הצעות להקמת מדינה יהודית מחוץ לארץ ישראל

תוכניות למדינות יהודיות בהיסטוריה המודרנית

במהלך ההיסטוריה היהודית הועלו מספר הצעות למדינה יהודית, או לשטח אוטונומי יהודי, ורק חלקן קודמו, במתכונת מסוימת.

המונח "המדינה היהודית" מתייחס בדרך כלל לארץ ישראל[1] או למדינת ישראל[2] וזאת בהתאם לאמונתם הפוליטית והדתית של המציעים. עם זאת, יהודים, ציונים, תומכיהם של היהודים ואף אנטישמיים ואנטי-ציונים, לרבות תומכי גישות שונות, כגון, טריטוריאליזם יהודי, אוטונומיזם יהודי וכדומה, העלו במספר הזדמנויות הצעות להקמת מדינה יהודית או שטח אוטונומי יהודי במקומות שונים ברחבי העולם.

אררט

עריכה
  ערך מורחב – אררט (מדינה ליהודים)

ב-1820 החליט עורך הדין והפוליטיקאי היהודי-אמריקאי, מרדכי מנואל נח, להקים מולדת יהודית בגרנד איילנד. נוח העניק להצעתו את השם "אררט", בהשראת שם משפחתו, ובהשראת מקום מנוחת המבטחים של תיבת נח לאחר המבול בהרי אררט.

בשנת 1825 נערך טקס מפואר בן מאות מוזמנים, רובם נוצרים וחלקם יהודים, בכנסיית סן פול בבאפלו. על רקע האורטוריה "יהודה המכבי" של הנדל, וכשהוא לבוש בגלימה סגולה ותליון מזהב שנלקחו מתיאטרון, בו הכתיר עצמו נח כ"שופט ישראל" של העיר החדשה אררט.

תוכנית אוגנדה

עריכה
  ערך מורחב – תוכנית אוגנדה

תוכנית אוגנדה הבריטית הייתה תוכנית להענקת חלק ממזרח אפריקה הבריטית לעם היהודי כמולדת.

ההצעה הוגשה תחילה על ידי שר המושבות הבריטי, ג'וזף צ'מברלין, כבר ב-1903. צ'מברלין הציע את התוכנית לקבוצה ציונית בהנהגת בנימין זאב הרצל, ובמסגרתה הציע לקבוצה כ-13,000 קילומטרים רבועים, במערב קניה[3], הקרוי מישור גואס נגישו (באנגלית: Uasin Gishu[4]). למעשה, ההצעה הייתה מענה למעשי הטבח שבוצעו ביהודים באימפריה הרוסית, וביניהם "פרעות קישינב".

בקונגרס הציוני השישי, שנפתח ב-23 באוגוסט 1903, החל הפולמוס על ההצעה, השלכותיה ומשמעויותיה, ובו הסתמנו רבים מבין ציוני רוסיה כמתנגדיה החריפים. הקונגרס הסתיים בהחלטה על תמיכה בהקמת ועדה שתעסוק בנושא ההצעה הבריטית, וכן על משלחת חקר אל האזור המוצע שתבדוק את התאמתו.

המחוז היהודי האוטונומי

עריכה
  ערך מורחב – המחוז היהודי האוטונומי

ב־28 במרץ 1928 העבירה נשיאות הוועד הפועל הכללי של ברית המועצות את הגזירה "על הצמדת קומזט לשטח חופשי ליד נהר אמור במזרח הרחוק ליישוב היהודים העובדים". משמעות פעולה זו הייתה הקמת יחידה טריטוריאלית בניהול יהודי בשטח שנקבע[5]. שנתיים לאחר מכן, באוגוסט 1930 קיבל הוועד הפועל המרכזי הכלל-רוסי החלטה, שהשטח יהיה באוא העיר, בירוביג'ן[5].

על פי גישתו של סטלין לשאלה הלאומית, קבוצה צריכה טריטוריה כדי להיות לאום. ליהודים אין טריטוריה, ולכן הם אינם זכאים לזכויות לאומיות. קומוניסטים יהודים טענו כי הדרך לפתרון הדילמה האידאולוגית היא להקים טריטוריה יהודית. הסובייטים היו מעוניינים לספק ליהודים בית לאומי שלא יהיה בארץ ישראל, שכן הציונות היוותה איום מסוים, וראו בה יריבה למרקסיזם.

