צמחונות וטבעונות ביהדות

צמחונות וטבעונות בקרב מאמיני הדת היהודית
יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

ביהדות ובתורה הותרו אכילת הבשר והשימוש בו ובתוצריו לשימוש האדם. על פי המקרא, בראשית העולם נאסרה אכילת בשר לשם תאווה[1] אך בימי נח הותרה. היהדות בכללותה מתירה אכילת בשר והנאה ממנו[2]. יש דתיים הנמנעים מאכילתו בגלל צער בעלי החיים, ויש הקושרים זאת לדרגה של מידת חסידות.

דתיים בהפגנה נגד צריכת מוצרים מהחי, 2016

בשר ביהדות ובמקראעריכה

הדיון על אכילת בשר ביהדות ובתורה מתחלק לשני תחומים: אכילת בשר מתוך בחירה אישית ואכילת בשר כחלק מעבודת אלוהים.

התורה מתירה אכילת בשר כאשר נעשתה בו שחיטה כדין[3]. מפרשים אחדים הדגישו את הצורך בכוונה טהורה באכילת הבשר[4], ומאידך, אין חיוב לאכול דווקא בשר. כמו כן ההלכה אוסרת גרימת צער לבעלי חיים שלא לצורך. בשר שנאכל מבחירה מכונה במקורות בשר תאווה, "כי תאווה נפשך לאכול בשר". הוא מותר בכל עת ובתנאי שהתקיימו התנאים הדרושים לכשרות האכילה של בשר אותו בעל חיים.

יתרה מכך, בגמרא[5] מסופר ש"ההוא עגלא דהוו קא ממטו ליה לשחיטה אזל תליא לרישיה בכנפיה דרבי וקא בכי אמר ליה זיל לכך נוצרת", ומזה נראה שמטרת בריאת בעלי החיים היא כדי לשמש מאכל לבני האדם.

ייעוד המזון הצמחי לאדם ולבעלי החיים בימי בראשיתעריכה

על פי הפרשנות המסורתית לספר בראשית, אלוהים המשיל את אדם הראשון על כל בעלי החיים, אך התיר לו לאכול מזון ממקורות צמחיים בלבד:

אמר רב יהודה, אמר רב: אדם הראשון לא הותר לו בשר לאכילה, דכתיב: "לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה וּלְכָל חַיַּת הָאָרֶץ" (בראשית, א', כ"ט) - ולא חית הארץ לכם. וכשבאו בני נח התיר להם, שנאמר: "כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם אֶת כֹּל" (בראשית, ט', ג')

וכן פירשו גם פרשני התנ"ך מהראשונים, כגון רש"י, רמב"ן ורד"ק.

לעומתם יש מקורות החולקים על גישה זו. במדרש תנחומא נכתב:

בא וראה מתחילת ברייתו של עולם היה הכל מותר, שנאמר "כירק עשב נתתי לכם את כל" (בראשית ט ג), ומשעמדו ישראל על הר סיני הרבה להם תורה ומצות ליתן להם שכר טוב

מדרש תנחומא, פרשת שמיני, פרשה י"ג

בעלי התוספות[6], מפרשים שלאדם הראשון נאסר רק להמית בע"ח לצורך אכילה. בשר של חיה שמתה מאליה או בכל דרך שבה לא נהרגה חיה הותר לו, והמדרש אכן מתאר שלאדם הראשון "היו מלאכי השרת צולין לו בשר ומסננין לו יין"[7] אולם הגמרא ממשיכה "התם [שם] מדובר בבשר היורד מן השמים [שנברא דרך נס, ואינו בשר בעלי חיים כלל]". לדעת הרלב"ג, המדרש לפיו אדם הראשון לא אכל בשר הוא רק משל ולהבין את המדרש כפשוטו זה "שקר עצום, ראוי שיברח ממנו כל בעל דעת"[8]

התרת אכילת הבשר לבני נחעריכה

לפי כל הפרשנים לאחר המבול התיר אלוהים לנח ולצאצאיו גם אכילת בשר: "כָּל רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא חַי לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה; כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם אֶת כֹּל" (ספר בראשית, פרק ט', פסוק ג') ורק אכילת אבר מן החי נותרה אסורה. יש בין הפרשנים התולים היתר זה בהידרדרות המוסרית של האנושות או בזכות שקנתה לה על בעלי החיים, החבים את קיומם לתיבת נח.

