בחזרה מעמק רפאים
בחזרה מעמק רפאים הוא רומן עברי מאת חיים באר, שיצא לאור בשנת 2018 במסגרת "ספריה לעם" של הוצאת עם עובד. המספר ברומן הוא במאי של סרטי תעודה המוזמן להלווייתו של סופר נודע, שבעקבות נישואיו לנוצרייה נקבר בבית קברות נוצרי בעמק רפאים. הבמאי שואף ליצור סרט תעודה על חיי הסופר, וחוקר את חייו בשיחות עם האלמנה, הבן והמאהבת של הסופר, ועם אנשים שהכירו אותו. תוך כדי כך נחשפים פרטים על הקהילה הספרותית שבתוכה פעל הסופר ועל תהליך היצירה הספרותית.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת |
חיים באר  |
| שפת המקור | עברית |
| הוצאה | |
| הוצאה | עם עובד |
| תאריך הוצאה | תשע"ח 2018 |
| מספר עמודים | 339 |
  | |
הרומן מתרחש במאה ה-21 (כפי שניתן ללמוד, למשל, מהשימוש שעושים גיבוריו ב-Waze[1]). אף שזהו רומן בדיוני, מוזכרים בו אישים אמיתיים רבים (מהם שנפטרו ומהם שחיים במועד התרחשותו), ובהם הסופר מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, חוקר הספרות אבנר הולצמן, ההיסטוריון אריה מורגנשטרן ורבים אחרים.
תמצית העלילה עריכה
המספר הוא במאי של סרטי תעודה, שבין השאר יצר סרט על הסופר (הבדיוני) הנודע אלישע מילגרוים. נעמי זלקינסון, אלמנתו של הסופר, מזמינה את הבמאי להגיע להלווייתו של הסופר, שנפטר בוורוצלב שבפולין, וארונו הובא ארצה. זלקינסון היא נוצרייה, מצאצאי הסופר היהודי המומר יצחק זלקינסון, ולכן הלוויה מתקיימת בבית הקברות הבינלאומי המשיחי הצמוד לבית הקברות הטמפלרי ברחוב עמק רפאים בבמושבה הגרמנית בירושלים. להלוויה מגיע רוגל, בנו היחיד של מילגרוים, מנישואיו הראשונים, ודורש שאביו ייקבר בחלקת הקבר שקנה לעצמו בהר הזיתים, אך דרישתו לא נענית. אל הבמאי נלוו שְׁדֵמָה, הקריינית של תוכניות הספרות ברדיו, וחברתה ויוי בצלאל.
הבמאי ממשיך לגלות עניין בחייו של מילגרוים, ובין השאר נפגש לשיחות אודותיו עם אלמנתו, עם חוקר הספרות ד"ר מתי חלפי, שהקדיש את חייו לחקר יצירתו של מילגרוים, עם ישעיהו הומינר, המתפרנס מבניית עצי יוחסין ועוד. גם שדמה אוספת פרטים על מילגרוים, ומשתפת את הבמאי בממצאיה. במשך הזמן מתברר לבמאי שבניגוד למצופה ממנה, האלמנה לא פעלה להנצחת זכרו של המנוח, אלא להפך, פיזרה את עיזבונו לכל עבר, כך שיהיה קשה מאוד לאתר את חלקי העיזבון לשם מחקר.
כעבור זמן נעלמה האלמנה, והבן רוגל השיג צו מבית המשפט, המורה להעביר את גופת אביו ממקום קבורתה לחלקת הקבר בהר הזיתים.[2] הבמאי נפגש לשיחה גם אתו. בעקבות מידע מפתיע ביותר שמגיע אליו הוא נפגש בפולין עם ד"ר אלכסנדרה (אולה) פאראדובסקי מאוניברסיטת ורוצלב, שמתגלה כמאהבת של מילגרוים בעת ששהה בעירה לשם כתיבת ספרו האחרון. בהמשך לכך הוא מאתר את נעמי זלקינסון בלונדון, ומקבל ממנה מידע רב, שמשלים לתחושתו את הפאזל של חייו ומותו של מילגרוים. פגישה עם פרופ' ברברה סטיין, חוקרת חסידות שהייתה מיודדת עם נעמי זלקינסון, מלמדת אותו שפתרון החידות אינו פשוט כל כך.
