חזון הצמחונות והשלום

חזון הצמחונות והשלום מבחינה תורנית הוא מאמר העוסק במקומה של הצמחונות ביהדות, שנערך על ידי הרב דוד כהן (ה"נזיר") על בסיס שני מאמרים של הרב אברהם יצחק הכהן קוק. המאמרים הם "אפיקים בנגב" שפורסם בכתב העת הפלס בשנים ה'תרס"ג-ה'תרס"ד, ו"טללי אורות" שפורסם בקובץ "תחכמוני" בשנת ה'תר"ע.

בקובץ מובאים בין היתר דברי הרב קוק שאכילת בשר בעלי חיים לא נאסרה בתורה מכיוון שבמצב הנוכחי של האנושות צמחונות עלולה להזיק יותר מאשר להועיל, למשל על ידי כך שתגרום להשוואה מסוכנת בין האדם לבעלי חיים, ולטשטוש מעלתו הרוחנית הגבוהה של האדם. עם זאת, לפי הרב קוק מצוות רבות בתורה מחנכות למוסריות כלפי בעלי חיים, כדי להכשיר את האנושות לקראת מימוש חזון הצמחונות בעתיד. רובו של החיבור מבסס את הטענה הזו, על ידי ביאור מעמיק לטעמיהן של מצוות הנוגעות לשימוש האדם בבעלי החיים, כגון כיסוי הדם, בשר בחלב, שעטנז, ועוד.

סיבה נוספת להימנעות מצמחונות שמוזכרת בחיבור, היא הטענה שבשר מספק לאדם כוח גופני שמאפשר לו לעסוק בתורה ולזכך את שכלו ומוסריותו, להגיע בסוף אל החזון המוסרי הנעלה של הצמחונות. נימוק זה שולי יחסית ב'חזון הצמחונות והשלום', אך בספר עין איה, הרב קוק השתמש בנימוק זה בלבד כשהצדיק את היתר אכילת בשר, תוך התבססות על הדעה שהייתה מקובלת בזמנו, שאין מזון אחר שמספק לאדם את התזונה שמספק בשר בעלי חיים. למשל, הוא כתב: "אם היה איזה מאכל שימלא מקום הבשר בהזנה, הייתה נחשבת טביחת בעלי חיים לאכול בשרם לדבר בלתי הגון, כיוון שיוכל האדם להניח בעלי החיים בחיותם ולהספיק מזונו הראוי לו מדברים זולתם".

עורך המאמר, הרב דוד כהן (הנזיר), שהיה מתלמידיו המובהקים של הרב קוק, היה צמחוני בעצמו. בנו של הרב הנזיר, הרב שאר ישוב כהן שגדל במחיצתו של הרב קוק, העיד שהרב קוק נמנע מאכילת בשר ועוף מלבד בשבתות ובחגים, והטעם להימנעות היה חזון הצמחונות והשלום.

הופעותיו בדפוס

הליקוט יצא לראשונה בתוך הספר לַחַי רֹאִי, קובץ זיכרון לאברהם יצחק רענן-קוק, בנו של הרב שלום נתן רענן-קוק וצמחוני בעצמו, בהוצאת ישיבת מרכז הרב, דפוס קריית נוער, ירושלים ה'תשכ"א. הודפס מחדש בהוצאת מכון נזר דוד, ירושלים ה'תשמ"ג.

בשנת ה'תשע"ח נדפס חלקו הראשון של הליקוט בספר "חי רואי - היחס לבעלי החיים על פי משנת הרב קוק". בספר זה נקבצו עשרות פסקאות ומאמרים נוספים של הרב קוק בנושא הצמחונות, שלא פורסמו ב'חזון הצמחונות והשלום'.