על פי מדיניותו הלאומית של יוסיף סטלין, כל אחת מהקבוצות הלאומיות שהקימו את ברית המועצות תקבל שטח בו יוכלו לנהל אוטונומיה תרבותית במסגרת סוציאליסטית. במובן זה הייתה זו גם תגובה לשני איומים כביכול על מדינת ברית המועצות: היהדות, אשר מנוגדת למדיניות הרשמית של האתאיזם והציונות, והקמתה של מדינת ישראל המודרנית, שהתנגדה לדעות הסובייטיות של הלאומיות. הרעיון היה ליצור "ציון סובייטית" חדשה, שבה ניתן לפתח תרבות יהודית פרולטרית. כמו כן, יידיש, ולא עברית, אמורה להיות השפה הלאומית, וספרות ואמנויות סוציאליסטיות חדשות יחליפו את הדת כביטוי העיקרי לתרבות.

תוכנית דג הפוגו

עריכה
  ערך מורחב – תוכנית דג הפוגו

על אף המקורות והעדויות מהמעטות שמאמתות את העובדה שהיפנים חשבו על הקמת מדינה יהודית או אזור אוטונומי יהודי[6] קיים לא מעט מידע אודות תוכנית בשם "תוכנית דג הפוגו", הרב מרווין טוקאייר (אנ') ומרי שוורץ ספר ב-1979 בשם "תוכנית פוגו" בספר נכתב על כך שבשנות ה-30 של המאה העשרים, עם עליית כוחה של האימפריה היפנית הציעו היפנים לפליטים יהודים שברחו מיבשת אירופה שנכבשה על ידי גרמניה הנאצית באחד מהשטחים שיש לאימפריה, טוקאייר ושוורץ טוענים כי התוכנית נקראה בשם זה, משום שבעיני תומכיה התוכנית אמנם נתפסה כמסוכנת, אך במקביל גם בעלת פוטנציאל מועיל עבור יפן, על סמך העובדה שדג הפוגו נחשב למעדן אשר אם לא מכינים אותו כראוי, הוא עשוי להפוך לרעיל[7].

עם זאת יש החולקים על מחקרם ועבדותם של טוקאייר ושוורץ, אחד מהם הוא בן עמי שילוני, פרופסור באוניברסיטה העברית בירושלים שטען כי ההצהרות והמקורות עליהן ביססו טוקאייר ושוורץ את הטענות על מדינה יהודית בשטח האימפריה היפנית הוצאו מהקשרן או תורגמו באופן שגוי[8][9].

תוכנית מדגסקר

עריכה
  ערך מורחב – תוכנית מדגסקר

תוכנית מדגסקר הייתה תוכנית של ממשלת גרמניה הנאצית להעביר בכוח את האוכולסייה היהודית באירופה לאי האפריקני, מדגסקר[10]. פינוי יהדות אירופה לאי מדגסקר לא היה רעיון חדש ולמעשה הוצג על ידי מספר מנהיגים, הן גרמנים, והן בריטים וצרפתים, דוגמת וולטר גינס, פאול דה לגארד, הנרי המילטון בימיש (אנ'), ארנולד ליס (אנ') ועוד רבים נוספים[10]. עם זאת, גרמניה הנאצית לקחה את הרעיון צעד אחד קדימה.

באישורו של אדולף היטלר, פרסם אדולף אייכמן תזכיר באוגוסט 1940, שקרא ליישוב של כ-1,000,000 יהודים בכל שנה למשך ארבע שנים באי האפריקני, כאשר האי יהיה מנוהל על ידי כוחות האס אס. למרות זאת התוכנית נדחתה, לאחר שהגרמנים נכשלו בניסיון לכבוש את בריטניה ולנצח בקרב על בריטניה.

ב-1942 ננטש הרעיון באופן סופי, לאחר שהתכנית הקרויה "הפתרון הטריטוריאלי (אנ') לשאלת היהודים" נזנחה לטובת "הפתרון הסופי"[11].