פרשנות עריכה
יצירה ארס פואטית עריכה
הרומן "בחזרה מעמק רפאים" הוא יצירה ארס פואטית בשתי רמות:
- המספר הוא במאי של סרטי תעודה, החותר ליצור סרט תעודה על חייו של הסופר אלישע מילגרוים. לאורך הרומן מוצגים מאמציו ולבטיו בכיוון זה, ומילות הסיום של הרומן עוברות מהתייחסות ליצירה זו להערה ארס פואטית כללית: "כל יצירת אמת היא פגומה מעצם ברייתה".[3]
- אף שהרומן מתחיל בהלווייתו של הסופר אלישע מילגרוים, הוא נוכח ברומן לכל אורכו. בין השאר מתוארים תהליך כתיבתו של הספר "נעטרי הקוצים", יצירתו הנודעת ביותר של מילגרוים,[4] ותהליך כתיבתו ופרסומו של הספר "ומלאכים ייחפזון".
אריאל הורוביץ מציין שהספר עוסק ב"תעשיית הספרות בישראל, שכוללת לא רק את הספרים שרואים אור ונמכרים בחנויות הספרים – אלו הם רק חלק קטן מן התעשייה הזו, שכוללת, בין היתר, תוכניות ספרות ברדיו; מכוני מחקר באוניברסיטה; הוצאות לאור; סוכנים ספרותיים; אלמנות של סופרים, ועוד. באר, שמכיר היטב את העולם הזה, מציג אותו בספר הזה על קרבו ועל כרעיו, ואף אחד לא יוצא בו נקי; מיטיבי לכת אפילו יזהו, בין השורות, כמה מהדמויות האמיתיות שבאר סונט בהן. אחרי חמישים שנות כתיבה ספרותית, באר בא חשבון עם התעשייה הזו ומציג אותה כשהיא רחוקה מתמימות ומאהבה כנה למילה הכתובה: גורמים אחרים ממלאים כאן תפקיד."[5]
ספרים וסופרים תופסים מקום מרכזי ביצירתו של באר:
- "חבלים" הוא רומן חניכה, המתאר את הכשרתו של המספר, חיים באר, לסופר, החל מילדותו וכלה בפרסום כתביו הראשונים בשירה ובפרוזה.
- "לפני המקום" הוא רומן העוסק בתהליך יצירתו של ספר זה עצמו, ואגב כך מספר את סיפורם של ביבליופילים וחוקרי ספרות המתכנסים בברלין בשנים 2005–2006, ומעלים סיפורים על גורלם של ספרים שאבדו וספרים נדירים, כמו גם גורלם של יהודים שנספו בשואה וזכר השואה בגרמניה של ימינו.
- "חלומותיהם החדשים" מספר את סיפורם של אלמה ובר, עורכת ספרים שכתבה רומן מצליח אחד ומתקשה בכתיבת רומן שני, וגדעון שורק, איש "המוסד" בדימוס הנעזר באלמה ובר בהכנותיו לכתיבת הרומן הראשון שלו.
- "גם אהבתם גם שנאתם - ביאליק, ברנר, עגנון מערכות-יחסים" - ספר עיון העוסק, כפי שמלמדת כותרת המשנה שלו, בשלושה מגדולי הספרות העברית.
- "מזיכרונותיה של תולעת ספרים" - שלל רשימות בעקבות סופרים וספרים.
