ויקיפדיה

גלילאו גליליי

מתמטיקאי, פיזיקאי, פילוסוף ואסטרונום איטלקי
(הופנה מהדף גליליאו גליליי)
המונח "גלילאו" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו גלילאו (פירושונים).
המונח "גליליי" מפנה לכאן. לערך העוסק במוזיקאי מתקופת הרנסאנס ואביו של גלילאו גליליי, ראו וינצ'נצו גליליי.

גַּלִילֵאוֹ גַּלִילֵיי (באיטלקית: Galileo Galilei; ‏15 בפברואר 1564 – 8 בינואר 1642[1]) היה פיזיקאי, אסטרונום, מתמטיקאי ופילוסוף איטלקי. פעל בתקופת המהפכה המדעית. הישגיו כוללים גילויים אסטרונומיים רבים שגילה באמצעות הטלסקופ שבנה, וחיזוק המודל ההליוצנטרי, לפיו כוכבי הלכת, ובהם כדור הארץ, נעים סביב השמש שהיא מרכז היקום. בין היתר חקר גלילאו את מופעי נוגה, גילה את ארבעת ירחיו הגדולים של צדק, את הכתמים על פני השמש ואת ההרים על פני הירח. גילויים אלה הובילו אותו לעימות חריף עם הכנסייה הקתולית, שבשיאו נשפט ונגזר עליו מאסר ללא הגבלת זמן.

גלילאו גליליי
Galileo Galilei
לידה 15 בפברואר 1564
דוכסות פירנצה פיזה, דוכסות פירנצה
פטירה 8 בינואר 1642 (בגיל 77)
הדוכסות הגדולה של טוסקנה פירנצה, הדוכסות הגדולה של טוסקנה
שם לידה Galileo di Vincenzo Bonaiuti de' Galilei עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי אסטרונומיה, מתמטיקה, פיזיקה
מקום מגורים פיזה, פדובה, פירנצה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בזיליקת סנטה קרוצ'ה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת פיזה (1585) עריכת הנתון בוויקינתונים
מנחה לדוקטורט אוסטיליו ריצ'י עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
תלמידי דוקטורט ג'וזפה ביאנקני, Mario Guiducci, בנדטו קסטלי, וינצ'נצו ויויאני עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה גלילאו (גשושית), טרנספורמציית גליליי.
בן או בת זוג מרינה גמבה עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים וינצ'נצו גמבה, מריה סלסט עריכת הנתון בוויקינתונים
תרומות עיקריות
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

גלילאו היה בין מניחי היסודות למדע המודרני בתרבות המערבית, המבוסס על ניסויים ותצפיות ועל ניסוח תאוריות המסבירות תופעות נצפות. גלילאו נחשב ל"אבי המדע המודרני" ו"אבי הפיזיקה המודרנית" בתקופה הקלאסית שלה, ולאחד מאנשי המדע הדגולים בכל הזמנים. השפעתו ניכרת עד היום.

נעוריו

גלילאו גליליי נולד בפיזה, איטליה, ב-15 בפברואר 1564, בן בכור מתוך ששה ילדים לוינצ'נצו גליליי, מוזיקאי שתרם רבות להתפתחות התאוריה המוזיקלית. כשהיה בן שמונה עברה משפחתו לפירנצה, אך הוא נשאר בפיזה תחת השגחתו של קרוב משפחה. בהיותו כבן עשר הצטרף לאביו בפירנצה. בשנים 1575–1578 למד גלילאו במנזר ואלומברוזה (Vallombrosa).

