גרשון פליישר

גרשון פליישר (1893 בוקובינה אוסטריה (כיום רומניה ואוקראינה) - 12 באפריל 1974) - מאנשי העלייה השנייה. הצטרף לארגון השומר והיה ממייסדי קבוצת הרועה שדגלה בכיבוש רעיית הצאן מיידי הערבים. חי כשנה בין הבדואים על מנת ללמוד על גידול צאן והשתמש בידע שרכש על מנת לפתח את תחום הנוקדות בארץ. במהלך מלחמת העולם הראשונה נחשד במעורבות במחתרת ניל"י ונאסר על ידי הטורקים. לאחר המלחמה שירת בגדודים העבריים ועסק באיסוף נשק. בהמשך נשלח על ידי ישראל שוחט לרכוש נשק באוסטריה עבור היישוב בארץ. היה בין מקימי באר טוביה.

גרשון פליישר
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
קברו של גרשון פליישר בחלקת השומר בבית הקברות של כפר גלעדי

קורות חייו

עריכה

גרשון פליישר נולד ב-1893 בעיירה סירט שבבוקובינה לאלכסנדר (זיסי) פליישר ופייגה (לבית קצר). למד בגמנסיה הממשלתית והיה חבר בתנועת פועלי ציון.

ב-1911 עלה לארץ והחל לעבוד ביקב של ראשון לציון. לאחר זמן מה החל לשמור ברחובות וראשון לציון בחסות ארגון השומר (לא כחבר) יחד עם צבי בקר וצבי ניסנוב[1]. ב-1912 הפך ל"מועמד" לקבלה לארגון (התקבל רק ב-1916). תקופה מסוימת שמר גם ביבנאל.

ב-1914 החליט "השומר" על הקמת "קבוצת רועים" שתאחד במעשיה את כיבוש המרעה עם השמירה ומינה 4 חברים לייסד את הקבוצה: פליישר, צבי בקר, דוד צלביץ ואריה אברמזון. על מנת ללמוד את תחום הנוקדות הלכו שלושה מהם (פליישר, צלביץ' ואברמסון) לחיות בין הערבים והבדואים למשך שנה ולמדו את סודו הרעייה. בתום התקופה קיבלו פליישר והקבוצה את האחריות לרעיית העדר של היישוב בית גן. בנוסף פעלו הארבעה להרחיב את קבוצת הרועים. לאחר שלמדו את סודות תחום הרעייה נשכרו אנשי הקבוצה גם לרעות את העדרים של כנרת ומצפה. עם עליית אנשי השומר להתיישבות באצבע הגליל הצטרף פליישר אליהם והחל רועה את עדרי הקבוצה על אדמות חמרה. עקב סכסוך עם החקלאים שבקבוצה, נטשו הוא ואריה אברמזון את המקום.

עם תחילת מלחמת העולם הראשונה גויס פליישר לעבודה עבור הצבא הטורקי בסיני, כנהג עגלת משאות, אך ברח משם והגיע לרעות את העדרים של המושבות בית-גן וכנרת ובגלל הרקע שלו מונה גם כמשגיח על הסליק. במסגרת תפקידו זה נסע לחוות רוחמה כדי לרכוש נשק ופגש שם את יוסף לישנסקי שעסק בהקמת "ארגון המגן" המתחרה לארגון "השומר"[2]. כשהטורקים פעלו נגד מחתרת ניל"י ורדפו אחרי יוסף לישנסקי הם הגיעו גם למושבה ופליישר נחקר והוכה. על מנת לחמוק ממאסר טורקי התגייס לצבא האוסטרי (שהיה בן ברית לטורקים) ונשלח לחלב שבסוריה אך שם נאסר ונשלח לכלא בדמשק[3]. במהלך העברתו מדמשק לכלא בקושטא הצליח לברוח[4] וב-1918 הגיע בחזרה לארץ (מאחר שהבריטים כבר שלטו בארץ בוטלו צווי המאסר נגדו).

