יוסף אלמוגי

ראש עיריית חיפה, שר בממשלת ישראל ויו"ר הסוכנות היהודית

יוסף-אהרן אלמוגי (5 במאי 1910 - 2 בנובמבר 1991) היה ראש עיריית חיפה, שר בממשלת ישראל ויו"ר הסוכנות היהודית.

יוסף-אהרן אלמוגי
Almogi yosef.jpg
לידה 5 במאי 1910
הרוביישוב, פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 2 בנובמבר 1991 (בגיל 81)
חיפה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל  ישראל
תאריך עלייה 1930
עיסוק פוליטיקאי עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה מפא"י, מפלגת העבודה, המערך, רפ"י
ראש עיריית חיפה
19741975
חבר הכנסת
15 באוגוסט 195512 ביוני 1977
(21 שנים)
כנסות 3 - 8
תפקידים בולטים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

לידה, עלייה ותחילת פעילות ציונית ופוליטיתעריכה

נולד כיוסף-אהרן קרלנבוים בעיירה הרוביישוב שבפולין למשפחה של חסידי בעלזא. בשנת 1929, לאחר תום לימודיו התיכוניים עלה לארץ ישראל והצטרף לגרעין בשם "הכובש" שעסק בכיבוש העבודה בפתח תקווה ובכפר סבא (בשנת 1932 עלה הגרעין להתיישבות בקיבוץ רמת הכובש).

בשנת 1937 עבר אלמוגי לחיפה ומונה על ידי אבא חושי לראש פלוגות הפועל. אלמוגי המשיך לעבוד כפועל בניין מקצועי לצד תפקידו כמפקד פלוגות הפועל בחיפה[1]. רק בסמוך לגיוסו לצבא הבריטי ב - 1940, עקר עם משפחתו לבית שבנה במו ידיו בכפר סבא[1]

ההתנדבות לצבא הבריטי ופרשת השבי של מתנדבי היישובעריכה

ב - 30 ביולי 1940 התנדב אלמוגי, שהיה חבר ארגון ההגנה, לצבא הבריטי והיה ממתנדבי היישוב בחיל החפרים ושירת במצרים, לוב ויוון. למרות רצונו להתנדב לצבא הבריטי, נדרש אלמוגי לאישורם של אבא חושי מזכיר מועצת הפועלים ויעקב דורי, מפקד ה"הגנה" בעיר חיפה שטענו כי תפקידו בפלוגות הפועל חשוב מידי מכדי שישתחרר ממנו כעת. ההכרעה הועברה למשה שרת שפסק לזכותו ואישר את גיוסו.[1]

בראשית שרותו הצבאי נשלח, עם פעילים אחרים בפלוגות הפועל, לקורס פיקודי במחנה סרפנד (צריפין) אותו סיים באוקטובר 1940 בדרגת קורפורל (רב-טוראי) כשמאוחר יותר, עם מינויו לתפקיד פיקודי זכה לדרגת הסרג'נט (סמל). ערב גיוסם נתמנו מטעם המפקדה הארצית של "ההגנה", אלמוגי, יצחק בן אהרון ויוסף בנקובר, ל"מפקדה עלומה" של קבוצת המתנדבים ולרכז את פעילותה. לאחר סיום הקורס הוצב אלמוגי בפלוגת החפרים 606 כסמל מחלקה.[1]

ב - 29 באפריל 1941 נפל בשבי גרמניה הנאצית עם עוד כ-1,500 חיילים ארצישראליים נוספים ונכלא במחנה השבויים סטלג 8B בשלזיה עד שנת 1945. כמעט מייד עם ההחלטה על הכניעה גילה אלמוגי מנהיגות וארגן את כל החיילים הארצישראליים שבסביבה לנפילה מסודרת ומכובדת בשבי הגרמנים[2] לאורך כל שנות השבי קיבל על עצמו יוסף אלמוגי יחד עם מש"קים יהודים אחרים את תפקיד הניהול והטיפול בכלל השבויים הארצישראליים מול מפקדת מחנה השבוים ומול נציג השבויים הבריטיים רב-סמל שריף. בין יתר המקרים הזכורים היה ההתעקשות של אלמוגי מול מפקד מחנה השבויים כי אחד השבויים, יצחק אלקינד, שנפטר בבית חולים ממחלת סרטן, ייקבר בטקס צבאי מלא אלמוגי ארגן את הטקס לפי מנהגי ישראל כולל דגל ישראל שעטף את הארון ותפילות "אל מלא רחמים" ו"קדיש". משמר כבוד גרמני צעד בראש מסע ההלווייה[3].