גלילאו הצעיר שאף להיות נזיר כמו מוריו במנזר ואלומברוזה, אך אביו שלח אותו, בשנת 1581, ללמוד רפואה באוניברסיטת פיזה. לאחר זמן קצר שכנע גלילאו את אביו שיאפשר לו לשנות כיוון וללמוד מתמטיקה[2] ומדעים. בשנת 1585 עזב גלילאו את האוניברסיטה ללא תואר, והחל במחקר עצמאי.[3] מהר מאוד החל לעסוק בהמצאות (ביניהן דגם קדום של מדחום) ואף פרסם ב-1586 ספר על הידרוסטטיקה. בשנת 1589 קיבל גלילאו משרת הוראה כפרופסור באוניברסיטת פיזה, ובשנת 1592 עבר לאוניברסיטת פדובה כפרופסור לגאומטריה, מתמטיקה ואסטרונומיה. בפדובה הכיר את מרינה גמבה, שאיתה ניהל מערכת יחסים, ועל אף שהשניים מעולם לא נישאו, נולדו להם שלושה ילדים: בשנת 1600 נולדה בתם הבכורה וירג'ינה (שבהמשך שינתה את שמה למריה סלסט); הבת השנייה, ליוויה, נולדה ב-1602; ובשנת 1606 נולד הבן וינצ'נצו. משום שנולדו שלא במסגרת נישואין, הוגדרו בנותיו של גלילאו כ"בלתי ניתנות לנישואין" ונשלחו למנזר סאן מטאו, שם גרו עד סוף חייהן. בנו של גלילאו הותר לנישואין ונשא לאישה את ססטיליה בוקינרי.

עיקרי עבודתו כמדען

כתב היד המוקדם ביותר של גלילאו שנמצא בידינו נכתב ב-1585. בכתב יד זה מוזכרת האסטרונומיה של קופרניקוס אך נדחית בתוקף, ואין בו כל ערעור על עקרונות "הפילוסופיה הטבעית" של אריסטו. בחיבור "דה מוטו" (אנ'), שנכתב אף הוא בפיזה, בערך בשנת 1590, עדיין הסכים גלילאו שהאדמה היא מרכז היקום, אך אחדים מפרקיו מוקדשים להתקפה על הפיזיקה של אריסטו. בחיבור זה טוען גלילאו כי זמני נפילה של גופים העשויים אותו חומר ונופלים דרך אותו תווך, שווים, ללא קשר למשקלם.

המסה המקורית הראשונה של גלילאו נכתבה בשנת 1586 בנושא שיווי משקל הידרוסטטי. גלילאו מצא דרך מעשית לקבוע את מרכז הכובד של מוצקים מסוימים, מה שזיכה אותו בהכרה רחבה. הפעמים הראשונות הידועות בהן ביטא העדפה קופרניקאית היו מכתב אל מדוני ב-1597, בו השווה את אפלטון לאריסטו, ומכתב תודה ליוהאנס קפלר, שהיה תומך נלהב של קופרניקוס. אז כבר הודה בקבלת "האסטרונומיה החדשה".

בשנת 1592 החל ללמד באוניברסיטת פדובה, בה נותר 18 שנה. בפדובה לימד גאומטריה, מתמטיקה ואסטרונומיה עד שנת 1610. במהלך תקופה זו גילה תגליות משמעותיות בתחומים שונים, בהם תורת התנועה ואסטרונומיה, ופיתח טלסקופ מתקדם. בנוסף התמחה באסטרולוגיה, תחום שנקשר בזמנו ללימודי מתמטיקה ואסטרונומיה. ביוני 1610 עזב את משרתו בפדובה, לשם קבלת משרת המתמטיקאי הבכיר באוניברסיטת פיזה. שנה לאחר מכן הפך לחבר השישי באקדמיה דיי לינסאי (אנ') שברומא.

