פתיחת התפריט הראשי

זיז (מיתולוגיה)

עוף פלאי המוזכר בספר תהילים, שנאמר עליו כי היה כה גדול עד שיכל לחסום את השמש עם כנפיו הפרושות
(הופנה מהדף זיז (תנ"ך))
לווייתן, בהמות וזיז. אילוסטרציה, אולם, 1238

זיז, הוא עוף פלאי המוזכר בספר תהילים[1] (אם כי יש פרשנים הסבורים שה"זיז" בתהילים זה כינוי לשרצים[2]), שנאמר עליו כי היה כה גדול עד שיכול היה לחסום את השמש עם כנפיו הפרושות.[3] ייתכן שזיז דומה במידת מה לרוק.

על פי המסורת היהודית, בשר עוף זה יוגש יחד עם הבהמות והלווייתן, בסעודת אחרית הימים.[4] הסימורג הפרסי הושווה על ידי רבנים עם הזיז. השילוש של בהמות, לויתן וזיז היה מוטיב קישוטי מועדף על הרבנים שחיו בגרמניה.

בר יוכניעריכה

ישנו עוף-ענק אחר המוזכרת על ידי חז"ל, הקרוי "בר-יוכני".[5] חז"ל אף ראו בו את העוף המכונה בספר איוב[6]: "כנף רננים".[7] קצת קשה לדעת אם אכן אותו "בר יוכני" הוא גם ה"זיז" המוזכר בספר תהילים והוזכר בשני המקומות בשמות נפרדים. עוף-ענק זה מוזכר בתלמוד[8]: 'פעם אחת נפלה ביצת בר יוכני, וטבעה שישים כרכים, ושברה שלוש מאות ארזים'. אף שמספרים אלו הם בדרך גוזמה,[9] מכל מקום המשתמע מכך הוא שאותו "בר יוכני" היה אדיר ממדים.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ תהילים נ, יא; פ, יד
  2. ^ כך למשל רש"י על תהילים נ, יא ו-פ, יד
  3. ^ בראשית רבה י"ט י"ד תיאודור-אלבק, עמ' 173; ויק"ר כב, י, מרגליות עמ' תקכג .תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ע"ג, עמוד ב' מתואר ,כעוף שרגליו בקרקע וראשו ברקיע
  4. ^ מדרש תהלים י"ח, כ"ה
  5. ^ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף פ', עמוד ב'; תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף ה', עמוד ב'; תלמוד בבלי, מסכת בכורות, דף נ"ז, עמוד ב'.
  6. ^ ספר איוב, פרק ל"ט, פסוק י"ג.
  7. ^ תלמוד בבלי, מסכת בכורות, דף נ"ז, עמוד ב'. ראו גם בין דברי המפרשים המסורתיים על הפסוק שייחסו את ה"כנף רננים" לעופות אחרים (אלשיך: בלעז 'פאוון' [בתרגום מטורקית (שפת מגוריו הראשונה של האלשיך): tavuskuşu=טווס]. מצודות דוד: טווס (כדברי האלשיך). מלבי"ם: יען), איך אין להקביל זאת לאותו "בר יוכני", שכן כפי הנראה בגמרא, רוחב פני ה"בר יוכני" היה רחב בהרבה משיעור טפח (ובפרט זה לא שייך לומר כי יש בו הגזמה, שכן הגמרא מוציאה מכך דין הלכתי). ראו גם הרב קורמן, עופות טהורים וטמאים
  8. ^ תלמוד בבלי, מסכת בכורות, דף נ"ז, עמוד ב'.
  9. ^ ראו רש"י שבת צ: ד"ה שיתין; תוס' ב"ק צב: ד"ה שיתין; רשב"ם פסחים קיט. ד"ה משוי.