פתיחת התפריט הראשי

הרוביישוב

עיר בפולין

הרוביישובפולנית: Hrubieszów, באוקראינית: Грубешів, ביידיש: הרוביעשאוו) היא עיר בפרובינציית לובלין שבפולין, בה התקיימה עד השואה קהילה יהודית גדולה.

הרוביישוב
Hrubieszów
POL Hrubieszów COA.svg
סמל הרוביישוב
Hrubieszów Centrum.jpg
מרכז העיר
מדינה פוליןפולין  פולין
פרובינציה לובלין (פרובינציה)לובלין (פרובינציה)  לובלין
מחוז הרוביישוב
שטח 33.03 קילומטר רבוע
גובה 200 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 18,617 (2006)
קואורדינטות 50°49′N 23°53′E / 50.817°N 23.883°E / 50.817; 23.883
אזור זמן UTC+1
http://www.miasto.hrubieszow.pl

תולדות היישובעריכה

הרוביישוב נזכרת לראשונה בשנת 1254, ובמהלך המאה ה-14 נבנתה בה מצודה. בשנת 1400 הוענקו ליישוב זכויות עיר בידי המלך ולדיסלב השני יגיילו. בהמשך, בנה קז'ימייז' הרביעי, מלך פולין, דרך ראשית בין לבוב ולובלין, אשר עברה בהרוביישוב. במהלך השנים נהרסה העיר מפשיטות הטטרים והקוזקים.

בחלוקת פולין הראשונה סופחה העיר לממלכת הבסבורג, ובשנת 1815 נכללה בשטחי פולין הקונגרסאית. במחצית השנייה של המאה ה-19 הוקמו בעיר מספר מפעלי תעשייה.

יהודי הרוביישובעריכה

 
בית העלמין היהודי ההרוס בהרוביישוב

התיעוד הראשון לישיבת יהודים בהרוביישוב הוא מתחילת המאה ה-15, ואלו נטלו חלק מרכזי במסחר שהתנהל בעיר ודרכה. בשנת 1578 הורשו יהודי העיר לבנות בה בית כנסת, במסגרת כתב זכויות שניתן להם, בכפוף לתשלומי מיסים מיוחדים.

במהלך פרעות ת"ח ות"ט נרצחו באכזריות רובם המכריע של יהודי העיר, אך בהמשך, שוקמה הקהילה במקום, והיא נתחייבה במיסים נוספים. בראשית המאה ה-18 השתתפו נציגי הקהילה בישיבות גליל חלם של ועד ארבע הארצות. בשנת 1736 נשרפו בית הכנסת בעיירה ובתי יהודים רבים בה.

במחצית השנייה של המאה ה-18 גדלה הקהילה היהודית בעיר, ובמאה ה-19 ייסדו יהודים כמה ממפעלי התעשייה בה, אשר סיפקו פרנסה לרבים מתושבי העיר. צביון הקהילה בשנים אלה היה חסידי, ובסוף המאה ה-19 התיישב בעיר האדמו"ר אפרים זלמן רוקח משושלת בעלז. אחר פטירתו כיהנו בעיר כאדמו"רים בניו רבי נפתלי רוקח ורבי זונדל רוקח. בין השנים 1890 ו-1905 היגרו רבים מיהודי העיר לארצות הברית. בשנת 1907 נפתח בעיר בית ספר עברי.

במהלך מלחמת העולם הראשונה נמלטו מהעיר רבים מיהודיה, בשל איומי השלטונות הרוסיים. עם תום המלחמה, פרעו ביהודי העיר חיילי הצבא הכחול, ובמהלך שהות הצבא האדום בעיר בזמן המלחמה הפולנית-סובייטית, פרעו ביהודי העיר כנופיותיו של סימון פטליורה. בתום המלחמה, השתקמה במעט הקהילה בעיר בסיוע הג'וינט, אך רבים מיהודיה היגרו ממנה, בעיקר לארגנטינה ולמקסיקו. חלקם עלו לארץ ישראל, ובהם יוסף אלמוגי.