גלילאו והטלסקופ

 
טלסקופי ה"cannocchiali" של גלילאו במוזיאון גלילאו, פירנצה

בשנת 1609 נתקל גלילאו בטלסקופ, מכשיר שבנוגע להמצאתו אין תמימות דעים, אך ידוע כי אל גליליי הגיעו שמועות על דגם הולנדי, שעל מסמכיו חתום הנס ליפרסהיי.[4] באותה שנה, לאחר שחקר את ההמצאה, התחיל גליליי לבנות טלסקופים בעצמו. בתחילה נקרא הטלסקופ שלו Perspicillum - עדשת מעקב, ואחר כך השתמש במונח הלטיני טלסקופיום, ממנו נגזרים שמות המכשיר בשפות שונות. הוא בנה את המכשירים שלו תוך שימוש בזכוכית משלו, בעיבוד עצמי של העדשות, מבלי להיעזר בעדשות של יצרנים אחרים. הטלסקופים שלו היו בעלי יכולות אופטיות טובות פי 10 מהמכשירים שקדמו להם.

גליליי ערך שורה של ניסויים ופיתוחים כדי להוכיח שהדמויות הנראות בטלסקופ אינן תוצאה של פגמים אופטיים או של אשליות הנוצרות על ידי העדשות. הוא שיפר את הרזולוציה של הטלסקופ והפחית את האפקטים הנגרמים עקב "קרני האור האלכסוניות" כפי שקרא להן, הידועות היום כסטיות אופטיות. בנוסף לטעויות שמקורן בטבעו של האור ובחוש הראייה, ועם שכלול המכשיר האופטי החדש, נוצר צורך לפתור בעיות הכרוכות באופן שבו ניתן לפרש תמונה ויזואלית כידע פיזיקלי. ב-10 במרץ 1610 פרסם גליליי את ספרו "Sidereus Nuncius" (השליח הכוכבי), אותו הקדיש לפטרונו קוזימו השני דה מדיצ'י, הדוכס הגדול של טוסקנה, בו חשף את תגליותיו באמצעות הטלסקופ, ובכך הפך למדען הראשון שפרסם תצפיות אסטרונומיות המתבססות על שימוש בטלסקופ.

באמצעות הטלסקופ גילה גליליי כי:

