ישי רוזן-צבי

פרופסור לתרבות עברית באוניברסיטת תל-אביב

ישי רוזן-צבי (נולד ב-18 בנובמבר 1971) הוא פרופסור מן המניין, ראש החוג לפילוסופיה יהודית ותלמוד באוניברסיטת תל אביב ועמית מחקר במכון שלום הרטמן בירושלים. נודע גם בהיותו בוגר ישיבת הסדר שסירב לשרת ביהודה ושומרון.[1]

ישי רוזן-צבי
לידה 18 בנובמבר 1971 (בן 53)
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי מדעי היהדות
מקום לימודים
מוסדות
תרומות עיקריות
חקר המגדר והמיניות בתרבות התלמודית
חקר עיצובו ותפקודו של המקדש בשלהי העת העתיקה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

ישי רוזן-צבי נולד בתל אביב. הוא בנו של פרופסור אריאל רוזן-צבי, שהיה דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב. למד בישיבת הר עציון באלון שבות. ב-1997 השלים תואר ראשון בפילוסופיה כללית וספרות משווה באוניברסיטת בר-אילן. בשנת 1999 החל ללמוד במסלול הישיר לדוקטורט במסגרת המכון להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות ע"ש כהן באוניברסיטת תל אביב. בשנים 2002–2003 לימד תלמוד באוניברסיטאות UCLA וברקלי בקליפורניה. ב-2004 סיים את הדוקטורט. נושא עבודת הדוקטור שלו היה: "טקס הסוטה בספרות התנאית: עיונים טקסטואליים ותאורטיים", בהנחיית פרופ' עדי אופיר ופרופ' משה הלברטל.

ב-2008 יצא לאור ספרו, המבוסס על עבודת הדוקטור שלו: "הטקס שלא היה – מקדש, מדרש ומגדר במסכת סוטה" בהוצאת מאגנס.

מונה לראש המגמה לתלמוד וספרות העת העתיקה באוניברסיטת תל אביב, ובדצמבר 2010 קודם לדרגת פרופסור חבר. בחודש נובמבר 2012 נבחר לחבר האקדמיה הצעירה למדעים, באוקטובר 2021 מונה לעמוד בראש החוג לתלמוד ופילוסופיה יהודית.[2]

תחומי העניין של רוזן-צבי הם מגדר ומיניות בתרבות התלמודית, עיצובו ותפקודו של המקדש בשלהי העת העתיקה וכן הרמנויטיקה מדרשית. במחקריו הוא משלב בין עיסוק טקסטואלי פרטני בספרות חז"ל ובין שימוש בכלים ביקורתיים והרמנויטיים, כגון חקר תרבות ולימודי מגדר וטקסים.

בשנת 2001, במהלך האינתיפאדה השנייה, עורר רוזן-צבי הדים עקב סרבנותו לשרת ביהודה ושומרון, במסגרת שירות המילואים.[3] הוא נענש ב­-31 ימי מאסר בכלא. הוא היה חייל המילואים הדתי הראשון שנשלח למאסר מאז פרוץ האינתיפאדה השנייה. במכתב ששלח רוזן-­צבי לחבריו בישיבה הסביר מה גרם לו לנקוט צעד זה: "הייתי, לבושתי, בג'נין לפני שנתיים, והעוולות הן שקופות. לא הגדולות, לא מוות של תינוקות, העוולות שמתרחשות כל רגע בעצם הנוכחות הדורסנית, בכל גג של בית ש'הופקע' לצורכי ביטחון, אנשים שכל חייהם 'הופקעו' על ידי הצבא, נטולי כל זכויות, נעדרי אזרחות, אבל הכי גרוע הוא המחסום. מחזיקים אלפי אנשים בצינוק, מונעים עבודה, מרעיבים, מבודדים, מנטרלים כל אפשרות של חיים נורמליים". בישיבה עוררו הדברים זעם רב. ראשי הישיבה, הרב יהודה עמיטל והרב אהרון ליכטנשטיין, שהתנגדו שניהם לסרבנות באופן עקרוני,[4] הצהירו לאחר משפטו הצבאי, כי תלמיד שיסרב לשרת בשטחים לא יתקבל ללימודים בישיבה.

בשנת ה'תשס"ב (2002) הדליק משואה בטקס הדלקת משואות אלטרנטיבי של תנועת "יש גבול", והכריז: "אני ישי רוזן-צבי מבקש להדליק את המשואה, בשעה זו של ליקוי מאורות גדול, בשמם של כל אנשי המילואים שמצאו את העוז בלבם לסרב ליטול חלק במעשים האיומים והנוראים המבוצעים בשטחים. שהוציאו עצמם מן הכלל, כיוון שהכלל נותן ידו יום יום – במעשה או בשתיקה – לפשעים חמורים".[5]

בשנת 2018 יצא לאור ספרו, שאותו חיבר עם פרופ' עדי אופיר, "Goy: Israel's Others and the Birth of the Gentile", בהוצאת Oxford University Press. הספר תורגם לעברית והתפרסם ב-2021 בשם "מגוי קדוש לגוי של שבת".

בשנת 2020 יצא לאור ספרו "בין משנה למדרש – קריאה בספרות התנאית", בהוצאת למדא של האוניברסיטה הפתוחה.[6]

בשנת 2023 יצא ספרו "ההיסטוריה הסודית של חגי ישראל" בהוצאת כנרת זמורה.

בשנת 2023 נמנה עם מייסדי התנועה הדמוקרטית האזרחית.[7]

חיים אישיים

עריכה

ישי רוזן-צבי נשוי בשנית לד"ר יעל שטרנהל ברמת אביב ולהם שתי בנות משותפות.[8] לרוזן-צבי חמישה ילדים מנישואיו הראשונים. בין ארבעת אחיו, הפרופ' למשפטים איסי רוזן-צבי.

קישורים חיצוניים

עריכה

מכּתביו

עריכה

על כתביו:

הערות שוליים

עריכה