דיאן פיינסטיין

דיאן פיינסטיין
Dianne Feinstein
לידה	22 ביוני 1933; סן פרנסיסקו, קליפורניה, ארצות הברית
פטירה	29 בספטמבר 2023 (בגיל 90); וושינגטון די. סי., ארצות הברית
שם מלא	דיאן גולדמן ברמן-פיינסטיין
שם לידה	דיאן אמייל גולדמן
מדינה	ארצות הברית
השכלה	אוניברסיטת סטנפורד
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
בן זוג	ג'ק ברמן (1956–1959); ברטרם פיינסטיין (1962–1978); ריצ'רד סי. בלום (1980–2022)
	feinstein.senate.gov
	4 בנובמבר 1992 – 29 בספטמבר 2023; (30 שנה)
	→ ג'ון סימור לפונזה באטלר ←
	3 בינואר 2009 – 3 בינואר 2015; (6 שנים)
	→ ג'יי רוקפלר ריצ'רד בר ←
	3 בינואר 2015 – 3 בינואר 2017; (שנתיים)
	→ סאקסבי צ'אמבליס מארק וורנר ←
	3 בינואר 2007 – 3 בינואר 2009; (שנתיים)
	→ טרנט לוט צ'אק שומר ←
	3 בינואר 2009 – 3 בינואר 2015; (6 שנים)
	→ ג'ו ביידן צ'אק גראסלי ←
	4 בדצמבר 1978 – 8 בינואר 1988; (9 שנים)
	→ ג'ורג' מוסקון ארט אגנוס ←
פרסים והוקרה
	פרס ד"ר נייתן דייוויס לחבר הסנאט של ארצות הברית (2002)
חתימה

דיאן גולדמן ברמן-פיינסטיין (באנגלית: Dianne Goldman Berman-Feinstein;‏ 22 ביוני 1933 – 29 בספטמבר 2023) הייתה פוליטיקאית אמריקאית ממוצא יהודי-גרמני, חברת המפלגה הדמוקרטית, שכיהנה כסנאטורית מטעם מדינת קליפורניה, משנת 1992 ועד פטירתה. כיהנה כראש עיריית סן פרנסיסקו בשנים 1978–1988.

פיינסטיין הייתה ידועה בעיקר בזכות פעילותה למען הגבלות על נשק, איכות הסביבה וזכויות נשים. היא הייתה גם פרו-ישראלית ותמכה ביציאה למלחמת עיראק, אך גם תמכה בקיום דיאלוג ישיר עם איראן.

ביוגרפיה

ראשית חייה

נולדה בשם דיאן אמיאל גולדמן^[1] (Dianne Emiel Goldman) בסן פרנסיסקו שבארצות הברית, הבכורה משלוש בנותיהם של בטי (לבית רוזנבורג), דוגמנית עבר, וליאון גולדמן (אנ'), רופא מנתח ידוע, פרופסור לרפואה באוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקו. סבה וסבתה מצד אביה היו מהגרים יהודים מפולין. סבה וסבתה מצד אמה היו נוצרים-אורתודוקסים שהיגרו מסנקט פטרבורג (בתחום המושב באימפריה הרוסית שנועד להתיישבות יהודים)^[2]^[3], בירת רוסיה, לאחר המהפכה הבולשביקית ב-1917 כשהם היו ממוצא יהודי-גרמני.

פיינסטיין למדה בבית ספר "מנזר הלב הקדוש" וקיבלה חינוך קתולי אדוק, אבל למדה גם בבית ספר יהודי והוכרה כיהודייה בגיל 13, וכפי שהיא ניסחה זאת, "תמיד ראיתי בעצמי יהודייה". בוגרת תואר ראשון בהיסטוריה מאוניברסיטת סטנפורד בשנת 1955.

בשנת 1956 התחתנה עם ג'ק ברמן, שעבד במשרד התובע המחוזי של סן פרנסיסקו. לאחר שלוש שנים הם התגרשו. בתם, קתרין פיינסטיין מריאנו, היא שופטת בבית המשפט המחוזי של סן פרנסיסקו. מיד לאחר שהחלה בקריירה הפוליטית שלה, התחתנה ב-1962 עם הנוירוכירורג ברטרם פיינסטיין, אשר נפטר ב-1978. לאחר מכן התחתנה ב-1980 עם ריצ'רד סי. בלום, בנקאי השקעות אמיד, אשר נפטר ב-27 בפברואר 2022 ממחלת הסרטן בביתו בסן פרנצ'יסקו, כשהוא בן 86.^[4]

תחילת דרכה הפוליטית

תפקידה הציבורי הראשון היה מינויה על ידי מושל קליפורניה פט בראון למועצת החנינה לנשים של קליפורניה. ב-1969 נבחרה למועצת עיריית סן פרנסיסקו ("San Francisco Board of Supervisors"). היא כיהנה במועצה במשך תשע שנים והייתה לאישה הראשונה שכיהנה כנשיאת המועצה.

