אשר טללים
אשר טללים (30 במרץ 1950 – 21 באוקטובר 2022) היה במאי קולנוע ישראלי, שביים וערך עשרות סרטים ארוכים וזכה בפרס האקדמיה הישראלית (אופיר). טללים שילב עשיית סרטים עם הוראת קולנוע, והיה פעיל במוסדות ידועים בתחום הקולנוע. מרכז פעילותו של טללים היה בישראל, אך מ-1998 ועד 2021 פעל בלונדון[1].
 | |
| לידה |
30 במרץ 1950 טנג'יר, מרוקו |
|---|---|
| פטירה |
21 באוקטובר 2022 (בגיל 72) לונדון, הממלכה המאוחדת |
| מדינה |
ישראל  |
| תקופת הפעילות | 1976–2022 (כ־46 שנים) |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
ביוגרפיה
עריכהטללים נולד ב-1950 בטנג'יר שבמרוקו בשם מסוד בן-טולילה לאסתר ויעקב בן-טולילה. ממרוקו עברה המשפחה למאלגה שבספרד, וב-1960 עלה לישראל עם משפחתו וקיבל את השם אשר. המשפחה התיישבה בבני ברק שם למד בבית ספר התיכון הדתי. ב-1968 התגייס טללים לחטיבת גולני ושירת בסיני בתקופת מלחמת ההתשה ובהמשך השתתף במלחמת יום הכיפורים. החוויות משתי מלחמות אלו היוו את הבסיס ליצירותיו הראשונות[2].
טללים גר ופעל תקופה ארוכה בירושלים ועסק בביום ועריכת סרטים וכן בהוראה. ב-1986 ייסד את הקורס הפופולרי "קולנוע – טריטוריה נסתרת" בסינמטק ירושלים והיה שותף בניהולו ואף הירצה בו עד 1997.
ב-1989 היה בין מייסדי בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה ושימש בו כמורה לעריכת קולנוע[3].
ב-1998 עבר טללים עם אשתו השנייה, רונית, לגור בלונדון (בעקבות לימודי הדוקטורט של אשתו) שם הוזמן להצטרף לסגל הקבוע של בית הספר הגבוה לקולנוע של בריטניה (National Film and Television School), ה־NFTS ולימד בו. בתקופה זו הפעיל טללים קרן לסרטים קצרים TPSFF@UKJF והיה שותף להפקתם של 29 סרטים (23 עלילתיים, 3 דוקומנטריים, 3 סרטי אנימציה)[1].
טללים חזר לפעילות קולנועית בישראל באפריל 2021 והתגורר תקופה ביישוב כליל שהיה בין מייסדיו ב-1979. לאחר תקופה בכליל חזר לגור בלונדון.
משפחתו
עריכהטללים נישא בנישואים ראשונים למירי שטראוס טללים (לבית פיליפ) ונולדו להם 2 ילדים (ענהאל ותום קרלוס). נישא שנית לרונית (לבית יואלי) ומנישואים אלו נולדו לו 2 ילדים נוספים (אביגיל ויהונתן)[4]. נפטר באוקטובר 2022 בלונדון לאחר מאבק במחלת הסרטן[5].
בנו, תום קרלוס, שנקרא על שם דודו, קרלוס בן-טולילה (אחיו הצעיר של טללים), שנהרג ב-1973 במהלך מלחמת יום הכיפורים, הוא מלחין, כותב, מתכנת וסולן[6].
בתו, ענהאל צימרמן, היא קלינאית תקשורת, מטפלת DIR, מדריכה, מרצה וצלמת, מתגוררת בתל אביב[4].
טללים הוא סב לחמישה נכדים.
פעילותו האמנותית
עריכהבימוי סרטים
עריכה- 1976 – ירושלים 24.4.74[7][2]
- 1981 – עמק הבכא
- 1983 – מפגש במדבר, סדרת טלוויזיה של 7 פרקים על מפגש משפחתו של ג'וליאן שגרן עם משפחה בדואית.
- 1984 – יום ביומן אישי, דוקומנטרי. תעוד יום אחד ביומנו של דוד פרלוב.
- 1988 – התמונה החסרה, סרט על העשייה של הסרט "הלם קרב" של יואל שרון[2].
- 1988 – הקרב על החרמון[8].
- 1992 – זמן הגמל. טללים גם הפיק וכתב את התסריט לסרט. היה מועמד לפרס אופיר לסרט העלילתי הטוב ביותר[9].
- 1994 – אל תגעו לי בשואה. זוכה פרס אופיר לסרט התיעודי הטוב ביותר
- 1998 – טרמפיסטים, (דינמיקה בין ישראלי ממוצע ושלושה טרמפיסטים שאסף: חייל דתי, בחורה היפית ובחור ערבי). היה גם העורך.
- 1999 – החלום של אמא, סרט קולנוע. היה גם התסריטאי.
- 2009 – פאזל ירושלים.
- 2003 – גלות, מבט אישי בפרספקטיבה מלונדון על הקונפליקט הישראלי/פלסטיני. השתתף פסטיבל הסרטים הבין-לאומי בברלין ובפסטיבל הקולנוע ירושלים[10]
- 2010 – ללא בית.
