פתיחת התפריט הראשי

חִיאֵל בֵּית הָאֱלִי, דמות מקראית, שמו מופיע בספר מלכים א', פרק ט"ז, פסוק ל"ד. בונה העיר יריחו בימי אחאב מלך ישראל, שנתקיימה בו קללת יהושע בן נון.

לאחר שהעיר יריחו נכבשה ונהרסה, הטיל יהושע קללה על מי שיבנה את העיר: "וַיַּשְׁבַּע יְהוֹשֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא לֵאמֹר אָרוּר הָאִישׁ לִפְנֵי ה' אֲשֶׁר יָקוּם וּבָנָה אֶת-הָעִיר הַזֹּאת אֶת-יְרִיחוֹ בִּבְכֹרוֹ יְיַסְּדֶנָּה וּבִצְעִירוֹ יַצִּיב דְּלָתֶיהָ".[1]

בעת מלכות אחאב בנה את העיר חיאל ועל פי המסופר בספר ספר מלכים א', פרק ט"ז התגשמה בו קללת יהושע. בעת שהניח את יסודות העיר מת בנו הבכור אבירם ובעת שהציב את שערי העיר מת בנו הצעיר, שְׂגוּב : "בְּיָמָיו בָּנָה חִיאֵל בֵּית הָאֱלִי אֶת-יְרִיחֹה בַּאֲבִירָם בְּכֹרוֹ יִסְּדָהּ ובשגיב (וּבִשְׂגוּב) צְעִירוֹ הִצִּיב דְּלָתֶיהָ כִּדְבַר ה' אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן."[2] ייתכן כי חיאל היה נציב בימיו של מלך ישראל, אחאב שהוטלה עליו משימת ביצור העיר יריחו ובנייתה.[3]

שמו ומוצאו של חיאל בית האליעריכה

לפי כינויו, נראה כי מוצאו של חיאל הוא מהעיר בית אל, בנחלת שבט אפרים. חיאל הוא שם תאופורי שפירושו 'האל הוא אחי'. השמטת האות א' היא תופעה לשונית מוכרת גם בשמות פיניקים כמו חירם.[4] בשטח G בחפירות עיר דוד, התגלה בית ארבעת המרחבים ובו אוסטרקאות בעברית קדומה עם השמות חיאל ואחיאל.[5]

רד"ק סבור, בעקבות התלמוד הירושלמי, שהקביעה "בְּיָמָיו בָּנָה חִיאֵל בֵּית הָאֱלִי אֶת-יְרִיחֹה" מתייחסת למעשה ליהושפט, והוסבה לאחאב כדי לא לפגוע בכבודו של המלך הצדיק. רבי יהושע בן קרחה דרש: "והלא חיאל משל יהושפט (בתחום שבט יהודה) ויריחו משל בנימין ולמה נתלה באחאב? מלמד שתולין חובה בחייב".[6] לדעת מנחם נאור, גם מיקומה המקורי של קביעה זו היה בהקשר של מעשי יהושפט, והיא נעקרה ממקומה. ייתכן שגם מקום מוצאו של חיאל איננו מבית אל המוכרת שבממלכת ישראל, אלא יישוב אחר ביהודה שנקרא באותו שם.[7]

מגמתו של הסיפור על חיאל בית האליעריכה

נראה כי מטרת הסיפור אודות חיאל בית האלי קיימים כמה הסברים. יש הרואים בסיפור אודות חיאל יסודות אטיולוגיים. אחד היסודות האלו מסביר את העובדה מדוע לא קמה יריחו במשך כל התקופה הישראלית.[8] יש הסוברים כי סיפורו של חיאל בית האלי נועד להסביר את ישיבתם של בני הנביאים ביריחו, את ישיבתו של אליהו ביריחו לפני עלותו השמיימה וסיפור אלישע ומעשי הריפוי שלו ביריחו.[9] לדעת משה גרסיאל, המחבר המקראי הקדים את סיפור הקללה, בפתיחה לסיפורי אחאב כי ראה קשר בין חטאי עם ישראל בימי יהושע לאלה, בימיו של אחאב.[10]