תוכן המאמר

אידיאל הצמחונות בעבר ובעתיד

החלק הראשון של המאמר מבסס את הטענה שבעולם אידיאלי ומתוקן אין היתר לאדם להרוג בעלי חיים לצרכיו ולהנאותיו, ושהתנהגות זו היא פגם מוסרי שלא ייתכן שיישאר לנצח בעולמו של ה', עליו נאמר ”טוֹב ה' לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו” (תהילים, קמ"ה, ט'). הרב קוק טוען שה' הטביע באדם שאיפה מוסרית ליושר וצדק עם בעלי החיים, ומבקר את הפילוסופים שניסו לחנוק את הרגש האנושי הזה ולעשות אידיאליזציה משימוש בבעלי חיים. לעומתם, מציג הרב קוק את מדרש חז"ל המספר שרבי יהודה הנשיא נענש בייסורים קשים כיוון שאמר לעגל שהובל לשחיטה "לך! לכך נוצרת", ואת פרשנותם לפסוקי פרשת בראשית, על פיה לאדם הראשון לא הותר לאכול בשר אלא רק מזון מן הצומח, ורק לאחר המבול הותר לבני האדם לאכול בשר.

הרב קוק מבאר שאדם הראשון לא אכל בשר כיוון שהוא היה במדרגה מוסרית נעלה, ואף על פי שלאחר המבול הותרה אכילת בשר בעקבות נפילת האנושות ממעלתה, אין ספק שאידיאל הצמחונות יתמשש בעתיד. הראיה לכך היא, שמהניסוח של היתר אכילת בשר בתורה, אפשר לשמוע גערה נסתרת על תאוות האדם לאכול בשר - ”וְאָמַרְתָּ אֹכְלָה בָשָׂר, כִּי תְאַוֶּה נַפְשְךָ לֶאֱכֹל בָּשָֹר, בְּכָל אַוַּת נַפְשְךָ תֹּאכַל בָּשָׂר” (דברים, י"ב, כ'); וניתן לדייק מהפסוק, שכאשר יקוץ האדם באכילת בשר מבחינה מוסרית, הבשר יאסר עליו, כיוון שנפשו כבר לא תאווה לאכול בשר. לפי הרב קוק, בעתיד האנושות תשיג בחזרה את המעלה המוסרית הזו, על ידי "הארת השכל" – מושג שמקורו בספר חובת הלבבות, ומתאר השגה של עקרונות מוסריים בכוח השכל, תוך התבססות על עקרונות המוסר הקיימים כבר בתורה. הזמן המדויק בו תתרחש התעלות מוסרית זו אינו ברור, והוא כלול במושג המעורפל 'לעתיד לבוא'.

נימוקים להימנעות מצמחונות כיום

כאמור, לדעת הרב קוק האנושות נמצאת כיום במצב מוסרי נמוך, ולכן היא לא יכולה לממש את אידיאל הצמחונות. הרב קוק מוסיף לטעון שבמצב הנוכחי של האנושות אימוץ הצמחונות יגרום לבעיות מהותיות שדווקא יכשילו את תהליך ההתעלות המוסרית, ומונה מספר סיבות לכך:

1. הנפילה המוסרית של האדם גרמה לו גם לחולשה פיזית ונפשית, והוא מוכרח לאכול בשר מזין כדי להתגבר על חולשה זו; הבשר נותן לאדם כוח ללימוד תורה ו"עבודה שכלית", שבאמצעותן הוא יתעלה למדרגה המוסרית שבה הוא ימנע מאכילת בשר. למעשה, אכילת בשר בעלי החיים גורמת לכך שהאדם יגיע למדרגה שבו הוא לא יתאווה לאוכלם, ובעלי החיים מוכרחים לשלם את "מס המעבר" הזה, כדי להגיע לעולם העתידי האידיאלי.
2. הרב קוק כותב בציניות, שמגוחך ביותר שבמדרגתו הנוכחית של האדם, הוא "יפנה לו לדרך צדקה הרחוקה, להתחסד עם בעלי החיים, כאילו כבר גמר כל חשבונותיו עם בני אדם הברואים בצלם אלקים... כאילו כבר העביר... את שלטון הרשעה והשקר, שנאת עמים וקנאת לאומים... עד שאין לה לאותה חסידה האנושית במה להצטדק..." כלומר, לפני שהאדם מבקש להגיע למדרגה הנשגבה של יחס דואג לבעלי חיים, עליו לשפר את יחסיו עם בני מינו ולמגר את האיבה בין בני האדם; זו דרישה מוסרית הרבה יותר בסיסית, שאליה האדם צריך להפנות את מרצו ואת כוחותיו, ולא לבזבז כוחות על מדרגות מוסריות גבוהות ממנו.
3. כיוון שהאדם ירד במעלתו, איסור על אכילת בעלי חיים היה גורם לו לשכוח כליל את ההבדל המהותי בינו לבינם אכילת בעלי החיים יוצרת בו ריחוק נפשי מבעלי החיים, שמזכיר לו שהוא נברא בצלם אלוהים, שיש לו יתרון שכלי ורוחני על בעלי החיים, שמחייב אותו להתאמץ לזכך את שכלו ונפשו, "כדי שתתרומם נפשו אל השאיפות הרמות המוסריות הבאות בטבען בהתרוממות הרוח האנושי על ידי קדושת המעשים והמדות התרומיות".
4. כמו כן, ההשוואה בין אדם לבעל חיים הייתה גורם לאדם שלא לראות באכילת בשר אדם בעיה מוסרית גדולה יותר מאכילת בשר בעל חיים, וכיוון שעדיין קיימת באדם התאווה החזקה לאכול בשר - הוא היה ממשיך לאכול בשר בעלי חיים, אדם ובהמה כאחד. יותר מכך, כיום גם בליבם של הרשעים יש קצת מצפון המעדן את מעשיהם הרעים, אך אם בעלי חיים היו נחשבים במדרגה זהה לבני אדם, היו בעולם "רשעי תבל, המשחרים לטרף כזאבי ערב, זובחי אדם באין חמלה", שמשתיקים את מצפונם על ידי התחסדות לבעלי חיים, ופונים בלב שלם להתאכזר לבני האדם (כיוון שהיצר גורם להם לרצות יותר להרע לבני אדם מאשר לבעלי חיים).

מצוות המראות הסתייגות מאכילת חי

על פי הרב קוק, המצוות הקשורות לאכילת בעלי חיים קשורות להסתייגות שיש לתורה מאכילת בשר בעלי חיים, ונועדו להטביע בלב בני האדם הסתייגות מניצול בעלי חיים, כדי להכין את האנושות לקראת העתיד הנעלה שבו לא ישתמשו בבעלי חיים. כך למשל, מצוות כיסוי הדם שנוהגת בעוף וחיה, "היא כמו מחאה אלהית לעומת ההיתר התלוי ביסודו במצב בנפש המקולקלת של האדם", ונועדה לגרום לאדם להתבייש ברצח של בעלי חיים. איסור אכילת חֵלֶב, נועד להגביל את נטילת חיי בעל החי, רק "למטרה הכרחית" של הזנתו, ולא "בשביל שהאדם מתאווה למשמנים כל חלב שור וכשב ועז". כאשר התורה אוסרת בשר וחלב באומרה ”לא תבשל גדי בחלב אימו”, היא מתכוונת ללמד שגם לגדי וגם לחלב יש ייעוד אחר - הגדי אמור לינוק את החלב מאימו, ובישולם זה בזה הוא הפרזה בלתי מוסרית בעליל. התורה כביכול אומרת לאדם: "תעודת הגדי איננה דווקא להיות לברות לשיניך החדות... והחלב ממילא לא נועד להיות לתבלין לך, למלאות את תאותך הגסה". אף איסור שעטנז נועד להבדיל בין הפשתן שנלקח מן הצומח, ולגיטימי להשתמש בו, לבין הצמר שניטל מן החי בכוח. עוד רואה הרב קוק באיסור אכילת טרפה (בהמה חולה) ונבלה הפגנת חמלה משפטית כלפי בעלי החיים המסכנים - החולים שנשחטו, או כאלה שמתו מאליהן באסון, והרחקת האדם ממנהגי "החיות הדורסות", ו"שלא לחפוץ להשתמש באסון בעלי חיים במקרה מיתתם".

