גותים (זרם תרבותי)

זרם תרבותי וקבוצה חברתית-תרבותית

גותים הם תת-תרבות שהחלה בבריטניה בשנות ה-80 המוקדמות. התרבות התפתחה בקרב מעריצי הרוק-גותי שהוא עצמו התפתח מהז'אנר המוזיקלי פוסט-פאנק. השם גותי נגזר ישירות מהז'אנר. אמני פוסט-פאנק מוערכים שהובילו את ז'אנר הרוק הגותי שעזרו לפתח ולעצב את הקהילה הם סוזי והבאנשיז, באוהאוס, הקיור וג'וי דיוויז'ון. התנועה הגותית המודרנית התפתחה כתנועת מרד נעורים, אך שרדה זמן רב לעומת תתי-תרבויות אחרים מאותה התקופה, והמשיכה להתגוון ולהתפשט ברחבי העולם. תדמיתם ונטייתם התרבותית של הגותים מצביעה על השפעה מהספרות הגותית מהמאה ה-19 ומסרטי אימה. הסצנה מרוכזת סביב פסטיבלים, מועדוני לילה ומפגשים קבוצתיים, בעיקר במערב אירופה. תת-התרבות מקושרת להעדפה מוזיקלית, אסתטית ואופנתית.

קבוצת צעירים בתחנת רכבת בבזל, הלבושים בהתאם לסגנון הגותי- בגדים שחורים, מרקמים חלקים ומבהיקים כגון ויניל וקטיפה, איפור כבד, ותכשיטי מתכת מבריקים.

המוזיקה המועדפת בקרב הגותים כוללת מגוון סגנונות כמו רוק-גותי, דת'-רוק, פוסט-פאנק, קולד-וויב, דארק-וויב ואית'רנל-וויב[1]. סגנונות הלבוש בקרב תת-התרבות שואבים השראה מאופנת פאנק, ניו-וויב וניו-רומנטיק[2]. סגנונות אופנה נוספים הם בהשראת תקופות מוקדמות כמו התקופה הוויקטוריאנית, התקופה אדוארדית ובל אפוק. סגנון לבושם משלב בגדים שחורים מקטיפה ועור שחור, איפור כבד ותכשיטים כסופים שהמפורסם בהם הוא הענח' המצרי. סמל נוסף של המטאליסטים הגותים והמטאליסטים בכלל הוא פנטגרם עם מעגל מסביבו (בדרך כלל). תת-התרבות ממשיכה לעורר עניין בקרב קהל רחב במשך עשרות שנים לאחר הקמתה.

סוזי סו מסוזי והבאנשיז בשנת 1980

מקור השםעריכה

האדריכלות הגותית, שאפיינה את ימי הביניים החל מהמאה ה-12, נתפסה בעיני אנשי הרנסאנס כאמנות של ברברים לא נאורים, ולכן נקראה על שם השבטים הגותים הברברים שהחריבו את רומא העתיקה. במאה ה-19 קמה תנועת התחייה הגותית שהעלתה את קרנה של האמנות והאדריכלות הגותית כמבנים רומנטיים ומלאי הדר, ואף שחזרה ובנתה מבנים בסגנון הגותי. לצידה, התפתחה הספרות הגותית שעסקה באפל, במורבידי, בגרוטסק ובנשגב. המוזיקה הגותית, ובפרט רוק גותי שהתפתח בסוף שנות ה-70 של המאה ה-20, עסקו בתכנים מהספרות הגותית. סביב הרוק הגותי (ומאוחר יותר גם סביב המטאל הגותי ומוזיקה גותית-אלקטרונית) קמה תת-התרבות הגותית.