באר הסביר את מרכזיותו של תחום זה בכתיבתו: "אני אוסף חומרים מהעולמות שאני מכיר. אני לא רואה את עצמי הולך וכותב רומן על תיאטרון, כי אני לא מבין את המכניזם, את התנועה שלו ואת עולם היצרים האמיתי שם. עבדתי ב'עם עובד' משנת 66' ולסירוגין עד 99'. הייתי מגיה, עורך זוטר, עורך בכיר – עשיתי את כל התפקידים. הייתי מ'ראשֵי ומחשובֵי', וראיתי את הסופרים במלוא אנושיותם המביכה."[6]
המספר עריכה
המספר ברומן הוא מספר עֵד - ידיעתו את העלילה מתקדמת יחד עם ידיעת הקורא. אף שמספר מלווה את העלילה לכל אורכה והוא משתתף פעיל בה, הקורא יודע עליו מעט מאוד, ואף שמו אינו ידוע. תלמה אדמון מתארת שהמספר הוא "במאי סרטי תעודה שאיננו יודעים עליו דבר. הוא אומנם מדבר לעיתים בלשון נמלצת, אך מלבד זאת אין לו צורה ותואר, אין לו גיל ואין לו שם. ידוע רק שיצר סרט תיעודי על הסופר, ולאחר מותו הוא שוקק אלי סרט סנסציוני על אודותיו."[7] עמדה על כך גם רבקה שאול בן-צבי בתארה: "למְספר אין שם או פרטים משפחתיים והוא דמות חיוורת במתכוון, אדם בעל אגו מצומק למדי שסיפור חייו נסתר מאיתנו. המספר, שמתואר כאיש חביב ואמפתי אך נטול ממד עומק, נועד להיות מכָל וצינור לסיפורים השונים וגם להתרשמויותיו הוא."[8]
גיבור הסיפור עריכה
שמו של גיבור הסיפור, הסופר אלישע מילגרוים, הוא רמז כפול לדמותו של אלישע בן אבויה, שבדומה לו אף אלישע מילגרוים "שנה ופירש". בנוסף לשם הפרטי הזהה, שם המשפחה מילגרוים הוא ביידיש רימון, רמז למה שנאמר על יחסו של התנא רבי מאיר למורו אלישע בן אבויה: "רבי מאיר רימון מצא, תוכו אכל, קליפתו זרק".[9]
חוקרת הספרות ניצה בן-דב מרחיבה בעניין הזיקה שבין אלישע מילגרוים לאלישע בן אבויה, ומציינת שאף הערפל סביב שאלת חזרתם בתשובה לפני המוות מאפיינת את שני האישים.[10] יתרה מזו, באר עצמו מבהיר בסיפורו,[11] במילים שהוא שם בפי רֶבּ מאיר, שכיסוי קברו השני של אלישע מילגרוים בטלית מקורו במסופר[12] על רבי מאיר שכיסה בטליתו את קברו של אלישע בן אבויה.
שפתם של גיבורי הרומן עריכה
השפה של רבות מהדמויות ברומן היא שפה גבוהה, מתובלת בציטוטים מהמקורות תוך הפגנת בקיאות רבה. מבקר הספרות אריק גלסנר עמד על כך:
- חלק ניכר מההנאה כאן הוא השימוש של באר בשפת המקורות. החגיגיות של העברית של באר, הגמישות בְּלישת שפת המקורות, ההומור בשיבוצי שפת המקורות, הם אלו שהופכים את "בחזרה מעמק רפאים" לא רק לבידור טוב, אלא לבידור אינטלקטואלי. הדמויות של באר, כמעט כולן, שולטות בשפת המקורות ועושות בה כבשלהן. "בקיאות בלשון המקרא ויכולת שליפה מהירה מתוכה מכאן יחד עם שליטה בעגה המתחדשת לבקרים מכאן", כותב באר, עושות את העברית שבפיה של שדמה "ללשון ייחודית ומלאת קסם". ואכן, חלק מההתמוגגות משפתו של באר נובע מהגלישות המודעות האלה מעברית שורשית, משפת המקורות ההדורה, לסלנג בן זמננו, שיוצרות אפקט קומי מיוחד במינו.[13]
העיתונאית גילי איזיקוביץ תיארה אף היא את שפתו של הרומן: "היא שעטנז בלתי אפשרי בין המקראי, הגבוה עד פסגות, ובין היומיומי, הנמוך ממפלס רחוב".[6]