גיאנה הבריטית

עריכה

תוכנית מ-1939 דנה בהצעה ליישוב מחדש של מספר צנוע של פליטים יהודים בגיאנה הבריטית אך התוכנית נגנזה עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, גם במרץ 1940 הועלתה התוכנית אך ממשלת הממלכה המאוחדת החליטה שלא לקבל בעניין החלטה[12].

שטח שלטון עצמי יהודי במזרח אפריקה האיטלקית

עריכה

ממשלת איטליה הפשיסטית הציעה לפתור את "הבעיה היהודית" וליישב את יהודי אירופה וארץ ישראל בשטח הצפון-מערבי של מזרח אפריקה האיטלקית ותנוהל כשטח שלטון עצמי. על פי התכנון יהודים מאירופה וארץ ישראל יאוכלסו במחוזות הצפון-מערביים של אתיופיה האיטלקית, בבגמדר ובגוג'ם, ויחיו ביחד עם הקהילה היהודית המקומית, קהילת ביתא ישראל[13][14]. השטח היהודי המוצע היה אמור להיות חלק מהאימפריה האיטלקית אך לבסוף התוכנית לא מומשה מעולם.

ניסיונות אחרים של ממשל עצמי יהודי לאורך ההיסטוריה

עריכה

הצעות אנטי-ציוניות למולדת יהודית אלטרנטיבית

עריכה

מאחר שתנועות אנטי-ציוניות מתנגדות לקיומה של מדינת ישראל באופן עקרוני, קיימות תנועות מעטות מזרם זה אשר מנסות להציע יישוב מחדש של ישראלים ויהודים באזור הנמצא מחוץ למזרח התיכון, לאור העובדה שמיקומה וקיומה של מדינת ישראל במזרח התיכון גוררות את המשך הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

הצעת גירוש ישראלים למרכז אירופה

עריכה

אנטי ציונים בולטים, בהם עזאם תמימי (אנ') והלן תומאס הציעו לשלוח את היהודים בישראל לאירופה או לארצות הברית.

כך למשל בינואר 2006 כתב תמימי כי "הקמת מדינה ישראל מהווה פתרון לבעיה אירופית והפלסטינים אינם מחויבים להיות השעיר לעזאזל בעניין כישולנה של אירופה" אך מנגד הוסיף כי "ישראל היא מציאות ולכן חמאס מוכן להתמודד עם מציאות זאת באופן המתאים לעקרונותיה של התנועה" וטען כי אירופה צריכה להיות הבית של היהודים ולא פלשתינה (א"י)[23].

גם העיתונאית הלן תומאס כאמור גם היא מתנגדת להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, לאחר שהתבקשה על ידי הרב דיווד נסנוף לחוות את דעתה על הסכסוך הישראלי-פלסטיני, אמרה תומאס כי היהודים צריכים "להסתלק מפלסטין ולשוב לגרמניה ופולין"[24], ראיון זה גרר תגובות נרחבות בארצות הברית, על פי דבריו של הרב נסנוף בראיון לתקשורת הישראלית הראיון גרר תגובות מבכירי ממשל בהווה ובכירי ממשל בעבר ואף קולגות של תומאס, כך למשל אמר אותו רב שדובר הבית הלבן לשעבר, ארי פליישר שאף כתב בעברו ספר ביחד עם תומאס דרש ממעסיקיה לפטר אותה, גם הסוכנת של תומאס הודיעה על הפסקת ההתקשרות ביניהן[25].

הצעתו של מחמוד אחמדינז'אד למדינה יהודית

עריכה

בראיון שנערך בערוץ "אל-עאלם" שמשדר באיראן בשפה הערבית ב-8 בדצמבר 2005 אמר נשיא איראן, מחמוד אחמדינז'אד כי "אם גרמניה ואוסטריה ירגישו אחריות לטבח ביהודים במהלך מלחמת העולם השנייה, עליהם לארח את מדינת ישראל בכוחות עצמם", במסיבת עיתונאים שערך אחמדינז'אד הצהיר האחרון כי "לרוב היהודים בישראל אין שורשים בפלסטין, אך הם מחזיקים בגורלה של פלסטין בידיהם ומרשים לעצמם להרוג בעם הפלסטיני"[26].

