תל בית צידה
תל בית ציְדה שוכן בבקעת בית צידה בתוך שטח פארק הירדן בצפון-מזרחה של הכנרת. בשטח התל, שהיה ידוע פשוט כ"א-תל", התגלו שרידים של עיר עתיקה המזוהה כ"בית צידה" ההלניסטית.
בימת פולחן ליד שער הכניסה לעיר | |
מידות | |
---|---|
שטח | 200 דונם |
גובה מעל פני הים | 204- מטר |
היסטוריה | |
תרבויות |
התרבות הכנענית התרבות ההלניסטית |
תקופות |
תקופת הברונזה הקדומה תקופת הברונזה המאוחרת תקופת הברזל I תקופת הברזל II התקופה ההלניסטית בארץ ישראל |
ננטש | התקופה הרומית בארץ ישראל |
סוג | תל |
אתר ארכאולוגי | |
חפירות | המכון לחקר הגולן, אוניברסיטת חיפה |
ארכאולוגים | רמי ערב |
מצב | הרוס |
גישה לציבור | כן |
מיקום | |
מדינה | ישראל |
מיקום | בקעת הבטיחה |
קואורדינטות | 32°54′36″N 35°37′50″E / 32.90995°N 35.63053611°E |
היסטוריה
עריכהבחפירות בתל נתגלו שרידים של יישוב קדום מתקופת הברונזה הקדומה (יישוב שהתקיים מסוף המאה ה-30 לפני הספירה ועד סוף המאה ה-23 לפני הספירה), ויישוב מתקופת הברזל (אשר ככל הנראה השתייך לממלכת גשור). מתקופה זו נחשף מבנה גדול ונמצאו חרסים רבים.
לדעתו של הארכאולוג בנימין מזר כינון ברית הערים הקטנות מהן צמחה ממלכת גשור מוזכר באחד ממכתבי אל-עמארנה:
האם לא היה זה מטעם שולם מרדך שהעיר עשתרות באה לעזור לפחל כאשר לחמו בו כל ערי ארץ גארי [גשורי]. העיר אדמו, העיר אררו, העיר משקי, העיר מגדל, העיר עין-ענב, העיר זרקי, וכאשר נכבשה העיר עיון והעיר יבילים...
— מכתב 256
לדעתו של מזר ייתכן שנפלה טעות בעת כתיבת מכתב זה והמחבר השמיט את ההברה שׁוּ מהשם גארי המוזכר. לדעתו מופיעה בתוכן המכתב תלונה של מלך עשתרות, בדבר העובדה כי ברית הערים שנקראת גשורי הפקיעה ממנו מספר ערים תוך כדי מלחמה איתו ועם מלך פחל.[1]
על פי הממצאים מתקופת הברזל II, הייתה בית צידא עיר מבוצרת שכללה חלקלקה, חומה ושער גדול ולצידו שני מגדלים. בשער נמצאו ארבעה תאים. ליד השער, מצידו החיצוני, נמצאה במת פולחן הכוללת מצבה עשויה בזלת עם עיטור אל בעל ראש פר. השער נשרף בעת הכיבוש של אשור בשנת 734 לפנה"ס. העיר מזוהה על ידי החוקרים כעיר "צֵר" המופיעה במקרא בתחום נחלת שבט נפתלי (יהושע, י"ט, ל"ה). גודלה, עושרה וכן ביצוריה המרשימים מעידים כי הייתה עיר מרכזית ורבים מן החוקרים אף סוברים שהייתה בירת הממלכה.
בתקופה ההלניסטית והרומית
עריכהבתל נמצאו שרידים רבים מהתקופה ההלניסטית בארץ ישראל הכוללים מבנה ציבורי ומבנה פרטי, ששטחו כ-400 מ"ר והוא כולל חצר וסביבה חדרים רבים.[2]
לאחר מותו של הורדוס בשנת 4 לפנה"ס, הפך בנו פיליפוס לשליט האזור. בתקופת שלטונו, החליט להקים בגולן התחתון עיר גדולה, בנוסף על העיר קיסיריה פניאס שהקים צפונית יותר, והעניק לכפר בית צידה מעמד של עיר וזכויות של פוליס.[3] יוסף בן מתתיהו מספר כי פיליפוס קרא לעיר "יוליאס". מתוך ספרו "מלחמת היהודים", משתמע כי העיר נקראה על שם ליוויה (יוליה) אשת אוגוסטוס,[4] אשר נפטרה בשנת 29 לספירה, אך בספרו המאוחר "קדמוניות היהודים", הוא מציין במפורש שהעיר נקראה על שם יוליה בתו של אוגוסטוס.[3] על פי זיהוי זה, העיר נוסדה לפני שנת 2 לפנה"ס, אז הוגלתה יוליה (הבת) מרומא.[5] פיליפוס התגורר בעיר וגם נפטר בה ונקבר בה.[6]
במאה הראשונה לפני הספירה התפתחה העיר בית צידה והפכה לעיר העיקרית באזור. קודם לכן הייתה העיר כפר דייגים קטן. כמה משליחיו של ישו נולדו בעיר, ובהם פטרוס, אנדראס, ופיליפוס. כן מוזכר בית ציידה כמקום בו ישו חי ופעל. בברית החדשה כתוב שישו קילל את העיר מכיוון תושביו סירבו לשמוע בקולו, ומשתמע מן הטקסט שגם נס הלחם והדגים היה באזור זה.[2]
בשנת 66 לספירה נערך במקום קרב בין המורדים היהודים לחיילים הרומיים. החיילים הרומיים שירתו את המלך אגריפס השני בעוד שהמורדים היו בפיקודו של יוסף בן מתתיהו. במהלך הקרב שקע סוסו של בן מתתיהו בבוץ וכוחותיו הפסידו.[7] בית צידה נהרסה במהלך הקרבות.
היישוב בנצרות
עריכהבשל הניסים המיוחסים למקום והיותו מקום לידתם של כמה משליחי ישו (פטרוס ואחיו אנדריאס שהיו תלמידיו של ישוע ופיליפוס השליח), היו שרידי העיר לאתר עלייה לרגל של צליינים נוצריים, ודיווחים על תוצאות החפירות זכו לתהודה רבה בתקשורת העולמית. במהלך ביקור האפיפיור יוחנן פאולוס השני בישראל טס האפיפיור במסוק מעל האתר ונפגש עם צוות החופרים.[2]
במהלך ימי הביניים השתמשו הכפריים שבסביבת העיר בשרידי העיר כמקור לאבני בזלת לבניית בתיהם (שימוש משני).
המחקר באתר
עריכהמשרידי העיר נותר כיום תל (הנקרא בערבית: א-תל, תל משפע, תל עמריה ותל תלויה), שאורכו כ-400 מטרים, רוחבו כ-200 מטרים וגובהו כ-25 מטרים מעל פני הכנרת (166 מטרים מתחת לפני הים).[דרושה הבהרה]
עוד נתגלו בעיר כלי דיג, שכללו משקולות עופרת ששימשו להשקיע את רשתות הדיג וכן מחט לתיקון רשתות דיג - המלמדים שעיקר כלכלת העיר התבססה על דייג בכנרת. באתר התגלו שני מטבעות כסף משנת 143 לפנה"ס וכן מטבעות ברונזה סלאוקיים, מטבעות ברונזה מתקופת אלכסנדר ינאי ומטבע אחד מימי פיליפוס בן הורדוס, שליט הבשן.[8]
באזור בית הבק - תל המצוי בשפך הירדן אל הכנרת נתגלו שרידי בניין ציבורי גדול ומספר רצפות פסיפס מהתקופה הביזנטית - אתר שככל הנראה שימש את הצליינים הנוצריים שהגיעו לאזור.
החפירות
עריכההחפירה הראשונה באזור בוצעה על ידי המכון לחקר הגולן בשנת 1987. החפירות נמשכו בשנים 1988 ו-1989.
גם בשנת 2009 נערכו חפירות באתר, בראשותו של פרופסור רמי ערב, ועונת חפירות בת שישה שבועות נסתיימה ב-20 באפריל של אותה שנה. ערב חופר במקום מדי שנה, עם קבוצת סטודנטים מכעשר אוניברסיטאות וקולג'ים בנברסקה ארצות הברית. בעונה זו התמקדו החופרים בשני שרידים חשובים, בחשיפת רובע המגורים מהתקופה ההלניסטית-רומית. ובשער העיר מתקופת המקרא שהוא השער הגדול והשלם ביותר במזרח התיכון. המתוארך למאה עשירית עד שמינית לפני הספירה, תקופתם של דוד ושלמה ועד תקופת היישוב בגולן, עד מסע תגלת פלאסר השלישי, בתקופת 732 לפסה"נ.
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- רמי ערב, בית צידה, ספר הכנרת, חלק ב': חופים ואתרים בעריכת יצחקי גל, משרד הביטחון – ההוצאה לאור
- רמי ערב, "אל תסתכל בקנקן אלא בכל המכלול: עדויות לנסך המים בבית צידה", ארץ ישראל - ספר אמנון בן תור, כרך ל, הוצאת החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, עמ' 357–369
קישורים חיצוניים
עריכה- תל בית צידה, באתר פארק הירדן
- הסבר על התל, באתר 'בייבליג'
- בית צידה, מסלול טיול מפורט, באתר טיולי
- בית ציידא? כתבתו של רובי המרשלג, כתבה באתר יוטיוב
- ורד לוי ברזילי, מצאתי!, באתר הארץ, 19 במאי 2004
- סרטו של יובל הולנדר, The Secrets of Bethsaida
- בית ציידא צילום אוויר, כתבה באתר יוטיוב
- בית צידה (עיר קדומה) (ישראל), דף שער בספרייה הלאומית
- בית צידה והברית בין דוד למלך גשור – אתרים היסטורים בישראל, סרטון באתר יוטיוב
הערות שוליים
עריכה- ^ רות פלג, בנתיבות הגולן והחרמון, הוצאת יד בן-צבי, ירושלים, 2011, עמ' 32
- ^ 1 2 3 ורד לוי ברזילי, מצאתי!, באתר הארץ, 19 במאי 2004
- ^ 1 2 יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 18, פרק ב, פסקה א, סעיף 28
- ^ יוסף בן מתתיהו, מלחמת היהודים, ספר ב, פרק ט, פסקה א, סעיף 168
- ^ תולדות מלחמת היהודים ברומאים, ספר שני, הערה לסעיף 168
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 18, פרק ד, פסקה ו.
- ^ יוסף בן מתתיהו, חיי יוסף, פרק 72
- ^ * אריה קינדלר, מטבעותיו של הטטרארך פיליפוס ובית-ציידא, קתדרה 53, ספטמבר 1989, עמ' 26-24