הלל מיטלפונקט

מחזאי, במאי ומתרגם ישראלי

הִלֵּל מִיטְלְפּוּנְקְט (נולד ב-18 בספטמבר 1949) הוא מחזאי, מתרגם ובמאי תיאטרון ישראלי, מהבולטים במחזאים הישראלים החל משנות ה-70 של המאה ה-20.

הלל מיטלפונקט
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 18 בספטמבר 1949 (בן 75) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג יעל דן עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 4 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

מיטלפונקט, בנו של הצייר והמשורר מרדכי מיטלפונקט ונכדו של הסופר האידי יוסף דוד מיטלפונקט, גדל והתחנך בחולון. עם גיוסו לצה"ל שובץ בחטיבת גולני, שבה עבר מסלול הכשרה כלוחם וכן עבר קורס מ"כים חי"ר ושירת כסמל מחלקה[1]. הוא בוגר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב, שם גם לימד. כתב מחזות לתיאטרון חיפה, התיאטרון הקאמרי, הבימה, תיאטרון באר שבע ותיאטרון בית ליסין. הוא ביים חלק ממחזותיו בעצמו, וכמו-כן ביים מחזות מהקלאסיקה העולמית, בהם "מי מפחד מווירג'יניה וולף?" ו"המים זוכרים". הוא תרגם מחזות כמו "עקומים" ו"כותרת ראשית".

יצירתו

עריכה

במחזותיו מרבה מיטלפונקט לעסוק בחברה הישראלית ובפניה של מדינת ישראל, בנושאים כמו המיליטריזם הישראלי, היחס לחריגים ולאנשים בשולי החברה, יחסים בתוך המשפחה, הבורגנות ותאוות הכסף, והשפעת השואה על חיי החברה.

במחזה "מכולת" שהוצג בתיאטרון הבימה ב-1982, מציג מיטלפונקט תמונה רבת פרטים של המשפחה היהודית שהגיעה ממזרח אירופה, על אופייה, דרך חשיבתה ובעיקר קשיי ההסתגלות במדינה, שלא מסתיימים גם שנים רבות לאחר העלייה. במחזה טמונה ביקורת על החשיבות הרבה המוקנית לכסף, בעיקר על ידי ניצולי השואה, שמחשבים כל פרט בחייהם - ואף ביחסים ביניהם - על פי ערכו במטבעות.

מחזה הרוק "מאמי", שכתב וביים ב-1986, עסק בכיבוש הישראלי והיחס לפלסטינים, ובקיפוח ובאפליה של תושבי הדרום. המחזה הוצג שוב על ידי הבימה ב-2002 ועל ידי בית הספר למשחק בית צבי ב-2012. ביוני 2018 החלו צילומי סרט המבוסס על אופרת הרוק בבימויה של קרן ידעיה[2]. הסרט היה מועמד לשבעה פרסי אופיר וזכה בשניים: פרס המוזיקה המקורית ופרס עיצוב הפסקול. הסרט הוצג לראשונה לציבור בפסטיבל הקולנוע ירושלים 2019[3], ויצא לאקרנים להקרנות מסחריות ב-12 במרץ 2020[4].

המחזות שכתב החל משנות ה-90, "גורודיש", "עיר הנפט" ו"איסמעיליה", עוסקים בהרואיות הניצחון של מלחמת ששת הימים, אשר סחפה אז את החברה הישראלית והפריחה בה חלומות גדולים. חלומות אלה התנפצו בשבר הלאומי שהגיע במלחמת יום הכיפורים, שגרר גם שבר פרטי בחיי הגיבורים. ב"גורודיש" היה זה אלוף שמואל גונן, גיבור הניצחון בששת הימים שהודח בעקבות מלחמת יום הכיפורים, ב"עיר הנפט" מדובר על עיוות מוסרי של ישראלים (כולל גיבורה ניצולת שואה) המחפשים את הכסף הקל והמהיר בסיני בין שתי המלחמות, ו"איסמעליה" עוסק בשלושה חברים מאז מלחמת יום הכיפורים, והתנפצות החלומות והאידיאלים שלהם לאורך השנים.