אלמוגי היה מיוזמי איסוף הכסף לטובת נטיעת יער "פדויי השבי" בארץ ישראל[4]. יער שניטע על ידי הקק"ל רק בשנת 2014 לאחר פעילות של פורום משפחות פדויי השבי - לוחמי חיל החפרים, והשתחרר משביו בתום צעדת המוות ב - 12 באפריל 1945 והועבר כמו עמיתיו למחנה הבראה באנגליה[5] ומשם חזרה ארצה ושחרור מהשרות

פעילות פוליטית לאחר הקמת המדינהעריכה

ב-1948 עיברת את שמו ל"אלמוגי", בין השנים 19511958 כיהן כמזכיר מועצת פועלי חיפה, מטעם מפא"י. בתקופה זו עמד מאחורי השביתה הגדולה במפעל אתא. בשנת 1961 התמנה לתפקיד מזכ"ל מפא"י, ומשנת 1955 כיהן כחבר כנסת מטעם מפא"י וכן כיהן כשר בלי תיק עד שבסוף אוקטובר 1962 מונה לשר השיכון והפיתוח. הוא המשיך לכהן בתפקיד זה עד מאי 1965, עת התפטר מהממשלה והצטרף לרפ"י. בין 1963 ל-1965 שימש גם כיו"ר מועצת המנהלים של חברת עמידר ובין 1963 ל-1966 גם כיו"ר חברת החשמל.

לאחר פרישתו של דוד בן-גוריון ממפא"י, הצטרף אליו אלמוגי והיה ממקימי מפלגת רפ"י. לאחר איחוד רפ"י עם מפלגת העבודה הישראלית שב אלמוגי אל המפלגה והצטרף לממשלה כשר העבודה.

בשנת 1974 נבחר לתפקיד ראש עיריית חיפה כשסיעתו היא הגדולה ביותר במועצת עיריית חיפה עם 16 מושבים (מנדטים). אלמוגי כיהן בתפקיד זה עד שנת 1975, בה נבחר לתפקיד יו"ר ההסתדרות הציונית והסוכנות היהודית.

כתביועריכה

  • בעובי הקורה (1980) (אוטוביוגרפיה)
  • מעל הדוכן (1981)
  • בקולמוס ובבולמוס (1982)
  • המאבק על בן-גוריון (1988)
  • בחיפה עירי (1988)
  • בראש מורם (1989)
  • ענייני השעה והזמן (1992)

לקריאה נוספתעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 3 4 יוסף אלמוגי, בראש מורם, משרד הביטחון, 1989, עמ' 16 - 19
  2. ^ יוסף אלמוגי, בראש מורם, 1989, עמ' 31
  3. ^ יוסף אלמוגי, בראש מורם, 1989, עמ' 62
  4. ^ יוסף אלמוגי, בראש מורם, משרד הביטחון, 1989, פרק היער על שם שבויי המלחמה, עמ' 143 - 148
  5. ^ יוסף אלמוגי, בראש מורם, משרד הביטחון, 1989, פרק מסע האימים, עמ' 167 - 184

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא יוסף אלמוגי בוויקישיתוף
 
סמל יוסף אלמוגי (במרכז) עם חפרים ארצישראליים שבויים
 
יוסף אלמוגי, 2 בנובמבר 1955
 
קברם של יוסף ושפרה אלמוגי בבית העלמין היהודי חוף הכרמל


ראשי עיריית חיפה  
האימפריה העות'מאנית  האימפריה העות'מאנית נג'יב אפנדי אל-יאסין אחמד אפנדי ג'לבי מוסטפא בר אל-סאלח מוסטפא פאשה אל-ח'ליל ג'אמל צאדק רפעאת אל-צאלח אברהים אל-ח'ליל חסן שוכרי
1873 – 1877 1877 – 1881 1881 – 1884 1885 – 1903 1904 – 1910 1910 – 1911 1911 – 1913 1914 - 1917
המנדט הבריטי  המנדט הבריטי חסן שוכרי עבד אל-רחמן אל-חאג' חסן שוכרי שבתי לוי
1917 - 1920 1920 – 1927 1927 – 1940 1940 - 1948
ישראל  מדינת ישראל שבתי לוי אבא חושי משה פלימן יוסף אלמוגי ירוחם צייזל אריה גוראל עמרם מצנע גיורא פישר (בפועל) יונה יהב עינת קליש-רותם
1948 – 1951 1951 – 1969 1969 – 1973 1974 – 1975 1975 – 1978 1978 – 1993 1993 – 2003 2003 2003 - 2018 2018 - מכהנת