הקיפוסים של מלקרת

קיפוסים פיניקיים עשויים שיש שנחשפו במלטה ומתוארכים למאה ה-2 לפנה"ס.

הקיפוסים של מלקרת הם שני קיפוסים פיניקיים עשויים שיש שנחשפו במלטה בנסיבות לא מתועדות ומתוארכים למאה ה־2 לפנה"ס. על הקיפוסים כתובות זהות, דו־לשוניות פיניקיות־יווניות המוקדשות לאל מלקרת־הרקלס. הם התגלו בסוף המאה ה־17, ופענוח הכתובת במכתב מ־1694 הפך אותם לפענוח הראשון של הכתב הפיניקי הראשון שזוהה ופורסם בעת החדשה בעולם המערבי.[1]

הקיפוסים של מלקרת
הקיפוס שמוצב במוזאון הלובר
הקיפוס שמוצב במוזאון הלובר
פרטי הממצא
סוג קיפוס
חומרים שיש
יצירת הממצא
תאריך יצירה המאה ה־2 לפנה״ס עריכת הנתון בוויקינתונים
פרטי הממצא כיום
אוסף המחלקה לעתיקות המזרח הקרוב של הלובר עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום נוכחי מוזאון הלובר, המוזיאון הארכאולוגי הלאומי (מלטה)
מזהה קטלוגי AO 4818 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

נהוג להאמין כי הקיפוסים נמצאו במרסשלוק (אנ') כמסקנה מהקדשתם להרקלס,[2] שמקדשו במלטה זוהה זה מכבר עם השרידים בתַס־תַלִיג' (אנ'). נגיד מסדר ההוספיטלרים עמנואל דה רוהאן־פולדוק, העניק את אחד הקיפוסים ללואי ה־16 בשנת 1782.[3] קיפוס זה נמצא כיום במוזאון הלובר, והשני נמצא במוזאון הארכאולוגי הלאומי בוולטה.

תיאורעריכה

קיפוס הוא סוג של מצבה קלאסית. קיפוסים שימשו כאבני מיל, מצבות קבורה, סמני גבול או מנחות פולחניות.[4] שני הקיפוסים של מלקרת עשויים שיש לבן, שאינו מצוי במלטה. מכיוון שלא סביר שאמני שיש מיומנים היו זמינים במלטה, הקיפוסים כנראה יובאו במצבם המוגמר, אולם הכתובות, ככל הנראה, נחרתו במלטה מטעם שני המקדישים הצוריים, עבדאסר (עֶבֶד־אוֹסִיר) ואסרשמר (אוֹסִיר־שָׁמַר). הוספת תקציר ההקדשה ביוונית, עם הגרסאות ההלניסטיות של שמות מלקרת המקדישים, היא ביטוי להשפעתה של התרבות ההלניסטית. בכתובות היווניות מובאת גרסה מקוצרת של הכתובת הפיניקית; תופעת קיצור זאת מאפיינת כתובות קבורה וכתובות נדר שמיות־יווניות.[5] בנוסף, בעוד שמלטה יושבה על ידי הפיניקים מאז המאה ה־8 לפנה"ס, עד המאה השנייה, היא הייתה תחת כיבוש רומי בתקופת חקיקת הכתובות.[6] השימוש בשפה ובכתב פיניקי מאשר את הישרדות התרבות והדת הפיניקיות במלטה.[7]

אחד הקיפוסים נמצא כיום במלטה, והשני בצרפת. גובהו הקיפוס שבמלטה הוא כ־96 ס"מ כיום, והוא שבור בחלק העליון.[8] גובה הקיפוס שבצרפת הוא כ־105 ס"מ, רוחבו כ־34 ס"מ, ועוביו כ־31 ס"מ. "צורתם קלילה וחיננית" וחקוקה עליהם "כתובת יוונית על הכַּן, [ו]אפיגרפיה פיניקית מופתית".[8]

 
הקיפוס של מלטה בתערוכה ברומא

הכתובותעריכה

 
הכתובת הפיניקית שעל הקיפוס שבצרפת

הכתובות ידועות בסימון KAI 47 ו־CIS I 122, 122BIS. הכתובות הן כתובות נדר פיניקיות.[9]

