ויל סמית'
וילארד קארול "ויל" סמית' ג'וניור (באנגלית: Willard Carroll "Will" Smith Jr; נולד ב-25 בספטמבר 1968) הוא קומיקאי, שחקן, מפיק וראפר אמריקאי, זוכה פרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר, פרס גראמי ופרס גלובוס הזהב.
_(cropped).jpg) | |
| ויל סמית', 2019 | |
| לידה |
25 בספטמבר 1968 (בן 55) פילדלפיה, פנסילבניה, ארצות הברית |
|---|---|
| שם לידה |
Willard Carroll Smith II  |
| סוגה מועדפת |
מוזיקת היפ הופ |
| מדינה |
ארצות הברית |
| תקופת הפעילות |
מ-1985 |
| עיסוק | מפיק מוזיקלי וראפר |
| מקום לימודים |
|
| בן או בת זוג |
ג'יידה פינקט סמית' (1997–?) |
| צאצאים |
טריי סמית', ג'יידן סמית', וילו סמית' |
| מספר צאצאים |
3 |
| פרסים והוקרה | פרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר, פרס גראמי, פרס סאטורן, פרס גלובוס הזהב |
| https://www.willsmith.com/ | |
| פרופיל ב-IMDb | |
| חתימה |
 |
  | |
ביוגרפיה עריכה
סמית' נולד וגדל במערב פילדלפיה שבפנסילבניה, השני מבין ארבעה ילדים. הוא גדל על פי הנצרות הבפטיסטית. כשהיה בן 13, התגרשו הוריו. בתיכון, בשל התנהגותו הערמומית והקסם האישי שלו הוא זכה לכינוי "נסיך", שלאחר מכן הפך ל"נסיך המדליק".
קריירה עריכה
תחילת הקריירה עריכה
סמית' החל בקריירת ראפ ושיתף פעולה עם דיג'יי ג'אזי ג'ף, אותו פגש במסיבה. ההרכב שלהם, די ג'יי ג'אזי ג'ף אנד דה פרש פרינס, פעל בין השנים 1984–1994. ב-1988, ההרכב זכה לביקורות מהללות כאשר היו הראפרים הראשונים שזכו בפרס גראמי.
ב-1990, סמית' היה קרוב לפשיטת רגל כאשר חברת הטלוויזיה NBC החתימה אותו לסדרה "הנסיך המדליק מבל אייר", בה היה הדמות הראשית. התוכנית הפכה להצלחה גדולה, ורצה שש עונות רצופות והייתה פופולרית ברחבי העולם, וגם בישראל, בה התוכנית שודרה החל מ-1993.[1] ב-1992 הוא הופיע לראשונה בקולנוע בסרט "קשר בכל מחיר", אשר אליו הצטלם במקביל לצילומי הסדרה. הוא התפרסם כאשר הופיע בסרט "בחורים רעים" (1995), ובהמשך בשוברי הקופות "היום השלישי" (1996) ו"גברים בשחור" (1997). כמו כן שיחק ב"גברים בשחור 2" (2002), "אני, רובוט" (2004), "היצ'" (2005), "אני אגדה" (2007) ו"הנקוק" (2008). בשנת 2005 כיכב עם בנו בסרט "המרדף לאושר", סרט שונה ורציני יותר מסרטיו האחרים של סמית'. הסרט גם הופק על ידי וויל סמית', הוא שב ושיחק עם בנו ג'יידן בסרט 'העולם אחרי' (2013)
לאחר שהסדרה "הנסיך המדליק מבל אייר" הסתיימה ב-1996, החל סמית' בקריירה כזמר סולו. ב-1997, יצא אלבום הבכורה שלו, "Big Willie Style", אשר הגיע למעמד אלבום פלטינה.
סמית' היה מועמד פעמיים לפרס אוסקר, ב-2001 על "עלי" (אנ'), וב-2006, על הסרט "המרדף לאושר". בנוסף הוא היה מועמד ארבע פעמים לפרס גלובוס הזהב ("עלי", "המרדף לאושר" ופעמיים, כשחקן בסדרה, על "הנסיך המדליק מבל אייר"). ב-2007 זכה בפרס סאטורן בקטגוריית "השחקן הטוב ביותר" על "אני אגדה".
ביוני 2002, יצא אלבומו השלישי של סמית', "Born to Reign" והוא מכר פחות משני האלבומים לפניו. באותה שנה, יצא אלבום הלהיטים הגדולים של סמית', וגם מכירותיו כשלו. הוא עזב את חברת התקליטים קולומביה רקורדס וחתם בחברת "Interscope Records". במרץ 2005, יצא אלבומו "Lost and Found" והסינגל "Switch" מתוכו הפך ללהיט וכבש את המצעדים.
ב-2005, נכנס סמית' לספר השיאים של גינס כאשר הגיע לשלוש הצגות בכורה במשך זמן של 24 שעות. ביולי אותה שנה, שימש סמית' כמנחה בקונצרט הלייב 8 בפילדלפיה.
קריירה קולנועית עריכה
ב-1993, שיחק בסרט "תוצרת אמריקה", שהיה לתפקיד הקולנועי הראשון שלו.
ב-2008 היה סמית' לשחקן ההוליוודי המכניס ביותר, עם רווח אישי של כשמונים מיליון דולר.
ב-2012 שיחק סמית' בסרט השלישי של "גברים בשחור".
ב-2013 גילם את דמותו של הקצין סייפר רייג', בסרט "העולם אחרי".
ב-2015 שיחק בדמותו של ניקי, רמאי מנוסה, בסרט "פוקוס". בחודש דצמבר שיחק בסרט הדרמה "בלתי הפיך", עליו היה מועמד לפרס גלובוס הזהב.
ב-2016, יצא לאקרנים "יחידת המתאבדים" שבו הוא משחק את דדשוט. לפי הערכות, זה אמור להיות "הסרט הכי מכניס של ויל סמית'" מאז "אני אגדה". בדצמבר של אותה שנה יצא לאקרנים הסרט "יופי נסתר" בכיכובו.
ב-2019 הופיע בסרט "אלאדין" של דיסני בתור ג'יני, וכן בסרטו של אנג לי "איש מזל התאומים".
ב-2020 הופיע בסרט השלישי של בחורים רעים, "בחורים רעים לתמיד".
בשנת 2021 כיכב סמית' בתפקיד ריצ'רד ויליאמס בסרט הקולנוע "משפחה מנצחת". על תפקידו בסרט זכה סמית' בפרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר, בפרס גלובוס הזהב לשחקן הטוב ביותר וקיבל מועמדות לפרס גילדת שחקני המסך לשחקן הראשי הטוב ביותר.
תקרית הסטירה עם כריס רוק עריכה
ערך מורחב – תקרית הסטירה של ויל סמית'–כריס רוק
ב-27 במרץ 2022, במהלך טקס פרסי אוסקר ה-94 שבו זכה סמית' בפרס השחקן הטוב ביותר על תפקידו בסרט "משפחה מנצחת", סמית' סטר לכריס רוק וקילל אותו מהקהל לאחר שלעג למחלתה של אשתו של סמית', השחקנית ג'יידה פינקט סמית'.[2] ולאחר מכן, כשעלה לבמה כדי לקבל את פרס האוסקר שלו, התנצל על האירוע בפני חבריו האקדמאים ושאר המועמדים לפרס, אך לא בפני רוק. רוק בחר שלא להתלונן נגד סמית' במשטרה, ולכן לא נפתחה חקירה בנושא.
למחרת טקס האוסקר, סמית' התנצל באופן רשמי בפני רוק, וב-1 באפריל הודיע על התפטרותו מהאקדמיה האמריקאית לקולנוע.[3]
בעקבות התקרית, ב-8 באפריל הטילה עליו האקדמיה עונש של הרחקה בת עשר שנים מטקס פרסי האוסקר.[4]
חיים אישיים עריכה
ב-1992 התחתן סמית' עם שרי זאמפינו. באותה שנה נולד בנם, וילארד כריסטופר, הידוע גם כ"טריי". טריי הופיע בקליפ של אביו לשיר "Just The Two Of Us". ב-1995 התגרש הזוג.
ב-1997 התחתן עם השחקנית ג'יידה פינקט, להם שני ילדים: ג'יידן (נולד ב-1998) ווילו (נולדה בשנת 2000).
סמית' ואחיו הארי הם בעלי חברת "Treyball Development Inc" בבוורלי הילס.
בשנת 2007 תרם סמית' כ-1.3 מיליון דולר לארגונים ומקומות רבים, בהם מרכז ההנצחה לזכר יצחק רבין בישראל,[5] ובשנת 2010 תרם קרוב למיליון דולר למספר בתי ספר בארצות הברית.[6] סמית', אשר ידוע בשל תמיכתו במפלגה הדמוקרטית, גייס בביתו 500,000 דולר למען הקמפיין של אובמה וביידן במהלך הבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-2012.[7] הוא גם הגיע כאורח לטקס הענקת פרס נובל לשלום לאובמה באוסלו.
בנובמבר 2021 הוציא לאור אוטוביוגרפיה בשם "Will".[8]
פילמוגרפיה עריכה
כשחקן
- הנסיך המדליק מבל אייר (1990–1996) (סדרת טלוויזיה)
- איפה הימים לוקחים אותך (1992)
- תוצרת אמריקה (1993)
- קשר בכל מחיר (1993)
- בחורים רעים (1995)
- היום השלישי (1996)
- גברים בשחור (1997)
- אויב המדינה (1998)
- פרוע על המערב (1999)
- משחק החיים (2000)
- עלי (2001)
- גברים בשחור 2 (2002)
- בחורים רעים 2 (2003)
- אני, רובוט (2004)
- תפוס ת'כריש (2004) – דיבוב
- היצ' (2005)
- המרדף לאושר (2006)
- אני האגדה (2007)
- הנקוק (2008)
- שבע נשמות (2008)
- גברים בשחור 3 (2012)
- העולם אחרי (2013)
- פוקוס (2015)
- בלתי הפיך (2015)
- יחידת המתאבדים (2016)
- יופי נסתר (2016)
- בהיר (2017)
- איש מזל התאומים (2019)
- אלאדין (2019)
- מרגלים לא רגילים (2019) – דיבוב
- בחורים רעים לתמיד (2020)
- Amend: The Fight for America (2021)
- משפחה מנצחת (2021)
- שחרור (2022)
- בחורים רעים 4 (2024)
- אני האגדה 2 (TBA)
כמפיק
- אני, רובוט (2004)
- היצ' (2005)
- המרדף לאושר (2006)
- אני האגדה (2007)
- הנקוק (2008)
- שבע נשמות (2008)
- החיים הסודיים של הדבורים (2008)
- קרטה קיד (2010)
- יופי נסתר (2016)
- משפחה מנצחת (2021)
- שחרור (2022)
- בחורים רעים 4 (2024)
דיסקוגרפיה עריכה
- 1997: Big Willie Style
- 1999: Willennium
- 2002: Born To Reign
- 2005: Lost & Found
פרסים עריכה
- פרס הקולנוע של MTV לקרב הטוב ביותר (1998)
- פרס פטל הזהב לשיר המקורי הגרוע ביותר (1999)
- פרס VMA לאמן השנה (1998, 1999)
- פרס MTV וידאו לסרטון הטוב ביותר מסרט (1997)
- פרס גלובוס הזהב לשחקן הטוב ביותר - סרט דרמה (2021)
- פרס פטל הזהב לשחקן המשנה הגרוע ביותר (2013)
- פרס NAACP לשחקן יוצא מן הכלל בקולנוע (2009)
- NAACP Image Award for Outstanding Music Video (1999, 2000)
- פרס דייוויד אנגל לפעילות הומניטרית (30 בספטמבר 2006)
- פרס גראמי להופעת סולו של ראפ (1998, 1999)
- פרס VMA לווידאו הראפ הטוב ביותר (1998)
- פרס גראמי לביצוע הראפ הטוב ביותר (1989)
- פרס סאטורן לשחקן הטוב ביותר (2007)
- פרס הקולנוע של MTV להופעה הטובה ביותר (2002, 2008)
- פרס הקולנוע של MTV לנשיקה הטובה ביותר (1997)
- פרס גראמי להופעת ראפ על ידי צמד או קבוצה (25 בפברואר 1992)
- פרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר
- פרס המוזיקה האמריקאית לאלבום הפופ/רוק האהוב (1999)
- אלבום סול/רית'ם אנד בלוז נבחר (1999)
- פרס המוזיקה האמריקאית לאמן הפופ/רוק האהוב ביותר (2000, 2005)
- פרסי המוזיקה העולמית
- פרס האומן הצעיר
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של ויל סמית' (באנגלית)
ויל סמית', ברשת החברתית פייסבוק
ויל סמית', ברשת החברתית אינסטגרם
ויל סמית', ברשת החברתית טיקטוק
ויל סמית', סרטונים בערוץ היוטיוב
ויל סמית', במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
ויל סמית', באתר AllMovie (באנגלית)
ויל סמית', באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)- ויל סמית', באתר Box Office Mojo (באנגלית)
- ויל סמית', באתר Metacritic (באנגלית)
ויל סמית', במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
ויל סמית', באתר אייטונס (באנגלית)
ויל סמית', באתר ספוטיפיי
ויל סמית', באתר סאונדקלאוד (באנגלית)
ויל סמית', באתר AllMusic (באנגלית)
ויל סמית', באתר MusicBrainz (באנגלית)
ויל סמית', באתר דיזר
ויל סמית', באתר Discogs (באנגלית)
ויל סמית', באתר Songkick (באנגלית)- ויל סמית', באתר Genius
- ויל סמית', באתר SecondHandSongs
ויל סמית', באתר בילבורד (באנגלית)
ויל סמית', באתר טיידל (באנגלית)- מאחורי הקלעים של הסרט "אני האגדה", באתר E! Online
- מאחורי הקלעים של "המרדף לאושר", באתר E! Online
- אמיר קמינר, הסמיתס, באתר ynet, 11 באוגוסט 2010
- ניב הדס, למה וויל סמית דוחף את ילדיו לחיים הוליוודיים נוצצים, מוזרים ובלתי סבירים?, באתר הארץ, 4 בפברואר 2011
- אור ברנע, הנסיך המדליק לא גר כאן יותר: בחזרה לבל אייר, באתר ynet, 3 בינואר 2012
- אמיר בוגן, וויל סמית': "הנסיך המדליק - פסגת הבידור שלי", באתר ynet, 6 ביוני 2013
- איתמר רונאל, כך הוליווד מחקה מהזיכרון הקולקטיבי שלה את וויל סמית', באתר מאקו, 1 במרץ 2018
בנימין טוביאס, הנסיך המדליק בן 50, באתר "ידיעות אחרונות", 22 במאי 2019- דודי כספי, סיפורים מבית אבא: וויל סמית שלא הכרתם, באתר ישראל היום, 17 בנובמבר 2021
- ויל סמית', באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
.svg){kind=icon}
.svg){kind=logo}
הערות שוליים עריכה
- ^ רונית הורביץ, תלחצו על דוב'לה, חדשות, 26 באוקטובר 1993
- ^ אלון פרוכטר, וויל סמית' היכה את המגיש - וזכה בפרס האוסקר, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 28 במרץ 2022
- ^ ynet (2022-04-02). "בשל תקרית הסטירה: וויל סמית' התפטר מהאקדמיה". Ynet. נבדק ב-2022-04-02.
- ^ העונש על הסטירה: וויל סמית' הושעה מטקסי האוסקר לעשר שנים, AFP, באתר ynet, 8 באפריל 2022
- ^ ""Will Smith Gives $1.3 Million to Charities"".
- ^ "What Goes on Inside Will Smith, Jada Pinkett-Smith's School?".
- ^ "Will Smith among additions to Obama campaign bundlers".
- ^ Will
| ויל סמית' – פרסים | ||||
|---|---|---|---|---|
|