במחזהו "מדריך למטייל בוורשה" (1995), עסק מיטלפונקט בהשפעת השואה על גיבוריו הישראלים, על יחסם של בני הדור השני להוריהם ולעבר, מול המציאות בהווה. זאת, דרך ביקור של אם ניצולת השואה ובנה בוורשה המודרנית.

במחזה "תאונה" (2004), בדק את המצפון של בני האדם והיחס לזר בחברה הבורגנית, דרך תאונת 'פגע וברח' שבה נהרג עובד זר סיני. בשנת 2009 הועלה המחזה באנגלית ב"תיאטר ג'יי", בוושינגטון, ובגרמנית בתיאטרון בעיר קיל שבגרמניה, ובהמשך בציריך[5]. בשנת 2010 הוצג המחזה "מסילה לדמשק" של מיטלפונקט בתיאטרון המלכותי הלאומי בלונדון[6][7].

ב-20062013 שימש מיטלפונקט כמחזאי הבית וכיועץ אמנותי של תיאטרון בית ליסין[8]. במסגרת תפקידו זה שימש ב-2010 כשופט בפסטיבל "פותחים במה - פסטיבל בית ליסין למחזאות ישראלית". כמו כן נמנה ב-2012 על חבר השופטים של פרס קרן רבינוביץ' לתרגום מחזות על-שם עדה בן-נחום.

כתב ארבעה תסריטים לסרטי קולנוע: "שרגא קטן" (ביחד עם זאב רווח) (1978) ו"בובה" (1987) שקודם לכן העלה את התסריט כהצגה בתיאטרון, "ספר נשים (1984)" ו"שחקנים"" (1995). כמו כן שיחק בתפקידי משנה בסרטים "שרגא קטן" (1978) ו"ב-72 לא הייתה מלחמה" (1995).

חיים אישיים

עריכה

מיטלפונקט היה נשוי לאירית סלע מנישואיו אלו יש לו שני ילדים דניאל ושאול. מיטלפונקט נשוי לעיתונאית יעל דן ולהם שני ילדים, אלון כתב חדשות 13 בעבר, והשחקנית והמדבבת מאיה מיטלפונקט. בשנת 2009 השתתף בתפקיד קטן, לצד אשתו יעל, בסרט סטודנטים של בנם אלון "בשידור חי". מתגורר במרכז תל אביב[9].