עם חזרתו לארץ התגייס פליישר (יחד עם עוד מספר אנשי "השומר") לגדוד 40 של "קלעי המלך" במסגרת גדודים העבריים והוצב בסרפנד. בתקופת שירותם בגדודים פעלו אנשי "השומר" להעביר כלי נשק ותחמושת לסליקים שהוקמו ליד המחנות שם שהתה היחידה[5].

ב-1921, לאחר שחרורו מהגדודים, נשלח על ידי ישראל שוחט לרכוש נשק באוסטריה עבור ארגון ההגנה[6]. את הנשק שרכש שלח בצורות שונות לארץ, כגון הסלקה בתוף של מכבש דרכים. בעקבות גילוי אחד המשלוחים, נשק שהוסתר בכוורת דבורים שנפלה בעת פריקתה בנמל והתפרקה, נאסר ונחקר ואחרי שחרורו נאלץ לעזוב את אוסטריה ואת פעילות רכישת והברחת הנשק המשיך מקושטא. ב-1923 הסתכסך עם ראשי ארגון הברחת הנשק והחליט לחזור לארץ[7].

עם חזרתו לארץ שב והצטרף לקבוצת הרועים ועסק ברעיית עדרים במספר יישובים בארץ עד שהתיישב, עם מספר רועים נוסף, בגבעות שייח' אבריק ליד ידידו אלכסנדר זייד. ב-1922 נשלח, על ידי ישראל שוחט, לאירופה לרכוש נשק ובזמן היותו שם נודע לו על פירוק קבוצת הרועים. כשחזר פליישר רכש עדר וחזר להתיישב, עם חברו אריה אברמזון, בשייח' אבריק. עם הזמן הסתכסך פליישר הרועה עם זייד החקלאי ונאלץ לוותר על רכושו וב-1929 נטש, עם משפחתו, את המקום ועבר לחיפה. ב-1930 עמד בראש קבוצת אנשי "השומר" שהקימה, בפעם השלישית, את באר טוביה, הפעם כמושב עובדים, בה בנה את ביתו ושם חי את שארית חייו.

פליישר נשא לאישה, ב-1925, את רחל בורשטיין ולהם 5 ילדים. נפטר ב-1974 ונקבר בחלקת השומרים בבית הקברות של חברות וחברי ארגון ״השומר״ בתל חי. גם רחל אשתו נקברה שם.

לקריאה נוספת

עריכה
  • אריה חצרוני, רועה ולוחם : סיפורו של גרשון פליישר ראשון הנוקדים, איש "השומר", מ. ניומן, 1975
  • נחמן תמיר, אנשי העלייה השנייה - כרך ו', הוצאת המרכז לתרבות ולחינוך תל אביב וההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, 1974, עמודים 184–187
  • לימוד תורת המרעה במחנה בדוים, מזכרונות ג. פליישר, בתוך: אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל, כרך שני, פרק צב: כיבוש המרעה, תרע"ד (1914), עמ' 981–987.

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא גרשון פליישר בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ הקשר הראשון לארגון החל במפגש עם חבר השומר על האונייה בדרכה ארצה
  2. ^ לישנסקי אף ניסה לגייס את פליישר לארגונו
  3. ^ בכלא בדמשק ישב עם יוסף לישנסקי
  4. ^ הבריחה התאפשרה לאחר שבתחנת רייאק שבבקעת הלבנון הופצצה הרכבת על ידי מטוסים בריטים. יחד איתו ברחו גם איתן בלקינד, ניסן רוטמן ואברהם ברד
  5. ^ בהמשך הועבר הנשק לסליק מרכזי בתל עדשים
  6. ^ ראו לדוגמה התכתבות בין גרשון פליישר למשה שרת בנוגע לתיקצוב הרכש בווינה, מארכיון משה שרת, 1921
  7. ^ הסכסוך היה על רקע כוונת הנהגת ההסתדרות (בן-גוריון, כצנלסון וגולומב) לשבץ במנגנון הרכש אנשים המקורבים להסתדרות