  1. פני הירח אינם חלקים. עד זמנו הייתה מקובלת התפיסה האריסטוטלית כי פני הירח חלקים, אבל לגליליי התגלה כי קיימים על פניו הרים ומכתשים. באוסף איורים מ-1616 (ראו כאן), תיעד את התפלגותו הבלתי שווה של אור השמש המגיע אל פני הירח ומוחזר מאלמנטים טופוגרפיים שונים על פניו. התצפיות הטלסקופיות אותן ערך אל הירח ואל גרמי שמיים אחרים, עזרו לשכנע את מלומדי המאה ה-17 לזנוח את התפיסה לפיה גרמי השמים הם מושלמים ובלתי משתנים, תפיסה שמקורה אידאולוגי. בתקופה שקדמה לתצפיות באמצעות טלסקופ, היו אסטרונומים ישועים אשר סברו כי הירח שטוח, בהסבירם את הכתמים הנראים לעין כנובעים משינויים בצפיפות או כתופעה אופטית כלשהי. גלילאו תכנן עבודת תצפית ואיור נרחבת יותר, אך משמצא התנגדות מועטה לסברה כי פני הירח אינם חלקים, ויתר על הכנת איורים נוספים של פני הירח.
  2. ירחי צדק. בראשית ינואר 1610 גילה גליליי ארבעה ירחים המלווים את צדק, גילוי שסתר את טענת הפילוסופיה הטבעית (שרווחה באותה עת), לפיה האדמה היא מרכז כל התנועות השמיימיות, ולא ייתכנו הקפות מסלוליות סביב גרמי שמים אחרים. גלילאו כינה אותם כוכבי מדיצ'י, לכבודם של בני משפחת מדיצ'י מפירנצה. בתמורה למחווה זו מונה לפילוסוף החצר של המשפחה, מינוי שאפשר לו לפרוש מהוראה באוניברסיטה ולהתמסר למחקר. תצפיות אלה הוכיחו, לדברי גליליי, כי אותם חוקי פיזיקה שולטים בשמיים ובארץ, וכי תנועת גרמי השמיים אינה כולה סביב כדור הארץ. תגליות אלו היוו לדעתו הוכחה לכך שהקוסמולוגיה ההליוצנטרית הקופרניקאית היא אמת, ואינה רק מודל תאורטי. לתגלית בדבר ירחיו של צדק הייתה חשיבות גם משום שבעזרתה התברר, שהארץ אינה הגוף השמיימי היחיד שיש לו ירח, וכי לכוכב לכת עשויים להיות אף יותר ירחים מאשר לארץ.
  3. המופעים של נוגה. לפי התאוריה התלמאית, לנוגה שני מופעים בלבד, בניגוד למה שנתגלה לעיני גליליי דרך הטלסקופ, לפיו לנוגה מופעים דומים לאלה של הירח הארצי, וכי הוא סובב סביב השמש (מסקנה הנובעת ממופעים משתנים - ראה להלן). דבר נוסף בו הבחין גליליי באמצעות הטלסקופ, אותו אף קופרניקוס ציין כמשונה, מצטייר מהטיעון הבא: אם המרחק בין נוגה לאדמה משתנה, הרי גודלו של הכוכב צריך היה להשתנות במידה גדולה יותר מכפי שנראה לעין בפועל, בעוד שתצפית טלסקופית מראה כי הוא מואר כולו באור השמש בהיותו בנקודה הרחוקה ביותר מכדור-הארץ, אבל רק סהר דק שלו מואר בהיותו בנקודה הקרובה ביותר לארץ.
  4. כתמים על פני השמש. גליליי גילה כתמים כהים על פני השמש (שנתפסה אף היא כגרם שמיימי מושלם). באמצעות תצפיות טלסקופיות וחישובים מתמטיים וגאומטריים, הראה גליליי כי מדובר בכתמים שנמצאים על פני השמש, ולא בכוכבי לכת זעירים החגים סביב כדור הארץ או סביב השמש כפי שטענו מתנגדיו. בנוסף, גילה כי השמש עצמה משלימה סיבוב סביב צירה במשך חודש ימים.
 
אוסף איורי הירח מ-1616

בספרו "השליח הכוכבי" מופיע חידוש נוסף, והוא תיעוד חזותי של המראות שנגלו לגליליי דרך עדשת הטלסקופ (עוד בטרם הומצא הצילום). בתקופה שקדמה לפרסום ספרו, אסטרונומים המחישו את רעיונותיהם באמצעות תרשימים פרי מחשבה בלבד, אך לא היה תיעוד נאמן של הנשקף דרך מכשיר כלשהו. גליליי המשיך לנהוג כך גם ב"מכתב על כתמי השמש", אותו פרסם בשנת 1613, בו צייר את המופעים היומיים של השמש, ברצף כמעט מלא של יותר מחודש, מה שמאפשר להתרשם מצורתם המשתנה של כתמים אלה ומהתקדמותם לרוחב פניה של השמש. ישנם חוקרים הסבורים כי השימוש שעשה גליליי בציורים נועד לשכנע את קוראי הספר באמיתות טענותיו ובאמינות מכשירו בדרך חזותית, בשל חוסר יכולתו לתת הסבר מדעי של פעולת המכשיר.

פרסום הספר עורר סערה גדולה ונתקל בהתנגדות, שהובילה את גליליי למסע נמרץ לאישור תגליותיו ולקבלת הטלסקופ ככלי חדש לצפייה ברקיע. שכן העולם האקדמי דחה את גילוייו של גליליי לא רק משום טבעם יוצא הדופן, אלא גם משום שנעשו באמצעות מכשיר שנתפס כלא אמין וכמיועד ליצירת אשליות.

