חייקיל שיף
חייקיל (חיים) שיף (1865 — 8 בפברואר 1926) היה שען יהודי יליד האימפריה הרוסית, מעולי העלייה הראשונה לארץ ישראל, שהפך ליזם מקרקעין. היה מראשוני חברי אגודת אחוזת בית, והיה ממתווכי רכישת קרקעות אחוזת בית, מיוזמי שכונת מונטיפיורי ומראשוני שכונת נווה שלום בתל אביב.
ביוגרפיה עריכה
חייקיל שיף נולד בעיר וולקוביסק באימפריה הרוסית (כיום בבלארוס) בשנת 1865. הוריו היו טבל (טוביה) ומיטה, משפחת שענים ותכשיטנים שעסקו בייצור ובמכירת שעונים. במקביל ללימודיו בישיבת וולקוביסק רכש את מקצוע השענות בבית העסק המשפחתי. שיף נאלץ בתום לימודיו לחפש את פרנסתו במקום אחר כי אחיו הבכור, מאיר, הוא שיועד להמשיך את העסק המשפחתי בוולקוביסק.
בסוף שנות ה-80 של המאה ה-19 עלה לארץ ישראל. שיף סייע ותמך ביישוב החדש – חלוצים חברי ביל"ו, גימנזיסטים חילוניים ועוד - למרות חינוכו והקפדתו על שמירת מצוות (ובניגוד לבני עירו שהצטרפו עד אז בעיקר ליישוב הישן כשעלו ארצה). הוא עלה במטרה לבנות חיים של יצירה ואי תלות כלכלית.[1] כעבור שנה הצטרפה אליו ארוסתו שרה-טובה, בת משה שמעון לב (לעוו), מהעיירה פיעסק הסמוכה לוולקוביסק. השניים נישאו בירושלים, סמוך לעלייתה. בתחילה השתקעו בני הזוג ביפו, ובשנת 1900 עברו לשכונה היהודית החדשה נווה שלום. בשנת 1913 עברו לגור ברחוב הרצל בתל אביב.
ביתם של חייקיל ושרה שיף שימש תמיד "בית ועד" ומקום פגישה לעולים חדשים ולכאלה אשר הספיקו כבר להתערות בארץ. בין השאר נפגשו והתדיינו בביתם חלוצים כמו צלליכין ולייבוביץ אנשי ביל"ו, ומאוחר יותר גימנזיסטים של הגימנסיה העברית הרצליה ובראשם העולים מוולקוביסק: רפאל קלצ'קין ואחיו, אליהו גולומב ואחרים.[2]
שרה שיף עסקה בגמילות חסדים, סייעה להשיא זוגות גלמודים, עזרה לסידורם ואף ארגנה חתונות בביתה ועל חשבונה. היא תרמה והתרימה למספר מוסדות צדקה וסייעה לנזקקים.[3]
שיף היה אחד הפעילים בהקמתו של בית הכנסת[דרושה הבהרה] שנבנה בנווה שלום בעזרת כספי זרח ברנט.[4] בתקופה יותר מאוחרת היה מהפעילים בהקמתו של בית הכנסת הגדול בתל אביב.
שיף פתח חנות שעונים ותכשיטים ברחוב בוסטרוס ביפו, אשר היה באותם ימים מרכז העסקים הראשי של העיר. העובדה שישב דרך קבע סמוך למשרד ההנהלה של בנק אפ"ק שנפתח ב-1903, הביאה אותו לספק שירותי תיווך פיננסיים ולהיות שלוחם של פרטים ואגודות שונות כלפי הבנק. שיף רכש לו מעמד של איש אמין על מנהלי הבנק, מעמד שאפשר לו לקדם עסקות שונות. ביתו הפתוח לכל וחנותו שבמרכז העסקי הציבו אותו בצומת של זרימת מידע עבור יהודי יפו והמושבות. גם לקוחות ערבים פקדו את בית העסק ומהם למד על הזדמנויות לרכישת קרקעות. ב-1900 הפך את חנות השעונים גם למשרד לתיווך מקרקעין. לאחר שרכש שיף את ביתו בתל אביב, העתיק אליו את משרד התיווך ובמקביל סגר את חנותו בעיר יפו. בכך סיים ככל הידוע את עיסוקו בשענות ותכשיטנות ועבר לעסוק רק בתיווך נדל"ן ותיווך עסקי.[5]
שיף התעניין גם בחקלאות; בשנת 1904 רכש כרם במושבה רחובות, ומאוחר יותר קנה שם גם בית חווה ויקב.[6] הוא רכש כרם ומספר חלקות קרקע גם בפתח תקווה. מיזמים אלו הסתיימו בשנת 1925, עם מחלתו.