אכילת בשר לעתיד לבאעריכה

בגמרא מובא שלעתיד לבא יעשה הקדוש ברוך הוא סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן[9], ושל בהמות[10], כעין זה מובא גם במדרש רבה[11].

אולם יש הטוענים[12] שבאחרית הימים כל ברואי עולם יהיו טבעוניים, ואפילו בעל החיים[13]. ויש הסוברים שתהיה אסורה הריגת בעל חיים לשם אכילת בשרו (ובשל איסור נבלה יהיו מותרות רק נבלות של דגים וחגבים)[14].

טעמים דתיים לצמחונות וטבעונותעריכה

הידור מצוות צער בעלי חייםעריכה

עמוד ראשי 
ראו גם – הידור מצווה

לאורך התורה פזורות מספר מצוות הנוגעות להימנעות מגרימת צער לבעלי חיים. בתורה שבעל פה אוחדו ופורטו מצוות אלה במסגרת הנקראת צער בעלי חיים, שמחד איננה כוללת שלילה גורפת של אכילת בשר או מוצרים שונים מן החי, אך נוגעת ליחס כללי לבעלי חיים כמו גם לרווחת נפשם טרם שחיטתם.

יהודים דתיים מסוימים מציינים ששאיפתם לעלייה רוחנית כוללת הידור למצוות צער בעלי חיים המתאפיין בהימנעות גורפת מאכילת בעלי חיים ואף מזונות מן החי בכלל. הידור המצווה איננו הוספה על התורה הכרוך באיסור בל תוסיף ובל תגרע שכן מדובר במנהג אישי שכל יהודי מכלל ישראל יכול לבחור שלאמצו או לא לאמצו.

הרב יצחק פנגר סבור כי צמחונות כללית, הכוללת הימנעות מתוצרי בעלי חיים ולא רק מבשרם, היא הידור מצווה למצוות צער בעלי חיים[15]. הרב ציין כי אין לו ספק שיהודי המהדר מצוות צער בעלי חיים יקבל שכרו בשמים על מעשה זה[15].

נזירות ופרישותעריכה

 
הרב דוד כהן, מתלמידי הרב קוק. ידוע בכינויו "הרב הנזיר" בעקבות מנהגי נזירות ופרישות שלקח על עצמו, ביניהם תזונה צמחונית.
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

במקרים נדירים יש יהודים דתיים הבוחרים בצמחונות או טבעונות מטעמי "פרישות" אישיים וכן מתוך שאיפה לצניעות (באופן מסורתי, אכילה עקבית של בעלי חיים קשורה בשפע ועושר חומרי בעוד שאכילת מזון צמחי קשורה בדלות וצניעות).

בולט בין רבני היהדות האורתודוקסית אשר אחד מטעמיו לבחירה בצמחונות היה פרישות הוא הרב הנזיר, מתלמידי הרב קוק.

צמחונות וטבעונות בזרמים יהודייםעריכה

ביהדות התעוררו מספר זרמים עם גישות שונות למושגי הצמחונות והטבעונות ואמצו אורחות-חיים המתאפיינים בהימנעות עקבית מאכילת בעלי חיים (לפחות כאשר האכילה היא לשם תענוג ולא לשם השרדות או מצווה). יש יהודים המקפידים על צמחונות או טבעונות בנימוקים דתיים[16]. לעיתים הדבר נעשה כהידור למצווה למנוע צער בעלי חיים. יש גם הבוחרים מכך מטעמי "פרישות" אישיים, משאיפה לצניעות, ומסיבות נוספות. בתוך היהדות האורתודוקסית יש המצדדים בצמחונות או בטבעונות כל עוד אכילת הבשר איננה נדרשת מתוקף הקרבת קורבנות.

