ארגונאוטים

(הופנה מהדף הארגונאוטים)

במיתולוגיה היוונית, הארגונאטיםיוונית עתיקה: Αργοναύται) היו קבוצת גיבורים יוונים שערכו מסע בים, בהנהגת יאסון, להבאת גיזת הזהב מקולכיס, ממלכה קדומה ששכנה בדרום הקווקז לחופי הים השחור (באזור גאורגיה של היום) ליולקוס שבתאסליה (העיר וולוס שביוון של ימינו). הטקסט העיקרי של סיפור מסע הארגונאוטים להשבת גיזת הזהב הוא הפואמה האפית "ארגונאוטיקה" שנכתבה על ידי אפולוניוס מרודוס באמצע המאה ה-3 לפנה"ס.

התכנסות הארגונאוטים, כלי חרס צבוע בטכניקת הדמות האדומה מאָטִיקָה, 460-450 לפנה"ס, מוזיאון הלובר (G 341)

מקורות הסיפור עריכה

סיפור הארגונאוטים וגיזת הזהב מופיע אצל עוד מספר מחברים. המקור הראשון קדם אף לאפולוניוס מרודוס ונכתב באודה של פינדארוס במחצית השנייה של המאה ה-5 לפנה"ס. אפילו הומרוס מזכיר את מסעם ומציין שהם הראשונים שעברו את המפלצות סקילה וכריבדיס. מקורות נוספים הם דיודורוס בחיבורו ביבליותקה היסטוריקה ("ספריית ההיסטוריה"), "פאבולה" של היגינוס מהמאה ה-2 לפנה"ס והביבליותקה ("הספרייה") של פסאודו-אפולודורוס מהמאה ה-2 לספירה.

מסע הארגונאוטים עריכה

הרקע עריכה

 
אונית ארגו; צייר: לורנצו קוסטא, תחילת המאה ה-16

פריקסוס והלה היו ילדיהם של אתאמאס מלך בויאוטיה ואשתו נאפלה. אמם מתה בילדותם ואביהם נישא בשנית. האם החורגת זממה להמיתם. היא טוותה מהלך נפתל שבעקבותיו עמד אתאמס להעלותם קורבן. בסיוע אמם שהופיעה בחלומם והאל אפולו ברחו מאביהם. הם נמלטו על גבו של אייל מופלא שצמרו היה זהוב. הלה טבעה בדרך ופריקסוס הגיע לקולכיס. האייל הוקרב לזאוס, וצמרו – גיזת הזהב נתלה בחורשת ארס שם שמר עליה דרקון.

שנים לאחר מכן, מלך איסון ביולקוס, שנוסדה על ידי אביו. אחיו למחצה, פליאס הדיחו והחזיקו במעצר בית. מחשש לחייו של בנם יאסון, החביאו אותו הוריו הרחק מביתו. יאסון שב למולדתו רק בגיל עשרים.

יאסון תבע את המלוכה חזרה מפליאס. האחרון הסכים אך העמיד לכך תנאי: על יאסון להחזיר את גיזת הזהב. כך קיווה להפטר מהטוען לכתר. יאסון לא נרתע והחל בהכנות למסע.

ההכנות למסע עריכה

בניית ספינת הארגו עריכה

בונה הספינה היה ארגוס מתספאי, אשר בסיועה של האלה אתנה בנה את הספינה "ארגו" קרי: "המהירה" (מכאן שם הקבוצה). האלה עצמה הציבה בחרטום הספינה בול עץ אלון המקודש לזאוס מדודונה. לעצים אלה הייתה יכולת נבואית וכושר דיבור, דבר שהיה לאמצעי עזר במסע.

בינתיים התקבצו ובאו מכל קצות הארץ ארבעים עד חמישים גיבורים (תלוי במקורות, המספר המקובל הוא חמישים). רבים מהם בעלי מוניטין כגיבורים מיתולוגיים בזכות עצמם. בין הבאים היו: הרקלס (הרקולס בשמו הרומי המקובל), הדיוסקורים (התאומים קאסטור ופולוקס בניה של לדה מזאוס שהופיע בפניה כברבור), זטס וקלאיס בניו של בוריאס, רוח הצפון, אורפיאוס נגן הנבל, מלאגרוס ציד חזיר הבר הקלידוני ואחרים. לפי אחד המספרים התלוותה למסע אטלנטה ציידת ואצנית ידועה, ואחרים אומרים שבהיותה אשה סירב יאסון לצרפה לצוותו. לא כל הצוות השלים את המסע, חלקם פנו לעלילות גבורה אחרות וחלקם נספו.

