ויקיפדיה

גבעת חלפון אינה עונה

סרט קומדיה ישראלי משנת 1976

גבעת חלפון אינה עונה הוא סרט קומדיה ישראלי, משנת 1976 ונמנה עם סרטי הבורקס, בבימויו של אסי דיין ובכיכובם של חברי שלישיית "הגשש החיוור", שהפך לימים לסרט פולחן. הסרט מציג את ההוויה האבסורדית של שירות המילואים בצה"ל בראי התקופה שלאחר מלחמת יום הכיפורים. שמו של הסרט הוא פרפרזה על שמו של הסרט הפטריוטי "גבעה 24 אינה עונה" שהופק כעשרים ואחת שנה קודם לכן. את שיר הנושא של הסרט ואת השיר "תן לשים ת'ראש על דיונה" כתב במאי ותסריטאי הסרט אסי דיין והלחין נפתלי אלטר, שהיה גם שותף בהפקה ובכתיבת התסריט ואף הופיע בתפקיד משני (הש"ג).[2]

גבעת חלפון אינה עונה
כרזת הסרט המקורית
כרזת הסרט המקורית
כרזת הסרט המקורית
בימוי אסי דיין
הופק בידי נפתלי אלטר
יוסף דיאמנט
יצחק (איז'ו) שני
תסריט אסי דיין
נפתלי אלטר
עריכה דוד טור
שחקנים ראשיים ישראל פוליאקוב
שייקה לוי
גברי בנאי
מוזיקה נפתלי אלטר
יצחק גרציאני
אבנר קנר
צילום יעקב קלח
מדינה ישראלישראל ישראל
חברה מפיצה נטפליקס עריכת הנתון בוויקינתונים
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 27 בספטמבר 1976
משך הקרנה 92 דקות
שפת הסרט עברית
סוגה סרט קומדיה
תקציב $300,000[1]
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
עטיפת ה-DVD של הסרט
השקת פסקול הסרט ע"ג תקליט ויניל, חנות האוזן השלישית, 17 ביולי 2021

עלילה

עריכה

עלילת הסרט מתרחשת במוצב עלום שם בסיני חודשים אחדים לאחר מלחמת יום הכיפורים. המ"פ שמגר (טוביה צפיר) פוקד על סמ"ר רפאל מוקד "ג'ינג'י" (גברי בנאי) לגייס למילואים את המשתמט סרג'יו קונסטנצה (ישראל פוליאקוב), לאחר שזה השתמט מהצבא במשך כ-15 שנים. סרג'יו הוא נוכל מקסים ורב-תחומי, ממוצא רומני, שטומן ידו בעסקים רבים. ג'ינג'י יוצא לתל אביב להביא את סרג'יו למילואים, ובדרך עוצר לבקש את ידה של חברתו יעלי (ניצה שאול), בתו הצעירה והנאה של סוחר הנדל"ן המצרי ויקטור חסון (שייקה לוי), אך מר חסון מסרב להשיאה לפני שאחותה הבכורה, הגמלונית והביישנית, שפרה (מיקי קם) תינשא.

בינתיים סרג'יו הקלפן מרוויח כסף בפוקר, והוא מתקשר למר חסון להודיע לו שהוא יכול לכסות את החוב עבור עסקת נדל"ן שביצעו בעבר. עוד הוא מסיים את השיחה, המפסידים במשחק מבינים כי הוא הונה אותם ומאיימים עליו. סרג'יו ניצל הודות להופעתו המפתיעה של ג'ינג'י, ומיד מחליט שעדיף לו לצאת למילואים מאשר להסתבך עם המפסידים. מר חסון, המגיע למקום דקות ספורות לאחר מכן, מגלה את אשר אירע, ומחליט לרדוף אחרי סרג'יו למילואים שבסיני כדי לגבות ממנו את החוב.