בתקופת מלחמת העולם הראשונה גורשו בני משפחת שיף מתל אביב, תחילה לאחוזתם ברחובות ואחר כך לפתח תקווה. בתקופת הגירוש חלו כל בני המשפחה במלריה.
בראשית שנת 1926 נפטר שיף בירושלים כתוצאה מסיבוכי מחלת שחמת הכבד, ונקבר בהר הזיתים.
צאצאיו: חנה (לימים שור), מלכה (לימים טטנבום),[7] דבורה (לימים מנדלסון),[8] ומשה שיף, חתנו של ירחמיאל אמדורסקי.[9]
עסקי מקרקעין עריכה
בשנים הראשונות לפעילותו שימש שיף בעיקר כמתווך בעסקאות בין ערבים ליהודים. הוא התמחה ברכישת קרקעות מידי השכנים הערבים איתם התיידד, אותן היה מוכר ליהודים. בשנים מאוחרות יותר שימש מתווך בין גואלי הקרקע לבין אנשים פרטיים שביקשו לרכוש לעצמם מגרש. בדרך כלל פעל עם שותפים, בתל אביב ובסביבתה ובמושבות (רחובות, פתח תקווה, גדרה).
עסקאות חשובות שבהן היה שיף מעורב:
- רכישת כרם ג'יבאלי - שיף, ביחד עם שותפו לתיווך חיים פלמן,[10] תיווכו בעסקת רכישת "כרם ג'יבאלי" על ידי ועד אחוזת בית מידי ישראל מרדכי טננבוים ושותפיו, סוחרים ירושלמיים שרכשו את האדמות מהערבים.[11] בנוסף תרמו בטיפול בהשגת הקושאנים, בקשר שוטף עם בנק אפ"ק וייתכן גם בקשר עם מוכרי הקרקע הערביים.[12] שכונת אחוזת בית, ראשיתה של העיר תל אביב, נבנתה על אדמות כרם ג'יבאלי. בדיוני ועד אחוזת בית תוארו קשיים רבים שנתגלעו בדרך למימוש עסקת מכירת כרם ג'יבאלי,[13] וחלקם מוזכר בספרים ובמאמרים העוסקים בנושא.[14] העסקה שהסתבכה גרמה לעגמת נפש למתווכים וליחסים עכורים בינם לבין ועד אחוזת בית על רקע סירובו של הוועד לשלם את דמי התיווך.[15] שיף, שהיה מראשוני חברי אגודת אחוזת בית עוד בשנת 1906,[16] ביטל את חברותו באגודה, ולימים נשללה ממנו האפשרות להימנות על מייסדי תל אביב.[17]
- הקמת שכונת מונטיפיורי - עסקת מקרקעין נוספת בה היה שותף שיף בשנת 1923 הייתה הקמת שכונת מונטיפיורי. בעסקה זו רכש שיף עם דב שפק-לובזובסקי את "פרדס מונטיפיורי" מידי יורשי השר משה מונטיפיורי, ובנוסף רכשו השניים מגרמנים, חלקת קרקע נוספת, שהייתה סמוכה למושבה הגרמנית שרונה וצמודה לפרדס מונטיפיורי. שפאק ושיף תכננו את השכונה העתידית, השיגו את אישור הרשויות לתכנון ולפרצלציה, הכשירו לבנייה את השטח שהיה בן 133 דונם, פיצלו אותו לכ-270 חלקות ומכרו אותן. חברי "המזרחי הצעיר" התארגנו כקבוצה וקנו 32 מגרשים. שאר החלקות נמכרו על ידי שפק ושיף ליחידים.[18]
בית שיף עריכה
בראשית שנת 1913 רכשה משפחת שיף מידי העסקן בצלאל יפה את ביתם של יצחק ואולגה פרנק בקרן הרחובות הרצל 13 ולילינבלום 26 בתל אביב. היה זה בית חד-קומתי מאלו שהוקמו לאחר הגרלת המגרשים לאחוזת בית, וסביבו עצים וגינה. במהלך שנת 1925, בעקבות התפתחות המרכז העירוני התל אביבי סביב רחוב הרצל, שופץ והוגדל הבניין על פי תוכניתם של הארכיטקט יוסף ברלין והמהנדס ריכרד פסובסקי, ונוספו לו שתי קומות. במסגרת ההרחבה קיבל הבניין את צורתו הנוכחית, בעלת האופי העירוני. מנהל עבודת הבנייה היה עקיבא אריה ויס, מייסד העיר.