התפתחות המונחעריכה

המונח רוק-גותי נטבע בידי המבקר המוזיקלי ג'ון סטיקני ב-1967 כדי לתאר את פגישתו עם ג'ים מוריסון במרתף יין מואר באור עמום לו קרא "החדר המושלם לרוק הגותי של להקת הדלתות[3]". לפי ההיסטוריון למוזיקה קורט לודר[4], באותה השנה, השיר "All Tomorrow's Parties" של להקת "The Velvet Underground" יצרו "יצירת מופת רוק-גותית מהפנטת". בשנות השבעים המאוחרות, התואר 'גותי' שימש לתיאור האווירה של להקות פוסט-פאנק כמו סוזי והבאנשיז, מגזין (אנ') וג'וי דיוויז'ון. בנוגע להופעה של סוזי והבאנשיז ביולי 1978, כתב המבקר ניק קנט (אנ') שיש "מקבילות והשוואה עם חלוצי רוק-גותי כמו הדלתות ובוודאי, The Velvet Underground בתחילת דרכם המוזיקלית[5]". במרץ 1979, בביקורתו על האלבום השני של 'מגזין' הנקרא "Secondhand daylight", ציין קנט שיש "תחושת סמכות מחמירה חדשה" במוזיקה, עם "צלילי נאו-גותי עגום[6]". ב-15 בספטמבר באותה השנה, האמרגן של ג'וי דיוויז'ון, טוני וילסון, השתמש במונח בראיון בתוכנית "something else". וילסון תיאר את ג'וי דיוויז'ון כ"גותיק" בהשוואה למוזיקת פופ פופולרית, רגע לפני עלייתם של הלהקה להופעה חיה[7]. המונח שומש בהמשך "ללהקות חדשות כמו באוהאוס שהופיעו בעקבות להקות כמו ג'וי דיוויז'ון וסוזי והבאנשיז[8]." הסינגל הראשון Bela" Lugosi's Dead" של הלהקה באוהאוס יצא בשנת 1979, הסינגל ידוע כנקודת המוצא של הסגנון המוזיקלי רוק גותי[9].

ב-1979, מגזין Sounds תיאר את ג'וי דיוויז'ון כ"גותי" ו-"תיאטרלי"[10]. בפברואר 1980, המגזין הבריטי Melody Maker העניק לאותה הלהקה את התואר "מאסטרים של גותיקה קודרת"[11]. לאחר מכן ציין המבקר ג'ון סאבג' את הזמר איאן קורטיס וכתב "הצהרת גותית צפונית מובהקת"[12]. עם זאת, רק מתחילת שנות ה-80 הפך הרוק הגותי לסגנון מוזיקלי עקבי וברור בתוך הפוסט-פאנק וחובבי הלהקות הנידונות החלו להתאחד לתנועה שניתן לזהות באופן מובהק. ייתכן ולקחו את המעטפה ה"גותית" מהגיליון השבועי הבריטי Sounds משנת 1981: "הפנים של פאנק גותי"[13], הנכתב בידי סטיב קיטון. קיטון שאל בגיליון על הקהל של UK Decay: "יכול להיות שזהו בואו של פאנק גותי? בעוד באוהאוס פורסים את כנפיהם ועפים, האם זהו הדבר הגדול הבא?"[14] ביולי 1982, הפתיחה של המועדון באטקייב[15] ברחובות סוהו בלונדון סיפקה נקודת מפגש לסצנה המתעוררת. המקום לתקופה נקרא כ-"פאנק חיובי" על ידי המגזין הבריטי NME בגיליון מיוחד על שער המגזין בתחילת שנת-1983[16]. בעבר, המונח 'באט-קייבר' שימש לתאר את הדור הראשון של הגותים.

הגות גותיתעריכה

לצד הזרם האופנתי, התפתחה גם הגות גותית, המושפעת מהספרות הגותית של תקופת הרומנטיקה וגל התחייה הגותית. חלק מהגותיים המודרניים מרותקים מהדואליות והדיכוטומיה שבין טוב לרע, חושך ואור, שחור ולבן ונושא זה זוכה לביטוי רב ביצירה האמנותית וההגותית שלהם. לחלק מהם נטייה כלפי תרבות הנסתר ואמונה בעל-טבעי. חלקם נוטים לפאגאניות וחלק קטן מהם אף מתעניינים בערפדים בסגנון דרקולה ומתלבשים כמוהם.

הגות, אמנות וספרות אלו מכילות מוטיבים גותים ובהם:

  • קדרות ואפלוליות.
  • דמויות פסיכולוגיות מורכבות וטרגיות, ולעיתים אף מעוותות בצורה כלשהי (לדוגמה: המפלצת של ד"ר פרנקנשטיין, הערפד).
  • שילוב (ולעיתים עימות) בין הגרוטסק לבין הנשגב.
  • דיכוטומיות והנגדות: טוב ורע, חושך ואור, יפה ומכוער, שחור ולבן ועוד.
  • בחינת המושגים של טוב ורע, הניגודיות ביניהן והאסתטיקה שלהם (האם מכוער בהכרח רע וטוב בהכרח יפה?).
  • בחינת המושגים של חיים ומוות.
  • שימוש ביסודות על-טבעיים, מיסטיים ואימתיים.

שני סופרים המזוהים עם הזרם הגותי הם אדגר אלן פו ואוסקר ויילד.

מאפיין נוסף ביצירות האמנותיות של הגותיים, שמופיע בעיקר בלחנים, פואמות וציור, הוא העבר - בעיקר ימי הביניים, המאה ה-18 והמאה ה-19, כאשר עלילות רבות מתרחשות בקתדרלות גותיות, טירות עתיקות ובתי קברות.

מוזיקהעריכה

 
באוהאוס בהופעה חיה, 3 בפברואר 2006

גותים מגלים משיכה למוזיקה ולאמנויות אחרות דרכם הם מביעים את תפישת העולם הייחודית שלהם. להקות גותיות בולטות הן:

רוק גותיעריכה

דת'רוקעריכה

פוסט פאנקעריכה

ז'אנרים נוספיםעריכה

עוד סגנונות מוזיקה בעלי קשר הדוק לתת-תרבות הגותית:

הופעה חיצוניתעריכה

 
גרמני באבזור ובאיפור גותים

האופנה הגותית מושתתת בעיקר על צבעים כהים כמו שחור ואדום כהה, ושימוש בבדים כמו תחרה, קטיפה וויניל, בדרך-כלל על מנת ליצור תדמית אפלה ומורבידית עם קריצה לסרטי אימה ישנים, לפאנק ולאופנה תקופתית (למשל אופנת התקופה הוויקטוריאנית). המראה שנוצר הוא בדרך כלל אנדרוגיני. הביגוד כאמור לרוב שחור, עם שילוב של בגדים מודרניים - ג'ינס שחור, שמלות שחורות ושימוש בפרטי לבוש כמו גלימות ומחוכים. הגיזרה הגותית בדרך כלל אינה צמודה לגוף ואף מתוכננת במכוון לעוות את קווי הגוף הטבעיים.

השיער בדרך כלל צבוע שחור, אדום (ג'ינג'י) או בצבע פלטינה, אך ניתן גם למצוא שיער בצבעים עזים או תוספות שיער צבעוניות. ישנם גותים רבים שמתעטרים בקעקועים ופירסינג, ולעומתם כאלה שמסתפקים בתכשיטים בצבע כסף או שחור. עיטורים פופולריים הם סימן הפנטגרם והענח' המצרי. תכשיטים אחרים שגותים רבים משתמשים בהם הם ניטים מסוגים שונים, שהם חודי מתכת המוטבעים לרוב על רצועות עור שחורות. בדרך כלל גותים עוטים איפור כבד עם אודם כהה ואייליינר שחור ובדרך כלל גם הלק השחור מקולף או ירד למחצה.

יש גותים שלא מאמצים את מאפייני הלבוש והבילוי של החברה הגותית, ונחשבים לגותים רק בגלל ההגות או היצירה שלהם.

תדמית חברתית שליליתעריכה

בשל הופעתם החיצונית החריגה והמפחידה, גותים לעיתים מעוררים תגובות חברתיות שליליות. ארגוני נוצרים שמרניים בארצות הברית לעיתים מציגים את הגותים כ"עובדי שטן", אף על פי שמדובר בטעות שנובעת מחוסר ההבנה של הז'אנר והאידאולוגיה שלו. גותים הוצגו לעיתים בתקשורת בארצות הברית כמקושרים לאלימות נוער, למשל, בעקבות הטבח בתיכון קולומביין, שבו הרוצחים קושרו שלא בצדק עם תת-התרבות הגותית[17][18]. הצד השני של המטבע זהו יחס אלים כלפי בני נוער ומבוגרים המגדירים את עצמם כגותים, כמו מקרה הרצח של סופי לנקסטר בשנת 2007, שהוכתה קשות יחד עם חברה בגלל החזות הגותית שלה, ולבסוף מתה מפצעיה[19].

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Schillerndes Dunkel : Geschichte, Entwicklung und Themen der Gothic-Szene, [Leipzig]: Plöttner, 1. Aufl, 2010, ISBN 978-3-86211-006-3
  2. ^ Die Gothics Interviews, Fotografien, Orig.-Ausg, 1999, ISBN 978-3-940213-06-8
  3. ^ John Covach, Doors, the, Oxford University Press, 2001, Oxford Music Online
  4. ^ Jayson Greene, Loder, Kurt, Oxford University Press, 2016-01-20, Oxford Music Online
  5. ^ Stewart, James Robertson, (25 July 1917–9 July 2013), Principal, University of London, 1978–83, WHO'S WHO & WHO WAS WHO (באנגלית)
  6. ^ Nick Kent, Magazine's Mad Minstrels Gains Momentum (Album review), NME, באתר It starts with a birthstone..., ‏31 במרץ 1979
  7. ^ David Buckley, Joy Division, Oxford University Press, 2001, Oxford Music Online
  8. ^ Hy. Fitzgerald Reynolds, Joseph Sandford Thompson, Notes and Queries 150, 1926-05-15, עמ' 352–352 doi: 10.1093/nq/150.20.352e
  9. ^ Katherine A Lyseng-Williamson, Neil A Reynolds, Greg L Plosker, Tenofovir Disoproxil Fumarate, Drugs 65, 2005, עמ' 413–432 doi: 10.2165/00003495-200565030-00006
  10. ^ Catrin Watts, Music in Action Film, Routledge, 2020-10-15, עמ' 203–220, ISBN 978-1-351-20427-9
  11. ^ Susannah B. Mintz, On the Literary Nonfiction of Nancy Mairs, Palgrave Macmillan, ISBN 978-0-230-33768-8
  12. ^ McAleer, Declan Martin, (born 10 July 1973), Member (SF) West Tyrone, Northern Ireland Assembly, since July 2012, WHO'S WHO & WHO WAS WHO (באנגלית)
  13. ^ Simone Tosoni, Disorder, Éditions Mélanie Seteun, 2019, עמ' 147–164, ISBN 978-2-913169-58-6
  14. ^ Simone Tosoni, Disorder, Éditions Mélanie Seteun, 2019, עמ' 147–164, ISBN 978-2-913169-58-6
  15. ^ C.E. Johnson, SNAP 8 progress report, February--April 1965, 1965-06-15
  16. ^ Ian Trowell, Genesis P-Orridge, 22 February 1950‐14 March 2020, Punk & Post Punk 9, 2020-06-01, עמ' 341–348 doi: 10.1386/punk_00046_7
  17. ^ More details on the Columbine myths. (September 23 1999) salon.com
  18. ^ For Those Who Dress Differently, an Increase in Being Viewed as Abnormal New York Times May 1 1999
  19. ^ "Couple left badly beaten in skate park". Lancashire Telegraph (באנגלית).