כאשר ג'ינג'י וסרג'יו מגיעים לסיני, הם מגלים שיעלי התגנבה כנוסעת סמויה איתם, ומסרבת לעזוב את ג'ינג'י. כדי שתוכל להישאר, הם מחליטים שהיא תתחזה לזמרת שנשלחה מטעם חיל החינוך. הם מעלים לחיילים הופעה פרובוקטיבית, אך במהלכה מגיע מר חסון כשהוא נוהג בשופל, ויעלי נאלצת לברוח ולהסתתר.

מפקד המוצב, המ"פ שמגר, אוסר את ויקטור חסון. יעלי מבטיחה ש"תטפל" בשמגר, ומפתה אותו לרקוד מעין ריקוד אפריקאי תוך כדי הפשטתו. היא אף מצליחה לגרום לו לזמר דברי הבל במקצב השיר, כגון "צ'יקום צ'יקום" ו"בולה בולה איפה את". המח"ט בונדי (ראובן אדיב), אשר מגיע לביקור פתע במוצב, נכנס לאוהל המ"פ ורואה אותו שר ורוקד ערום למחצה, ובטוח שנטרפה עליו דעתו. ג'ינג'י מאבחן את מחלתו של שמגר כמקרה של "סכיזופרחה". שמגר מאושפז בכפייה, והמח"ט נאלץ למנות את ג'ינג'י למפקד המוצב.

בינתיים מר חסון מתמנה לטבח המוצב, אחרי שהצליח להפגין את כישוריו הקולינריים בפני טבח המוצב יוסיפון (משה איש-כסית). במהרה חדר האוכל של המוצב משודרג ל"מסעדת הוויקטור", תוך שהוא מגיש מעדני גורמה מעשה ידיו לכל חיילי המוצב, פרט לסרג'יו, המקבל לארוחה קופסת שימורים. סרג'יו, ברצונו לנקום במר חסון ולסלק את חובו, מספיג את האדמה שבסביבת הבסיס בסולר, ומשכנע את ויקטור שהשטח באזור הוא בבעלותו. ויקטור, אחרי שהריח את האדמה, השתכנע שהשטח הוא באר נפט פוטנציאלית, וקונה מסרג'יו את האדמה תמורת שמיטת החוב.

סרג'יו מייעץ לג'ינג'י ויעלי להזמין גם את שפרה למוצב, כדי שסרג'יו ימצא לה חתן וכך תוסר המכשלה לנישואיהם. שפרה אכן מגיעה למקום, אך במפתיע מתאהבת דווקא בסרג'יו. בינתיים ויקטור, אשר הולך לדוג דגים לארוחת הערב, עובר בטעות את גבול הפסקת האש בין ישראל לבין מצרים, ונופל בשבי. הוא אומנם מתיידד עם המפקד המצרי (ומלמד אותו איך להכין קפה אסלי וגם מפתיע אותו במוצאם הזהה מאלכסנדריה), אך לעזרתו באים ג'ינג'י וסרג'יו מחופשים לקציני כוחות שמירת השלום של האומות המאוחדות. הם כמעט נתפסים, אך ברגע האחרון, בעזרת מכר של סרג'יו, אריק - קצין מהאו"ם מעסקיו הקודמים והמפוקפקים - הם משחררים את ויקטור, ובורחים חזרה למוצב.

במוצב נפגש ויקטור לתדהמתו עם שתי בנותיו, ורודף בזעם אחרי סרג'יו, כשהוא מגלה ש"עבד" עליו בנושא שטח הדיונה שמכר לו. מתפתחת מהומה כללית, אך כאשר שמגר, שבורח מהאשפוז הכפוי, נופל לבור הנפט המדומה אשר ויקטור החל לחפור באדמתו החדשה, פורץ ממנו לפתע נפט אמיתי. שלושת הגיבורים שוכחים מיד מכל צרותיהם, והדרך נסללת לחברת הנפט "נתיבי ויקטור ובנותיו בע"מ - בשיתוף סרג'יו גז וג'ינג'י פז".

בתמונת הסיום, ג'ינג'י סרג'יו וחסון נוסעים ברחובות תל אביב בשעת בוקר מוקדמת, במטרה למכור נפט ישירות לצרכנים.

שחקנים ודמויות

עריכה
שם השחקנ/ית שם הדמות אודות הדמות
ישראל פוליאקוב סרג'יו קונסטנצה נוכל ערמומי ומקסים ממוצא רומני שמסתבך עם ויקטור חסון
שייקה לוי ויקטור חסון איש עסקים מזרחי נוקשה ומסורתי, אביהן של שפרה ויעלי
גברי בנאי רפאל "ג'ינג'י" מוקד סמל ראשון בסדיר, מפקד מצטיין ואמביציוני, מאוהב ביעלי, בתו של מר חסון
אריה מוסקונה שולקה חייל מילואים
רפי גינאי חיליק חייל מילואים
אושיק לוי ג'חנון חייל מילואים, שלא מקבל חופשה ומרבה להתלונן על כך
מנחם זילברמן וסרמן חייל מילואים
משה איש כסית יוסיפון הטבח הגברתן של המוצב
טוביה צפיר שמגר המ"פ, מפקד המוצב, רודף שמלות
לאנס קראונר אריק קצין מהאו"ם, חבר של סרג'יו
מיקי קם שפרה חסון בתו הבכורה הביישנית של מר חסון
ניצה שאול יעל "יעלי" חסון בתו הצעירה של מר חסון, מאוהבת בג'ינג'י
חנה לסלאו חרמונה פקידתו של המח"ט
ראובן אדיב בונדי המח"ט, מפקד החטיבה בגזרת סיני
ראובן דיין הקצין המצרי מפקד המוצב המצרי
נפתלי אלטר הש.ג. חייל

הפקה וביקורת

עריכה

הרעיון הבסיסי לסרט נוצר אצל אסי דיין בחודשים שלאחר מלחמת יום הכיפורים, בעת שהיה עדיין מגויס וישב חודשים ארוכים ללא מעש עם יחידתו בסיני.[3] לאחר שדיין, שנקלע לחובות בעקבות כישלונו המסחרי של סרטו "חגיגה לעיניים" (1975), הצליח מסחרית בסרטו הבא, "יופי של צרות!" (1976), שהיה סרט הבורקס, הוא החליט לשלב את רעיונותיו מתקופת המילואים בסיני עם הז'אנר של סרטי הבורקס שהצליחה בקולנוע המסחרי וכך נוצר "גבעת חלפון אינה עונה".[4]

הסרט צולם בחולות ניצנים במשך שלושה שבועות,[1] בקיץ 1976.[5] תקציב הסרט היה 300,000 דולר, שמתוכם 50,000 דולר יועדו לשכרם של חברי "הגשש החיוור".[1] הסצנה האחרונה שבה הגששים עוברים עם עגלת נפט ברחוב יהודה הלוי בתל אביב צולמה ונכנסה לסרט ברגע האחרון, מספר ימים לפני יציאת הסרט לאקרנים[6]. כבר עם סיום הצילומים, החל הביקוש לסרט מצד בעלי בתי הקולנוע בישראל, שחשו כי יש לו פוטנציאל מסחרי.[7]

"גבעת חלפון אינה עונה" מכר 672,000 כרטיסים בישראל[8] (שאוכלוסייתה מנתה אז כ-3.5 מיליון),[9] וזאת למרות ביקורות שליליות של מבקרי הקולנוע בעיתונות הישראלית.[10][4]

נושאי הסאטירה בסרט

עריכה

הסרט הופק בשנת 1976, לאחר מלחמת יום הכיפורים, והשינוי בתדמית צה"ל הבלתי מנוצח, אך בטרם הסכם השלום בין ישראל למצרים, במסגרתו הוחזר גם מקום ההתרחשות של הסרט, חצי האי סיני, לידי מצרים. מדבר סיני המאובק, המרוחק, הנידח והשומם משמש בעצמו נושא לסאטירה, אפילו בשורה מתוך שיר הנושא של הסרט: "רק בסרט של וולט דיסני המדבר שם מתעורר", שגם מתייחסת לסרט "המדבר מתעורר" של חברת וולט דיסני.

בהתאם לרוח התקופה, בדיחות רבות נשענות על צה"ל, כסאטירה על עודף הבירוקרטיה שבו וחוסר הארגון. כך, למשל, בין הבדיחות החוזרות התייחסות חוזרת לנושא ראשי התיבות הנהוגים כשיטת קצרנות בצה"ל. דוגמה בולטת לכך היא הדו-קרב המילולי בין ויקטור לבין טבח הבסיס יוסיפון, עת כל אחד ממציא לעצמו תואר מרשים ומגוחך יותר בראשי תיבות. מגדיל לעשות ויקטור, אשר מכנה את עצמו בראשי התיבות הפיקטיביים "קמר"ש הלור"ל" - "קצין מטבח ראשי שנותן הוראות ליוסיפון ובא רק לטעום", או בראשי התיבות בשא"ש "בבטן של אמא שלך".

אנשי הצבא עצמם מוצגים לעיתים כחדלי אישים – המ"פ שמגר עוסק בצפייה בפורנוגרפיה במקום פיקוד על הבסיס, פקידת המח"ט, ששמה, "חרמונה" (חנה לסלאו), מרמז על כוונותיה, מתעלמת מתלונות החייל על כך שנשאר בבסיס ללא חופשה זמן רב ומעדיפה לפתות אותו, הטבח מעדיף לשחק שש-בש במקום לבשל וכן הלאה. במקרה אחר, כאשר נדרשים סרג'יו וויקטור לענות מה יעשו אם המצרים יתקדמו לעבר המוצב, מבטל הראשון את השאלה באומרו שאיננו מבין "איזה אינטרס יש להם לבוא לפה בחום הזה", בעוד השני אומר בביטחון שיטפל בהם כפי שעשה במלחמות הקודמות. כאשר נשאל ויקטור מה עשה באותן מלחמות הוא עונה שעבר זמן רב ואיננו זוכר ("30 שנה, לך תזכור").

הסרט נראה כקורא בשיר הנושא שלו לבוא למילואים, כביכול בניגוד לרוח זו, אך בניגוד לנושא שמו הפטריוטי – גבעה 24 אינה עונה – כאן האזרח נקרא לבוא למילואים כדי להימלט מאורחות החיים הרגילים, בהם נושים "מהבנק, או מהמסים", כדברי השיר (”אם חייך שוד ושבר / אם פורחים העצבים / אז תעלה מיד על ספיישל / ותרד למילואים...”).

גם המלחמה והאיבה בין ישראל למצרים באותה תקופה מושמות ללעג במסגרת הסרט. כאשר נשבה ויקטור בידי סיור מצרי, הוא כלל לא מבחין ברגע הראשון כי מדובר בחיילים מצריים ומבלבל אותם בחיילי צה"ל. חוסר ההבחנה בין חיילי שני הצבאות מודגש בשאלתו של ויקטור לחיילים האם הם חיילי "גולני", ובתשובתם כי הם חיילי "גמאסי" (שר המלחמה המצרי באותה עת). עם הגיעו למקום שביו, מפתח ויקטור במהרה שיג ושיח עם הקצין הזר ושניהם מלינים על הקפה ועל השלטון המקומי. בדרכו החוצה, עת מחלצים אותו ג'ינג'י וסרג'יו, הוא אף מבקש מהקצין המצרי, אז עדיין מדינת אויב, לשמור עמו על קשר. "עסק הביש" מוזכר בצעקתו של ויקטור: "מי נתן את ההוראה?!".

פן נוסף לביקורת על צה"ל, אפשר לראות בניגוד החריף בין אי הסדר והחפיפניקיות בצד הישראלי, לבין הרצינות והסדר שבצד המצרי. כך למשל, בצד הישראלי הש.ג. הוא עם חבל, המחנה בנוי אוהלים מתנפנפים, אין סדר ואין משמעת. לעומת זאת, בצד המצרי יש מוצב מסודר, עם מפקד סמכותי, חיילים ממושמעים, ואווירה צבאית.

בסרט מבוצע שימוש סאטירי בהחלטות האו"ם 242 ו-338. כאשר מר חסון מגיע למוצב, "כאן זה 338?", המספר 242 מופיע על שלט בכניסה למחנה המצרי, בערבית: معسكر ٢٤٢ "מעסכר 242" "מחנה צבאי 242".

כמו כן מבוצע שימוש סאטירי בשם הארגון "או"ם", כאשר על גבי הג'יפ המשמש את מוקד וסרג'יו – שהתחזו לחיילי האו"ם על מנת לחלץ את מר חסון השבוי בידי המצרים – מוחלפת האות N ב-M, כתעתיק ישיר מראשי התיבות בעברית UM. זאת במקום UN, ראשי התיבות וכינוי הארגון בשפות לועזיות שונות.

עם זאת, נפתלי אלטר, מכותבי התסריט יחד עם אסי דיין, הבהיר במלאת 45 שנה להקרנת הבכורה של הסרט, כי כוונתם לא הייתה להעביר ביקורת על צה"ל או לכתוב סאטירה פוליטית. "רצינו לספר סיפור בסיסי, שלא מנסה לתקן משהו או להגיד משהו יותר מדי דרמטי".[11]

השפעת הסרט

עריכה

למרות הביקורות השליליות של מבקרי הקולנוע בעיתונות הישראלית, הפך "גבעת חלפון" לסרט פולחן ישראלי וסביבו (וסביב ה"גששים" בכלל) התפתחה תרבות שלמה במגזרים רחבים של האוכלוסייה.

עד היום, ישנם אנשים הזוכרים בעל פה סצינות שלמות מהסרט, אף שחלקם נולדו אחרי שהסרט יצא לאקרנים. משפטים רבים מהסרט הפכו לנכסי צאן ברזל של החברה והשיר הבולט בסרט, "תן לשים ת'ראש על דיונה", נבחר בשנת 2008 במקום ה-6 במצעד "שיר ה-60" של גלי צה"ל וכן הושמע רבות בתחנות רדיו לאחר מלחמת לבנון השנייה (ביחד עם "אלף שיר לצפון").

באותה שנה הגדיר מבקר הקולנוע של "הארץ", אורי קליין, את הסרט: כ"קומדיה הסוריאליסטית הגדולה ביותר בתולדות הקולנוע הישראלי."[12]

סרט המשך

עריכה

תחילת הצילומים של סרט המשך ל"גבעת חלפון אינה עונה" תוכננה לינואר 2008.[13] בטור אישי שפורסם ב"ידיעות אחרונות" בעקבות פטירתו של ישראל פוליאקוב בסוף אוקטובר 2007, הודיע הבמאי אסי דיין על ביטול ההכנות לתסריט שכבר כתב כשהוא מתייחס אל הסרט בשם "גבעת חלפון השנייה". דיין, לוי ובנאי מתייחסים לנושא גם בראיונות רטרוספקטיבה של ה-DVD "גבעת חלפון אינה עונה", בהוצאתו החדשה בשנת 2010. כשלושה חודשים לאחר מותו של דיין פורסמו בדף הפייסבוק האישי שלו דפי הטיוטה עם תקציר לסרט ההמשך ל"גבעת חלפון אינה עונה".[14]

עיבוד לתיאטרון

עריכה

ב-12 ביוני 2018, פורסם כי הסרט יעלה בגרסה בימתית ויהפוך למחזמר בתיאטרון הלאומי הבימה. המחזמר, כלול ברפטואר התיאטרון לעונת 2018-2019,[15] ומופיעים בו בתפקידים הראשיים: קובי מאור (ויקטור חסון), שלומי קוריאט (סרג'יו) (לסירוגין עם משה אשכנזי ואבי גרייניק), רוני דלומי (יעלי הצעירה) (לסירוגין עם עמית פרקש) וטל מוסרי (ג'ינג'י) (לסירוגין עם רוי מילר).[16] טוביה צפיר וניצה שאול חוזרים לגלם במחזמר את דמותם מהסרט המקורי, יעלי ושמגר, כמבוגרים. במחזמר משחק גם אדם שיאון, הנכד של יעל דיין והנכדן של אסי דיין, אדם שיאון מגלם במחזמר את הנכד של סרג'יו קונסטנזה, הקרוי על שמו, ושל שיפרה חסון. את העיבוד לתיאטרון כתב דניאל לפין וביים משה קפטן.[17]

הצגת הבכורה עלתה ב-13 במרץ 2019 בתיאטרון הבימה והיא ירדה מהבמות ב-20 בנובמבר 2021.