מנגד קיימים זרמים אחרים ביהדות בהם בולטת הגישה המובעת בפתגם "אין שמחה אלא בבשר ויין" לפיה הימנעות מאכילת בשר היא אחד ממנהגי האבלות של הימים שלפני תשעה באב. הבשר ניתן בידי אלוהים ויש להודות לו על כך. בפיוט לשבת "יום זה מכובד" ניתנת תודה לאל על שנתן לדבקים בו "בָּשָׂר וְדָגִים וְכָל מַטְעַמִּים". אחרים יצאו במאבק ניטש להבטחת שחיטה כשרה במדינות בהן נאסרה בטיעונים הומניטריים על מנת להבטיח ליהודים אספקת בשר, דגים וחלב בכל מקומות הימצאם.

צמחונות וטבעונות בזרמים יהודיים לא אורתודוקסייםעריכה

  ערך מורחב – איסיים

בתקופת בית שני היהדות הייתה מפוצלת למספר זרמים שנבדלו מאוד אחד מהשני בתפיסותיהם. אחד מן הזרמים האלה היה האיסיים; שלושה היסטוריונים בני התקופה: פילון האלכסנדרוני, יוסף בן מתתיהו, ופליניוס הזקן טענו למשל כי אלו דמו לפיתגוראים של יוון העתיקה (אשר נמנעו מאכילת בעלי חיים בכלל) ואכן נמנעו מאכילת בשר בעצמם. עם זאת, ישנו פולמוס בין היסטוריונים על דיוקן של טענות אלה.

הרב שמחה רוט מהזרם הקונסרבטיבי טוען כי יהודי דתי יכול להיות ואף רצוי שיהיה טבעוני[17]. לדבריו, שחיטה המונית טומנת בחובה אכזריות שאסורה על פי התורה, ובנוסף אכילת תוצרי בעלי חיים כפי שהיא נהוגה על ידי האדם המודרני, מזיקה לבריאות, ולפיכך מתוקף מצוות ונשמרתם מאוד לנפשותיכם, יש להסתייג ממנה[17]. זאת ועוד, שהימנעות ממזון מהחי מיטיבה עם הסביבה ותואמת את המשפט התורני "שלא תקלקל ותחריב את עולמי"[17].

תשמישי קדושהעריכה

צמחונים וטבעונים אשר לא אוכלים מוצרים מהחי נקלים בבעיה נוספת, קיימות מצוות המחייבות שימוש במוצרים מהחי. ספרי תורה, תפילין ומזוזות ומגילת אסתר חייבים להיכתב על קלף העשוי מעור בהמה[18], מעובד[19] בעפצים[20]. כמו כן קיימת מצוות תקיעת שופר המצריכה שימוש בקרן. יהודי דתי בעל אידאולוגיה צמחונית חזקה יעדיף לרכוש תשמישי קדושה מיד שנייה או כאלה שנעשו מעור של חיה שמתה מוות טבעי[21]. במהלך השנים נוצרו מנהגי אכילת מאכלים בחגים שמקורם מהחי, בולטים בהם אכילת מאכלי חלב בחג השבועות, דבש בראש השנה, זרוע וביצה בקערת ליל הסדר.

צמחונות וטבעונות ביחס למצוות הקורבנותעריכה

ספר התורה הוא כתב הקודש העיקרי של היהדות ובתורה ישנם ציוויים מפורשים להקרבת קורבנות מסוימים מן החי בלבד, כמו קרבן התמיד (אשר על פי התורה אמור להישחט פעמיים ביום) או קרבן פסח כל שנה בחג הפסח. הקורבנות המתוארים במקרא אף נזכרים בנוסח התפילה המקובל, ונתפסים כמשאת נפש לזמן הגאולה; כך למשל בכל תפילות העמידה מברכים את ברכת העבודה העוסקת בקרבנות: "וְהָשֵׁב הָעֲבוֹדָה לִדְבִיר בֵּיתְךָ", שמשמעותה היא השבת עבודת הקורבנות לחיים היהודיים. כן גם בתפילות מוסף השונות מתפללים לבניין בית המקדש ולחזרת עבודת הקורבנות. כך למשל בתפילת מוסף של שבת אומרים:

