פתיחת התפריט הראשי

הָעָי היא עיר ששכנה על הדרך בין יריחו לבית אל. על פי פרקים ז'-ח' בספר יהושע הייתה העי העיר השנייה שיהושע כבש במסעותיו לכיבוש ארץ ישראל.

הזיהוי הנפוץ ביותר במחקר המודרני לעי, הוא עם אֶ-תֵל ("התל") הסמוך לבית אל, או בסמוך לה, תחת הגרעין העתיק של הכפר דיר דיבוואן.

העי במקראעריכה

העי נזכרת בספר בראשית בסיפור מסעותיו של אברהם אבינו,[1] ולאחר מכן במסגרת כיבושיו של יהושע בן נון, בתקופת המלכים, במסעו של סנחריב לירושלים[2] וברשימת הערים אליהם שבו עולי בבל בתקופת שיבת ציון.[3]

כיבוש העי על ידי יהושעעריכה

על פי המסופר בספר יהושע, פרק ז', יהושע בן נון שלח מרגלים אל העי, כפי שנהג לפני כיבוש יריחו, כדי ללמוד על מצב העיר לפני ההתקפה. בחזרתם טענו המרגלים כי די ב-2000 עד 3000 חיילים לכיבוש העיר. יהושע אכן שלח 3000 לוחמים אך הם נגפו מפני אנשי העי בקרב, ו-36 מהם נהרגו.

לאחר המפלה נפלה הרוח במחנה ישראל. יהושע התפלל לה' אשר השיב לו כי סיבת הכישלון היא שאחד מישראל מעל בחרם שנלקח שלל ביריחו. יהושע ציווה על העם להתקדש, ולמחרת הטיל גורלות, כדי למצוא מי מעל בחרם. בתום התהליך עלה בגורל עכן בן כרמי אשר הודה, נסקל למוות ונשרף עם רכושו.

לאחר פרשת עכן, בספר יהושע, פרק ח', ה' הבטיח ליהושע כי בקרב השני ינצחו לוחמיו. ה' ציווה להרוג את כל יושבי העי ואת מלכה, ואת הרכוש לקחת כשלל לבני ישראל. יהושע בחר 30,000 אנשי צבא ושלח אותם בלילה למארב. תוכנית הקרב הייתה כי הצבא יתקדם לכיבוש העי וייסוג, כבפעם הראשונה, כך שיושבי העי ייצאו מעירם וירדפו אחרי הצבא הנסוג. אז ייצאו הלוחמים מהמארב ויכבשו את העיר.

תוכניתו של יהושע עלתה יפה והלוחמים מן המארב כבשו את העיר ושרפו אותה. משראו לוחמי העי את עירם נשרפת איבדו את רוח הלחימה וניגפו לפני ישראל. בסיום הקרב נמנו כ-12,000 הרוגים מלוחמי העי, ואת המלך תלה יהושע על עץ.

ארכאולוגיהעריכה

אֶ-תֵל הוא אתר ארכאולוגי ששטחו מאה דונם בקירוב, ועליו ערמות אבנים גדולות.

האתר נסקר ונחפר על ידי משלחות שונות במהלך המאה ה-19 וה-20.

התיעוד הקדום ביותר של חרבת א-תל שנמצא כיום הוא סקר שערך אדוארד רובינסון בארץ ישראל בשנת 1838, רובינסון ביקש למצוא את חורבות העיר "העי" המקראית בשטח שממזרח לבית אל והתלבט בין חרבת א-תל וחרבת ח'ין[4] ולבסוף, משלא נמצא תל מתאים יותר נבחרה ח' א-תל. חשוב לציין כי מאוחר יותר התברר שהתכוון רובינסון לתל אשר מוכר כיום בשם אלכּדירה[5] ולא לח' א-תל שממערב לדיר דיבּון.[6]

בשנות ה-50 עד שנות ה-70 של המאה ה-19, נערך סקר נוסף בארץ ישראל בראשות ויקטור גרן, גרן מסכים עם קביעתו של רובינסון בדבר מיקומה של העי המקראית בח' אל כדירה

חפירות במקום בשנים 1933-1935 על ידי יהודית מרקה-קראוזה ושמואל ייבין גילו עיר מוקפת חומות מתקופת הברונזה הקדומה, בעלת ארמון, מאגר מים, מקדשים, ובתים רבים.[7] העיר חרבה בשנת 2200 לפני הספירה בערך. במאה ה-12 לפני הספירה נוסד באתר כפר קטן בעל 12 דונם, שנעזב במאה ה-11 לפני הספירה.

