דרכון הרשות הפלסטינית

דרכון הרשות הפלסטינית (בערבית: جواز سفر السلطة الفلسطينية) הוא דרכון שמונפק מאז אפריל 1995 על ידי הרשות הפלסטינית לתושבים פלסטינים בשטחים הפלסטיניים לצורך נסיעה בינלאומית.

דרכון הרשות הפלסטינית עומד לרשות כל אדם שבתעודת הלידה רשום שנולד בפלסטין. מה שמוגדר כ"פלסטין" למטרה זו אינו ברור. בפועל, רק תושבים באזורים שבסמכות הרשות הפלסטינית יכולים להגיש בקשה. לא ברור אם פלסטינים שנולדו מחוץ לרשות יכולים להגיש בקשה לדרכון.^{[דרוש מקור]}

היסטוריה

דרכון המנדט הבריטי בפלשתינה (ארץ ישראל) כפי שהונפק על ידי השלטונות הבריטיים בין השנים 1924–1948.

בין השנים 1924–1948, המונח "דרכון פלשתינאי" התייחס למסמכי הנסיעה שהיו זמינים לתושבי פלשתינה (ארץ ישראל) תחת המנדט הבריטי. הונפקו על ידי הנציב העליון לפלשתינה, הם נקראו רשמית "הדרכון הבריטי, פלשתינה". דרכונים אלה נפסקו עם סיום המנדט הבריטי ב־15 במאי 1948. דרכונים ישראליים וירדניים הוצעו לנתיני המנדט הבריטי לשעבר על פי האזרחות שרכשו בעקבות עצמאותה של מדינת ישראל. מספר לא מבוטל של ערבים פלסטינים, במיוחד ברצועת עזה ואלה שמצאו מקלט בסוריה ובלבנון, נותרו ללא מדינה, מכיוון שמצרים, סוריה ולבנון לא אפשרו להם להשתלב כאזרחים.

ממשלת כל פלסטין הנשלטת על ידי מצרים הוציאה דרכונים פלסטיניים בין השנים 1949–1959 לתושבים פלסטינים ברצועת עזה ובמצרים. עם זאת, בעלי דרכון זה לא הורשו לעבור באופן חופשי למצרים. בינתיים, ירדן סיפחה את יהודה ושומרון ותושבי הגדה המערבית הפכו אזרחי ירדן והיו זכאים לדרכון ירדני.

כיסוי של דרכון דיפלומטי של ממשלת כל פלסטין משנת 1962.

לאחר מלחמת ששת הימים ב-1967, במהלכה ישראל כבשה את הגדה המערבית מירדן, המשיכו הערבים הפלסטינים שגרים שם להגיש בקשה לדרכון ירדני ולגור בירדן. פליטים פלסטינים החיים בפועל בירדן נחשבו גם לאזרחים ירדנים מלאים. ביולי 1988 ניתקה ירדן את כל הקשרים המשפטיים והניהוליים עם הגדה המערבית בצעד שנקרא "ניתוק הזיקה". כל פלסטיני המתגורר בירדן יישאר אזרח ירדני; אבל תושבי הגדה המערבית לא יעשו זאת.

ירדן המשיכה להנפיק דרכונים לפלסטינים בגדה המערבית, אך הם היו למטרות נסיעה בלבד ולא כראיה לאזרחות. לפלסטינים בגדה המערבית שהיו בעלי דרכונים ירדניים רגילים הונפקו כרטיסים זמניים עם פקיעתם של הישנים, וכניסתם של פלסטינים לירדן הפכה מוגבלת בזמן ונחשבה למטרות תיירות בלבד.

ב־2 באפריל 1995, שנתיים לאחר הסכמי אוסלו מ-1993, החלה הרשות הפלסטינית להנפיק דרכונים של הרשות הפלסטינית בעזה ויריחו. דרכונים אלה שמרו על מספר הזהות האישי של המנהל האזרחי הישראלי.

ביוני 2020 פורסם בתקשורת הישראלית כי משרד הפנים הפלסטיני מתכוון לפעול על מנת שיתאפשר רישום של התושבים שרוצים דרכונים בצורה עצמאית וללא צורך לעשות את אותו רישום בישראל.

מדינות שמחזיקי דרכון מהרשות הפלסטינית יכולים להיכנס אליהן ללא אשרה

• (אין לה יחסים עם הפלסטינים)
• (אין לה יחסים עם הפלסטינים)
• (אין לה יחסים עם הפלסטינים)
• (לא מכירה בפלסטינים)
• (אין לה יחסים עם הפלסטינים)
• (לא מכירה בפלסטינים)
• (לא מכירה בפלסטינים)
• (אין לה יחסים עם הפלסטינים)
• (לא מכירה בפלסטינים)

השלכות הדרכון

הפלסטינים רואים בדרכון – 'סמל מכריע של לאום'. ההכרה בדרכונים מצד מדינות אחרות הובאה כראיה להכרה על ידי מדינה פלסטינית או על הכרה במסמכי אזרחות פלסטינית.

החל משנת 1997 לא הונפקו דרכונים פלסטינים על שם "מדינת פלסטין". יש מדינות, כולל ארצות הברית, אשר מכירות בדרכונים של הרשות הפלסטינית כמסמכי נסיעה, אם כי ההכרה בדרכונים אינה מרמזת על הכרה באזרחות, מכיוון שהם אינם מונפקים על ידי ממשלה שהיא מכירה בה.^{[דרוש מקור]} מצרים, ירדן ואיחוד האמירויות הערביות ציינו (במאי 2002) כי הדרכונים, יחד עם אשרות תקפות או ניירות נחוצים אחרים, יאפשרו לבעליהם לנסוע לארצותיהם.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא דרכון הרשות הפלסטינית בוויקישיתוף

• ליעד אוסמו, אבו מאזן: ננפיק דרכונים ל"מדינת פלסטין", באתר ynet, 22 בדצמבר 2015
• המודיעין הפלסטיני קובע מי זכאי לקבל דרכון בעזה, באתר הארץ, 23 ביולי 2010