לבניין אספקטים ארכיטקטוניים ייחודיים וראשוניים ליישום בארץ.[19] במיוחד בולטים האלמנטים האקספרסיביים בחזיתות. צידו המערבי של הבית, חזיתו הייצוגית הפונה לרחוב הרצל, מאופיין בסימטריה. לעומתו, בצדדים האחרים שולטת הגישה הפונקציונלית, הקרויה כיום "בנייה ירוקה", המתחשבת בתנאי האקלים בארץ. חזיתו ברחוב לילינבלום מחולקת לשניים מבחינת עיצובה הארכיטקטוני: החלק הצפון-מערבי דומה בעיצובו לחזית רחוב הרצל, בעוד בחלק הצפון-מזרחי קרועים חלונות רחבים להחדרה מרבית של אור. ריבוי החלונות וגודלם משווה לצד זה של החזית הזו אופי כמו מודרניסטי. הצדדים הדרומי והדרום-מזרחי מאופיינים בחלונות מעטים וקטנים לצמצום פגיעת קרינת השמש ולהקלת עומס החום.
נוסף לייחודו הארכיטקטוני החיצוני, קושטו הקירות הפנימיים בעיטורים עשירים ובאורנמנטים ייחודיים. אחד מהם הוא ציור קיר של "תפילת הדרך", מוטיב ארץ-ישראלי המיוחס לאמן מאיר גור אריה, מבצלאל. אלמנט זה הופיע בבניין לפחות ארבע פעמים.[20] בעיטור זה מופיע רוכב על חמור במצב של עיון בספר או תפילה ("תפילת הדרך") ליד עץ זית, כשברקע נראה קבר רחל.
המשפחה השתמשה בבית כעוגן כלכלי, במיוחד אחרי פטירתו של חייקיל שיף. דירות בבניין הושכרו למספר גופים שפעלו בתקופות שונות במרחב העירוני התל אביבי: מוסדות פיננסיים (בנק קופת עם, בנק בני בנימין, בנק נורוק אידלזק, חברות הביטוח SUN הלונדונית ו-UNION הפריזאית ועוד), משרדי נסיעות (אקספרס מזרחי, TILL, אדריאטיק, משרד הביניים ועוד), מוסדות של המגזר החקלאי של תנועת העבודה (יכין, המרכז החקלאי, מערכת כתב העת "שדה"), ארגון יוצאי גרמניה, בית המרקחת לאפין, נקניקייה "אס", חברת "בראון" לציוד משרדי, מספרה, קליניקות רפואיות, ומשרדי עורכי דין. בשנת 1939 תוכנן לפעול בבית בית מלון; ידוע שבשנת תש"ח פעל מלון סנדומירסקי ברחוב לילינבלום 26.
המשפחה התגוררה בבית זה עד אשר זקנתה של אם המשפחה שרה-טובה מנעה ממנה להמשיך ולנהל את הבית. בשנת 1945 נמכר הבית ל"ציר" חברה למסחר בע"מ, שהמשיכה להשכיר אותו למלאכה, למסחר ולמשרדים. כיום משמש הבית, לאחר שעבר תהליך שימור בפיקוח האדריכל אמנון בר אור, כמוזיאון לבנקאות "הרצלילינבלום" של בנק דיסקונט. הבית הוכר כאתר מורשת ישראלי בשנת 2011.
הערות שוליים עריכה
- ^ מ' איינהארן, וואלקאוויסקער יזכור-בוך, א', ניו יורק 1949, עמ' 282-277;
כ' לשוביץ, וולקוביסק, סיפורה של קהילה יהודית ציונית, תל אביב תשמ"ח, עמ' 74-73;
ד' תדהר, אנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו, י"ב, תל אביב 1962, עמ' 4055-4054;
J.S. Berger, (English translator), The Volkovysk Memorial Book: The Trilogy, N.J.: J. S. Berger, 2002, pp. 126-127. - ^ בשנת 1939 היו בארץ כ-400 משפחות שעלו מוולקוביסק, רובן עברו בבית משפחת שיף עם הגיען ארצה, לקבלת סיוע ותמיכה ראשונית.