שחקנים ודמויות
שם השחקן/ית הדמות
קובי מאור ויקטור חסון
שלומי קוריאט / משה אשכנזי / אבי גרייניק סרג'יו
רוני דלומי / עמית פרקש / עמית יגור יעלי הצעירה
טל מוסרי / רוי מילר ג'ינג'י
עדנה בליליוס / שני קליין שפרה חסון
ניצה שאול יעלי המבוגרת
פיני קידרון / אורי הוכמן/ בן יוסיפוביץ' שמגר הצעיר
טוביה צפיר שמגר המבוגר
שמוליק כהן יוסיפון
שיפי אלוני / יעל לבנטל סיניה קונסטנזה, בתו של סרג'יו
סנדרה שדה / יעל עמית אחותו של סרג'יו
טל קלאי ז'קלין

קישורים חיצוניים

עריכה
מיזמי קרן ויקימדיה
  ציטוטים בוויקיציטוט: גבעת חלפון אינה עונה
  תמונות ומדיה בוויקישיתוף: גבעת חלפון אינה עונה

עדויות על הפקת הסרט:

ביקורות:

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 3 גבעת חלפון אינה עונה, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית.
  2. ^ יואב קוטנר, נסיעה טובה, על האלבום של נפתלי אלטר, בבלוג "קוטנר רוק.נט", 25 באפריל 2011.
  3. ^ "החיים כשמועה", פרק ב', דקות 9:00–10:00.
  4. ^ 1 2 "החיים כשמועה", פרק ב', דקות 13:30–17:00.
  5. ^ עדיפות, מעריב, טור 1, 23 ביולי 1976.
  6. ^ חגיגה לעיניים - סיפורו של הקולנוע הישראלי - פרק 4: מ-29:00
  7. ^ טלילה בן-זכאי, גל של צילומים | חלפון בחגים, מעריב, טור 1, 11 באוגוסט 1976.
  8. ^ Frank Bren, Amy Kronish, World Cinema: Israël, Flicks Books, 1996, p. 215.
  9. ^ אומדני אוכלוסייה, שנתון סטטיסטי לישראל 2012, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
  10. ^ זאב רב-נוף, "הגשש החיוור" דולדל, דבר, 7 באוקטובר 1976.
  11. ^ ליאור בן עמי, "אולי זה נשמע מתיימר, אבל גבעת חלפון זה אירוע קוסמי", באתר ynet, 27 בספטמבר 2021
  12. ^ אורי קליין, תיכנסי כבר לאוטו וניסע, באתר הארץ, 27 באפריל 2010
  13. ^ יובל אברמוביץ', אנחנו בסך הכל פועלים, באתר ynet, 27 ביולי 2005.
  14. ^ תקציר לסוג של סרט המשך ל"גבעת חלפון אינה עונה" שנכתב ב-1983 ומעולם לא יצא לפועל, בדף הפייסבוק של אסי דיין(הקישור אינו פעיל, 28.06.2018)
  15. ^ מ"גבעת חלפון" ועד "מרי פופינס": העונה החדשה של תיאטרון הבימה, באתר ynet, 12 ביוני 2018.
  16. ^ לסרג'יו פנית - 43 שנה אחרי: מאחורי הקלעים של ההצגה "גבעת חלפון אינה עונה", באתר ynet, 14 בפברואר 2019.
  17. ^ מאיה כהן, "גבעת חלפון": ההצגה, באתר ישראל היום, 13 בפברואר 2019


אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=גבעת_חלפון_אינה_עונה&oldid=39712651"