פניקית תעתיק עברי עברית[9]
פניקית 𐤋𐤀𐤃𐤍𐤍𐤋𐤌𐤋𐤒𐤓𐤕𐤁𐤏𐤋𐤑𐤓𐤀𐤔𐤍𐤃𐤓

𐤏𐤁𐤃𐤊𐤏𐤁𐤃𐤀𐤎𐤓𐤅𐤀𐤇𐤉𐤀𐤎𐤓𐤔𐤌𐤓

𐤔𐤍𐤁𐤍𐤀𐤎𐤓𐤔𐤌𐤓𐤁𐤍𐤏𐤁𐤃𐤀𐤎𐤓𐤊𐤔𐤌𐤏

𐤒𐤋𐤌𐤉𐤁𐤓𐤊𐤌

לאדננ למלקרת בעל צר אש נדר

עבדכ עבדאסר ואחי אסרשמר

שנ בנ אסרשמר בנ עבדאסר כ שמע

קלמ יברכמ

לַאֲדוֹנֵנוּ לְמלקרת בַּעַל צור, אֲשֶׁר נָדְרוּ

עֲבָדֶיךָ עֶבֶד־אוֹסִיר וְאָחִיו אוֹסִיר־שָׁמַר,

שְׁנֵי בְּנֵי אוֹסִיר־שָׁמַר בֶּן עֶבֶד־אוֹסִיר, כִּי שָׁמַע

קוֹלָם יְבָרְכֵם.

יוונית ΔΙΟΝΥΣΙΟΣΚΑΙΣΑΡΑΠΙΩΝΟΙ

ΣΑΡΑΠΙΩΝΟΣΤΥΡΙΟΙ

ΗΡΑΚΛΕΙΑΡΧΗΓΕΤΕΙ

דִיוֹנִיסִיוֹס קַאי סַארַאפִּיוֹן אוֹי

סַארַאפִּיוֹנוֹס טִירִיוֹי

הֶרַקְלֶאִי אַרְכֶֿגֵטֵאִי

דיוניסיוס וסרַפיון בני

סרפיונוס הצורי,

להרקלס המייסד/נשיא העם[10].

מהכתובות עולים זיהויים בין מלקרת להרקלס ובין אוסיר לדיוניסוס וסרפיס (אנ') (הוא צורה הלניסטית לאל המצרי אוסיר־חפי (אנ')).[9]

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא הקיפוסים של מלקרת בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Lehmann, Reinhard G. (2013). "Wilhelm Gesenius and the Rise of Phoenician Philology". Beihefte zur Zeitschrift für die alttestamentliche Wissenschaft. Berlin/Boston: Walter de Gruyter GmbH. 427. ISBN 978-3-11-026612-2. To the original file. Retrieved 2014-02-21. At the Forschungsstelle für Althebräische Sprache und Epigraphik, University of Mainz. p. 210 and 257, quote: "Soon thereafter, at the end of the 17th century, the abovementioned Ignazio di Costanzo was the first to report a Phoenician inscription and to consciously recognize Phoenician characters proper... And just as the Melitensis prima inscription played a prominent part as the first-ever published Phoenician inscription... and remained the number-one-inscription in the Monumenta (fig. 8), it now became the specimen of authentic Phoenician script par excellence... The Melitensis prima inscription of Marsa Scirocco (Marsaxlokk) had its lasting prominence as the palaeographic benchmark for the assumed, or rather deduced “classical” Phoenician (“echtphönikische”) script."
  2. ^ האל הפיניקי מלקרת זוהה עם הרקלס במיתולוגיה היוונית.
  3. ^ "Phoenician and Punic remains in Malta - the Malta Independent".
  4. ^ Markoe, Glenn (2000). Phoenicians. Peoples of the Past. University of California Press. p. 135. ISBN 0520226135.
  5. ^ P. M. Fraser, Greek-Phoenician Bilingual Inscriptions from Rhodes, The Annual of the British School at Athens 65, 1970, עמ' 32
  6. ^ Ring, Trudy; Salkin, Robert M.; La Boda, Sharon (1995). Southern Europe. International Dictionary of Historic Places. Vol. III. Chicago: Fitzroy Dearborn. p. 413. ISBN 1884964052.
  7. ^ Maurice Sznycer, Antiquités et épigraphie nord-sémitiques, Annuaires de l'École pratique des hautes études 107, 1975, עמ' 191–208: "en plein période dite 'punicò-romaine' (II siècle av. J.-C.), des Maltais restent Phéniciens, attachés à la religion et à la culture phéniciennes."
  8. ^ 1 2 "The Illustrated Catalogue of the Industry of All Nations". The Art Journal. Virtue. 2: 224. 1853.
  9. ^ 1 2 3 נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 125
  10. ^ ע. ג. חורון, קדם וערב, דביר, 2000, עמ' 204