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵנוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתַּעֲלֵנוּ בְשִׂמְחָה לְאַרְצֵנוּ וְתִטָּעֵנוּ בִּגְבוּלֵנוּ, וְשָׁם נַעֲשֶּׂה לְפָנֶיךָ אֶת קָרְבְּנוֹת חוֹבוֹתֵינוּ - תְּמִידִים כְּסִדְרָם וּמוּסָפִים כְּהִלְכָתָם. אֶת מוּסַף יוֹם הַשַּׁבָּת הַזֶּה נַעֲשֶׂה וְנַקְרִיב לְפָנֶיךָ בְּאַהֲבָה כְּמִצְוַת רְצוֹנָךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתָּ עָלֵינוּ בְּתוֹרָתָךְ עַל יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדָּךְ, כָּאָמוּר; וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת שְׁנֵי-כְבָשִׂים בְּנֵי-שָׁנָה תְּמִימִם וּשְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן וְנִסְכּוֹ. עֹלַת שַׁבַּת בְּשַׁבַּתּוֹ עַל-עֹלַת הַתָּמִיד וְנִסְכָּהּ

בתורה קיימות מצוות הקרבת קורבנות שברובם מחייבת גם את אכילתם. על פי דעות שונות היהדות איננה פוסלת צמחונות או טבעונות כאורח חיים, כל עוד השימוש במוצרים מהחי אינם נדרשים לקיום מצוות, ומאחר שמאז חורבן בית המקדש השני בשנת 70 בטלה עבודת הקרבנות, אין סתירה בין הימנעות מאכילת מוצרים מהחי לבין היהדות. קיימת ביהדות ציפייה לחידוש עבודת הקורבנות, המבוטאת למשל בברכת רצה ובתפילות מוסף.

קורבנות בראשית הימיםעריכה

חז"ל בתלמוד כותבים שכבר אדם הראשון הקריב קורבן מן החי[22]. גם על הבל, בנו של אדם הראשון נכתב בתורה שהקריב קורבן מן החי, וקורבנו אף היה מובחר יותר מהקורבן הצמחי של קין:

וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לַה'. וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן וַיִּשַׁע ה' אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ. וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַיִּפְּלוּ פָּנָיו

.

יש מהפרשנים המסבירים את הסתירה לכאורה המוצגת כאן בכך שמה שנאסר על האדם זה דווקא אכילת בשר, אולם שימוש בבעלי חיים לצרכים אחרים כמו לשם קורבן לאלוהים - לא נאסר, ועל פי היהדות המסורתית אף רצוי להשתמש בהם לצורך שימושים אלו[23]. מנגד, יהודים טבעונים טוענים שבכל מקרה הועדף קורבנו של הבל משום שכוונתו הפנימית של הבל לרצות את האלוהים הייתה גדולה יותר מכוונתו הפנימית של קין, כך שאין קשר בין המקרים.[דרוש מקור]

הספרות התורנית (כולל המדרש) כוללת בתוכה עיסוק בהקרבת קרבנות מן החי כמרכיב משמעותי בעבודת האל, עוד לפני ההיתר של אכילת בעלי החיים בימי נח וממילא מבחינת היהדות, בעת מתן תורה במעמד הר סיני ניתנה התורה כאשר חלק נרחב ממנה עוסק על מצוות הקורבנות.

הקורבנות כתחבולה להרחיק את ישראל מעבודה זרהעריכה

על מרכזיותה של עבודת הקורבנות ביהדות הקדומה, כבר בתנ"ך ישנן מקראות שלכאורה מפחיתים בחשיבות הקורבנות[24]. מאז חורבן בית המקדש השני, היהודים מנועים מקיום עבודת הקורבנות, והתפילה - העבודה שבלב, משמשת לה כתחליף. הרמב"ם, בהתאם לגישתו לפיה תכלית האדם הוא ידיעת ה', והמצוות הן אמצעים לכך, אף מציע בספרו מורה נבוכים (פרק לב חלק שלישי), שתכלית הקורבנות היא הרחקה מעבירה; כשהעמים השכנים היו זובחים לאליליהם, לא היה ניתן להפריש את עם ישראל מעבודת אלילים בלי לספק לו עבודת קורבנות חלופית. אך התורה צמצמה אותה למקדש בירושלים, למשפחת הכהנים, ובגדרים נוספים.

