פתיחת התפריט הראשי

חיים ישראלי (1927 - 7 ביוני 2011) היה בכיר במשרד הביטחון, שנחשב כיועצם הקרוב של מרבית שרי הביטחון של מדינת ישראל במשך למעלה מחמישים שנה.

חיים ישראלי
חיים ישראלי
חיים ישראלי, 2011
לידה 1 בנובמבר 1927 עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 7 ביוני 2011 (בגיל 83) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע עובד ציבור עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס ישראל (1998) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תוכן עניינים

ביוגרפיהעריכה

חיים ישראלי נולד ב-1927 בעיירה מוטאל (מוֹטֶלֶה בפי היהודים) שבפולין (כיום בלארוס), ונקרא על שם דודו הרב מאיר חיים דולינקו (1882–1917), רבה של מוטלה אשר נפטר בדמי ימיו במלחמת העולם הראשונה ממחלת הטיפוס. משפחתו הוגלתה לקזחסטן וכך נמנע ממנה גורל מרבית יהודי העיירה, שנרצחו במלחמת העולם השנייה. אחרי המלחמה קיבלה המשפחה אישור לעבור לפולין ומשם הם עברו לגרמניה, בנתיב של הבריחה. במחנה מעבר בגרמניה, הכיר חיים ישראלי את מי שהייתה עתידה להיות אשתו, שרה. לאחר הגעתו לארץ נמנע גיוסו לצה"ל מסיבות בריאות, לכן הוצב לעבודה זמנית בארכיב של משרד ראש הממשלה. לאחר זמן מה הצליח לשכנע את רופאי לשכת הגיוס לגייס אותו ובשנת 1950 נשלח לעבוד, במסגרת שירותו הצבאי, במשרד הביטחון.

היה לעוזרו הקרוב של נחמיה ארגוב, שלישו הצבאי של ראש הממשלה ושר הביטחון הראשון, דוד בן-גוריון.

תפקידיו במשרד הביטחון:

  • 1950: מזכיר לשכת שר הביטחון
  • 1956: מנהל לשכת שר הביטחון
  • 1968: עוזר אישי לשר הביטחון
  • 1977: עוזר שר הביטחון וסמנכ"ל לתפקידים כלליים.
  • 1987: עוזר שר הביטחון ומשנה למנכ"ל.

במהלך שנים אלו עבד בשירותם של 14 שרי ביטחון. אלה למדו להכיר ולהוקיר את יושרו, חוכמתו, נאמנותו והדיסקרטיות שעליה הקפיד. לכולם היה מאוד מסור. אך הערצתו הגדולה ונאמנותו הראשונית היו לדוד בן-גוריון, שר הביטחון הראשון של מדינת ישראל. גם לאחר שבן-גוריון פרש מתפקידיו הממלכתיים וחזר לצריפו בשדה בוקר, המשיך ישראלי לטפל בענייניו ולקיים איתו קשר אישי הדוק ורצוף עד יומו האחרון. בן-גוריון כתב עליו, כי "אילו היו כולם נאמנים כמוהו - היינו שוכנים בגן עדן."

ישראלי התנדב לשרת בעמותות ובקרנות ציבוריות, וברובן הוא המשיך להתנדב גם לאחר פרישתו לגמלאות:

  • יו"ר דירקטוריון בנק אוצר החייל
  • חבר בעמותת יד בן-גוריון
  • יו"ר הוועד המנהל של המכון למורשת בן-גוריון
  • יו"ר הוועד המנהל של בית בן-גוריון (לפי צוואת בן-גוריון)
  • יו"ר החברה להפצת משנתו של בן-גוריון (לפי צוואת בן-גוריון)
  • חבר עמותה ציבורית להנצחת משה דיין
  • יו"ר חבר הנאמנים של מרכז דיין ללימודי המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל אביב
  • חבר בהנהלת מוסד אלתרמן
  • חבר המועצה להנצחת נשיאים וראשי ממשלות
  • יו"ר וועדת ההיגוי של המועצה להנצחת נשיאים וראשי ממשלות
  • חבר המועצה של המרכז להנצחת זכרו של יצחק רבין
  • חבר הנהלת עמותת מרכז יצחק רבין לחקר ישראל
  • יו"ר מועצת הקרן לשלום מייסודם של יצחק רבין ושמעון פרס
  • חבר הנהלת המוסד על שם יעקב הרצוג
  • חבר מועצת המוזיאונים
  • חבר הקרן על שם גיל עברי
  • חבר קרן איסלר
  • חבר בוועד המנהל של "משואה"

פרסיםעריכה

ב-1998 ביום העצמאות ה-50 של מדינת ישראל קיבל את פרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה[1] מנימוקי השופטים:

"חיים ישראלי הוא ראש וראשון ומופת אישי למשרתי הציבור במדינת ישראל...משמש בהתמסרות אין קץ בהנהלת משרד הביטחון, בתפקידים אחראים ורגישים ביותר, מימי שר הביטחון הראשון, דוד בן-גוריון, לצידם של כל שרי הביטחון ועד ימינו אלה.
בן-גוריון אמר עליו כי הוא אחד האנשים היקרים ביותר שפגש בחייו. משה דיין אמר כי הוא 'אנציקלופדיה מהלכת שכוללת בתוכה הכל'. חיים לסקוב כינהו "המצפון והמצפן של מערכת הביטחון". שרי ביטחון אחרים נעזרו בו ללא הרף וראו בו אישיות שאין מהימנה ממנה. יצחק רבין קבע כי חיים ישראלי הוא "הרצף הענייני של הביטחון, ובדרך כלל הצליח לתקן מה שהשרים האחרים קלקלו..."
אצל חיים ישראלי הצטלבו כמה תכונות שרק לעיתים רחוקות מופיעות יחדיו באיש אחד, קל וחומר אצל בעל שררה: אמונה עזה בנצח ישראל, חכמת חיים מיוחדת, ידע רב, זיכרון פנומנלי, כושר ארגון ועשייה ואולי המיוחד ביותר – אנושיות מרשימה וצניעות של אמת. אלפי אנשים, ואולי עשרות אלפי אנשים, יעידו כי הוא בעל כושר האזנה יוצא דופן ובעל נכונות נדירה לחפש תשובות ראויות לכל שאלה ומצוקה שהופנו לטיפולו. הוא מעולם לא נתן מנוח לעצמו ולאחרים במערכת הביטחון ובמערכות מקבילות, כל עוד פנייה של אזרח לא זכתה לתשובת- אמת. למרות זאת שמע הציבור הרחב רק לעיתים רחוקות על פעלתנותו, על הישגיו ועל מעמדו..."

פרסים ואותות הערכה נוספים:

לקריאה נוספתעריכה

  • בספרם של צבי צמרת וחנה יבלונקה (עורכים), העשור הראשון - תש"ח תשי"ח (ירושלים, יד יצחק בן צבי, תשנ"ח), נמצא ראיון עמו, הדן בעיקר בהיכרותו עם בן-גוריון.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה