930) לאחר שהרב אברהם יצחק הכהן קוק סייע לו בהשגת סרטיפיקט. כשהגיע נקשר לרב קוק, לרב חרל"פ, ולרב צבי יהודה הכהן קוק. למד בישיבת מרכז הרב ובסמינר למורים "מזרחי".

נמנה עם ראשי תנועת הנוער הדתי בני עקיבא ומנהיגה הרוחני של התנועה שנים רבות. ערך את ביטאון התנועה, "זרעים", וכתב מספר שירי תנועה ובהם אף את המנון התנועה. כתב שירים גם על עניינים אחרים כמו ירושלים, חטיבה 7, השואה ושירים אישיים. פעילותו בתנועת בני עקיבא לא הייתה לרוחו של הרב צבי יהודה קוק, ולכן נהג לכתוב מאמרים ולהרצות תחת שם העט "נריה"^[^{דרוש מקור]} (על פי הפסוק "נר ה' נשמת אדם"). לימים עיברת את שמו ממנקין לנריה באופן רשמי. בשנות ה־30 שימש ככתב בעיתון "היסוד".

בשנת 1939 (ה'ת"ש), ייסד במושב כפר הרא"ה את ישיבת בני עקיבא כפר הרא"ה, ישיבת בני עקיבא הראשונה. הישיבה שילבה עבודת אדמה ולימודי קודש. כיהן בה כראש ישיבה ומורה לתלמוד ומחשבת ישראל. לימים, עקב דרישת ההורים, הוכנסו לישיבה לימודי תיכון על חשבון עבודת הכפיים בעידודו של שותפו לראשות הישיבה, הרב אברהם צוקרמן. הרב נריה התנגד למהלך זה ואף התבטא כי "יצמחו לי שערות על כף היד לפני שילמדו לימודי חול בישיבה", אך בדיעבד השלים עם מהלך זה. בעקבות ייסוד ישיבת בני עקיבא כפר הרא"ה יזם את הקמתן של ישיבות ואולפנות בני עקיבא נוספות בכל רחבי הארץ, וכך הפכה ישיבת כפר הרואה ל"אם ישיבות בני עקיבא". מרביתן של ישיבות בני עקיבא היו ישיבות ואולפנות תיכוניות, אך חלקן היו בתי ספר מקצועיים וישיבות הסדר.

עם קום המדינה, החליטה הכנסת להכריז על יום ה' באייר כעל יום העצמאות וביקשה ליצוק ליום זה (בשיתוף הרבנות הראשית לישראל) גם תוכן דתי. הרב נריה חיבר אז את טיוטת נוסח התפילה המיוחד ליום העצמאות, אשר התקבל ברובו. לאחר מותו, הוציא הרב יעקב אריאל, באמצעות ישיבת רמת גן, את הסידור גואל ישראל המבוסס על הנוסח של הרב נריה.

במהלך מלחמת העצמאות ליווה הרב נריה את חטיבה 7, בה היה ריכוז גדול של חיילים דתיים בגדוד 79, ואף חיבר שיר כהמנון החטיבה ('צהלי ורוני חטיבה 7', כיום שיר זה אינו משמש כהמנון החטיבה). במהלך מבצע חירם באוקטובר 1948 יצאה החטיבה מאזור צפת, וכבשה את חלקו המזרחי של הגליל העליון, כולל את אזור הר מירון. החטיבה התרכזה במהלך חורף 1948–1949 באזור הגליל העליון. בראשית 1949 ארגן הרב נריה אירוע הודיה המוני על הצלחות מלחמת העצמאות, בו השתתפו חיילים דתיים, תלמידי ישיבת כפר הרוא"ה, פדויי שבי ואחרים. מקום הכינוס נקבע לקבר הרשב"י במירון, ותאריך האירוע נקבע לז' באדר. בעקבות כינוס זה נקבעה מסורת של עלייה לקבר הרשב"י בז' באדר מדי שנה.^[1]

היה חבר הנהלת התנועה למען ארץ ישראל השלמה.