גפי אמיר מתחה ביקורת על השפה שהעניק באר לגיבורי ספרו:
- הדמויות ב"בחזרה מעמק רפאים" דוברות כולן באותו קול ובאותה שפה שמחברת חז"ל, גמרא, עברית מיוזעת וסלנג ישראלי. חזי, כתב הרדיו, מתאר אפיזודה שבה ניסו לשחד אותו: "בעבור כיסים מלאים בדולרים שהם ירקרקים כמו כיס המרא דאתרא". שדמה, מגישת התוכנית לספרות, מרכלת על עסקן ספרותי ש"מחזיק את עצמו מוישה גרויס אף על פי שהמכון המצ'וקמק שלו לא מגיע אפילו לקרסוליהם של 'מכון הקשרים' או 'מרכז קיפ'". העסקן הספרותי מרכל בשיחה אחרת: "ועכשיו, אאוט אוף דה בלו, מגיח צפיר העזים הזה מדירו וממכלאתו ומפנה אצבע מאשימה, או ליתר דיוק פושט טלפיו כחזיר.
- ...
- דווקא באר — חרף השכלתו, בקיאותו וידענותו או אולי בגללן — שילב בספרו שכבות של סלנג וחז"ל בתפירה מגושמת ובהתלהבות מוגזמת, שמכבידה על הטקסט. בהינתן שהרטוריקה המאולצת אופיינית לכל הדמויות, הטקסט גדוש ניסוחים דוגמת "משהו מריח לי פה פישי", "הבעל־תוקע הזה", "שיקסעס ארוכות הרגליים", "איזה באסה", "בלעם שבא לקלל ויצא מברך, מה טובו אוהליך" ו"למה ירמזון מליך".
- לא סביר שדמויות שונות ידברו בעגה כה ייחודית ומוזרה. עוד פחות סביר שישראלים וישראליות, רובם בני זמננו, יקשטו שיחות יום־יומיות בצפירי עזים, שיקסעס, בלעם ו"אולי יתוסף לי עוד 'טימברלנד' לקולקשן".[14]
תערובת של אמת ובדיה עריכה
הרומן המפורסם ביותר של מילגרוים, "נעטרי הקוצים", ששמו נלקח ממשפט הסיום של יצירתו של ברנר, "מכאן ומכאן",[15] מתואר ברומן שלפנינו כ"רומן היסטורי נפתל שנכרכים בו זה בזה, בתערובת יחידה במינה של אמת ובדיה, חייהם של המספר הושע תור ושל שני מומרים ...".[16] גם "בחזרה מעמק רפאים" הוא רומן שמעורבים בו אמת ובדיה - אף שזהו רומן בדיוני, מוזכרים בו אישים אמיתיים רבים (מהם שנפטרו ומהם שחיים במועד התרחשותו), ובהם הסופר מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, חוקר הספרות אבנר הולצמן, ההיסטוריון אריה מורגנשטרן ורבים אחרים. יש המוזכרים ברמז שלא קשה לפענחו (כאשר מסופר על "אחד מכתבי 'הארץ', זה שסוגיות ממין זה הן לחם חוקו, זה שדיווח כל השנים על המאבק שהתנהל בין מזכירתו של מכס ברוד ובתה ובין הספרייה הלאומית על הבעלות על כתבי היד של קפקא",[17] ברור שהכוונה היא לעופר אדרת). מתי חלפי הוא דמות בדיונית, של חוקר ספרות החוקר את יצירתם של ברנר ומילגרוים, אך שהייתו של ברנר בלונדון והסיוע שקיבל מהמומר פאול פיליפ לברטוב[18] הם חלק מהביוגרפיה של ברנר. נעמי זלקינסון היא דמות בדיונית, אך היא מוצגת כאחת מצאצאיו של יצחק זלקינסון, שחי במאה ה-19. כאשר מילגרוים מתואר כ"ממשיך דרכם של הסופרים המשומדים אברהם אורי קובנר ואב"א קונסטנטין שפירא"[19] לא מיד ברור שלצד מילגרוים הבדיוני, שני הסופרים המשומדים אכן פעלו במאה ה-19 - הקורא הסקרן יזדקק לאנציקלופדיה כדי לברר זאת. אתגרים מסוג זה מצפים לקורא לכל אורך הרומן.