יצחק מגן טוען, כי לא הייתה כוונה לבנות את העיר. לשיטתו מדובר באדם בעל אמצעים אשר פיתח ושיקם את אזור יריחו על ידי הקמת תעלות מים וביצורה של העיר.[11]

חיאל בית האלי בספרות האגדהעריכה

בילקוט שמעוני מסופר כי חיאל לא שמר את מצוות האל והסית לעבודת האל בעל, שקיימה איזבל בהר הכרמל :"ונביאי הבעל יודעים שלא היה יכולת להוציא אש מאליו. מה עשה חיאל ? עמד נגד נביאי הבעל ואמר להם: התחזקו ועמדו נגד אליהו, ואני אעשה לכם דבר כמות שהבעל שולח לכם אש. מה עשה? לקח שני אבנים בידו ונעורת פשתן ונכנס במעי הבעל מפני שהיה חלול והקיש באבנים זה בזה כדי להדליק הנעורת. מיד הרגיש אליהו ברוח הקודש ואמר לפני: רבונו של עולם...מבקש אני ממך שתמית אותו רשע במעי הבעל. מיד ציווה הקב"ה לנחש ונשכו בעקבו ומת".

בין ציורי הקיר בבית הכנסת דורה אורופוס נמצא ציור קיר המתאר את המסופר באגדה בילקוט שמעוני. ייתכן כי הצייר ביקש לשלב את המסופר במסורת האגדה ובין הכתוב בסיפור בספר מלכים א'. הציור צויר במאה השלישית לספירה ולכן יש הסוברים כי זו מסורת קדומה יותר שהשתרשה בספרות האגדה, היות שחיבורו של ילקוט שמעוני מתוארך למאה ה-8.[12]

לקריאה נוספתעריכה

  • יוסף קלוזנר, ממציבי הדלתיים: למלאות שבעים שנה ליעקב רבינוביץ, מאזניים כ"א, תש"ו 305–308.

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ספר יהושע, פרק ו', פסוק כ"ו
  2. ^ ספר מלכים א', פרק ט"ז, פסוק ל"ד
  3. ^ בוסתנאי עודד, עולם התנ"ך: מלכים א', תל אביב, דוידזון עתי, 1994, עמ' 166.
  4. ^ רן צדוק, עולם התנ"ך: מלכים א', תל אביב, דוידזון עתי, 1994, עמ' 166.
  5. ^ יגאל שילה, עיר דוד, ירושלים הכנענית והישראלית, דרך ארץ: אבן ארץ ואדם: עורכת עירית זהרוני, תל אביב, משרד הביטחון, 1996, עמ' 14.
  6. ^ תוספתא, סדר נזיקין, מסכת סנהדרין יד, ב
  7. ^ מנחם נאור, "מי יצק מה בככר-הירדן? (פסוקים תועים)", בית מקרא לז/א (תשנ"ב), עמ' 50–51 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR דרך אתר הספרייה הלאומית, לאחר הזדהות ולאחריה כניסה לכתב עת כלשהו דרך המסך המוצג. הרישום לאתר הספרייה הוא חינם)
  8. ^ עפרה גורי-רימון, אדמות בקעת יריחו, אוריאל: מחקרים בתולדות ישראל בעת העתיקה, מנחם מור:עורך מוגשים לאוריאל רפפורט, ירושלים, מרכז זלמן ש"זר, 2005, עמ' 579.
  9. ^ נחמן אביגד, יריחו הקדומה (תל א-סולטאן), קרדום: דו-ירחון לידיעת הארץ, אלי שילר:עורך, ירושלים:הוצאת אריאל, 1983, עמ' 67.
  10. ^ משה גרסיאל, עולם התנ"ך: מלכים א', תל אביב, דוידזון עתי, 1994, עמ' 174.
  11. ^ יצחק מגן, תולדות יריחו ואתריה לאור החפירות האחרונות, קרדום: דו-ירחון לידיעת הארץ, אלי שילר:עורך, ירושלים:הוצאת אריאל, 1983, עמ' 58.
  12. ^ אביגדור שנאן, עולמה של ספרות אגדה, תל אביב, משרד הביטחון, האוניברסיטה המשודרת, 1987, עמ' 70-69.