בעת כהונתה במועצת העירייה היא התמודדה פעמיים, ללא הצלחה, על תפקיד ראש עיריית סן פרנסיסקו: ב-1971 מול ראש העיר ג'וזף אליטיו, וב-1975, אז הפסידה במאבק לעלייה לסיבוב השני (מול ג'ורג' מוסקונה) באחוז אחד בלבד לחבר המועצה ג'ון ברבג'לטה.

ראש עיריית סן פרנסיסקו

פיינסטיין כראש עיריית סן פרנסיסקו, 1978-1988

ב-27 בנובמבר 1978, דן וייט, יריבם הפוליטי של ראש עיריית סן פרנסיסקו ג'ורג' מוסקונה ושל חבר המועצה הארווי מילק, התנקש בהם ורצח אותם בבניין העירייה. פיינסטיין, ששהתה בבניין ושמעה את היריות, הייתה מי שמצאה את גופתו של מילק וזיהתה את גופתו של מוסקונה, ואחר כך הודיעה לציבור על הרצח.

מתוקף היותה נשיאת מועצת העירייה מונתה אוטומטית לראש העירייה ב-4 בדצמבר. היא כיהנה את שארית הכהונה ונבחרה בזכות עצמה ב-1979. לאחר מכן התמודדה שוב בשנת 1983 וזכתה מחדש באמון הבוחר.

אחד האתגרים הראשונים של פיינסטיין כראש עירייה היה מצב מערכת קרונות הכבל, אחד מסמליה של סן פרנסיסקו. בסוף 1979 המערכת הושבתה כליל בשל צורך בשיפוץ דחוף. הערכת המהנדסים הייתה שצריך לבנות את קרון הכבל מחדש בעלות של כ-60 מיליון דולר. פיינסטיין עזרה בקבלת מימון פדרלי למרבית עבודות הבנייה מחדש. השיפוצים הסתיימו בשנת 1984.

לקראת ועידת המפלגה הדמוקרטית ב-1984 עלו השערות שהמועמד הדמוקרטי לנשיאות, וולטר מונדייל, יבחר בפיינסטיין כמועמדת לסגנית הנשיא. אולם הוא בחר בסופו של דבר בג'רלדין פררו. כמו כן ב-1984, פיינסטיין העלתה הצעה לאסור על החזקת אקדחים בסן פרנסיסקו. הצעה זו הייתה העילה המרכזית להצעת מפלגת הפנתר הלבן להדיחה בבחירות מיוחדות, אך היא זכתה שוב וסיימה את מלוא הקדנציה.

המירוץ למשרת המושלת

ב-1990 התמודדה פיינסטיין למשרת מושלת קליפורניה, אך הפסידה לסנאטור הרפובליקני פיט וילסון, שפינה את כסאו בסנאט כדי להיכנס לתפקיד המושל. ב-1992, היא נקנסה בסכום של 190,000 דולר על כך שלא דיווחה כראוי על תרומות לקמפיין והוצאות הקשורות לקמפיין זה.^[5]

הקריירה בסנאט

ב-3 בנובמבר 1992 פיינסטיין ניצחה בבחירות המיוחדות למושב בסנאט שהתפנה ב-1990 כשפט וילסון נבחר למושל (וילסון מינה אז את ג'ון פ. סיימור למלא את המושב). הסנאטורית היהודיה ברברה בוקסר נבחרה באותן בחירות למושב השני של קליפורניה. פיינסטיין נבחרה מחדש ב-1994, 2000, 2006, 2012 ו-2018. בפברואר 2023 הודיעה פיינסטיין כי לא תתמודד על המושב שלה בסנאט פעם נוספת.

בשנים 2007–2009 עמדה בראש ועדת הכללים של הסנאט, ובשנים 2009–2015 בראש ועדת המודיעין של הסנאט של ארצות הברית. החל מ-2017 היא הדמוקרטית הבכירה ביותר בוועדת המשפט.

בשנת 2014 היא יזמה את חוק CISA.