מחזות שהוצגו

עריכה
  • התקווה האחרונה של רחוב נחמני, תיאטרון חיפה, 1974
  • הקוף, תיאטרון חיפה, 1975
  • שרגא קטן, תיאטרון חיפה, 1975; נכתב גם כתסריט לסרט.
  • הגג, הבימה, 1976
  • מי תהום, הבימה, 1977, החאן 1988.
  • ויהי חור, צוותא, 1979 (נכתב עם יהושע סובול)
  • סטריפטיז אחרון, הוצג בצוותא ב-1980 ושוב ב-1988 וב-1995 הגרסה הראשונה נכתבה עם יהושע סובול.
  • בובה, תיאטרון חיפה, 1982
  • מכולת, הוצג בהבימה, בבימוי עמית גזית, בשנת 1982, הוצג בשנית, בבימויו של מיטלפונקט, בקופרודוקציה של הקאמרי ובית ליסין ב-2010.
  • עמוד העץ, צוותא, 1983 (נכתב עם יהושע סובול)
  • אנשים בלילה, צוותא, 1984 (נכתב עם יהושע סובול)[10]
  • פירוד זמני, הוצג בהבימה, בבימוי מיטלפונקט, בשנת 1985.
  • טירונות, הוצג בתיאטרון צה"ל, 1985, תיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער 2005[11]
  • נטושים, בית לסין, 1986
  • מאמי (אופרת רוק), הוצגה בצוותא ב-1986, ובהבימה, אוקטובר 2002, הוא עצמו ביים, מוזיקה יוסי מר-חיים ואהוד בנאי, תלבושות יובל כספין, תפאורה איתן לוי.
  • נהג, ציירת, תיאטרון באר שבע, 1988; גרסה שנייה הוצגה ב-2006 בבית ליסין
  • שם המשחק, תיאטרון באר שבע, 1989
  • מפיסטו, (על פי קלאוס מאן), תיאטרון באר שבע, 1989; התיאטרון הקאמרי, 2016[12]
  • שלושה בלילה, בית לסין, 1990
  • הנאהבים, תיאטרון באר שבע, 1991[13]
  • סמארה (אופרת רוק) צוותא, 1992
  • אחים לנשק, תיאטרון באר שבע, 1992
  • אם הבית, תיאטרון באר שבע, 1993. גרסה שנייה עלתה בתיאטרון הבימה ב-2013[14]
  • גורודיש, הוצג בתיאטרון הקאמרי, בבימוי מיטלפונקט, בשנת 1993 ופעם נוספת ("גרסת 2015") בקאמרי בעונת 2014/2015[15]
  • בויטרה, הוצג בקאמרי, בבימוי מיטלפונקט, בשנת 1995
  • גן עדן דרום, בית לסין, 1996
  • אדון וולף, הוצג בקאמרי, בבמוי אילן רונן, בשנת 1997
  • השחקן, הוצג בקאמרי, בבימוי מיטלפונקט, בשנת 1998
  • מדריך למטייל בוורשה, הבימה 1999; גרסה שנייה עלתה בתיאטרון היידישפיל ב-2013; גרסה שלישית עלתה בתיאטרון העברי ב-2023
  • איסמעיליה, בית ליסין, 2002; הקאמרי, 2017[16]
  • עיר הנפט, הוצג בקאמרי ב-2004
  • התאונה, הועלה בתיאטרון בית ליסין ב-2003[17], ועלה גם בתיאטראות באירופה וארצות הברית[18]
  • ריגוש, הועלה בתיאטרון בית ליסין בין השנים 2005 ל-2007[19]
  • גוד ביי, אפריקה, הועלה בבית ליסין בשנת 2007[20]
  • אנדה, הועלה בבית ליסין בשנת 2008[21]
  • מסילה לדמשק, הוצג בתיאטרון הבימה, 2010[22]
  • מקסי ואני, הוצג בתיאטרון בית ליסין, 2012[23]
  • אז, בפראג, הוצג בתיאטרון בית ליסין, 2013[24]
  • חברים של חברים, הוצג בקאמרי, 2014[25]
  • הזאבים, הוצג בקאמרי, 2016[26]
  • הנוקמים, סיפור אהבה, הוצג בהבימה, 2022

מחזות שיצאו לאור בדפוס

עריכה
  • מי תהום, הקיבוץ המאוחד, 1979.
  • מכולת, אור עם, 1982.
  • בובה, אור עם, 1982.
  • פירוד זמני, אור עם, 1985.
  • נהג, ציירת, אור עם, 1988.
  • אחים לנשק, כנרת, 1992.
  • גורודיש, אור עם, 1993.
  • אם הבית, אור עם, 1993.
  • השחקן ; גן עדן דרום, גוונים, 1998.
  • המדריך למטייל בוורשה, גוונים, 1999. הוצג בהבימה, הבמאי הלל מיטלפונקט, מוזיקה רונן בן-דוד, תפאורה אדריאן ווקס, מרס 1993.
  • חבילות מאמריקה ; אסמעיליה, גוונים, 2003. הוצג בהבימה, הבמאי רוני פינקוביץ', מוזיקה אבי בללי, דצמבר 2000[27].
  • עיר הנפט, גוונים, 2005.
  • התאונה, גוונים
  • אנדה, גוונים, תשס"ט 2009.
  • מקסי ואני, גוונים, 2012.
  • אז, בפראג, גוונים, 2013
  • הזאבים, גוונים, 2016