ראו גם

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ The Land of Israel and Jerusalem have been embedded into Jewish national and religious consciousness since the 10th century BCE:
  2. ^ The Declaration of the Establishment of the State of Israel
  3. ^ ישעיהו פרידמן, הרצל ופולמוס אוגנדה, עיונים בתקומת ישראל 4, 1994, עמ' 203-175
  4. ^ רוברט וייסבורד, ציון האפריקאית: הניסיון להקים מושבה יהודית במזרח אפריקה, 1968
  5. ^ 1 2 Establishment and Development of the JAR Jewish Autonomous Region official government website. Retrieved August 30, 2007
  6. ^ Politics and Culture in Wartime Japan by Ben-Ami Shillony. p 209
  7. ^ Adam Gamble and Takesato Watanabe. A Public Betrayed: An Inside Look at Japanese Media Atrocities and Their Warnings to the West. Page 196-197.
  8. ^ Politics and Culture in Wartime Japan by Ben-Ami Shillony. Edition: reprint, illustrated Published by Oxford University Press, 1991
  9. ^ Inuzuka Kiyoko, Kaigun Inuzuka kikan no kiroku: Yudaya mondai to Nippon no kōsaku (Tokyo: Nihon kōgyō shimbunsha, 1982)
  10. ^ 1 2 Browning, Christopher R. The Origins of the Final Solution. 2004. Page 81
  11. ^ http://www.holocaust.cz/en/history/final-solution/general-2/the-territorial-solution-to-the-jewish-question/
  12. ^ "Zionist Movement And The Foundation Of Israel 1839–1972, The – Archive Editions". אורכב מ-המקור ב-23 בספטמבר 2015. נבדק ב-5 ביוני 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ "Vatican City: Pope to Get Jerusalem?". Time. 1940-07-08. נבדק ב-2010-12-25.
  14. ^ "Religion: Jews' Luck". Time. 1938-07-18. נבדק ב-2010-12-25.
  15. ^ יואב קרני, וושינגטון, ‏איך הכול היה אבוד במאי שנת 1903, באתר גלובס, 5 במאי 2003
  16. ^ Steinberg, Isaac Nachman (1888–1957) by Beverley Hooper, Australian Dictionary of Biography, Volume 16, Melbourne University Press, 2002, pp 298–299. Online Ed. published by Australian National University
  17. ^ Yerith Rosen (בינואר–בפברואר 2012). "Alaska: That Great Big Jewish Land". Moment Magazine. אורכב מ-המקור ב-22 באפריל 2012. נבדק ב-3 בפברואר 2011. {{cite news}}: (עזרה)
  18. ^ ניר חסון, מסמך: הצעה להקים את מדינת היהודים באלבניה, באתר הארץ, 24 ביוני 2009
  19. ^ Jewish Telegraphic Agency, November 8, 1966; http://www.jta.org/1966/11/08/archive/ben-gurion-reveals-suggestion-of-north-vietnams-communist-leader
  20. ^ Sergio Itzhak Minerbi, The project of establishing a jewish state in Ethiopia (1936-1943), Proceedings of the world congress of jewish studies, III B, World union of jewish studies, 1985, עמ' 111-118
  21. ^ 2,000 שנות גלות בראי הגנטיקה, באתר הארץ, 7 באוגוסט 2012
  22. ^ יוסף צוריאלי, הרצל ותכנית גלזר למדינה יהודית בתימן, באתר יד בן צבי
  23. ^ Hamas will make a deal The Guardian January 30, 2006
  24. ^ "Helen Thomas Complete (original)". נבדק ב-14 במרץ 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  25. ^ יצחק בן-חורין, וושינגטון, מתעד כתבת הבית הלבן: "דקה חיסלה 60 שנה", באתר ynet, 8 ביוני 2010
  26. ^ "Iran's president says move Israel". BBC News. 8 בדצמבר 2005. {{cite news}}: (עזרה)