דבר זה מציב בעיה, משום שלפי התיארוך המקובל, יוצא שבעת כיבוש הארץ על ידי יהושע, העיר כבר הייתה נטושה למשך מאות שנים. וכן צריך לומר שהתיאור המספר "וַיִּשְׂרֹף יְהוֹשֻׁעַ אֶת הָעָי וַיְשִׂימֶהָ תֵּל עוֹלָם שְׁמָמָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (יהושע ח, כח), הוא מאוחר מהמאה ה-11. לפיכך, יש הסבורים כי תיאור כיבוש העי ושרפתה הוא סיפור אטיולוגי בדוי, שנוצר על רקע הניסיון להסביר את הממצא הבולט בשטח: תל חורבות (ולמעשה, זוהי משמעות המילה "עי").

בעיה נוספת בזיהוי, היא שבספר יהושע, פרק י', פסוק ב' מבואר שגבעון הייתה גדולה מן העי, אך שטחו של התל המזוהה עם גבעון הוא רק כמחצית משטחה של חרבת א-תל.[8]

כדי לפתור בעיות אלו, יש שהציעו לזהות את א-תל עם העיר הכנענית הגדולה "בית און" שאכן הייתה חרבה בזמן מלחמת יהושע ושימשה רק כנקודת ציון, בעוד שהעי היה יישוב קטן ששכן בסמוך לתל, ואולי נקרא על שמו.[9][8]

הגאוגרף וחוקר התנ"ך בן ציון לוריא זיהה את העי עם תל או חורבת "ג'אבר א-תנתאני", אשר נמצאת מדרום מזרח ליריחו בקצה הערבה בדרך העולה כיום לירושלים במרחק של שלושה מילין (כארבעה וחצי ק"מ) מיריחו שלאחר החורבן.[10] הרב יואל בן נון הציע לזהות את העי עם ח'רבת מרג'מה הסמוכה לעין סמיה.[11]

קבוצת ארכאולוגים לא-יהודים מארצות הברית, בראשות פרופ' דוד לוינגסטון, מזהה את העי עם האתר הארכאולוגי המצוי בתוך היישוב פסגות.

לקריאה נוספתעריכה

  • לאה מזור, "הסיפור אודות הניצחון על העי (יהושע ח): עיוני נוסח וספרות", בתוך: שרה יפת (עורכת), המקרא בראי מפרשיו: ספר זיכרון לשרה קמין, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשנ"ד, עמ' 108-73.
  • רון לביא, "מקדש A בתל העי - איפכא מסתברא", ארץ ישראל - ספר אמנון בן תור, כרך ל, ירושלים: החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, 2011, עמ' 275-282.
  • בן ציון לוריא, "מקומה של העי", בתוך: גלילות במולדת: מסות ומחקרים בהיסטוריה ובטופוגרפיה של ארץ ישראל, ירושלים: קרית ספר, תש"ז, עמ' 213-231.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא העי בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ספר בראשית, פרק י"ב, פסוק ח'; פרק י"ג, פסוק ג'.
  2. ^ ספר ישעיהו, פרק י', פסוק כ"ח.
  3. ^ ספר עזרא, פרק ב', פסוק כ"ח; ספר נחמיה, פרק ז', פסוק ל"ב.
  4. ^ 645854/225604 רשת ישראל החדשה
  5. ^ 645220/225629, רשת ישראל החדשה
  6. ^ Albright, W. F. 1924, Appendix V-Ai And Beth-Aven, AASOR Vol. 4. pp. 141-142.
  7. ^ י. צדקוני, החפירות בא-תל, דבר, 19 בפברואר 1934
  8. ^ 8.0 8.1 יואל אליצור, "מקום בפרשה - גאוגרפיה ומשמעות במקרא, עמ' 19-30
  9. ^ יהודה אליצור ויהודה קיל, אטלס דעת מקרא, מוסד הרב קוק, תשנ"ח 1998, עמ' 132; יהודה אליצור, ‏"ויצא מבית אל לוזה":למהלכו של גבול בנימין-אפרים, באתר "דעת"
  10. ^ בן ציון לוריא, "מקומה של העי", בתוך: גלילות במולדת: מסות ומחקרים בהיסטוריה ובטופוגרפיה של ארץ ישראל, ירושלים: קרית ספר, תש"ז, עמ' 213-231.
  11. ^ יואל בן נון, ‏"בא על עית..." - פתרון חדש לזיהוי העי, באתר "דעת", גם נדפס במחקרי יהודה ושומרון, תשנ"ב/1992.