ההנחה כי מצוות ההקרבה מן החי יבוטלועריכה

הרב קוק, בחזון הצמחונות והשלום, ראה בצמחונות את המצב האידיאלי שנועד לאנושות לפני הידרדרותה לתאווה ואלימות, ובאכילת בשר היתר זמני העתיד להתבטל כשכבר לא יהיה בו צורך, בעתיד אפוקליפטי בו תפסק התחרות והמריבה בין בני האדם: "אז בצמאון פנימי יתור לו האדם חלקה לעשות בה צדקה, לשפוך עליה מרוח חסדו המלא - ולא ימצַא, בהיות כבר בני אדם כולם מאושרים, חיים חיי ענג נחת והצלחה, חומרית מוסרית ושכלית. אז יפנה לו האדם עם אוצר חכמתו לידיעותיו ונסיונותיו, אל אחיו הנמוכים, האלמים האומללים, בעה"ח הללו בכללם, וימצא עצה ותושיה לרוב לשכללם ללמדם ולהשכילם לפי ערכם, מעלה אחר מעלה:" בנוסף חזה[25] שכשהאנושות תהפוך לצמחונית, גם הקרבת הקורבנות מן החי תבוטל, כדברי מדרש ויקרא רבה: "לעתיד לבוא כל הקרבנות בטלין וקרבן תודה אינו בטל". הוא הציע שהמקור בתורה לחידוש זה, הוא שהקורבנות מכונים בה "לחם", ולפיכך כשבשר בעלי חיים יפסיק להיחשב למזון, גם הקרבתו לאל תפסק. חלק מהמצוות, כגון מצוות כיסוי הדם ומצוות ""שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז כִּי יִוָּלֵד וְהָיָה שִׁבְעַת יָמִים תַּחַת אִמּוֹ", הוא פירש כמכווינות לחנך את האדם, בתחילה באופן נסתר, לכך שיש חיסרון מוסרי בשחיטת בעלי חיים. מצוות אחרות, כגון איסור בשר בחלב ואיסור שעטנז הוא פירש כמחנכים להימנעות מניצול בעלי חיים אף ללא הריגתם[26]. עם זאת, למעשה באגרות שכתב לבנו, הוא הזהיר אותו מקיום אורח חיים צמחוני, ועודד אותו להתנסות בשחיטה[27].