במסגרת ניסיונותיו לבסס את מעמדו ומהימנותו של הטלסקופ ככלי מדעי, שלח גליליי את הטלסקופים שייצר לאסטרונומים חשובים, כדי שיוכלו לצפות במו עיניהם בתגליותיו, ובכך יאשרו ויתַקְּפו את תצפיותיו. התשובה שקיבל מכמה עמיתים הייתה מפתיעה. חלק מדעני הטבע (natural philosophers) פשוט לא מצאו לנכון להביט דרך הטלסקופים שלו, משום שמלכתחילה התנגדו למכשירים אלה ופקפקו באמינותם.[5] הם סירבו מראש להאמין למה שהם עתידים לראות בטלסקופ, משום שחשבו שהדימויים שמראה המכשיר אינם רק משתקפים דרכו אלא נוצרים על ידו (בדומה לאפקט הקליידוסקופ).

מחקריו של גלילאו על התנועה

עד 1602 עסק גלילאו בפדובה בעיקר במחקרים מעשיים ולא תאורטיים. הוא ביצע ניסויים בנפילת גופים על גבי מישורים משופעים ובשלהי 1602 כתב לגואידובלדו דל מונטה על תגליותיו והוסיף השערה, שגוף הנופל מכל נקודה שהיא על מעגל מאונך, יגיע לנקודה הנמוכה ביותר במעגל בזמנים שווים. באותו מכתב ציין גלילאו כי אין לצפות לדיוקים מתמטיים מלאים.

את תשומת לבו של גלילאו לחשיבותה של התאוצה בתנועה כלפי מטה ולרציפות התנועה, הסבה מטוטלת כבדה בה השתמש וניסויים הובילו אותו אל חוק הנפילה לפיו המרחק שעובר גוף ממצב מנוחה נמצא ביחס ישר לריבוע הזמן שעבר מאז התחיל אותו הגוף בתנועתו, זאת בניגוד להנחה ששלטה מאז המאה ה-14 שהתנועה מורכבת מפרצי מהירויות קטנים ורציפים שכל אחד מהם אחיד וגדול מקודמו.

הבסיס לגילויו של גלילאו היה מדידה קפדנית ורציפותה של המהירות האחידה בקו ישר. תגלית זו הפכה לאבן פינה בפיזיקה הניוטונית. על פי הפיזיקה של גלילאו, גוף כבד צריך להגביר או לאבד מהירות לפי מרחקו ממרכז כדור הארץ. ניוטון הרחיב את חוק ההתמדה לכל הגופים כאשר גילה את הכבידה.

מכשירים טכנולוגיים

גלילאו המציא מספר מכשירים, בהם את התרמוסקופ הקרוי על שמו תרמוסקופ גלילאו - תווך זכוכית ובראשו כדור דמוי ביצה בגודלו וצורתו, שלתחתיתו משתלב צינור דק וארוך דמוי מבחנה, שחלקו התחתון עובר דרך פקק שעם עד לבסיסו של כלי קיבול דמוי כד שלו פתח משני צר יותר דרכו ממלאים את התרמוסקופ בנוזל, אף הוא פקוק שעם. עקרון הפעולה של המדחום מבוסס על כושר הציפה. הטמפרטורה מחוץ למדחום משפיעה על הטמפרטורה בתוך המבחנה, וכאשר טמפרטורת הנוזל בתוך המבחנה משתנה, משתנה גם צפיפות הנוזל, וכתוצאה מכך ניכרת עלייה או ירידה במפלס הנוזל. בנוסף, פיתח גלילאו משקפות לשימוש צבאי וגאומטרי. גלילאו מכר מכשירים אלו יחד עם "מדריך למשתמש" ואף העביר קורסים בתשלום לשימוש במכשירים אלו.

