ארטאס

כפר בנפת בית לחם ברשות הפלסטינית

ארטאסערבית: أرطاس) הוא כפר פלסטיני בנפת בית לחם, של הרשות הפלסטינית, כ-2.5 ק"מ מדרום מערב לעיר בית לחם, בגובה כ-730 מ' מעל פני הים, דרומית-מזרחית לבריכות שלמה. מרבית תושבי הכפר מוסלמים. בחלקו הדרומי של הכפר בנוי מנזר גדול בשם הורטוס קונקלוסוס (אנ').

ארטאס (כפר)
أرطاس
מנזר הורטוס קונקלוזוס
מנזר הורטוס קונקלוזוס
טריטוריה הרשות הפלסטיניתהרשות הפלסטינית הרשות הפלסטינית
נפה בית לחם
שטח 4.300 קמ"ר
גובה 708 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בכפר 3,663 (2007)
קואורדינטות 31°41′21″N 35°11′10″E / 31.689166666667°N 35.186111111111°E / 31.689166666667; 35.186111111111 
אזור זמן UTC +2
ארטאס ב-1940. ניתן להבחין בבתי הכפר ובמנזר

אטימולוגיה עריכה

  1. לדברי יצחק בן-צבי[1], המקום מזוהה עם עיטם שביהודה השם עיטם השתמר בשם אחד המעיינות הסמוכים לכפר, עין עטן, שמימיו נמשכו לירושלים בימי התקופה החשמונאית על ידי "האמה החשמונאית (התחתונה)" ולאחר מכן באמת הביאר. מסורת נוצרית מקשרת את שם הכפר עם "גן נעול" (שיר השירים, ד', י"ב) שכן ש"הורטוס" (Hortus) בלטינית משמעו גן, וארטאס עשוי להיות שיבוש של הורטוס. נוסעים תיארו אותו כפתחו של גן עדן בשל שפע המים והצמחייה שבאזור. מכאן שמו של המנזר הקתולי במקום – הורטוס קונקלוזוס (Hortus Conclusus), כלומר "גן נעול" ולפי האגדה כאן היו הגנים של שלמה המלך[2]
  2. אדוארד פאלמר כתב ששם הכפר הוא אוּרְטָס (Urtas) ומקורו בשם פרטי של אדם.[3]

היסטוריה עריכה

ייתכן שבתקופה הרומית משך הורדוס את מימי מעיין ארטאס באמת מים להרודיון, לאורך גדתו הצפונית של נחל תקוע[4], אף על פי שמעשה הנדסי משוער זה מעלה קשיים הנדסיים (מפלס מי המעיין נמוך בכחמישה מטרים מן האמה, אולם ניתן לגשר על פער זה אם מניחים שנבנה סכר) וספרותיים (יוסף בן מתתיהו כותב שהמים הובאו להרודיון "ממרחק רב", אך ארטאס רחוק מהרודיון כ-6 ק"מ בלבד)[5]. בכל מקרה מצויים באזור שרידי אמה רומית, אך ייתכן שמוצאה היה בבריכות שלמה או במעיינות אחרים.

כתובת בקיר מסגד הכפר קובעת את מועד הקמתו ל-1306 ומשייכת אותו לפיכך לתקופה הממלוכית. באותה עת לערך, נמשכו מימי מעיין ארטאס לאורך גדתו הדרומית של נחל תקוע (נחל טחונה, בערבית: طاحونة), על מנת לשרת טחנת קמח עתיקה בארץ ישראל[4].

הכפר היה יציב במאה ה-16, אולם בהמשך התקופה העות'מאנית הוא חרב פעמיים: פעם ראשונה בין 1600 ל-1744, ופעם נוספת כנראה בסוף המאה ה-18.[6]

על-פי בלרמינו בגאטי, תושבי ארטאס סירבו להעלות מס לאבראהים פאשא בטענה שהם פטורים עוד מימי שלמה המלך. בעקבות זאת הוא החריב את בתיהם והם נאלצו לבנותם מחדש.[7]