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ במקרא ובמדרש ישנם תיאורי הקרבת קורבנות על ידי אדם ועל ידי הבל בנו.
  2. ^ ליהודים ישנם מגבלות רבות באכילת בשר הקשורות לכשרות: שחיטה, ניקור, מליחה ועוד, אולם לבני נח הותר הדבר ללא מגבלות כלל מלבד איסור אבר מן החי
  3. ^ ראו משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות שחיטה, פרק א', הלכה א'
  4. ^ מלבי"ם, התורה והמצוה, פירוש לדברים, פסוק ט"ו
  5. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף פ"ה, עמוד א'
  6. ^ פירוש התוספות, פירוש לתלמוד בבלי, ., פרק דף נ"ו עמ' ב
  7. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף נ"ט, עמוד ב'
  8. ^ פירוש רלב"ג על התורה, בראשית, א ,כט
  9. ^ "אמר רבה א"ר יוחנן עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן שנאמר (איוב מ, ל) יכרו עליו חברים ואין כרה אלא סעודה שנאמר (מלכים ב ו, כג) ויכרה להם כרה גדולה ויאכלו וישתו ואין חברים אלא תלמידי חכמים שנאמר (שיר השירים ח, יג) היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני והשאר מחלקין אותו ועושין בו סחורה בשוקי ירושלים" תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ע"ה, עמוד א'
  10. ^ "אמר רב יהודה אמר רב כל מה שברא הקב"ה בעולמו זכר ונקבה בראם אף לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתון זכר ונקבה בראם ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם כולו מה עשה הקב"ה סירס את הזכר והרג הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא שנאמר (ישעיהו כז, א) והרג את התנין אשר בים ואף בהמות בהררי אלף זכר ונקבה בראם ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם כולו מה עשה הקב"ה סירס הזכר וצינן הנקבה ושמרה לצדיקים לעתיד לבא שנאמר (איוב מ, טז) הנה נא כחו במתניו זה זכר ואונו בשרירי בטנו זו נקבה" תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ע"ד, עמוד ב'
  11. ^ ויקרא רבה, פרשה י"ג, פסקה ג'
  12. ^ הרב יצחק הבנשטרייט, קברות התאווהעמוד 62
  13. ^ על סמך הפסוק "וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל־תֶּבֶן" (ישעיהו פרק יא פסוק ז)
  14. ^ הננו זוכרים כי במצב השלם, לפני החטא, נצטווה אדם הראשון שלא לאכול מן החי. ועל כן אנחנו יודעים שלעתיד לבוא, לאחר שהעולם יתוקן, השמים והארץ יתחדשו, וטבע האדם והחי ישתנה ויתרומם, ואז נחזור לאותה רגישות מוסרית עליונה, שעל פיה אסור יהיה להרוג בעלי חיים כדי לאכול מבשרם (הרב קוק, חזון הצמחונות והשלום ב').
  15. ^ 1 2 הרצאה מאת הרב פנגר בנושא צער בעלי חיים משנת 2010, טענה זו עולה בחלק החמישי של ההרצאה (לפי החילוק שנעשה בעמוד היוטיוב של הרב, קישור בהמשך), פרק זמן: 0:00:40-0:01:50. קישור לחלק החמישי של ההרצאה בעמוד היוטיוב של הרב.
  16. ^ יוסף פאר, ‏טבעונות וצמחונות במגזר החרדי: הצצה מרתקת לתופעה לא חריגה, באתר כיכר השבת, 13 בספטמבר 2012
  17. ^ 1 2 3 הרב שמחה רוט, ואנשי קודש תהיון לי
  18. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ק"ח, עמוד א'.
  19. ^ תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף מ"ה, עמוד ב'.
  20. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ע"ט, עמוד א'.
  21. ^ יהדות וצמחונות: שאלות נפוצות ותשובות
  22. ^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ח', עמוד א'
  23. ^ ספר העיקרים לרבי יוסף אלבו, פרשת קין והבל, (ג, טו) - אתר "דעת"
  24. ^ כך למשל התנבא שמואל הנביא "וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל, הַחֵפֶץ לַה' בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים, כִּשְׁמֹעַ, בְּקוֹל ה': הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב, לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים. כִּי חַטַּאת-קֶסֶם מֶרִי, וְאָוֶן וּתְרָפִים הַפְצַר: יַעַן, מָאַסְתָּ אֶת-דְּבַר ה', וַיִּמְאָסְךָ, מִמֶּלֶךְ" (ספר שמואל א', פרק ט"ו, פסוקים כ"ב-כ"ג), וכן מיכה הנביא: "בַּמָּה אֲקַדֵּם ה', אִכַּף לֵאלֹהֵי מָרוֹם; הַאֲקַדְּמֶנּוּ בְעוֹלוֹת, בַּעֲגָלִים בְּנֵי שָׁנָה. הֲיִרְצֶה ה' בְּאַלְפֵי אֵילִים, בְּרִבְבוֹת נַחֲלֵי-שָׁמֶן; הַאֶתֵּן בְּכוֹרִי פִּשְׁעִי, פְּרִי בִטְנִי חַטַּאת נַפְשִׁי. הִגִּיד לְךָ אָדָם, מַה-טּוֹב; וּמָה-ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ, כִּי אִם-עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד, וְהַצְנֵעַ לֶכֶת, עִם-אֱלֹהֶיךָ" (ספר מיכה, פרק ו'), ועוד קטעים שיתוארו בפרק.
  25. ^ בפנקסי בויסק
  26. ^ כך כתב במקור במאמר "טללי אורות" אות ח'; דבריו הובאו על ידי תלמידו הרב הנזיר, שהיה צמחוני בעצמו מטעמי פרישות, בפסקאות י"א וי"ב של מאמר חזון הצמחונות והשלום.
  27. ^ ציטוטים מאגרותיו;