ב-29 בספטמבר 2023 הלכה לעולמה.^[6]

פיינסטיין, דיוקן רשמי

הגבלות על נשק

נושא ההגבלות על בעלות ונשיאה של כלי נשק בידי אזרחים הוא אחד הנושאים השנויים ביותר במחלוקת בפוליטיקה האמריקאית. פיינסטיין היא מהבולטות בהובלת המאבק למען ההגבלות, כנגד הלחץ של איגוד הרובאים הלאומי (NRA).

ב-1993, יחד עם צ'אק שומר שהיה אז בבית הנבחרים, הובילה את המאבק לאיסור מכירה ואחזקה של כלי נשק חצי אוטומטיים והגבלה על מחסניות לכלי נשק היכולים להפוך לאוטומטיים. האיסור עבר בחוק כחלק מ"החוק לפיקוח על פשעים אלימים ואכיפת החוק 1994", אולם נקבע שהוא יפוג אוטומטית כעבור עשור. ב-2004, כשתוקפו של האיסור עמד לפוג, פיינסטיין יזמה תקנה להארכתו ב-10 שנים נוספות, אולם כשלה בכך.

ב-2013, לאחר שהטבח בבית הספר היסודי סנדי הוק העלה שוב את הדרישה הציבורית להטלת מגבלות כאלה העלתה עם חברת הקונגרס קארולין מקארתי הצעה לאיסור קבוע על מכירת ואחזקת כלי נשק חצי אוטומטיים.

המזרח התיכון

פיינסטיין תמכה בהחלטה ב-11 באוקטובר 2002, לצאת למלחמת עיראק. היא טענה שהולכה שולל על ידי הנשיא בוש בקשר לסיבות ליציאה למלחמה בעיראק. למרות זאת, פקח הנשק לשעבר בעיראק מטעם האו"ם, סקוט ריטר, הצהיר שפיינסטיין הודתה בפניו שהיא ידעה שממשל בוש לא סיפק מודיעין משכנע לגבות את הטיעונים לגבי נשק להשמדה המונית בעיראק.^[7]

בניגוד לעמדת ממשל בוש, פיינסטיין תמכה בקיום דיאלוג ישיר עם המשטר האיראני.

פיינסטיין הייתה פרו-ישראלית, תומכת נלהבת של ישראל וחברה בשדולה למען ישראל בקונגרס – איפא"ק. למרות זאת, הובילה את התיקון להצעת החוק שגרירות ארצות הברית בירושלים שמעניק לנשיא סמכות לעכב את ביצוע החוק להעברת השגרירות האמריקאית לירושלים.^[8]

באפריל 2019 הייתה חתומה על הצעת חוק שהגישו קבוצה של סנאטורים דמוקרטים שמטרתה להשיב את הסיוע האמריקני לפלסטינים, לאחר שנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ עצר את הסיוע. פיינסטיין טענה כי עצירת הסיוע מחזקת ארגונים קיצוניים כמו חמאס ומרחיקה את השלום.

תוכנית הציתותים

באוגוסט 2007 הצטרפה לרפובליקנים בסנאט בהצבעה על ההצעה לתיקון "חוק ציתות מודיעין החוץ" (FISA) (Foreign Intelligence Surveillance Act), על ידי צמצום ההגבלות החוקיות על יכולת הממשל לפקח על שיחות טלפון ומסרי דואר אלקטרוני של אזרחים אמריקנים. פיינסטיין הצביעה בעד הענקת סמכויות לתובע הכללי ולמנהל המודיעין הלאומי לאשר ציתותים פנימיים של תקשורת פנים אמריקאית בהחלטה מנהלית, ללא הצורך באישור של בית משפט מיוחד למודיעין שמבוסס על ידי FISA.

חוק הפטריוט

פיינסטיין נמנתה עם יוזמי החוק להרחבת "חוק הפטריוט". בהצהרה בדצמבר 2005, אמרה "אני מאמינה שחוק הפטריוט הוא חיוני להגנה על העם האמריקני".^[9]

איכות הסביבה

פיינסטיין וקודמה בתפקיד, אלן קרנסטון, עבדו במשך 10 שנים כדי להעביר את "החוק להגנת מדבר קליפורניה". החקיקה אושרה בידי הנשיא ביל קלינטון ב-1994. החוק הגן על 31,000 קמ"ר של אדמות מדבר קליפורניה, והיה חוק הסביבתי עם ההשלכות הגדולות ביותר בהיסטוריה של קליפורניה.

הסנאטוריות פיינסטיין וברברה בוקסר היו מיוזמות ומקדמות "החוק לשמירת הטבע של חוף צפון קליפורניה", שאושר ב-17 באוקטובר 2006 על ידי הנשיא בוש. החוק הגן על 34 ק"מ של נחלים ונהרות, כולל אזורים פופולריים כמו "רכס קינג" ו-"נקיק קש".