בשנת 1850 בערך רכש קונסול בריטניה בארץ ישראל, ג'יימס פין, חווה חקלאית בארטאס על מנת שתשמש גרעין להתיישבות של "יהודים-נוצרים" (כלומר מומרים)[8]. אל פין חבר יהודי מומר בשם יוחנן משולם (אנ') שהוביל עמו מספר פועלים מומרים וגברת אמריקאית בשם קלורינדה מיינור (אנ'), חברת הכת המשיחית שייסד ויליאם מילר. מיינור, שהגיעה יחד עם עוד עשרה גברים אדוונטיסטים (בהם סבו של הסופר ג'ון סטיינבק), ועם ציוד חקלאי מודרני לשעתו ומלאי של זרעי פירות וירקות, רכשה אדמות נוספות. החווה המשותפת שיווקה פירות וירקות לירושלים ברווחים נאים. בין יבולי החווה הייתה תוצרת חקלאית שלא נראתה לפני כן בארץ ישראל, אפרסקים, תפוחי אדמה ועגבניות. ב-1852 התגלע סכסוך בין קבוצתה של מיינור לקבוצת משולם. סכסוך בין משולם לבין בני הזוג פין התגלע ב-1860 והביא את הקץ על ההתיישבות[1][9]. בחווה ביקרו ועבדו גם הנרי ונטוורת' מונק, חקלאי קנדי שהטיף לשיבת היהודים לארצם תוך כינון עצמאות מדינית, והצייר ויליאם הולמן האנט.

ב-1863 כתב החוקר ויקטור גרן שבכפר 300 תושבים ושניכר שבבתיו נעשה שימוש משני בחלקי מבנים עתיקים.

בארטאס התיישב גם נוצרי שווייצרי בשם הנרי בלדנספרגר שהיה הראשון לגדל דבורים, בשיטות מודרניות, בארץ ישראל. בנו פיליפ כתב ספר על תושבי המקום, בתו לואיזה הייתה שותפה לכתיבת ספר על הצומח בא"י - "מהארז עד האזוב". לואיזה נפטרה במקום בשנת 1938.[2]

במאה ה-19 נהרסו שאריות כנסייה מהתקופה הצלבנית שהייתה בכפר[10].

ב-1902 הוקם בשולי הכפר מנזר הורטוס קונקלוזוס שיועד לנזירות.

בשנת 1925 הוציא הנציב העליון פקודה (ordinance) המפקיעה את בעלות מי מעיינות מתושבי הכפר ומעבירה אותם לרשות ממשלתית, על-מנת שעודפיו ישמשו לטובת אספקת המים לירושלים[11]. תושבי הכפר פנו לבית הדין העליון בנימוק שפקודת המעיינות נוגדת את כתב המנדט[12], וזה קיבל את עמדתם וביטל את הפקודה[13]. לטענת תושבי הכפר, הואיל וסעיף 2 לכתב המנדט קובע שעל ממשלת המנדט לשמור על הזכויות האזרחיות והדתיות של תושבי הארץ בלי הבדל גזע או דת, הרי שהפקעת מיה מעיינות פוגעת בזכויות האזרח שלהם ודינה להתבטל.

בתחילת 1926 ביטל בית המשפט לערעורים בלונדון את פסק הדין והתיר לממשלה להפקיע ממימי הכפר[14]. על תושבי הכפר הושתו הוצאות משפט כבדות,[15] ומושל ירושלים פטר אותם אותם מתשלומם.[16] בשנת 1931 הייתה כוונה להשתמש במים ממעיינות הכפר לטובת ירושלים[17], אך בהתערבות הממשלה הוחלט להביא מים במקום זאת מעין פואר[18].

ההליך היה לאבן דרך בפיתוח המשפט המנדטורי, שכן אמנם בסופו של דבר הוכרז שהפקודה לא נפסלה, אבל בית המשפט הכיר בהליך הזה בסמכותו להעביר ביקורת על תוקפן של פקודות.[דרוש מקור]

ב-1925 השתקעה בכפר האנתרופולוגית הפינו-שוודית הילמה גרנקוויסט ועסקה במשך כשש שנים בתצפיות מקרוב בחיי תושביו. היא כתבה ספר על "תנאי החתונה בקרב הפלאחים".[2]

בשנת 1938, במהלך המרד הערבי הגדול, הוטל על הכפר קנס כספי בגלל מאורעות בכפר[19].