בימוי קלטות ילדים
עריכה- 1992 – דיג דיג דוג (בהשתתפות דליק ווליניץ, שרון שחל ונורית הירש)
- 1993 – עוד דיג דיג דוג
- 1994 – עולם קטן (בהשתתפות יעל אבקסיס, נורית הירש וצ'רלי סופר)
- 1995 – ילדיש (בהשתתפות עוזי חיטמן. הוקרן גם בערוץ 2 מטעם טלעד)
- 1995 – דיג דיג דוג 3
- 1995 – בא לי מסיבה לי (בהשתתפות אורנה דץ ומשה דץ)
- 1996 – אפרוחים (בהשתתפות ענת אלימלך, אסי לוי ושרון צור)
- 1996 – הולכים לגן (בהשתתפות שרון שחל ואביגיל אריאלי)
בימוי סדרות טלוויזיה
עריכה- 1981 – עמוד האש, פרק 13
- 1983 – מפגש במדבר - סדרת טלוויזיה לילדים[11]
- 1990 – כל האנשים הבודדים. סדרה דוקומנטרית בת 3 פרקים המתעדת מוזיקאים ישראלים (ימיה המוקדמים של להקת החברים של נטאשה, אלברט עמר ואהוד בנאי)[12].
- 1998 – תקומה, פרק 22
עריכה
עריכה- 1980 – טרנזיט, סרט קולנוע (יחד עם לוי זיני)(אנ')[13]
- 1983 – פרידה מסיני, תיעוד הפרידה מסיני. בימוי אליה סידס.
- 1986 – משלים שועליים, סדרת אנימציה בפלסטלינה. במאי ומפיק: רוני אורן[14]
- 1992 – דרך האטלס, סדט תיעודי ששודר בערוץ הראשון[15]
הוראת קולנוע
עריכה- מורה בחוג לקולנוע באוניברסיטת ת"א (1987–1999).
- מורה בבית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה בירושלים (1989–2018).
- חבר סגל באקדמיה בצלאל (1993-–1999).
- מורה במעלה - בית הספר לקולנוע ולטלוויזיה (1990–1998).
- מורה במכללת תל חי.
- מורה בבית ברל.
- ESCAC בברצלונה.
- CCC במקסיקו סיטי (2003–2006).
- METFILM
- QUEEN MARY SOAS בלונדון.
פרסים והוקרה
עריכה- 1994 – פרס אופיר על הסרט "אל תגעו לי בשואה".
- 2008 – סרט קצר שהיה שותף בהפקתו נבחר לרשימה הקצרה של האוסקר האמריקאי.
- 2015 – סרט שסייע בהפקתו היה מועמד ל־BAFTA הבריטי.
קישורים חיצוניים
עריכה- אשר טללים, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
אשר טללים, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- אשר טללים, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
- רטרוספקטיבה לאשר טללים, באתר סינמטק ירושלים
- אשר טללים, באתר "אישים"
- שמוליק דובדבני, אשר על ליבו, באתר ynet, 10 בפברואר 2010
- אשר טללים, במאגר הידע לקולנוע ישראלי ועולמי
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 נירית אנדרמן, הבמאי אשר טללים ("אל תגעו לי בשואה") מת בגיל 72, באתר הארץ, 21 באוקטובר 2022
- ^ 1 2 3 שאול אדר, גאולה כפול שש - הקרנה ראשונה לשניים מששת הסרטים שביים אשר טללים, בניסיון להשתחרר מטראומת יום־הכיפורים, כל העיר, 20 באפריל 1990
- ^ ניר בכר, הצגת הקולנוע הראשונה - לבית־הספר החדש לקולנוע יש כבר בית, מורים, קפטריה ותוכנית הוראה. נותרו עדיין כרטיסים בודדים לשנת הלימודים הבאה, כל העיר, 4 באוגוסט 1989
- ^ 1 2 הדס חיימוב, משפחה מהסרטים, באתר "עלונדון.נט", 22 במרץ 2013
- ^ רן בוקר, איש הקולנוע אשר טללים הלך לעולמו בגיל 72, באתר ynet, 22 באוקטובר 2022
- ^ תום טללים, באתר QUBE
- ^ הסרט מספר על יום בחייה של אלמנת מלחמה ושיחקה בו מירי טללים שהייתה אשתו באותה תקופה
- ^ איתן בירנהולץ, בחזרה לטראומת החרמון - אשר טללים הלך לעשות סרט על הקרבות והכשלונות במערכה על החרמון, 1973, כל העיר, 16 בספטמבר 1988
- ^ המועמדים לפרס הסרט העלילתי הטוב ביותר, חדשות, 24 בנובמבר 1992
- ^ הסרטים התיעודיים שיתחרו בפסטיבל ירושלים, באתר הארץ, 12 ביוני 2003
- ^ סדרה על חיי הבדווים. כתב, ערך וביים אשר טללים, דבר, 30 בספטמבר 1983
- ^ חן קוטס, זו לא פורנוגרפיה של סבל, מעריב, 25 באוקטובר 1990
- ^ אורי קליין, סוף הדרך - תקווה נוספת של הקולנוע הישראלי , נגוזה עם הקרנת "טרנזיט, דבר, 10 באוקטובר 1980
- ^ ראה כותרות הסיום של פרקי הסדרה באנגלית
- ^ הגר רם, אצלנו בכפר טודרא, חדשות, 1 באוקטובר 1992