המסע עריכה

נשות למנוס עריכה

תחנתם הראשונה בדרכם מזרחה, היה האי למנוס. שם שכנו נשים, אשר בעקבות עונשה של אפרודיטה האלה, הדיפו ריח רע ובעליהם העדיפו עליהן נשים מתראקיה. נשות למנוס רצחו את בעליהן ונותרו לבדן. בתחילה סירבו להתיר לאורחים שהגיעו לרדת לחוף, אבל לאחר שהבינו שללא גברים אין גם ילדים, קיבלו אותם בשמחה. הארגונאוטים בילו באי שנתיים של אושר ושמחה עם הנשים.

ארץ הדוליונים עריכה

התחנה הבאה הייתה ארצם של הדוליונים ומלכם קיזיקוס שקיבלום במזון ויין. הארגונאוטים עלו להר הקדוש שבסמוך ועל הספינה שמר הרקולס. כשחזרו חבריו מצאהו נלחם בענקים בעלי שש זרועות, אשר הטילו סלעי ענק לפתח הנמל לחסום את יציאת הספינה. הגיבורים נחלצו מיד לעזרתו והדפו את הענקים. לאחר שהפליגו שוב, סחפו אותם רוחות חזרה והדוליונים חשבו שאויב פושט עליהם ותקפו את הארגונאוטים. בקרב הרגו הארגונאוטים את המלך. כתוצאה מכך נשבה רוח נגדית והם לא יכלו להפליג שנים עשר יום. כיוון הרוח השתנה רק לאחר שהארגונאוטים עלו להר שוב והקריבו קורבן לריאה.

במיסיה עריכה

 
"הילאס והנימפות" בתבליט מאת ברטל תורוואלסן במוזיאון תורוואלסן

במיסיה מקום עגינתם הבא, הלך נערו של הרקולס, הילאס, להביא מים. נימפה נשבתה בקסמיו ומשכה אותו למעמקי המעיין. הרקולס בעזרת ארגונאוט נוסף, פוליפמוס חיפשו אחריו אך לשווא. בינתיים הפליגה הספינה "ארגו" מבלי שספניה שמו לב לחבריהם הנעדרים. הרקולס ופוליפמוס פנו כל אחד להמשך עלילותיהם, ולא המשיכו במסע. על פי מספר אחר, הרקולס כן חזר והצטרף לארגונאוטים בבקשו מפוליפמוס שימשיך לחפש את הילאס לבדו.

אי הבבריקים עריכה

באי הבבריקים נאלץ פוליאדיקוס\פולוקס, אחד מהדיוסקרים להילחם בקרב אגרוף נגד אמיקוס מלך האי. פולוקס מתואר כבן האלמוות מבין הדיוסקרים וכחזק ביותר, ואף. תחרות האגרוף הפכה לקרב בין תושבי האי לארגונאוטים אשר הצליחו להבריחם. הם הצטיידו במזון ושתייה והפליגו שוב.

המלך פיניאוס עריכה

פיניאוס, החוזה העיוור מלך סאלמידסוס שבתראקיה היה מארחם הבא. ההרפיות שהיו מפלצות אכזריות, גופן גוף ציפור וראשן ראש אישה היו חוטפות משולחנו כל דבר מאכל שעלה עליו. זה היה עונשו (בנוסף על העיוורון) על שרירות הלב שלו בניחוש עתידותיהם של הפונים אליו. הנביא הגווע ברעב סירב לייעץ לארגונאוטים על המשך דרכם עד שלא יפטרוהו מאימת ההארפיות. זטס וקלאיס בניו של רוח הצפון יצאו לדלוק אחריהן והוציאו מהם התחייבות שלא להטריד יותר את פינאס. העצה שקיבלו הארגונאוטים מהמלך הנביא אסיר התודה הייתה חיונית ביותר: כיצד לעבור בשלום את הסימפלגדות – הסלעים המתנגשים במיצר הבוספורוס.

הסימפלגדות עריכה

כשהתקרבו לסימפלגדות, שילחו יונה שעפה ועברה ביעף את הצוקים שנסגרו עליה וקצצו מנוצות זנבה. מיד עם היפתחם מחדש, מיהרה ארגו והפליגה בעקבות היונה, גל איים להשיבם אחור, אולם בעזרתה של האלה אתנה צלחו בשלום את הצוקים כשרק קצה הירכתיים של הספינה נפגע. מאז קפאו הסימפלגדות במקומן. לטענת אורפיאוס הן הוקסמו משירתו ונגינתו.

