חזון הצמחונות והשלום

חזון הצמחונות והשלום הוא שמו של ליקוט דברים על אידיאל הצמחונות משני מאמרים של הרב קוק, שנערך על ידי הרב דוד כהן ("הנזיר"). המאמרים הם "טללי אורות" ו"אפיקים בנגב" שהודפסו בכתב העת הפלס בשנים תרס"ג-תרס"ד.

הרב דוד כהן היה צמחוני בעצמו, ותלמידו ועורך כתביו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, ומכאן נובע השילוב שבין הדברים. בקובץ מובאים דברי הרב קוק על אידיאליותה של הצמחונות שתהיה לעתיד לבוא, ורובו של המאמר מוקדש להסברים מעמיקים לכל סוגיית הכשרות. בספר מוסברים הרעיונות העמוקים העומדים מאחורי האיסור לאכול בשר בחלב, האיסורים לאכול סוגים מסוימים של מאכלים בהגותו של הרב קוק וההיתרים לאכול בשר בכלל, אף שהדבר לא אידיאלי מבחינה רוחנית ומוסרית.

על פי הכתבים המלוקטים ב"חזון הצמחונות והשלום" הרב קוק רואה בצמחונות חזון לעתיד רחוק. בכתבים אחרים הוא כתב שאין מזון שמספק לאדם את כוח ההזנה שיש לבשר בעלי חיים - שכן כך היה בזמנו - ו"אם היה איזה מאכל שימלא מקום הבשר בהזנה הייתה נחשבת טביחת בעלי חיים לאכול בשרם לדבר בלתי הגון, כיון שיוכל האדם להניח בעלי החיים בחיותם ולהספיק מזונו הראוי לו מדברים זולתם".

הופעותיו בדפוס

הליקוט יצא לראשונה בתוך ספר-זיכרון "לחי ראי" (קובץ זיכרון לאברהם יצחק רענן-קוק שהיה בנו של הרב שלום נתן רענן-קוק), בהוצאת ישיבת מרכז הרב, ירושלים תשכ"א. באותה שנה יצא תדפיס מיוחד של "חזון הצמחונות והשלום" בדפוס קריית נוער, ירושלים. וכן יצא בהוצאת "נזר דוד לתורה ולמחשבת ישראל", ירושלים תשמ"ג.

בשנת תשע"ח נדפס חלקו הראשון של הליקוט בתוך הספר "חי רואי - היחס לבעלי החיים על פי משנת הרב קוק". בספר זה נקבצו עוד עשרות פסקאות ומאמרים נוספים של הרב קוק בנושא הצמחונות, שהרב דוד כהן (הנזיר) לא ראה לנכון לפרסם בתוך 'חזון הצמחונות והשלום' ואולי חלקם גם לא היו לנגד עיניו.

האידיאל בראשית הבריאה

החיבור פותח בכך שלאדם הראשון לא הותר לאכול בשר אלא רק צומח - "הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע...ואת כל העץ אשר בו פרי עץ זורע זרע, לכם יהיה לאכלה". זהו המצב האידיאלי, שלא יוכל להיות אובד מהאנושות (פסקה ב'). התורה כאשר היא מתירה לאכול בשר חיה, היא מתירה בגערה נסתרת לאכול רק "בשר תאווה" - "וְאָמַרְתָּ אֹכְלָה בָשָׂר, כִּי תְאַוֶּה נַפְשְךָ לֶאֱכֹל בָּשָֹר, בְּכָל אַוַּת נַפְשְךָ תֹּאכַל בָּשָׂר" (דברים יב כ), ומכלל הדברים מפרש הרב קוק שכאשר האדם קץ באכילת בשר מבחינה מוסרית, הבשר נאסר עליו. הרב קוק מבקר את הפילוסופיות שביקשו לחנוק את רגש היושר הטבעי של בני אדם כלפי בעלי חיים ולעשות אידיאליזציה מאכילת בעלי חיים.

