בית החולים צהלון

מתחם רפואי בעל חשיבות היסטורית ביפו

בית החולים צהלון (דג'אני), הוא מתחם רפואי בעל חשיבות היסטורית ביפו המשמש כיום מרכז גריאטרי בשמו העברי "צהלון". עד מלחמת העצמאות היה זה בית חולים פרטי בבעלות משפחת דג'אני הערבית, ונקרא על שמה. בית החולים נמצא בשדרות ירושלים 100 פינת רחוב ארליך ביפו ותוחם את שכונת צהלון ממערב. בית החולים דג'אני שכן ברחוב דג'אני אשר שמו שונה לאחר קום המדינה אל "רחוב ארליך".

בית החולים צהלון
אחד ממבני בית החולים צהלון בחזית שדרות ירושלים
אחד ממבני בית החולים צהלון בחזית שדרות ירושלים
היסטוריה
תאריך ייסוד 1933 עריכת הנתון בוויקינתונים
גאוגרפיה
כתובת שדרות ירושלים 100 עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום תל אביב-יפו
קואורדינטות 32°02′43″N 34°45′28″E / 32.04523611°N 34.75789167°E / 32.04523611; 34.75789167
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
כיכר ע"ש ד"ר דג'אני ליד בית החולים צהלון ביפו

קורות המקום עריכה

רוב שטח שכונת צהלון היה שייך למשפחת דג'אני, אחת המשפחות החשובות והעשירות בין ערביי יפו. ד”ר פואד איסמעיל דג’אני, ראש המשפחה, היה רופא ידוע ומפורסם אשר בין מטופליו נמנו גם בני משפחת המלוכה הבריטית וכך זכה בתקופת המנדט הבריטי לקבל רישיון להקמת מוסד הרפואי.

המתחם נפתח בשנת 1933 במבנה לבן הבנוי בסגנון הבינלאומי אשר ניצב בתוך פרדס בבעלותו. המבנה תוכנן על ידי האדריכל יצחק רפופורט בסגנון הבינלאומי שהיה אז הבטחה אוטופיסטית לחיים חדשים תחת הקירות המגוננים של הקדמה האירופית, מה שבעיניו של ד"ר דג’אני נראה גילום הערכים ההומניסטיים כיאה לבית חולים ערבי ראשון ביפו. רפפורט, ששלט בשפות רבות, ידע גם ערבית וככל הנראה השתלב היטב באוכלוסייה של תל אביב ויפו בשלהי שנות ה-30.

היה זה בית החולים הפרטי הראשון ביפו, הוא היה מצויד בציוד מודרני והיו בו 50 מיטות אשפוז במחלקות יולדות, עיניים וכירורגיה. משפחת דג'אני גרה בווילה הניצבת עד היום בפינה הצפון-מערבית של המתחם ולאחר קום המדינה שמשה בתור מבנה קופת חולים וכיום משמשת בתור ביתו של הרכב המוזיקה האתני "אנסמבל מזרח מערב" המשמש גם בתור אולם הופעות קטן להרכבי מוזיקה אתנית.

עד מלחמת העצמאות נקרא הרחוב הצדדי (כיום רחוב ארליך) בשם "רחוב דג'אני" לכבודו של מייסד בית החולים.

בשנת 1948 ברחה משפחתו ובתוכה אלמנתו של דג'אני, סלמה, ושני ילדיהם ללונדון, סלמה סיפרה בראיון שנערך עימה לסרט תיעודי שנעשה בשנות ה-90, שתושבי יפו הערבים ברחו מבתיהם בעקבות המלחמה שעשתה את דרכה לרחובות ולבתים. הקריאה לעזוב את ביתם הושמעה ברדיו בתחנות המקומיות, וכללה הבטחה שתוך 14 ימים לכל היותר, כולם יוכלו לחזור לבתיהם. הדבר לא היה. ומאז לא ניתן למשפחה לשוב לארץ. צאצאיו חיים כיום בלונדון, בלבנון, בירדן, בקהיר ובדובאי.

בשנת 1948 עבר המתחם לידי האפוטרופוס על נכסי נפקדים ולאחר זמן קצר לידי משרד הבריאות, אשר פתח במקום בית החולים כללי שבמשך הזמן שונה שמו ל"צהלון" (על שם הרופא היהודי-איטלקי בן המאה ה-17 יעקב צהלון), שכלל גם בית יולדות ובית חולים לילדים. פתיחת בית החולים נועדה לפתור בעיות חמורות של היעדר שירותי בריאות באזור יפו, חולון ובת ים. בניין בית החולים המקורי שימש למחלקת הילדים. בין השאר נשלחו לשם חולים רבים ממחנות העולים. לטענת המצדדים בקיומה של פרשת חטיפה או אימוץ כפוי של עולים מארצות המזרח, בעיקר תימן, היה לבית החולים חלק בהליך.[1]

בשנות ה-50 שכנה במרתף בית החולים מעבדתו של נתן גולדבלום שנועדה לייצר תרכיב חיסון למיגור מגפת שיתוק הילדים שפגעה במדינה.

בשנת 1958 אוחד ניהולו של בית החולים עם זה של בית החולים דונולו, והם נקראו מאז כולם יחד כבית החולים הממשלתי ביפו. בית החולים המאוחד פעל עד שנת 1980, כאשר מחלקת הילדים ומחלקת הנשים עברו מבית החולים צהלון אל המרכז הרפואי וולפסון, שהוקם בחולון.

בשנת 1980 עבר מתחם בית החולים צהלון לניהול עמותת "קשת” לקשיש ובמקום נפתח בית חולים סיעודי-גריאטרי המתפקד כיום כבית אבות גריאטרי, מרכז אשפוז גריאטרי, מרכז יום לקשיש ומרפאה.

בנוסף לבניינים הישנים ששופצו, יש כיום במתחם גם כמה בניינים חדשים.

הסופר אלון חילו שנולד בבית החולים בשנת 1972 כתב ספר בשם "אחוזת דג'אני". הספר אינו עוסק בד"ר דג'אני או במשפחתו והעלילה הדמיונית מתרחשת במיקום אחר.

קברו של ד"ר דג'אני עריכה

ד"ר דג'אני נפטר בשנת 1940 ונקבר בפינתה הדרומית של גינת בית החולים.

פעולות הנצחה עריכה

בפברואר 2012 החליטה עיריית תל אביב לקרוא כיכר סמוך לצהלון על שמו של ד"ר דג'אני, כהוקרה על מפעל חייו במקום רחוב ארליך הצמוד אליו שהיה נקרא על שמו עד לקום המדינה.[2]

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ נתן שיפריס, "בנתיב היעלמותם של ילדי ישראל הנעדרים", בתוך: טובה גמליאל ונתן שיפריס, ילדים של הלב: היבטים חדשים בחקר פרשת ילדי תימן, תל אביב: הוצאת רסלינג, תשע"ט 2019, עמ' 329
  2. ^ כתבה על קריאת כיכר ביפו על שם ד"ר דג'אני באתר "פורטל יפו"