במפקד האוכלוסין שערכה ממשלת המנדט הבריטי בשנת 1922 נמנו בכפר 433 תושבים מוסלמים ו-43 נזירות. ב-1931 נמנו 545 מוסלמים, 69 נזירות ועוד 5 גברים נוצרים[20]. ב-1945 הוערכה אוכלוסיית הכפר בכ-800 איש[21].

אדמות עריכה

בסקר שערכה ממשלת המנדט הבריטי בשנת 1945 נמצא ששטח הכפר היה 4,304 דונם, מהם: הכפר היה בנוי על 52 דונם, 1,538 דונם עוּבּדוּ והיתר - 2,714 דונם היו אדמות בור.[22]

לאחר הסכמי אוסלו בשנת 1995 סווגו אדמות הכפר באופן הבא:[23]

הפקעות עריכה

בשנת 1979 החלה בניית היישוב אפרת וישראל הפקיעה לצורכי הבניה - 421 דונם, מאדמות הכפר.[23], כלומר הכפר נשאר עם 3,883 דונם.

לכשתושלם בניית גדר ההפרדה, על פי התכנית המעודכנת של משרד הביטחון, 3.9 ק"מ מהגדר יוקמו על שטח ארטאס. ההקמה תצריך הפקעת אדמות ובנוסף היא תפריד שטח של 872 דונם מאדמות הכפר (כ-22% מהשטח שנותר לאחר ההפקעה לטובת אפרת).[23]

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא ארטאס בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 יצחק בן-צבי, האם הייתה התיישבות יהודית בארטס?, דבר, 3 ביוני 1938
  2. ^ 1 2 3 זאב וילנאי, אנציקלופדיה לידיעת א"י, 1976, עמ' 300-299
  3. ^ Palmer, E.H., The Survey of Western Palestine: Arabic and English Name Lists Collected During the Survey by Lieutenants Conder and Kitchener, R. E. Transliterated and Explained by E.H. Palmer. ., Committee of the Palestine Exploration Fund, 1881, עמ' 330
  4. ^ 1 2 עין ארטאס, עמוד ענן
  5. ^ דוד עמית, ‏מנין קיבלה הרודיון את מימיה, קתדרה מארס 1994 עמ' 3-20
  6. ^ דוד גרוסמן, שמעון דר, זאב ספראי (ע), תהליכי התפתחות ונסיגה ביישוב הכפרי בשומרון וביהודה בתקופה העות'מאנית, מחקרי שומרון, רעננה: הקיבוץ המאוחד, 1986 תשמ"ז, עמ' 366
  7. ^ Bagatti, Bellarmino (2002). Ancient Christian Villages of Judaea and Negev. Jerusalem: Franciscan Printing Press. p. 61.
  8. ^ מרדכי אליאב, ‏עלייתו ונפילתו של הקונסול הבריטי ג'יימס פין, קתדרה 65, תשרי תשנ"ג, ספטמבר 1992, עמ' 50
  9. ^ ד"ר לוריא, פרייסען, המגיד, פסקה אחרונה, 27 במאי 1863
  10. ^ פיליפ ג'. באלדנספרגר, המזרח הבלתי משתנהאנגלית: דוד קרסיק), משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1982, עמ' 67 (במקור מ-1913 בעמ' 114)
  11. ^ אל להכניס מים לירושלים, דבר, 10 ביוני 1925
  12. ^ הערבים נגד חוק המים, דואר היום, 10 ביוני 1925
  13. ^ משפט ארטאס בבית הדין העליון, דואר היום, 2 ביולי 1925
  14. ^ משפט מי ארטאס בלונדון, דבר, 19 בינואר 1926
    פסק הדין במשפט מי הארטאס, דבר, 3 במרץ 1926
  15. ^ מי ארטאס, דואר היום, 2 ביוני 1926
  16. ^ בני אורטאס אצל המושל, הארץ, 20 ביוני 1926
  17. ^ מים ממעין ארטאס, דואר היום, 1 במאי 1931
  18. ^ שוב על חרפת ירושלים, דואר היום, 16 באוקטובר 1931
  19. ^ קנס על כפר ארטאס, דבר, 1 במרץ 1938
  20. ^ סקר 1931 עמ' 35
  21. ^ סקר 1945
  22. ^ Government of Palestine, Department of Statistics, Village Statistics, April, 1945, 1945, עמ' 24
  23. ^ 1 2 3 The Applied Research Institute – Jerusalem, Artas Village Profile, 2010