חיה אוסטרובר
חיה אוסטרובר (נולדה ב־8 באוגוסט 1946) היא חוקרת שואה והומור, סופרת ומרצה.
ביוגרפיהעריכה
אוסטרובר נולדה בתל אביב לזוג הורים יוצאי פולין (חנה לבית מלצר, ונתן), וחיה בה גם כיום.
שירתה בצה"ל כמדריכת גדנ"ע בבסיס שדה בוקר. בוגרת תואר ראשון בפסיכולוגיה ובקרימינולוגיה מאוניברסיטת בר-אילן ובעלת תואר שני בחינוך מאוניברסיטת תל אביב בהצטיינות. במהלך לימודיה האקדמיים הדריכה גדנ"ע בבית ספר מקצועי. כשסיימה את לימודי התואר השני, הייתה יועצת חינוכית במפת"ן ובין השנים 1977–1981 ניהלה חטיבת ביניים לתלמידים בעלי בעיות התנהגותיות ורגשיות. בהמשך ניהלה בתי ספר שונים והדריכה בני נוער במסעות לפולין. בשנת 2000 סיימה דוקטורט באוניברסיטת תל אביב.
עובדת במכללה האקדמית בית ברל כמרצה לפסיכולוגיה וכמדריכה פדגוגית, בפרט בנושאים: מבוא לפסיכולוגיה, פסיכולוגיה קוגניטיבית, פסיכולוגיה התפתחותית, פסיכולוגיה של ההומור, חשיבה יצירתית, המשחק וחשיבותו, ניהול כיתה ותקשורת בין-אישית.
היא ממקימי האגודה הישראלית לחקר ההומור.
החל משנת 2002 מתרגלת יוגה בשיטת איינגר.
מחקר וספרעריכה
עבודת הדוקטורט של אוסטרובר עסקה בנושא "ההומור כמנגנון הגנה בשואה".[1] היה זה המחקר המקיף הראשון בתחום ההומור בשואה. במחקרה ראיינה 55 ניצולי שואה שסיפרו לה על התמודדותם עם זוועות השואה באמצעות הומור שכלל היגדים הומוריסטיים, שירים הומוריסטיים, ציורי קריקטורות ועוד.
ספרה, "ללא הומור היינו מתאבדים", מבוסס על עבודת הדוקטורט שלה. הספר תורגם לאנגלית בשם: "It Kept Us Alive: Humor in the Holocaust ולגרמנית בשם: "Es hielt uns am Leben, Humor im Holocaust". הספר כולל בתוכו מגוון ראיונות עם 55 ניצולי שואה, ניתוחים של סוגי ההומור השונים, חקירה של תפקידם והצגה של ביטויי ההומור בגטאות ובמחנות. כן כולל הספר את סיפורם המופלא של שני ליצני גטו, רובינשטיין מגטו ורשה והרשקוביץ מגטו לודז'. סקירת הספרות נחלקת לשני חלקים עיקריים: החלק ראשון עוסק בתיאוריות המרכזיות של ההומור והצחוק, כולל הומור יהודי, בו נסקרו ספרי מחקר ומאמרים רלוונטיים. החלק השני עוסק בנושא ההומור והצחוק בשואה, כפי שבא לידי ביטוי בהיגדים, באפיזודות ובאמצעי מבע שונים; שירים הומוריסטיים וסאטיריים, קברטים ומופעים הומוריסטיים ויצירות קריקטוריסטיות שנוצרו בשואה, ובו נסקרו ספרי מחקר, עדויות, יומנים, כרונולוגיות, ספרי אמנות ושירה בשואה. כן נסקרו ספרי מחקר וזיכרונות שנכתבו על ידי חלק מהמרואיינים.