הקרבת קורבנות על פי הרב קוק

במאמר "חזון הצמחונות והשלום" לא מובאות פסקאות בהן הרב קוק עוסק בסוגיית הקרבת קורבנות מבעלי חיים, שלכאורה סותרת את החזון העתידי של דאגה לחייהם של בעלי החיים. עם זאת, הרב קוק עוסק בנושא במספר מקומות בכתביו.

בהמשך לדבריו ב"אפיקים בנגב" שנערכו ב"חזון הצמחונות והשלום", הרב קוק מציין שכחלק מהאידיאל של עולם מושלם באחרית הימים והתקדמות מוסרית כללית, במקביל להפסקת אכילת הבשר כל העולם יתקדם ובעלי החיים יתעלו ויהיו בעלי שכל, דיבור ובחירה כבני האדם. דברים אלו מבוססים על דברי המקובלים, ובפרט האר"י שכתב – "מדרגת החי דלעתיד לבא תהיה כבחינת המדבר דעכשיו על ידי עליית העולמות". בשלב עתידי זה, כך עולה מדבריו, תתבטל הקרבת בעלי חיים, ותישאר רק הקרבת המנחות מן הצומח, כי ”מי לא יבין שאי אפשר להעלות על הדעת שיקח האדם את בניו ברוח אשר יטפחם וירבה אותם להיטיב ולהשכיל ויזבחם וישפך דמם”

אולם לדברי הרב קוק זהו חזון רחוק – "אמנם הזמנים רחבים, שונים וארוכים ועת לכל חפץ" – ועדיין המעמד המוסרי של העולם רחוק ממצב אידיאלי זה. בפרט מזהיר הרב קוק מפני הסלידה מהקרבת הקורבנות בתקופתנו, בעוד רוב העולם אוכלים בשר ולא סולדים מזה. הדו־פרצופיות הזו – קבלת אכילה לצורך האדם וסלידה מהקרבה לאל – מעוררת ביקורת נוקבת בדברי הרב קוק:

כל זמן שהמעמד המוסרי של האדם מכל צדדיו, בין מצד חלישות החומר שהיא תולדה ישרה יוצאת מהחולשה הפגעים האנושיים ככללם, תולדות נאמנות הנה מעוונותינו ועוונות אבותינו, נצרכים הם לבל ירום לב האדם בגאותו, לבלע ולהשחית כל קושט ודת, לנאץ כל קֹדש, כל צדק ויושר, בין מצד עצם מדרגת המוסר הנמוכה שלא הגיע זמנה כלל להיות אפילו רשאה להטפל עם הצד המוסרי של משפטי בעלי חיים, ע"כ כל אותו הזמן הגדול והארוך שהאדם עודנו נזקק ונדרש לאכילת בשר, לזביחת בעלי חיים לצרכיו, כל הזמן שעוד יש חפץ בהחזקת החיץ המבדיל בין האדם ובין יתר החיים, מצד צורך שמירת מעלתו המוסרית שלא תתחבל ותתטשטש - כל הזמן הזה כמה מגונה יהיה, וכמה שפלות ערך והריסת מצב של התרוממות הנפש תביא לאדם דליגה פחזנית כזאת...

מכתבים מאוחרים יותר של הרב קוק עולה תמונה אחרת, על פיה גם בעתיד תהיה הקרבת קורבנות מן החי כמתחייב מדין התורה, וכלשונו:

ובעניין הקורבנות, גם כן יותר נכון להאמין שהכל ישוב על מכונו, ונקיים בעזרת ה' כשתבא הישועה, ונבואה ורוח הקודש ישובו לישראל, כל האמור ביעודה כמאמר. ולא נתפעל ביותר מהרעיונות של התרבות האירופית, כי דבר ה' אשר עִמנו, הוא עתיד לרומם את יסודי התרבות כולם למדרגה יותר עליונה ממה שיוכל כל שיקול דעת אנושי לעשות. ואין ראוי לנו לחשוב שבקרבנות מונח רק הרעיון הגס של העבודה המגושמה, אלא שיש בהם טבעיות קדושה פנימית, שאי אפשר שתתגלה ביפעתה כי אם בהגלות אור ה' על עמו, ותחיה מקודשת תשוב לישראל – ואותה יכירו גם כן העמים כולם.