כיהן כחבר הכנסת בכנסת השביעית מטעם המפד"ל (1969–1973), והיה חבר בוועדת החינוך, התרבות והספורט. כשפרש מהכנסת, אמר שהייתה זו טעות שבכלל נכנס, כי בכנסת "אי אפשר שלא ללכלך את הידיים".

כתב מספר רב של ספרים על הרב קוק שמהווים מעין ביוגרפיה שלו, תוך שהוא שוזר בהם סיפורים והגות משל הרב קוק.

ב־1973 זכה בפרס החינוך של עיריית תל אביב. בשנת 1978 זכה בפרס ישראל על תרומה מיוחדת לקידומה ופיתוחה של החברה והמדינה.^[2]

ב־1983 פרש מהמפד”ל והקים את תנועת מצ"ד. בשנת 1993 הקים, יחד עם הרב שאול ישראלי והרב אברהם שפירא, את הארגון "איחוד הרבנים למען ארץ ישראל", על רקע התנגדותם להסכמי אוסלו.

בבחירות לכנסת ה-11 שובץ במקום ה-116 הסמלי מטעם מפלגת מורשה.

נפטר בגיל 82, בי"ט בכסלו ה'תשנ"ו (12 בדצמבר 1995). קרוביו שעמדו ליד מיטתו לפני מותו מעידים שמילותיו האחרונות היו: ”קר לי! תחממו אותי בדברי תורה! תאחזו בארץ ישראל ובקדושתה. תנו לי להגיד שלום לארץ ישראל ולהפרד ממנה באהבה, בשמחה וברצון. קדושה אני מבקש. קודש קודשים אני מבקש. תנו לי קדושת ארץ ישראל, תנו לי קדושת אהבת ישראל, תנו לי הרגשת קדושת ארץ ישראל. תנו לי הרגשת קדושת עם ישראל!” קרא כמה פעמים בקול גדול, "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" וסיים במילים "נתקדש כולנו". מילותיו האחרונות זכו לשני לחנים.^[3]^[4]

ארכיונו האישי של הרב נריה הופקד בספרייה הלאומית בשנת 2022.^[5]

הנצחתו

על שמו נקראו היישוב נריה, שכונת נוף נריה בלוד ורחובות בירושלים, בפתח תקווה, בנתניה, בראשון לציון ועוד.

כמו כן קרויים על שמו ישיבת הסדר "שדמות נריה" ביישוב שדמות מחולה, הישיבה הגבוהה "נתיבות נריה" בשומריה, "מרכז נריה" בקריית מלאכי, אולפנת נריה בדימונה, הגרעין התורני בקריית מלאכי, בתי ספר יסודיים ממ"ד "משואת נריה" במודיעין, "מורשת נריה" בגבעת שמואל, "חן נריה" בגוש עציון ו"נועם נריה" בבית שאן, חטיבת הביניים האזורית הר חברון בסוסיא, חטיבת הביניים "אורות נריה" בטבריה. כמו כן, בתי הכנסת "חזון נריה" ו"משכנות נריה" באלעד תיכון ישיבתי בשדות נגב נריה גם כן נקרא על שמו.

על שמו קרויים גם "שבט" (מחזור) בתנועת הנוער בני עקיבא של ילידי תשמ"ב (1982), "שבט" (מחזור) בתנועת הנוער אריאל של ילידי תשס"ג (2003), והפרויקט ההתנדבותי "לאורו נלך". הוא ואשתו נבחרו כדמויות המופת של החינוך הממלכתי דתי לשנת תשע"ט.

הוא זכה בפרס הרב בר שאול.