אוסטרובר עוסקת בספר בשאלה האם בכוחו של ההומור לשמור על הבריאות הנפשית והגופנית שלנו גם בהתמודדות עם אירוע טראומטי כמו השואה. ההומור בשואה לא הפחית את הזוועות האובייקטיביות שחוו הניצולים אלא את הרגשתם הסובייקטיבית בתגובה לזוועות האלה. לטענתה ובהתבסס על מחקרה, ההומור היה מנגנון ההגנה שסייע ליהודים בגטאות ובמחנות הריכוז להתמודד ולשרוד את המציאות הנוראה. השימוש בהומור ובצחוק בתקופת השואה היה ידוע בין הניצולים, אך עד כה לא הוקדש לו מחקר של ממש. מאמריה בנושא זה פורסמו באנגלית, באיטלקית ובספרדית. בנוסף, פורסמו כתבות על ספרה בסינית, בפורטוגזית, בפולנית, בגרמנית וברוסית.
פרופ' מייקל ברנבאום כתב במאמר ביקורת על ספרה:[2]
" ... קראתי את עבודתה החשובה של חיה אוסטרובר "It Kept Us Alive" בכעס הולך וגובר, לא בגלל שהוא ספר גרוע, אלא דווקא בגלל שהוא ספר טוב כל כך, המוביל אותנו באמצעות ההומור לחייהם של אלה שנדונו לחיות בשואה ... לכל נושא היא מביאה שליטה בתחומים המרובים שלה, פסיכולוגיה וסוציולוגיה, היסטוריה והומור, ותשומת לב מדויקת לפרטים, תוך יכולת לגרום לנושאים שלה להתעורר לחיים. כשתקרא את הספר הזה תצחק ותבכה, תרים את האגרוף בהתרסה. זעמך על הצוררים ימצא אמצעי ביטוי חדשים, וההתפעלות שלך מכוחות החיים שאיפשרו לחלק מהקורבנות לשרוד תתעצם... קראתי את העבודה הזו בקנאה על טווח השליטה שלה, על התובנות הנלהבות שלה ועל האומץ הגולמי שגילתה בהתמודדות עם מה שהוא בוודאי נושא רגיש ביותר".
המבקר אבנר שפירא כתב בביקורת על ספרה: "ספרה של אוסטרובר הוא ניסיון חלוצי להבנת התפקידים הפסיכולוגיים שמילא ההומור בקרב מקצת היהודים, אף כי לא כולם, בעת מלחמת העולם השנייה.[3]
אוסטרובר הייתה יועצת אקדמית לארבעה סרטי טלוויזיה המבוססים על עבודת הדוקטורט שלה, ששודרו או הוקרנו לרגל יום הזיכרון לשואה ולגבורה או לקראתו:
- הערב: הניצול, בימוי: גבריאל ביבליוביץ', שודר לראשונה בערוץ 2, 2002.[4]
- מעבר לדמעות, בימוי: חדווה גלילי סמולינסקי, שודר לראשונה בערוץ 2, 2002.[5]
- The Last Laugh (אנ'), בימוי: פרן פרלשטיין, הוקרן לראשונה בפסטיבל הסרטים טרייבקה שבניו יורק, 2016.[6]
- הייתם צריכים להיות שם, בימוי: ירון ניסקי ואבי מרקדו, שודר לראשונה בכאן 11, 2020.[7]
ספרה של אוסטרובר עובד להצגה בשם "ובכל זאת צחקנו", בבימויו של מאיר בן סימון, בביצוע קבוצת "תספיס" ובהפקת "העמותה לקידום תרבות התיאטרון בישראל".
במסגרת התוכנית "אקדמיה באלף" (קול ישראל, רשת א') היא הרצתה על "ההומור כמנגנון הגנה בשואה" (בין התאריכים: 15 ביוני 2001 ל-26 באוגוסט 2001). אוסטרובר כתבה שתי תוכניות לימוד (פיתוח משותף), בנושא: "הוראת השואה באמצעות בולים תמונות תמלילים וציורי ילדים" באמצעות מחשב. האחת יועדה לתלמידי חטיבת הביניים, והשנייה יועדה לתלמידי בית הספר היסודי. שתי התוכניות תורגמו לאנגלית והוצגו באתר שבנתה במיוחד לכך, שכולל גם דוגמאות ציורים ששלחו אליה תלמידי בתי ספר יסודי מישראל ומכל העולם.
פרסעריכה
אוסטרובר זכתה בפרס חינוך על יוזמה חינוכית ראויה לשבח מהמכון ללימודי השואה "משואה", על תוכנית חדשנית ויוצאת דופן שכתבה ל"הוראת השואה באמצעות בולים, תמונות וציורי ילדים", לתלמידי חטיבת ביניים ומעלה.