חופש הביטוי

הייתה אחת מהנציגים הדמוקרטים המרכזיים שתמכו ב"תקנת חילול הדגל", תיקון לחוקה האמריקאית האוסר על שריפתו של דגל ארצות הברית כביטוי פוליטי (במהלך הפגנה וכדומה). התיקון לא השיג את שני השלישים הדרושים, ונפל על חודו של קול בסנאט. כמו כן תמכה ב"חקיקת מקיין-פיינגולד" הידוע גם בשם "חוק רפורמת הבחירות הדו-מפלגתי", בנוגע לתיקון בפיקוח על תרומות בכספי בחירות.

קישורים חיצוניים

דיאן פיינסטיין, ברשת החברתית פייסבוק
דיאן פיינסטיין, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
דיאן פיינסטיין, סרטונים בערוץ היוטיוב
דיאן פיינסטיין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
דיאן פיינסטיין, באתר הסנאט
סנדרה ליימן, דיאן פיינסטיין, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
דיאן פיינסטיין, באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)

הערות שוליים

^ "Fe". Real Names of Famous Folk. אורכב מ-המקור ב-5 באפריל 2008. נבדק ב-11 בנובמבר 2007. {{cite web}}: (עזרה)
^ "California". New West Communications Corporation. ביולי 1984. נבדק ב-10 באפריל 2016. {{cite web}}: (עזרה)
^ Slater, Elinor; Slater, Robert (1994). Great Jewish Women. Middle Village, New York: Jonathan David Publishers. p. 78. ISBN 978-0-8246-0370-0. נבדק ב-10 באפריל 2016. {{cite book}}: (עזרה) (The Pale of Settlement policy restricted Jews to living in specifically designated parts of Czarist Russia. They were excluded from living in the main Russian cities.)
^ Senator Dianne Feinstein's husband, Richard Blum, dies at 86, abc10.com, ‏8:45 AM PST February 28, 2022 (באנגלית)
^ תיקי אכיפת החוק: F (סדר אלפביתי), הוועדה לפרקטיקות פוליטיות הוגנות, ארכיון האינטרנט
^ ארה"ב: חברת הסנאט דיאן פיינסטיין הלכה לעולמה, באתר ynet, 29 בספטמבר 2023
^ סקוט ריטר, מה קרה לנשק להשמדה המונית בעיראק, באתר סן פרנסיסקו קרוניקל, 4 בדצמבר 2005
^ Senate compromises on Jerusalem embassy, UPI (באנגלית)
^ דיאן פיינסטיין (19 בדצמבר 2005), הודעה על הערות הערות הנשיא בנוגע לחוק הפטריוט וריגול פנימי, הודעה לעיתונות, עודכן ב-9 במאי 2007

[famousfolk.com-1] "Fe". Real Names of Famous Folk. אורכב מ-המקור ב-5 באפריל 2008. נבדק ב-11 בנובמבר 2007. {{cite web}}: (עזרה)

[books.google.com-2] "California". New West Communications Corporation. ביולי 1984. נבדק ב-10 באפריל 2016. {{cite web}}: (עזרה)

[background-3] Slater, Elinor; Slater, Robert (1994). Great Jewish Women. Middle Village, New York: Jonathan David Publishers. p. 78. ISBN 978-0-8246-0370-0. נבדק ב-10 באפריל 2016. {{cite book}}: (עזרה) (The Pale of Settlement policy restricted Jews to living in specifically designated parts of Czarist Russia. They were excluded from living in the main Russian cities.)

[4] Senator Dianne Feinstein's husband, Richard Blum, dies at 86, abc10.com, ‏8:45 AM PST February 28, 2022 (באנגלית)

[5] תיקי אכיפת החוק: F (סדר אלפביתי), הוועדה לפרקטיקות פוליטיות הוגנות, ארכיון האינטרנט

[6] ארה"ב: חברת הסנאט דיאן פיינסטיין הלכה לעולמה, באתר ynet, 29 בספטמבר 2023

[7] סקוט ריטר, מה קרה לנשק להשמדה המונית בעיראק, באתר סן פרנסיסקו קרוניקל, 4 בדצמבר 2005

[8] Senate compromises on Jerusalem embassy, UPI (באנגלית)

[9] דיאן פיינסטיין (19 בדצמבר 2005), הודעה על הערות הערות הנשיא בנוגע לחוק הפטריוט וריגול פנימי, הודעה לעיתונות, עודכן ב-9 במאי 2007

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]