ויל סמית'

וילארד קארול "ויל" סמית' ג'וניור (באנגלית: Willard Carroll "Will" Smith Jr; נולד ב-25 בספטמבר 1968) הוא קומיקאי, שחקן, מפיק וראפר אמריקאי זוכה פרס הגראמי.

ויל סמית'
Will Smith

ויל סמית' בכנס "קומיק-קון" בסן דייגו, יולי 2017
לידה	25 בספטמבר 1968 (בן 50) מערב פילדלפיה שבפנסילבניה
שם לידה	Willard Carroll Smith
סוגה מועדפת	מוזיקת היפ הופ
מדינה	ארצות הברית
פרסים והוקרה	פרס גראמי, פרס סאטורן
דמות ידועה	וויל סמית' (הנסיך המדליק מבל אייר) סטיבן הילר (היום השלישי) סוכן ג'יי (סרטי גברים בשחור) מייק לאורי (סרטי "'בחורים רעים'") ג'ון הנקוק (הנקוק) דדשוט (יחידת המתאבדים) הג'יני (אלאדין)
שפה מועדפת	אנגלית
עיסוק	מפיק מוזיקלי וראפר
מקום לימודים	Overbrook High School
בן/בת זוג	ג'יידה פינקט סמית'
צאצאים	Trey Smith, ג'יידן סמית', וילו סמית'
https://www.willsmith.com/
פרופיל ב-IMDb

ויל סמית' יחד עם אשתו השנייה ג'יידה פינקט וילדיו וילו וג'יידן, 2009

ביוגרפיה

סמית' נולד וגדל במערב פילדלפיה שבפנסילבניה, השני מבין ארבעה ילדים. הוא גדל על פי הנצרות הבפטיסטית. כשהיה בן 13, התגרשו הוריו. בתיכון, בשל התנהגותו הערמומית והקסם האישי שלו הוא זכה לכינוי "נסיך", שלאחר מכן הפך ל"נסיך המדליק".

תחילת הקריירה

סמית' החל בקריירת ראפ ושיתף פעולה עם דיג'יי ג'אזי ג'ף, אותו פגש במסיבה. ההרכב שלהם, די ג'יי ג'אזי ג'ף אנד דה פרש פרינס, פעל בין השנים 1984-1994. ב-1988, ההרכב זכה לביקורות מהללות כאשר היו הראפרים הראשונים שזכו בפרס הגראמי. ב-1990, סמית' היה קרוב לפשיטת רגל כאשר חברת הטלוויזיה NBC החתימה אותו לסדרה "הנסיך המדליק מבל אייר", בה היה הדמות הראשית. התוכנית הפכה להצלחה גדולה, ורצה שש עונות רצופות והייתה פופולרית ברחבי העולם, גם בישראל. ב-1992 הוא הופיע לראשונה בקולנוע בסרט "קשר בכל מחיר", אשר אליו הצטלם במקביל לצילומי הסדרה. הוא התפרסם כאשר הופיע בסרט "בחורים רעים" (1995), ובהמשך בשוברי הקופות "היום השלישי" (1996) ו"גברים בשחור" (1997). כמו כן שיחק ב"גברים בשחור 2" (2002), "אני, רובוט" (2004), "היצ'" (2005), "אני אגדה" (2007) ו"הנקוק" (2008). בשנת 2005 כיכב עם בנו בסרט "המרדף לאושר", סרט שונה ורציני יותר מסרטיו האחרים של סמית'. הסרט גם הופק על ידי וויל סמית', הוא שב ושיחק עם בנו ג׳יידן בסרט ׳העולם אחרי׳ (2013)

לאחר שהסדרה "הנסיך המדליק מבל אייר" הסתיימה ב-1996, החל סמית' בקריירת מוזיקה. ב-1997, יצא אלבום הבכורה שלו, "Big Willie Style", אשר הגיע למעמד אלבום פלטינה. סמית' היה מועמד פעמיים לפרס אוסקר, ב-2001 על "עלי", וב-2006, על הסרט "המרדף לאושר". בנוסף הוא היה מועמד ארבע פעמים לגלובוס הזהב ("עלי", "המרדף לאושר" ופעמיים, כשחקן בסדרה, על "הנסיך המדליק מבל אייר"). ב-2007 זכה בפרס סאטורן בקטגוריית "השחקן הטוב ביותר" על "אני אגדה".

ביוני 2002, יצא אלבומו השלישי של סמית', "Born to Reign" והוא מכר פחות משני האלבומים לפניו. באותה שנה, יצא אלבום הלהיטים הגדולים של סמית', וגם מכירותיו כשלו. הוא עזב את חברת התקליטים קולומביה רקורדס וחתם בחברת "Interscope Records". במרץ 2005, יצא אלבומו "Lost and Found" והסינגל "Switch" מתוכו הפך ללהיט וכבש את המצעדים.

ב-2005, נכנס סמית' לספר השיאים של גינס כאשר שבר את השיא והגיע לשלוש הצגות בכורה במשך זמן של 24 שעות. ביולי אותה שנה, שימש סמית' כמנחה בקונצרט הלייב 8 בפילדלפיה.

קריירה קולנועית

ב-1993, שיחק בסרט "תוצרת אמריקה", שהיה לתפקיד הקולנועי הראשון שלו.

ב-2008 היה סמית' לשחקן ההוליוודי המכניס ביותר, עם רווח אישי של כשמונים מיליון דולר.

ב-2012 שיחק סמית' בסרט השלישי של "גברים בשחור".