— אגרות הראיה, איגרת תתקצד – כרך ד', עמ' כד

פירושים

כריכת הספר 'על הרמוניה, צמחונות ושלום'

הרב חגי לונדין כתב על מאמר זה שני ספרים שונים:

1. ביאור המיועד לקהל הקוראים הרחב שאין לו רקע מקדים במשנת הרב קוק ובעולם ההגות היהודי, שיצא בשם על הרמוניה, צמחונות ושלום, בהוצאת ראש יהודי, תל אביב ה'תשס"ט (2009).
2. ביאור נרחב יותר המכוון ללומדים במסגרת תורניות כגון ישיבה, מדרשה או אולפנה, שיצא בשם חזון הצמחונות והשלום: יחסי האדם ובעלי החיים בימינו ובאחרית הימים, בסדרת "מאמרי ליבה במשנת הרב קוק", מכון בניין התורה, עלי ה'תשס"ט (2008).

שני הספרים עוסקים בביאור הפסקאות המלוקטות מ"אפיקים בנגב" בלבד. לביאור המאמר "טללי אורות" חיבר הרב לונדין ספר נפרד, שיצא לאור בהוצאת מכון בניין התורה, הר ברכה ה'תשע"א.

בשנת ה'תשפ"א הוציא הרב חיים דרוקמן ביאור נרחב למאמר בשם: חזון הצמחונות והשלום: דרכה החינוכית של התורה הא-לוהית לתיקון האנושות. בראש הספר הובאה מהדורה חדשה של המאמר מפוסקת מחדש, עם תיקונים, ניקוד וציוני מקורות רבים. הספר יצא בהוצאת המכון התורני אור עציון. ספר זה עוסק בעיקר בביאור פסקאות "אפיקים בנגב", וכולל גם ביאור לחלק מפסקאות "טללי אורות".

בוויקיטקסט העברי קיים ביאור לחזון הצמחונות והשלום, הכולל פירוש למילים הקשות ותקצירים לפסקאות המלוקטות מ"אפיקים בנגב".

ראו גם

• צמחונות וטבעונות ביהדות

לקריאה נוספת

• הרב חגי לונדין, חזון הצמחונות והשלום: יחסי האדם ובעלי החיים בימינו ובאחרית הימים, מכינת עלי, תשס"ט. (לקריאת ההקדמה)
• הרב חיים דרוקמן, חזון הצמחונות והשלום: דרכה החינוכית של התורה הא-לוהית לתיקון האנושות, המכון התורני אור עציון, תשפ"א (פרק לדוגמה)

קישורים חיצוניים

• הרב דוד כהן (עורך), חזון הצמחונות והשלום מבחינה תורנית, ירושלים תשכ"א, באתר אוצר החכמה
• חזון הצמחונות והשלום, מלוקט מתוך "אפיקים בנגב" (אינו זהה לטקסט המקורי שערך הרב דוד כהן), טללי אורות, באתר ויקיטקסט
• מידע על חזון הצמחונות והשלום בקטלוג "מרחב" של הספרייה הלאומית
• יעל שמש, חזון הצמחונות והשלום במשנתו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, מתוך טבע-און ובריאות באתר "נענע"
• הרב חגי לונדין, על "חזון הצמחונות והשלום", באתר "ישיבה", חשוון תש"ע
• הרב חגי לונדין, חזון הצמחונות על פי משנת הרב קוק, שיעור (וידאו) באתר ערוץ מאיר
• צביקה נבו, חזון היהודי הצמחוני, באתר ynet, 27 במאי 2007
• הרב חיים דרוקמן, חזון הצמחונות והשלום, סדרת שיעורים באתר YouTube