מחזות שתרגם

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ על אזרחי עם אילן בירן, גלי צה"ל, 15 בספטמבר 2012
  2. ^   נירית אנדרמן, "מאמי" חוזרת ויכול להיות שהפעם זה יגלוש לאלימות פיזית, באתר הארץ, 25 ביוני 2018
  3. ^   שני ליטמן, "מאמי" הוא אחד הסרטים המרגשים והחזקים שנוצרו כאן בשנים האחרונות, באתר הארץ, 1 באוגוסט 2019
  4. ^   אורי קליין, הרווחנו: העיבוד הקולנועי המרגש ל"מאמי" מגיע ישר לטלוויזיה, באתר הארץ, 24 במרץ 2020
  5. ^ ציפי שוחט, הלל מיטלפונקט כובש את העולם, באתר הארץ, 1 בינואר 2009
  6. ^ ציפי שוחט, הלל מיטלפונקט באנגליה, באתר הארץ, 16 באוקטובר 2008
  7. ^ טל פרי, ‏בחזרה לימי המנדט, באתר גלובס, 21 במרץ 2010
  8. ^ ציפי שוחט, הלל מיטלפונקט מונה למחזאי הבית של בית לסין, באתר הארץ, 5 ביולי 2006
  9. ^ יואב בירנברג, "פעם הטריד אותי מה יהיה המחזה הבא שלי, היום העשייה הגדולה כבר מאחוריי", באתר ynet, 18 בספטמבר 2024
  10. ^ שוש אביגל, ביקורת תיאטרון - במיטה עם העם היהודי, כותרת ראשית, 12 בדצמבר 1984
  11. ^ ציפי שוחט, מיטלפונקט הולך לתיכון, באתר הארץ, 11 באוגוסט 2005
  12. ^ מיכאל הנדלזלץ, "מפיסטו": זהירות, רק שחקן, באתר הארץ, 16 במרץ 2016
  13. ^ שוש אביגל, בכורה / מחזה קטן לחמישה שחקנים רגישים - "הנאהבים", מאת הלל מיטלפונקט, חדשות, 5 במאי 1991
  14. ^ ציפי שוחט, גרסה מעודכנת למחזהו של הלל מיטלפונקט "אם הבית", באתר הארץ, 15 באוקטובר 2006
  15. ^   מיכאל הנדלזלץ, "גורודיש": הצגה יותר חשובה מעצמה, באתר הארץ, 19 בדצמבר 2014
  16. ^ איתן בלום, למה היה צריך להעלות מחדש את ההצגה האנכרוניסטית הזאת?, באתר הארץ, 19 באוקטובר 2017
  17. ^ הארץ, התאונה, באתר הארץ, 2 בנובמבר 2003
  18. ^ ציפי שוחט, הלל מיטלפונקט כובש את העולם, באתר הארץ, 1 בינואר 2009
  19. ^ מיכאל הנדלזלץ, חיים, שקרים ווידאוטייפ, באתר הארץ, 7 בפברואר 2006
    איתן בר-יוסף, עכבר העיר ת"א, פיהוק, באתר הארץ, 5 במרץ 2006
  20. ^ ציפי שוחט, הצגה חדשה: גוד ביי, אפריקה, באתר הארץ, 18 ביולי 2007
    קובי ניב, ‏און ושלטון, באתר גלובס, 23 בספטמבר 2008
  21. ^ מיכאל הנדלזלץ, המחזה השערוריתי של הלל מיטלפונקט, באתר הארץ, 12 בנובמבר 2008
  22. ^ ביקורות:
    מיכאל הנדלזלץ, מסילה לדמשק: אמת שאפשר לחיות אתה, באתר הארץ, 13 באפריל 2010
    איתן בר יוסף, עכבר העיר, מסילה לדמשק: מפגן של פעלתנות מופרזת ויצירתיות יתר, באתר הארץ, 14 באפריל 2010
    טל לוין, עכבר העיר, מסילה לדמשק: ההיסטוריה הרגה את הדרמה, באתר הארץ, 9 באפריל 2010
  23. ^ מיכאל הנדלזלץ, מקסי ואני של הלל מיטלפונקט, באתר הארץ, 14 בפברואר 2012
  24. ^ אייל מלובן, עכבר העיר, הלל מיטלפונקט: "אני כותב את עצמי", באתר הארץ, 22 בפברואר 2013
  25. ^   מיכאל הנדלזלץ, "חברים של חברים": הקרום הדביק של הישראליות, באתר הארץ, 1 ביוני 2014
  26. ^ ביקורות:
    מרט פרחומובסקי, עכבר העיר, "הזאבים": הרוויזיוניסטים עושים את העבודה, באתר הארץ, 28 ביולי 2016
    מיכאל הנדלזלץ, "הזאבים": משל הבצל הציוני, באתר הארץ, 28 ביולי 2016
  27. ^ מיכאל הנדלזלץ, בזכות המשחק, באתר הארץ, 29 בדצמבר 2001