"ד"ר אוסטרובר הייתה אחת הנשים הראשונות שבנו אתר בעברית בנושא חינוכי, במקרה זה הוראת השואה דרך בולים."[8]
לקריאה נוספתעריכה
מיצירתה:
- "השוואה בין שיטת הביקורת העצמית לשיטת הנזיפה השקטה לעיצוב התנהגות בכתה" (תקציר תזה לתואר שני), חוות דעת: כתב עת לפסיכולוגיה וייעוץ בחינוך 15 (עמ' 21–28), ירושלים: שירות פסיכולוגי ייעוצי, 1982
- ההומור כמנגנון הגנה בשואה (תזה לתואר דוקטור), באתר המחברת, ינואר 2000
- ללא הומור היינו מתאבדים, ירושלים: יד ושם, 2009 (פרקים מן הספר: [1] באתר Nrg, [2] באתר וואלה)
- דו"ח מחקר: שימוש בהומור בהוראה במכללה האקדמית בית ברל בקורסים מעוררי חרדה בהשוואה לקורסים שאינם מעוררי חרדה, תל אביב: המכללה האקדמית בית ברל, 2011
- "ומי שחדל לצחוק – עד מהרה חדל לחיות", פרופ' אבנר זיו ואריה סובר (עורכים), חשיבותה של אי-רצינות, ירושלים: כרמל, 2012
- "אוטיזם, האם משהו מצחיק פה? חיבור בין קוגניציה תקשורת וחקר ההומור" לאה רחל יעקב וסיגל דואק-חורי (עורכות), מדברים אוטיזם שנת העשור: תמורות בטיפול, חינוך ומחקר, אוניברסיטת תל אביב, 2013
- "Holocaust humor"
קישורים חיצונייםעריכה
אתר האינטרנט הרשמי של חיה אוסטרובר- אירוע מקוון לציון פורים 2021 ביד ושם
- דיון מקוון (באנגלית), על סרט התעודה הצחוק האחרון - The Last Laugh. מנחה פרופ' בירנבאום, עם הבמאית פראן פרלשטיין, 18 בפברואר 2021
- אבנר שפירא, צריך לעמוד בתור?, באתר הארץ, 24 בספטמבר 2008
- פרופ' מייקל ברנבאום, יהודים יכלו לצחוק בכל מקום, אפילו בשואה (באנגלית), באתר The Jewish Journal of Greater Los Angeles, 27 באפריל 2016
- סטיב ליפמן, הומור כצורת התנגדות לניצולים, באתר New York Jewish Week (באנגלית), ביולי 2020
- שירה ליבוביץ-שמידט, לא יכולנו לשרוד בלעדיו, הומור בתקופת השואה, (באנגלית), באתר Ami Magazine, בפברואר 2021
- לס גלזמן, ההומור כמנגנון הגנה בשואה, (באנגלית), 20 במרץ 2021
- שיחה ב"לונדון את קירשנבאום", 2004
- שיחה עם דב אלבוים, 2007
חיה אוסטרובר, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שולייםעריכה
- ^ חיה אוסטרובר, ההומור כמנגנון הגנה בשואה: חיבור לשם קבלת תואר דוקטור, אוניברסיטת תל אביב, ינואר 2000
- ^ יהודים יכלו, ראו בפרק "קישורים חיצוניים"
- ^ אבנר שפירא, צחקנו כל כך בגטו, באתר הארץ, 20 באפריל 2009
- ^ הערב:הניצול, באתר הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו
- ^ מעבר לדמעות, באתר הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו
- ^ הצחוק האחרון (2017), באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
- ^
שגיאות פרמטריות בתבנית:יוטיוב
'סוג: סרט תעודה' אינו ערך חוקי
הייתם צריכים להיות שם – איך ההומור סייע ליהודים להתמודד עם זוועות השואה?, סרט תעודה בערוץ "כאן 11", באתר יוטיוב (אורך: 53:51), 20 באפריל 2020
- ^ ד"ר אמנון טיל, נשים בעולם הדיגיטלי, באתר במה חדשה