מצוות המראות הסתייגות מאכילת חי

על פי הרב קוק, המצוות הקשורות לאכילת בעלי חיים קשורות להסתייגות שיש לתורה מאכילת בשר בעלי חיים ונועדו להטביע בלב בני האדם הסתייגות מניצול בעלי חיים. כך למשל מצות כיסוי הדם שנוהגת בעוף וחיה, "היא כמו מחאה אלהית לעומת ההיתר התלוי ביסודו במצב בנפש המקולקלת של האדם" (פסקה ח) ונועדה לגרום לאדם להתבייש ברצח של בעלי חיים. ואיסור אכילת חֵלֶב, נועד להגביל את נטילת חיי בעל החי, רק "למטרה הכרחית [של הזנתו] ולא "בשביל שהאדם מתאווה למשמנים כל חלב שור וכשב ועז" (פסקה ט). גם איסור של אכילת בשר וחלב יש לו טעם דומה. כאשר התורה אומרת "לא תבשל גדי בחלב אימו" - לפרשנות הרב קוק היא כאילו אומרת גם לגדי וגם לחלב יש יעוד אחר מאשר אתה מייעד להם. "תעודת הגדי איננה דווקא להיות לברות לשיניך החדות... והחלב ממילא לא נועד להיות לתבלין לך, למלאות את תאותך הגסה" (פסקה יא). ואף איסור שעטנז יעודו להבדיל בין הפשתן שהאדם יגע על גידולו לבין הצמר שנטל מן החי בכוח (פסקה יב). עוד רואה הרב קוק באיסור אכילת טרפה ונבלה הפגנת חמלה משפטית כלפי בעלי החיים המסכנים שנטרפו בשדה או מתו מאליהן, ולהרחיק את האדם ממנהגי "החיות הדורסות", ו"שלא לחפוץ להשתמש באסון בעלי חיים במקרה מיתתם". (פסקה יג).

אכילת בשר לעתיד לבוא

אכילת בשר, שעל פי דברי התורה הותרה בתקופת נח, היא מציאות של 'אין ברירה'. לשיטת הרב קוק, בשל מצבו המוסרי של העולם בתקופת המבול, הותרה לנח ולבניו אכילת בשר, כדי ליצור חַיִץ המבדיל בין האדם לחיה, כדי שהיחסים בין בני האדם ישתפרו. זה מבוסס על ההנחה שכאשר היחס זהה לכל הקבוצות, עשויים להגיע להידרדרות מוסרית; ובהתאם לפסוק "זובחי אדם – עגלים ישקון" (הושע יג, ב).

מצב זה של מוסר ירוד, תקף עדיין היום. אולם, בעתיד, בתקופה המתקדמת של אחרית הימים, מצבו המוסרי של העולם ישתפר לאין ערוך, ובני האדם לא יצטרכו לאכול בשר – הן מצד בריאותם והן מצד המוסר.

על אף עליונותו וחשיבותו של החזון בעיני הרב קוק, הוא מתריע מפני מימושו המוקדם בדרכים המוניות.

הקרבת קורבנות לעתיד לבוא

כחלק מהאידיאל של עולם מושלם באחרית הימים והתקדמות מוסרית כללית, במקביל להפסקת אכילת הבשר כל העולם יתקדם ובעלי החיים יתעלו ויהיו בעלי שכל, דיבור ובחירה כבני האדם. דברים אלו מבוססים על דברי המקובלים, ובפרט האר"י שכתב – "מדרגת החי דלעתיד לבא תהיה כבחינת המדבר דעכשיו על ידי עליית העולמות".

חשוב להדגיש שלדברי הרב קוק כשיבנה הבית השלישי תחזור הקרבת הקורבנות מן הצומח ומן החי כמתחייב מדין התורה, וכלשונו:

ובעניין הקורבנות, גם כן יותר נכון להאמין שהכל ישוב על מכונו, ונקיים בעזרת ה' כשתבא הישועה, ונבואה ורוח הקודש ישובו לישראל, כל האמור ביעודה כמאמר. ולא נתפעל ביותר מהרעיונות של התרבות האירופית, כי דבר ה' אשר עִמנו, הוא עתיד לרומם את יסודי התרבות כולם למדרגה יותר עליונה ממה שיוכל כל שיקול דעת אנושי לעשות. ואין ראוי לנו לחשוב שבקרבנות מונח רק הרעיון הגס של העבודה המגושמה, אלא שיש בהם טבעיות קדושה פנימית, שאי אפשר שתתגלה ביפעתה כי אם בהגלות אור ה' על עמו, ותחיה מקודשת תשוב לישראל – ואותה יכירו גם כן העמים כולם.

— אגרות הראיה, איגרת תתקצד – כרך ד', עמ' כד

אך על־אף שבתחילת ימי הבית השלישי יקריבו בעלי חיים הרי שבתקופה מתקדמת יותר – לא יהיו בעלי חיים להקרבה, שכן בעלי החיים של העתיד אינם בעלי החיים של היום שאותם היהדות מצווה להקריב. מתוך כך, מובן שתיפסק הקרבת קורבנות מן החי, מתוך מחסור בבעלי חיים מהזן "הישן", שאינו בעל שכל, דיבור ובחירה. וכלשון הרב קוק:

מי לא יבין שאי אפשר להעלות על הדעת שיקח האדם את בניו ברוח אשר יטפחם וירבה אותם להיטיב ולהשכיל ויזבחם וישפך דמם.

אולם לדברי הרב קוק זהו חזון רחוק – "אמנם הזמנים רחבים, שונים וארוכים ועת לכל חפץ" – ועדיין המעמד המוסרי של העולם רחוק ממצב אידיאלי זה. בפרט מזהיר הרב קוק מפני הסלידה מהקרבת הקורבנות בתקופתנו, בעוד רוב העולם אוכלים בשר ולא סולדים מזה. הדו־פרצופיות הזו – קבלת אכילה לצורך האדם וסלידה מהקרבה לאל – מעוררת ביקורת נוקבת בדברי הרב קוק:

כל זמן שהמעמד המוסרי של האדם מכל צדדיו, בין מצד חלישות החומר שהיא תולדה ישרה יוצאת מהחולשה הפגעים האנושיים ככללם, תולדות נאמנות הנה מעוונותינו ועוונות אבותינו, נצרכים הם לבל ירום לב האדם בגאותו, לבלע ולהשחית כל קושט ודת, לנאץ כל קֹדש, כל צדק ויושר, בין מצד עצם מדרגת המוסר הנמוכה שלא הגיע זמנה כלל להיות אפילו רשאה להטפל עם הצד המוסרי של משפטי בעלי חיים, ע"כ כל אותו הזמן הגדול והארוך שהאדם עודנו נזקק ונדרש לאכילת בשר, לזביחת בעלי חיים לצרכיו, כל הזמן שעוד יש חפץ בהחזקת החיץ המבדיל בין האדם ובין יתר החיים, מצד צורך שמירת מעלתו המוסרית שלא תתחבל ותתטשטש - כל הזמן הזה כמה מגונה יהיה, וכמה שפלות ערך והריסת מצב של התרוממות הנפש תביא לאדם דליגה פחזנית כזאת...

ראו גם

• צמחונות
• צער בעלי חיים (יהדות)

לקריאה נוספת

• הרב חגי לונדין, על הרמוניה, צמחונות ושלום, ראש יהודי, 2008. (לקריאת ההקדמה)

קישורים חיצוניים

• יעל שמש, חזון הצמחונות והשלום במשנתו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, מתוך טבע-און ובריאות באתר "נענע"
• הרב חגי לונדין, חזון הצמחונות על פי משנת הרב קוק, שיעור (וידאו) באתר ערוץ מאיר
• על "חזון הצמחונות והשלום", מאת הרב חגי לונדין, באתר ישיבה
• צביקה נבו, חזון היהודי הצמחוני, באתר ynet, 27 במאי 2007
• הערך Jewish vegetarianism בוויקיפדיה האנגלית
• הרב חיים דרוקמן, חזון הצמחונות והשלום, סדרת שיעורים באתר YouTube

ביאורים

כריכת הספר 'על הרמוניה, צמחונות ושלום'

על מאמר זה יצא לאור ביאור של הרב חגי לונדין בשתי הוצאות ובשמות שונים:

1. ביאור המיועד לקהל הקוראים הרחב שאין לו רקע מקדים במשנת הרב קוק ובעולם ההגות היהודי, שיצא בשם על הרמוניה, צמחונות ושלום, בהוצאת ראש יהודי, תל אביב תשס"ט (2009).
2. הוצאה אחרת של הביאור המכוונת ללומדים במסגרות תורניות של ישיבה או מדרשה ואולפנה, יצאה בשם חזון הצמחונות והשלום: יחסי האדם ובעלי החיים בימינו ובאחרית הימים, בסדרת "מאמרי ליבה במשנת הרב קוק" (בביאוריו של הרב לונדין) שהוציא לאור הרב לונדין בהוצאת "מכון בניין התורה", עלי תשס"ט (2008).

בשנת תשפ"א הוציא הרב חיים דרוקמן ביאור מעמיק עם הרחבות למאמר, בשם: חזון הצמחונות והשלום: דרכה החינוכית של התורה הא-לוהית לתיקון האנושות. בראש הספר הובאה מהדורה חדשה של המאמר מפוסקת מחדש, עם תיקונים, ניקוד וציוני מקורות רבים. הספר יצא בהוצאת המכון התורני אור עציון.

בויקיטקסט בעברית, בדף ביאור:חזון הצמחונות והשלום, ניתן למצוא את כל 'חזון הצמחונות והשלום' עם פירוש למילים הקשות ותקצירים לכל פיסקה. הפירושים מופיעים כאשר מניחים את סמן העכבר מעל מילה המסומנת בקו מתחתיה. בנוסף, קיימים שם סיכומים קצרים לכל פסקה מהמאמר.