עוד מספר תלאות עברו בדרכם. הם איבדו שניים מחבריהם, ביניהם הנווט הראשון שלהם טיפיס, נמלטו מציפורי האל ארס שירו בהם חיצים, ולבסוף הגיעו לקולכיס.

בקולכיס עריכה

אייטס (אנ') מלך קולכיס העמיד את יאסון במבחן. היה עליו לרתום שני שוורים רושפי אש למחרשה, לחרוש שדה ולזרוע בו שיני דרקון. משיני הדרקון צמחו לוחמים בהם היה אמור להילחם. מדיאה, בת המלך, התאהבה ביאסון וסייעה לו בכשפיה להתגבר על משימות אלה. לאחר מכן עזרה לו להתגבר על דרקון ששמר על גיזת הזהב ונמלטה איתו בארגו. המרדף נפסק לאחר שאייטס האומלל גילה את ביתרי גופת בנו הקטן מפוזרות בים. מדיאה היא שביצעה רצח נורא זה.

סוף המסע עריכה

 
שיבת הארגונאוטים; ציור: קונסטנטין וולאנאקיס

מעשה הזוועה של מדיאה זעזע לא רק את הארגונאוטים, האלים, ובראשם זיאוס, לא יכלו לעבור על כך בשתיקה. סופות פקדו את הספינה המיטלטלת בים, בול העץ הקדוש שבחרטום הספינה הבהיר לארגונאוטים שעל יאסון ומדיאה להיטהר בטרם תוכל הספינה לשוב ליוון. הם הפליגו אל המכשפה קירקה (שהייתה דודתה של מדיאה), וזו ערכה טקסי טיהור לשניים. רק אז התרצו האלים והם יכלו לשים פעמיהם הביתה.

אך עדיין היו מספר הרפתקאות וסכנות שהיה עליהם לעבור ואף לאבד כמה מחבריהם. כאילו אודיסיאוס הלך בדרכם, עברו את הסירנות - ציפורים עם ראש אדם שפיתו בשירתן יורדי ים והביאו למותם כשאלה שחו לקראת השירה המופלאה. נגינתו של אורפיאוס גברה על שירת הסירנות ורק ספן אחד התפתה וקפץ לים, למזלו אלילה בשם קיפריס או אולי אפרודיטה ריחמה עליו והרחיקה אותו מהסכנה, אך לספינה הוא לא שב. לאחר מכן נחלצו ללא פגע בעזרתה של אלת הים תטיס משיניה של סקילה ולועה של כריבדיס, שתי מפלצות ששכנו במיצרי מסינה זו מול זו, ומי שנמלט מהאחת נפל טרף לשיני השנייה.

באי הבא נישאו יאסון ומדיאה בחיפזון כדי למנוע הסגרתה של מדיאה לבני קולכיס, שכן מלך האי סירב להפריד בין אישה לבעלה. עוד מספר עלילות נכונו להם, כמעט שפגשו שוב את הרקולס בגנם של ההספרידות מהן גנב את תפוחי הזהב, מפגש עם האל טריטון בנו של פוסידון עד ההרפתקה האחרונה שלהם בכרתים. על האי שמר ענק מברונזה, טאלוס שמו, אשר בגופו היה עורק אחד וברגלו קרום דק שהגן עליו. טאלוס היה נוהג לרגום בסלעי ענק כל אונייה שניסתה להתקרב לאי. מדיאה הקסימה אותו עד שבטעות פצע את רגלו באחד הסלעים שניסה לזרוק על הספינה.

מכאן הפליגו עד לנמל מוצאם פגאסי שם התפזרה החבורה. יאסון התייצב בפני פליאס הציג לו את גיזת הזהב ואף תבע את המלוכה חזרה. מדיאה החזירה לאיסון אביו של יאסון את נעוריו ונקמה באכזריות בפליאס. הסוף טראגי: מדיאה רצחה את ילדיה שילדה ליאסון כאשר זה עזבה לטובת בתו של המלך קראון ונמלטה. סופם של הזוג לא ברור, יש האומרים שסלחו זה לזה ושבו לחיות יחד בקורינתוס.

ואילו את הספינה "ארגו" שמו האלים בקבוצת כוכבים שנקראה "ארגו נאוויס". במאה ה-17 פורקה הקבוצה לארבע קבוצות כוכבים נפרדות - שדרית, ירכתיים, מפרשים ומצפן.

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא ארגונאוטים בוויקישיתוף