משפט גלילאו

 
המכתב שבו גלילאו כתב לראשונה כי השמש לא סובבת את כדור הארץ, 21 בדצמבר 1613

פרשת משפטו של גליליאו נחשבת לאחד העימותים המפורסמים בהיסטוריה בין דת ומדע. אך למעשה, עד שלב מסוים גילתה הכנסייה הקתולית יחס חיובי וסובלני לעבודתו, ולגלילאו היו יחסים קרובים וחבריים עם בכירים בכנסייה. עיקר ההתנגדות אליו נבעה מתמיכתו במודל ההליוצנטרי של קופרניקוס, והיא באה משורות התאולוגים הכנסייתיים, שחשבו שגלילאו פולש לתחומם. אולם השפעתם של אלה הייתה מועטה.

בדצמבר 1613 כתב גלילאו מכתב למי שהיה בעבר תלמידו, בנדטו קסטלי, ובאביב של שנת 1615 כתב את ה"איגרת לכריסטינה די לורנה"[6] (שהייתה מופנה, בעקיפין, גם לתאולוגים הכנסייתיים). במכתבים אלה כתב גלילאו שהוא רואה במודל ההליוצנטרי מציאות פיזית ולא רק אמצעי לחישוב מתמטי, כפי שמודל זה נתפס על ידי הכנסייה באותם ימים. עוד טען, כי יש לפרש את הקטעים בכתבי הקודש שמדברים על מהלך השמש פירוש אלגורי ולא לקבל אותם כפשוטם. בנוסף שטח את תקוותו כי הכנסייה תשנה את עמדתה בנוגע לאיסור הספרים הקופרניקאיים, כי לדעתו אסור לאמונה הנוצרית להישען על עובדות המדע.

בשנה שבה נכתב המכתב השני (1615) הוגשו שתי תלונות לאינקוויזיציה של רומא בעניין דברי הכפירה שמפיץ גלילאו. את התלונות הגישו הנזירים הדומניקנים ניקולו לוריני ותומאסו קאצ'יני. האינקוויזיצה פתחה בחקירה שנמשכה כשנה. ואולם כבר בדצמבר 1615 נסע גלילאו מיוזמתו לרומא, כדי להגן על עמדותיו. בהגיעו לרומא טען בזכות האסטרונומיה הקופרניקאית ונגד הכנסת "על הקפות כיפות השמים" של קופרניקוס לאינדקס הספרים האסורים. חשמני האינקוויזיציה שדנו בעניינו קבעו, ב-24 בפברואר 1616, כי על גלילאו ייאסר להחזיק, להגן או ללמד את התורה הקופרניקאית. יומיים אחר כך נשלחו שני קציני מעצר להביא את גלילאו למעונו של החשמן רוברטו בלרמינו, שם הודיע לו בלרמינו על ההחלטה.

ב-1623 התמנה מפאו ברבריני, תומך נלהב של גלילאו, לאפיפיור אורבנוס השמיני וגלילאו הוזמן לשיחות רבות עמו ואף הותר לו לפרסם את הספר "דיאלוג (על שתי מערכות העולם הראשיות: של תלמי ושל קופרניקוס)", שבו הוצגו היתרונות והחסרונות של התפיסה שהארץ נעה והיתרונות והחסרונות של התפיסה הגיאוצנטרית. הספר נכתב בצורת דיאלוג בין שלושה משתתפים: דמות אחת מייצגת את הגישה הקופרניקנית, דמות שנייה מייצגת את העמדה הגיאוצנטרית המסורתית שהיא עמדת הכנסייה, ודמות שלישית נייטרלית. הנושאים העיקריים בהם דן הספר הם: ההבחנה בין האסטרונומיה הישנה לחדשה, תנועת כדור הארץ והתופעות הקשורות בתנועה זו, והסבר תופעת הגאות והשפל (בהקשר של תנועת כדור הארץ).

