פרשת ראה
פָּרָשַׁת רְאֵה היא פרשת השבוע הרביעית בספר דברים. לפי החלוקה לפרקים, היא מתחילה בפרק י"א, פסוק כ"ו ומסתיימת בפרק ט"ז, פסוק י"ז.
| |||||
| פסוקים | דברים, י"א, כ"ו - ט"ז, י"ז | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| מספר פסוקים | 126 | ||||
| מספר תיבות | 1932 | ||||
| מצוות בפרשה על פי ספר החינוך | |||||
| |||||
| הפטרה | |||||
| ישעיהו, נ"ד, י"א - נ"ה, ה' | |||||
בפרשה זו ממשיך משה לדבר עם ישראל ולהזהיר אותם לשמור את התורה, משה בעיצומו של הנאום השני והארוך בחומש דברים. בתחילת הפרשה משה אומר לעם שלפניהם שתי דרכים האחת קיום מצוות וברכה והאחרת קללה עם עזיבת המצוות. משה מצווה את העם שכאשר יכנסו לארץ יקיימו את מעמד הר גריזים והר עיבל ומצוות נוספות שיקיימו בארץ ישראל.
נושאים בפרשה עריכה
הפרשה עוסקת בפירוט המצוות שיחייבו את עם ישראל אחרי הכניסה לארץ. אחרי פתיחה קצרה על האפשרות שניתנה לעם ישראל לבחור בין ברכה (קיום המצוות) וקללה (אי קיומן), מתחילה התורה בסקירת המצוות, סקירה שתימשך גם בפרשות הבאות:
- ציווי לערוך את מעמד הר גריזים והר עיבל, בו יכרתו עם ישראל ברית עם ה' על קיום המצוות המנויות בסמוך (עד פרשת כי תבוא) כתנאי להישארותם בארץ.
- השמדת העבודה הזרה מארץ ישראל
- ריכוז עבודת ה' במקום אחד שייבחר בעתיד, והעלאת הקרבנות והמעשרות לשם
- היתר אכילת "בשר תאווה" - בשר שנאכל לשם הנאה ולא למטרות דתיות - בכל מקום, ואיסור על אכילת הדם
- אזהרות מפני נביא שקר, מסית ומדיח; דיני עיר הנידחת
- פירוט החיות המותרות והאסורות באכילה וסימני הכשרות שלהן
- מצוות מעשר; מצוות שמיטת כספים; דיני עבד עברי
- שלוש רגלים ומצוות עלייה לרגל
מבנה הפרשה עריכה
בפרשת ראה יש 126 פסוקים, אשר מאוגדים ב-5 פרשיות פתוחות ועוד 15 סתומות. הפרשה מכילה 4 סדרים, כאשר הפרשה מתחילה באמצע סדר ומסתיימת בסוף סדר וזאת בניגוד לכך שהיא מתחילה באמצע פרק ומסתיימת באמצע פרק לפי החלוקה לפרקים.
תאריכי הקריאה עריכה
השבת בה קוראים את פרשת ראה יכולה לחול בארבעה תאריכים שונים:
הפטרה עריכה
ההפטרה המקורית של פרשת ראה, הקשורה לפרשת השבוע, היא בספר ירמיהו, פרק כ"ג, פסוק ה' ("הנה ימים באים") עד פסוק כ"ד. ההפטרה היא נבואת פורענות של ירמיהו לנביאי השקר, והיא נבחרה כהפטרה בשל הדמיון לפרשת השבוע העוסקת בעונשו של נביא שקר. הפטרה זו מתועדת במשנה תורה לרמב"ם.[3]
אולם, בכל הקהילות החל בתקופת הראשונים התקבל מנהג לקרוא בשבתות לאחר תשעה באב סדרה של הפטרות העוסקות בנבואות נחמה ונקראות שבע דנחמתא. לכן, אין קוראים את הפטרת הפרשה, ובמקומה קוראים את ההפטרה השלישית משבע דנחמתא. מפטירים בספר ישעיהו, מפרק נ"ד, פסוק י"א ("עֲנִיָּה סֹעֲרָה") עד פרק נ"ה, פסוק ה'.
בראש חודש ובערב ראש חודש עריכה
כאשר פרשת ראה נקראת בא' דראש חודש אלול היוצא בשבת וביום ראשון, נחלקו הראשונים אם הפטרת ראש חודש דוחה את הפטרות "שבע דנחמתא". האשכנזים מפטירים "השמים כסאי" במקום "ענייה סוערה", והספרדים מפטירים "ענייה סוערה".[4] כאשר פרשת ראה נקראת בערב ראש חודש אלול (שחל בימים ראשון ושני), גם רוב האשכנזים מודים שהפטרת "מחר חודש" לא דוחה את הפטרות "שבע דנחמתא", וקוראים "עניה סוערה" כבכל שנה.[5] אמנם, לפי מנהג פפד"מ, קוראים הפטרת מחר חודש במקום "ענייה סוערה".[6] בשנים אלו נהוג להשלים את הפטרת "עניה סוערה" יחד עם הפטרת פרשת כי תצא ("רני עקרה"), הנמצאת ברצף אחד איתה בספר ישעיהו.[7]
קישורים חיצוניים עריכה
הטקסט:
פרשת ראה, באתר ויקיטקסט- פרשת ראה - הטקסט עם תרגום אונקלוס, באתר "מכון ממרא"
- פרשת ראה, באתר "מקראות גדולות הכתר"
- פרשת ראה, באתר "תורת אמת"
פרשנות:
- גיליונות נחמה לפרשת ראה
- פרשת ראה, באתר אוניברסיטת בר-אילן
- פרשת ראה, באתר "כיפה"
- פרשת ראה עם פירוש רש"י, באתר "בית חב"ד"
- שיעורי תורה לפרשת ראה, באתר "ישיבה"
- שיעורים לצפייה על פרשת ראה, באתר "בינינו"
- פרשת ראה, באתר פרשת השבוע
- הערך "פרשת ראה", באתר ויקישיבה
- דברי תורה לפרשת ראה באתר ישיבת הר ברכה
- שיעורים לצפייה על פרשת ראה, באתר "התנועה הרפורמית"
הערות שוליים עריכה
- ^ כ-11.5% מכלל השנים.
- ^ כ-28% מכלל השנים.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר אהבה, סדר התפילה, סדר ההפטרות.
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תכ"ה, סעיף א', והגהת הרמ"א שם.
- ^ רבי מרדכי יפה, לבוש החור, סימן תקפ"א, סעיף א. הסיבה להבדל היא שגם בהפטרת "השמים כסאי" יש ענייני נחמה, ולכן קריאתה בראש חודש אלול במקום "ענייה סוערה" לא מבטלת לחלוטין את מנהג "שבע דנחמתא", אך הפטרת "מחר חודש" אינה עוסקת כלל בנחמה.
- ^ חומש מאור עיניים, (רעדלהיים תקפ"א), חלק דברים, דף ה ע"ב בעימוד של ההפטרות.
- ^ רבי מרדכי יפה, לבוש החור, סימן תכ"ה, סעיף ב, וסימן תקפ"א, סעיף א; רבי אפרים זלמן מרגליות, מטה אפרים, סימן תקפ"א, סעיף ה', באתר היברובוקס; משנה ברורה, סימן תכ"ה, סעיף קטן ז'.