ב-2013 גילם את דמותו של הקצין סייפר רייג', בסרט "העולם אחרי".

ב-2015 שיחק בדמותו של ניקי, רמאי מנוסה, בסרט "פוקוס". בחודש דצמבר שיחק בסרט הדרמה "בלתי הפיך", עליו היה מועמד לפרס גלובוס הזהב.

ב-8 באוגוסט 2016, יצא לאקרנים "יחידת המתאבדים" שבו הוא משחק את דדשוט. לפי הערכות, זה אמור להיות "הסרט הכי מכניס של ויל סמית'" מאז "אני אגדה". בדצמבר של אותה שנה יצא לאקרנים הסרט "יופי נסתר " בכיכובו.

ב-2019 הופיע בסרט "אלאדין" של דיסני בתור ג'יני.

ב-2020 יופיע בסרט השלישי של בחורים רעים, "בחורים רעים 3".

חיים אישיים

סמית' התחתן עם שרי זאמפינו ב-1992. בנובמבר אותה שנה נולד בנם, וילארד כריסטופר, הידוע גם כ"טריי". הזוג התגרש ב-1995. טריי הופיע בקליפ של אביו לשיר "Just The Two Of Us".

בשנת 1997 התחתן סמית עם השחקנית ג'יידה פינקט, להם שני ילדים: ג'יידן (נולד ב-1998) ווילו (נולדה בשנת 2000).

לסמית' יש יחד עם אחיו הארי חברה בבוורלי הילס אשר נקראת "Treyball Development Inc".

בשנת 2007 תרם סמית' כ-1.3 מיליון דולר לארגונים ומקומות רבים, בהם מרכז ההנצחה לזכר יצחק רבין בישראל, ובשנת 2010 תרם קרוב למיליון דולר למספר בתי ספר בארצות הברית. סמית', אשר ידוע בשל תמיכתו במפלגה הדמוקרטית, גייס בביתו 500,000 דולר למען הקמפיין של אובמה וביידן במהלך הבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-2012. הוא גם הגיע כאורח לטקס הענקת פרס נובל לשלום לאובמה באוסלו.

פילמוגרפיה

ויל סמית', 2009

כשחקן

• הנסיך המדליק מבל אייר (1990-1996) (סדרת טלוויזיה)
• איפה הימים לוקחים אותך (1992)
• תוצרת אמריקה (1993)
• קשר בכל מחיר (1993)
• בחורים רעים (1995)
• היום השלישי (1996)
• גברים בשחור (1997)
• אויב המדינה (1998)
• פרוע על המערב (1999)
• משחק החיים (2000)
• עלי (2001)
• גברים בשחור 2 (2002)
• בחורים רעים 2 (2003)
• אני, רובוט (2004)
• תפוס ת'כריש (2004)
• היצ' (2005)
• המרדף לאושר (2006)
• אני האגדה (2007)
• הנקוק (2008)
• שבע נשמות (2008)
• גברים בשחור 3 (2012)
• העולם אחרי (2013)
• פוקוס (2015)
• בלתי הפיך ‏(2015)
• יחידת המתאבדים (2016)
• יופי נסתר (2016)
• בהיר (2017)
• איש מזל התאומים (2019)
• אלאדין (2019)
• בחורים רעים 3 (2020)

כמפיק

• אני, רובוט (2004)
• היצ' (2005)
• המרדף לאושר (2006)
• אני האגדה (2007)
• הנקוק (2008)
• שבע נשמות (2008)
• החיים הסודיים של הדבורים (2008)
• קרטה קיד (2010)
• יופי נסתר (2016)

דיסקוגרפיה

• 1997: Big Willie Style
• 1999: Willennium
• 2002: Born To Reign
• 2005: Lost & Found

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של ויל סמית'

• ויל סמית', באתר Allmusic (באנגלית)
• ויל סמית', באתר MusicBrainz (באנגלית)
• ויל סמית', באתר Discogs (באנגלית)
• ויל סמית', באתר Songkick (באנגלית)

• ויל סמית', ברשת החברתית פייסבוק
• ויל סמית', ברשת החברתית אינסטגרם
• ויל סמית', סרטונים בערוץ היוטיוב
• ויל סמית', במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• ויל סמית', באתר AllMovie (באנגלית)
• ויל סמית', באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
• ויל סמית', באתר Box Office Mojo (באנגלית)
• ויל סמית', באתר TV.com (באנגלית)
• מאחורי הקלעים של הסרט "אני האגדה", באתר E! Online
• מאחורי הקלעים של "המרדף לאושר", באתר E! Online
• אמיר קמינר, הסמיתס, באתר ynet, 11 באוגוסט 2010
• ניב הדס, למה וויל סמית דוחף את ילדיו לחיים הוליוודיים נוצצים, מוזרים ובלתי סבירים?, באתר הארץ, 4 בפברואר 2011
• אור ברנע, הנסיך המדליק לא גר כאן יותר: בחזרה לבל אייר, באתר ynet, 3 בינואר 2012
• אמיר בוגן, וויל סמית': "הנסיך המדליק - פסגת הבידור שלי", באתר ynet, 6 ביוני 2013
• איתמר רונאל, ‏כך הוליווד מחקה מהזיכרון הקולקטיבי שלה את וויל סמית', באתר ‏mako‏‏, ‏1 במרץ 2018‏
• בנימין טוביאס, ‏הנסיך המדליק בן 50, באתר "ידיעות אחרונות", 22 במאי 2019