בין מלחמות העולם התגברה בעיר הפעילות הציונית, לצד פעילות של אגודת ישראל ושל הבונד. בעיר פעלו תנועות נוער ציוניות רבות ומרכז הכשרה של השומר הצעיר, וכן בתי ספר עבריים. בשנים אלה סבלו יהודי העיר מהתנכלויות אנטישמיות, שבאו לידי ביטוי בקריאות לחרם, ובמקרה אחד של רצח צעיר יהודי. טרם פרוץ מלחמת העולם השנייה נמנו בעיר 11,750 יהודים, רוב תושביה.

בשואהעריכה

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נכנסו לעיר חיילי הצבא האדום, אך אלו נסוגו ממנה ב-3 באוקטובר 1939 בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב, ועמם צעירים יהודים רבים. עם כניסת הגרמנים לעיר, החלו בביצוע מעשי התעללות וגזל ביהודיה, תוך חטיפת יהודים לעבודות כפייה. בהמשך, הוטלו על יהודי העיר תשלומי כופר גבוהים, ורב הקהילה, הרב יוחנן טברסקי, הוצא להורג.

בראשית 1940 הועברו יהודי העיר לגטו שהוקם במזרחה, בו רוכזו כ-6,000 מיהודי העיר וסביבתה בצפיפות רבה. יהודי העיר צוו לענוד סרט זרוע עם מגן דוד, ומונה בקרבם יודנרט, בראשות שמואל ברנדט, אשר נצטווה לספק לגרמנים כוח אדם לעבודות כפייה, ולהעביר לגרמנים תשלומי כופר ודברי ערך. באוגוסט 1940 הובאו לגטו כ-500 יהודים מצ'נסטוחובה.

ב-13 באוגוסט 1940 ריכזו הגרמנים בעזרת שוטרים פולנים 800 יהודים בבניין בית הספר המקומי, שם הוחזקו שלושה ימים ללא מזון, כאשר לאחר מכן נשלחו 600 מהם לעבודות כפייה במחנה בלז'ץ, במהלכן כמחציתם נספו. בנובמבר 1941 הובאו לגטו בעיר כ-300 יהודים נוספים מקרקוב, ובמרץ 1942 הובאו מאות יהודים נוספים ממיילץ, והקהילה המקומית התגייסה לעזרתם.

ב-2-1 ביוני 1942 ריכזו הגרמנים בסיוע שוטרים פולנים 3,049 יהודים מהגטו, ושילחו אותם בקרונות משא למחנה ההשמדה סוביבור. ארבעים יהודים שהתנגדו לגירוש נורו במקום.

ב-9-7 ביוני 1942 נרצחו 180 יהודים מהגטו בבית העלמין היהודי בעיר, וכ-500 יהודים מהעיר ומכפרי הסביבה שולחו לסוביבור. באותה תקופה נרצחו כ-40 חברי תנועת דרור ששהו בכפר ורבקוביצה (Werbkowice), אשר התכוננו לפעילות פרטיזנית.

ב-28 באוקטובר 1942 חוסל הגטו בעיר, וכ-2,500 היהודים הנותרים בו שולחו לסוביבור. כ-400 יהודים שגילו התנגדות במהלך הגירוש נרצחו בשטח בית העלמין בעיר. 160 צעירים יהודים הושארו בעיר עבור פינוי הגטו והריסת בית העלמין היהודי. בספטמבר 1943 הועברו אלו למחנה בודזין שליד קרשניק, ויחידים מביניהם הצליחו להימלט ליערות. מספר מיהודי העיר שנמלטו ממנה לפני האקציות השתתפו במרידות שונות בשטחי פולין, ואחד מהנשלחים לסוביבור, הנער יעקב ביסקוביץ, השתתף במרד שהתקיים במקום.

קישורים חיצונייםעריכה