משפחתו

לרב נריה ולאשתו רחל שמונה ילדים:

הרב אברהם יצחק – היה ראש הישיבה התיכונית 'תקוות יעקב' בשדה יעקב וראש כולל אברכים בישיבת בני עקיבא מירון. נפטר בכ"ט באלול ה'תשמ"ה (1985)^[6]
זאב – נשוי לגאולה לבית שמיר.
הרב פתחיה – לימד בישיבת כפר הרא"ה. היה נשוי לעירית שלג. בנו הוא מאיר רובין (נריה), מנכ"ל פורום קהלת.
הרב נחום – ראש מוסדות תורה מציון בירושלים. לשעבר ר"מ בישיבת הכותל.
אסתר – נישאה לרב יהודה הלוי עמיחי. בנם, אחיקם עמיחי נרצח בפיגוע ירי בנחל תלם לאחר קרב יחד עם חברו דוד רובין
מאירה – נישאה לרב ראובן נתנאל, ראש הישיבה לצעירים בשומריה ולשעבר רב היישוב עצמונה בגוש קטיף.
צילה בראלי – אשת חינוך, בעיקר באולפנת צביה ירושלים, מאז פטירת אביה עסקה במורשתו ובדמותו, הוציאה לאור מספריו, וערכה את "שחר אורו" – ספר ביוגרפי על שנותיו הראשונות. הייתה נשואה לרב מרדכי אליהו בראלי, שלימד בישיבת חורב ובישיבת ירושלים לצעירים וכן דיין בבית דין לגיור (נפטר בתשע"א). כיום נשואה לנתן דרייפוס, ומתגוררת בבית אל ובפסגות.
חיה – הייתה נשואה ליאיר מאיר (נפטר ט"ו בשבט התשפ"ד). בנם, רס"ן (במיל') דוד מאיר, קצין סיירת מטכ"ל, נפל בקרב בארי בשמחת תורה התשפ"ד.

בן דודו הוא הרב משה צבי סגל.

נכדו הוא הרב אריאל בראלי רב היישוב בית אל.

מתלמידיו

הרב פרופסור נחום רקובר – חתן פרס ישראל, ומבכירי חוקרי המשפט העברי בדורנו
הרב חיים דרוקמן – ראש ישיבת אור עציון, ראש ישיבות בני עקיבא וראש מינהל הגיור במשרד ראש הממשלה לשעבר, חבר הכנסת לשעבר וחתן פרס ישראל
הרב דב ליאור – רב יישוב בקריית ארבע וחברון וראש ישיבת ההסדר בקריית ארבע
הרב בנימין אביעד – שימש כרב המועצה האזורית שפיר וכחבר מועצת הרבנות הראשית
הרב זלמן ברוך מלמד – ראש ישיבת בית אל ורב היישוב בית אל ומייסד ועד רבני יש"ע
בנו הרב נחום נריה – ר"מ לשעבר בישיבת הכותל וראש מוסדות תורה בציון בירושלים
חתנו, הרב ראובן נתנאל – ראש ישיבת שומריה, מחבר הספר "אור לדור".
הרב אפרים צוקרברג – ראש ישיבת תפארת צבי ירושלים
הרב צפניה דרורי – רבה של קריית שמונה וראש הישיבה שם
הרב חנן פורת – חבר הכנסת לשעבר
הרב יעקב פילבר – מייסד ישיבת ירושלים לצעירים שליד מרכז הרב. מחבר ספרים רבים אודות תורת הרב קוק. לשעבר הרב של קיבוץ חפץ חיים
הרב יהושע ויצמן ראש ישיבת ההסדר מעלות וראש ישיבות בני עקיבא.
יונה גודמן – מזכ"ל בני עקיבא (לשעבר), ראש תחום חינוך אמוני במכללת אורות ישראל, ומנהל חינוכי של רשת ישיבות ואולפנות בני עקיבא
השופט צבי טל – שופט בית המשפט העליון בישראל, ויו"ר ועדת טל
הרב יעקב אריאל – רב העיר רמת גן
פרופסור דב לנדאו – פרופ' אמריטוס, לשעבר ראש המחלקה לספרות משווה באוניברסיטת בר-אילן ומפקח מרכז על הוראת ספרות ולשון עברית
הרב ירחמיאל ויס – ראש ישיבת ירושלים לצעירים לשעבר
הרב ברוך ויסבקר – ראש ישיבת בית מתתיהו בבני ברק
מוסא ברלין – כליזמר ונגן קלרינט, הנחשב כבכיר הכליזמרים בישראל
הרב אברהם פולק – מנהלה הרוחני של ישיבת סלבודקה בבני ברק
הרב הראל כהן – ראש מכון נזר דוד ומנהל הוצאת מאבני המקום.
הרב ד"ר יונה גודמן – סמנכ"ל חינוך, רשת ישיבות בני עקיבא