ביחס לדמויות הבדיוניות שבספר (נעמי זלקינסון, אלישע מילגרוים, מתי חלפי, ישעיהו הומינר ואחרים) עולה שאלה אחרת: האם הן לחלוטין פרי רוחו של הסופר, או שהן מייצגות אישים של ממש בשדה הספרות העברית? הבלוגרית איריס גנור התייחסה לשאלה זו:
- אילו רק הייתי חלק מעולם הספרות המקומי, כי אז יכולתי לדעת מיהן הדמויות שעמדו לנגד עיניו של באר, כאשר כתב את ספרו זה, והייתה לי איזו הנאה נוספת, אולי. ומשאיני חלק אינטגרלי, ואיני יודעת מיהן הדמויות בחיים עצמם, קראתי את הספר הזה כצופה מן החוץ (רוב הזמן), ותוך החלטה מוּדעת שלא לנסות (אפילו) לנחש למי התכוון הסופר (ואולי לא התכוון כלל). ובדרך התוודעתי לירושלים של מטה, שאיני מכירה, ולחיים בה, ולמתים.[20]
באר עצמו ענה לשאלה זו באומרו שספרו אינו רומן מפתח.[21] בראיון נוסף אמר באר: "אמנם לקחתי מאנשים קונקרטיים ומעולם קונקרטי, אבל העולם הוא מאגר אינסופי של אנקדוטות. חשוב לי להפוך את זה ללא קונקרטי. זה הופך לדשן, להר הזבל שמצמיח פרחים."[6]
העורך בני ציפר התייחס אף הוא לסוגיה זו:
- ניסיתי לשבור את הראש ולחשוב איזה סופר אמיתי התכוון חיים באר להגחיך תחת המסיכה של גיבורו אלישע מילגרוים ושל יצירת המופת שלו כביכול, "נעטרי קוצים". כל קורא מוזמן להציע את ההשערה שלו. אני מאמין שזהו דיוקן קולקטיבי של היוצר העברי בן כל הדורות, שהשפה העברית היא בית כלאו והקהל המצומצם יחסית של קוראיו, קוראי השפה העברית, הוא קהל פרובינציאלי שמבקש לו שעשועים לא מעודנים והסחות דעת בדמות פרסים ספרותיים אקסטרווגנטיים נוסח אותו פרס "שבע הפסגות", פרודיה נפלאה ביותר על פרס ספיר של מפעל הפיס.[22]
קישורים חיצוניים עריכה
- ניצה בן-דב, קשרי קשרים, על ספרו החדש של חיים באר, בחזרה מעמק רפאים, גג 46, קיץ 2018
- ציפי גון-גרוס, הרומן השביעי של חיים באר: "בחזרה מעמק רפאים", גלי צה"ל, 9 במרץ 2018
- אריק גלסנר, החדש של חיים באר: בידור לאינטלקטואלים, באתר ynet, 7 באפריל 2018
- איריס גנור, בחזרה מעמק רפאים – חיים באר (אורכב 11.07.2018 בארכיון Wayback Machine), בבלוג "אלה יווניה קוראת ספרים", 17 במרץ 2018
- תלמה אדמון, "בחזרה מעמק רפאים" עוקץ את החוג הספרותי ואת העדה החרדית, באתר מעריב אונליין, 23 במרץ 2018
- רבקה שאול בן-צבי, הסופר ה"אחר", בעיתון מקור ראשון, 5 באפריל 2018
- זהרה רון, ספר | הומור, מורבידיות, אלמנות ועסקנים ספרותיים, באתר גלובס, 13 באפריל 2018
אסתי אדיבי שושן, לחשוף בידיים מגואלות דם את שלפוחיות האוויר מקרביה של הספרות העברית, באתר הארץ, 18 באפריל 2018- בני ציפר, לא הייתם ראויים שאקדיש את חיי לכתיבת ספרים בשבילכם, באתר הארץ, 16 באפריל 2018
- חיים באר, קריסטבה, ז'וליה קריסטבה, באתר הארץ, 6 במרץ 2018 – פרק מתוך הספר
- אריאל הורוביץ, ספרות על פי הבאר, בעיתון מקור ראשון, 6 במאי 2018
- גפי אמיר, "בחזרה מעמק רפאים": הליצנות והשנינה מאפילות על הדיון הספרותי, באתר הארץ, 24 במאי 2018
- יוסף אורן, הספר הרדיקאלי ביותר של חיים באר, באתר News1 מחלקה ראשונה, 4 ביוני 2018
- ניצה דורי, בין סופרים לרעיותיהם: עיון משווה ברומן עוול למגד וברומן בחזרה מעמק רפאים לבאר, כעת, עמ' 139
הערות שוליים עריכה
- ^ בחזרה מעמק רפאים, עמ' 215
- ^ על הקבורה השנייה ועל מה שמתחולל על הקבר כתבה ניצה בן-דב, ראה: קשרי קשרים, על ספרו החדש של חיים באר, בחזרה מעמק רפאים, גג 46, קיץ 2018
- ^ בחזרה מעמק רפאים, עמ' 335
- ^ בחזרה מעמק רפאים, עמ' 119–120
- ^ אריאל הורוביץ, ספרות על פי הבאר, בעיתון מקור ראשון, 6 במאי 2018
- ^ 1 2 3 גילי איזיקוביץ, חיים באר: "אם נמחק מהספרות והאמנות את מה שלא מוסרי, נאבד יצירות אדירות", באתר הארץ, 18 באפריל 2018
- ^ תלמה אדמון, "בחזרה מעמק רפאים" עוקץ את החוג הספרותי ואת העדה החרדית, באתר מעריב אונליין, 23 במרץ 2018
- ^ רבקה שאול בן-צבי, הסופר ה"אחר", בעיתון מקור ראשון, 5 באפריל 2018
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף ט"ו, עמוד ב'
- ^ ניצה בן-דב, קשרי קשרים, על ספרו החדש של חיים באר, בחזרה מעמק רפאים, גג 46, קיץ 2018
- ^ בחזרה מעמק רפאים, עמ' 207
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת חגיגה, פרק ב', הלכה א'
- ^ אריק גלסנר, החדש של חיים באר: בידור לאינטלקטואלים, באתר ynet, 7 באפריל 2018
- ^ גפי אמיר, "בחזרה מעמק רפאים": הליצנות והשנינה מאפילות על הדיון הספרותי, באתר הארץ, 24 במאי 2018
- ^ י"ח ברנר, מכאן ומכאן, בפרויקט בן-יהודה
- ^ בחזרה מעמק רפאים, עמ' 36
- ^ בחזרה מעמק רפאים, עמ' 184
- ^ בחזרה מעמק רפאים, עמ' 106–109
- ^ בחזרה מעמק רפאים, עמ' 37
- ^ איריס גנור, בחזרה מעמק רפאים – חיים באר, בבלוג "אלה יווניה קוראת ספרים", 17 במרץ 2018
- ^ ריאיון לציפי גון-גרוס, הרומן השביעי של חיים באר: "בחזרה מעמק רפאים", גלי צה"ל, 9 במרץ 2018, דקה 13
- ^ בני ציפר, לא הייתם ראויים שאקדיש את חיי לכתיבת ספרים בשבילכם, באתר הארץ, 16 באפריל 2018