- ^ א.ל., 'יזכור, ליום השלושים לפטירת שרה טובה שיף', הבוקר, א' אדר תש"ט, וכן הארץ, ה' אדר תש"ט
- ^ זה היה בית הכנסת בו התפלל הרב קוק בעת שבתו בנווה שלום.
- ^ פנקס רישום תושבים בתל אביב, 1915, דף 34, ארכיון היסטורי עיריית תל אביב (אהת"א).
- ^ ספר הקרקעות של המושבה רחובות, ארכיון היסטורי רחובות, עמ' 196–197, 225-224.
- ^ דוד תדהר (עורך), "אברהם טטנבום", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יב (1962), עמ' 4057
- ^ דוד תדהר (עורך), "דבורה מנדלסון", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יב (1962), עמ' 4062
- ^ דוד תדהר (עורך), "משה שיף", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יב (1962), עמ' 4070
- ^ לחיים פלמן, בנה של "אם הפרדסנות העברית" איטה פלמן, היה בית מסחר סיטונאי ליין ברחוב בוסטרוס. בדומה לחנותו של שיף, גם בית המסחר של פלמן אפשר לו לפתח את נושא תיווך המקרקעין. (ד' תדהר, אנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו, ב', תל אביב 1962, עמ' 744.)
- ^ מתוך הפרטיכל של ישיבת הוועד ידוע שפלמן השתתף בפגישה בין הקונים למוכרים ביום י"ג שבט תרס"ח (20 בינואר 1908). מצד הקונים נכחו חברי הוועד ומצד המוכרים הא' כץ, טננבוים, אטינגר ושלזינגר. ארכיון היסטורי עיריית תל אביב (אהת"א).
- ^ תכתובת המצויה בארכיון ההיסטורי של עיריית תל אביב
- ^ פרטיכל ישיבת הוועד, י"א חשוון תרס"ט; פרטיכל אספת חברי אחוזת בית, כ"ט שבט תרס"ט, אהת"א.
- ^ כל אחד מהכותבים נתן את גרסתו; גרסת המתווכים מעולם לא הוצגה. ע"א ויס, ראשיתה של תל אביב, תל אביב תשי"ז, עמ' 109-106; א' דרויאנוב, ספר תל אביב א, תל אביב תרצ"ו, עמ' 91-84; פ' גרייבסקי, ספר היישוב, ירושלים תרצ"ט, עמ' 64-63; א' עץ-הדר, אילנות, תל אביב 1967, עמ' 245-238; י' כץ, חברת אחוזת בית 1906–1909 הנחת היסודות להקמתה של תל אביב, קתדרה 33, עמ' 186-184.
- ^ תכתובות באהת"א. תיק 279/2 מיכל 422, תיק 39 מיכל 512.
- ^ בראשית צעדיה של אגודת אחוזת בית הוכנו מספר רשימות של חבריה; הן אינן נושאות תאריכים שיאפשרו מיון כרונולוגי (אהת"א, תיק 003–35 מיכל 9113). חייקיל שיף מופיע בכולן במקום 22–32, עובדה המלמדת על תאריך הצטרפותו (י' שביט, ג' ביגר, ההיסטוריה של תל אביב משכונה לעיר, עמ' 65, תל אביב 2001).
- ^ ח"נ שיף, סרסוריא וקוץ בה, עת־מול, מס' 245, עמ' 4-2.
- ^ י' רמון, שכונת מונטיפיורי למלאות 8 שנים להוסדה תרפ"ד-תרצ"ב, ירושלים תרצ"ב;
ש' הלוי, 'פרדס מונטיפיורי', קתדרה, מס' 2, עמ' 156;
י' מרקל, שכונת מונטיפיורי, עמ' 40-46. - ^ על חשיבותו הארכיטקטונית עמד ד"ר ברוך רביד בחיבור שכתב על יוסף ברלין.
- ^ הציור משלב מוטיבים שצוירו גם על אריחים ועל צלחות לתלייה. ב' כרמיאל, אריחים מעטרים עיר: קרמיקה "בצלאל" בבתי תל אביב 1923–1929, תל אביב 1996, עמ' 37, 39.