מספריו

אורות התפילה – פרקים בהגותו של הראי"ה קוק על התפילה
משנת הרב – עשרה פרקים על יסודות הגותו של הראי"ה קוק
מועדי הראי"ה – החגים בחייו ובהגותו של הראי"ה קוק
שיחות הראי"ה – שלושים ותשע שנותיו הראשונות של הראי"ה קוק
טל הראי"ה – השלמות לספר "שיחות הראי"ה"
חיי הראי"ה – תקופת יפו בחיי הראי"ה קוק
שעור קומה – קווים לשעור קומתו של מרן הגראי"ה מאת רבינו יעקב משה חרל"פ. הדפיס מצ"נ
בשדה הראי"ה – עניינים שונים בחייו ובהגותו של הראי"ה קוק
לקוטי הראי"ה (שלושה כרכים) – עניינים שונים בחייו ובהגותו של הראי"ה קוק
ענבי פתחיה – עיונים בהלכה
צניף מלוכה – על ארץ ישראל, מדינת ישראל ועוד
נר למאור – על פרשיות התורה
נר למאור – על הגדה של פסח
בני הישיבות וגיוסם – חוברת על גיוס בחורי ישיבות
מלחמות שבת – על דיני מלחמה בשבת
ארץ מורשה
על משכנות הרועים
אפיק בנגב
מאורות נריה – סדרת ספרים על מועדי ישראל
- מאורות נריה – אלול ותשרי;
- מאורות נריה – חנוכה ופורים;
- מאורות נריה – ישראל במדינתו: על מדינת ישראל, חבלי לידתה, הקמתה והתמודדויותיה
מן הפנקס הפתוח – אימרות, הגיונות והדרכות, הוצאת ידיעות ספרים, בעריכת צילה בר־אלי, 2008
החינוך בגיל הנעורים – פרקי חינוך ליקוטי אמרים וסיפורים מדרכו החינוכית של הרב משה צבי נריה
הציונות הדתית במבוכת הנאמנות לתורה ולמדינה
מסתר המגירה – אסופת מכתבים משה צבי נריה ורחל גיטלסון
בנתיב ההדרכה
סדר התפילות ליום העצמאות – בהוצאת ההסתדרות הציונית העולמית, 1978

לקריאה נוספת

במשוך היובל: חמישים שנות תנועת בני־עקיבא בישראל תרפ"ט–תשל"ט, תנועת בני עקיבא בישראל
יצחק רפאל, אנציקלופדיה של הציונות דתית (כרך ו'), מוסד הרב קוק, ירושלים
מרדכי סער מרמורשטיין, אבי דור הכיפות הסרוגות, הרב משה צבי נריה, הגותו, פועלו ומקומו בעיצוב האתוס הציוני דתי, הדובדבן – הוצאה לאור, 2014
מאורות נריה
שחר אורו – ספר ביוגרפי על שנותיו הראשונות
חבלי ימית – הרב משה צבי נריה זצ"ל בין נטיעה לעקירה
המחנך – לדמותו של הרב משה נריה זצ"ל
לאורו נלך – חוברת זיכרון והדרכה