גלילאו כתב את הספר במשך שש שנים, וסיים אותו לבסוף ב-1630. הוא ניסה לשלוח את הספר לאישור הצנזורה ברומא, אבל הקשר בין רומא ופירנצה היה בעייתי, ולכן ביקש מהצנזורה בפירנצה לאשר את הספר. לאחר מספר הסתייגויות הוחלט לפרסמו, אך גלילאו נאלץ להדגיש שבהצגת הגישה ההליוצנטרית מדובר בהיפותזה בלבד ולא במציאות פיזיקלית, וכן שהדיאלוג ביקורתי כלפי שתי התפיסות המוצגות בו. הספר ראה אור בשנת 1632, אך מעט לאחר מכן הורתה הכנסייה להחרימו. סיבה אחת להחרמה הייתה הטענה שבפרסום הספר פעל גלילאו בניגוד לצו משנת 1616 שאסר עליו לעסוק ולפרסם דבר הקשור בתפיסה ההליוצנטרית. הסיבה השנייה הייתה, שהדמות שייצגה בדיאלוג את עמדת הכנסייה, הוצגה לדעת האפיפיור בצורה נלעגת, והוא ראה בכך כפיות טובה מצד גלילאו. האינקוויזיציה זימנה את גליליי להופיע בפניה לבירור, אך בגלל מחלה נבצר ממנו להגיע לרומא עד 1633.

ההליך המשפטי נגד גלילאו החל באפריל 1633 ונמשך עד 22 ביוני שנה זו. במהלכו השתמשה הכנסייה גם באיום של עינויים, אך איום זה לא מומש.[7] גלילאו הגן על עמדתו, אך הודה שבחלק מ"הדיאלוג" הרחיק לכת. בסופו של דבר נגזר עליו מאסר ללא הגבלת זמן. על פי מיתוס נפוץ אשר מקובל על חלק מן ההיסטוריונים,[8] בסוף המשפט הכריז גלילאו "ואף על פי כן נוע תנוע" (כרומז לתנועת הארץ סביב השמש) וישנן עדויות על התבטאותו כך בפני חבריו לאחר מכן. השורה מופיעה בציור ספרדי שתוארך לשנת 1643 או 1645, בו נראה גלילאו בצינוק. בשלהי 1633 קיבל גלילאו היתר לחזור לביתו ליד פירנצה בתנאי מעצר בית, שם גר עד סוף חייו תחת השגחה של קציני אינקוויזיציה.

 
גליליי עומד מול האינקוויזיציה ברומא. צויר ב-1857 על ידי קריסטיאנו באנטי.

שנותיו האחרונות ומותו

בווילה שלו ליד פירנצה המשיך גלילאו את עבודתו כשהוא סובל מבעיות בריאות. הוא איבד בהדרגה את מאור עיניו, ומשנת 1638 היה עיוור לחלוטין. בשנת 1634 נפטרה בתו האהובה וירג'יניה לבית גמבה (שינתה את שמה למריה סלסט), ששמרה על קשר אתו במהלך כל שנות מאבקו בכנסייה. מכתביה הם אחד המקורות המעניינים לחייו האישיים של גלילאו. גלילאו נאלץ בשנים אלה לפרנס אחדים מבני משפחתו של אחיו מיקלאנג'לו, ששרדו את מגפת הדבר במינכן. לפי תיאור מהלך עיוורונו, אבחנו אופטלמולוגים בני זמננו את מחלתו כדלקת ענבייה דו-צדדית. גלילאו היה עיוור לגמרי בארבע שנות חייו האחרונות. מצבו הגופני הידרדר במהירות, וחוקרי רפואה העלו את הסברה שהוא סבל ממחלה חיסונית בשם דלקת מפרקים תגובתית. אינקוויזיטור שנשלח לברר את מצבו של גלילאו מצא כי הוא סובל מנדודי שינה חמורים, וכי הוא "נראה כמו פגר יותר מאשר כמו אדם חי".

במהלך מאסרו (בשנת 1638) כתב גלילאו את ספרו "הרצאות והוכחות מתמטיות סביב שני מדעים חדשים". הספר, שהוא דיאלוג בין אותם הדוברים בספרו "דיאלוג", מהווה את תרומתו החשובה ביותר למדע הפיזיקה. לאחר שכתיבת הספר הושלמה, הוא הוברח להולנד ושם פורסם. ב-1640 כתב גליליי תוכניות לבניית שעון המטוטלת הראשון. לאחר מותו ניסה בנו לבנות את השעון, אך ללא הצלחה. גלילאו חלה בקדחת בנובמבר 1641, והלך לעולמו במוצאי 8 בינואר 1642, כנראה מחמת אי-ספיקת לב מגודש ודלקת ריאות.[9]

ב-31 באוקטובר 1992, 350 שנה לאחר מותו של גלילאו גליליי, נשא האפיפיור יוחנן פאולוס השני נאום, שבו הודה בטעויות הכנסייה הקתולית בפרשנות שניתנה לכתביו של גליליי.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • Yaakov Zik, "Science and instruments: The telescope as a scientific instrument at the beginning of the seventeenth century", Perspectives on Science 2001, Vol. 9, no. 3, pp- 259-284
  • Zik Y. and Hon G., Magnification: How to turn a spyglass into an astronomical telescope. Archive for History of Exact Sciences Vol. 66, June 2012: 439–464
  • Zik Y. and Hon G., Galileo’s knowledge of optics and the functioning of the telescope, in http://arxiv.org/abs/1307.4963

משפט גלילאו

  • R. Feldhay, "Catholicism and the Emergence of Galilean Science: A Conflict between Science and Religion?", in: S.N. Eisenstadt & I. Friedrich Silber (eds.), Cultural Traditions and Worlds of Knowledge: Exploring in the Sociology of Knowledge, Connecticut, 1988, pp. 139-195
  • G. de Santillana, The Crime of Galileo, Chcago 1955, chs. X-XV
  • M.A. Finocchiaro, The Galileo Affair, Berkely 1989
  • "Entre Galilée et l'Eglise: la Bible." Une mise au point. Etude. Joël COL. ISBN 2-9520299-0-3, AutoEdition Méguila

ספרות ילדים

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
  ציטוטים בוויקיציטוט: גלילאו גליליי
  תמונות ומדיה בוויקישיתוף: גלילאו גליליי

הערות שוליים

  1. ^ התאריכים הם לפי הלוח הגרגוריאני. למעשה, תאריך לידתו של גלילאו ניתן לפי הלוח היוליאני, שהיה נהוג אז בכל רחבי העולם הנוצרי. בשנת 1582 הוא הוחלף באיטליה ובעוד כמה מדינות קתוליות בלוח הגרגוריאני.
  2. ^ Paul Hightower, Galileo: Astronomer and Physicist, Enslow Publishers, Inc., 2008, pages 13-14, ISBN 0766030083
  3. ^ Galileo Galilei, The Essential Galileo, ed. and trans. Maurice A. Finocchiaro, Hackett Publishing Company, Inc., 2008. Introduction
  4. ^ King, C. C. (2003). The History of the Telescope. Dover Publications. ISBN 978-0-486-43265-6. pp. 30-32
  5. ^ Ronchi, "The influence of the early development of optics on science and philosophy", p.201
  6. ^ גלילאו גליליי, איגרת לכריסטינה די לורנה, תרגם ראובן מירן: נהר ספרים, 2022
  7. ^ The Essential Galileo, Introduction
  8. ^ Stephen Hawking, On the Shoulders of Giants: The Great Works of Physics and Astronomy, Running Press, 2003, עמ' 396-7, ISBN 9780762416981
  9. ^ מריו ליביו, גלילאו ומכחישי המדע
  10. ^   מיכאל קרן, האומנם מילמל גליליאו את המלים "ובכל זאת נוע תנוע", באתר הארץ, 13 ביולי 2021
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=גלילאו_גליליי&oldid=40044371"