פתיחת התפריט הראשי

ההתיישבות היהודית ביפו בעת החדשה, החלה בראשית המאה ה-19. היישוב חודש עקב ריבוי קווי האוניות שהגיעו לנמל יפו מאירופה. הנמל היה שער הכניסה היחידי לארץ-ישראל. ומאז שהונהג מתן ההגנה לאזרחי מדינות זרות, החלו להגיע לארץ נוסעים רבים. לשיא הגיע היישוב היהודי בעשור השנים לפני מלחמת העולם הראשונה. ייסוד תל אביב בשנת 1909 וגירוש יהודי העיר בזמן המלחמה הביאה לירידה במספר תושביה היהודים: מ-8,000 נפש בשנת 1907 ל-5,000 נפש בשנת 1922. מאורעות תרפ"ט והמרד הערבי הגדול הביאו לירידה בנוכחות היהודית ביפו. והגורם לעזיבתם היה הצפיפות והחוסר במבני מגורים (קניית נכסים ביוקר).

יחסי יהודים-ערבים בתקופת המנדט הבריטיעריכה

לאורך כל התקופה בה שלט המנדט הבריטי בארץ ישראל, היחסים בין היהודים לערבים ביפו תמיד נעו בין שיתוף פעולה לסכסוכים. יפו, בדומה לכלל הארץ, חוותה שינויים כלכליים ותרבותיים – גידול דמוגרפי וגידול מסחרי, פיתוח הנמל, בניין הדואר ומרכזיית הטלפונים, שיפור התברואה, התרחבות התחבורה וחיזוק השכונות[1]. פיתוחים אלו השפיעו על יחסי המסחר, הכלכלה והתרבות בין הערבים ליהודים וחיזקו אותם. לצד זה, תושבי יפו, היהודים והערבים, חוו את המתיחות ואת הפרעות על בשרם לאורך כל אותה תקופה – מאורעות תר"פ, תרפ"א, תרפ"ט, החרם הכלכלי ב-1921 וב-1929, מהומות 1933, מאורעות 1936, הצהרת בלפור, תחילת מלחמת העצמאות ועוד. המצב המתוח בארץ בכלל וביפו בפרט גרם לעליות ומורדות ביחסי יהודים-ערבים ביפו.

שינוי משמעותי ביחסים היה סביב פרעות תרפ"א, בעקבותיהן עזבו תושבים יהודים רבים את העיר[2]. שינוי נוסף היה קשור במאורעות 1936 אז סופחו שכונות יהודיות לתל אביב (שפירא ופלורנטין) בעקבות מחאת התושבים היהודיים. כל זאת גרם לצמצום משמעותי בקהילת יהודי יפו ולהחמרת היחסים שבאו לידי ביטוי בין השאר בכך שנציגי היהודיים בעיריית יפו דנו בשאלת התפטרותם מהמועצה. לאמיתו של דבר מאז פרוץ המאורעות לא הוזמנו יותר הנציגים היהודיים להשתתף בישיבות מועצה. כשכוחם הפוליטי של היהודים פחת ביפו עם סיפוח השכונות, התפטרו חברי מועצת העירייה היהודיים. אירוע זה אף החריף את היחסים בין עיריית יפו לתל אביב[3].

לוח אירועים בתולדות יהודי יפועריכה

  • 1743 - 1776 קהילה יהודית ראשונה ביפו.
  • 1833 - חידוש היישוב היהודי בעיר - העדה ספרדית. 1,000 - 1,500 תושבים בעיר
  • 1836 - 10,000 - 15,000 מזה 600 יהודים
  • 1837 - רעידת אדמה. לפי משה ריישר בשערי ירושלים "ושלוש עשרה אלף איש ירדו שאולה, ורוב הבתים נהרסו "
  • 1856 - 65 משפחות יהודיות ספרדיות ו-3 אשכנזיות.
  • 1888 - הריסת חומות העיר ובעקבותיה הקמת השכונות: נווה צדק ו-נוה שלום
  • 1890 - פתיחת משרד "חובבי ציון" לטיפול בעולים.
  • 1903 - מגפת חולירע בעיר שהפילה קרבנות רבים. החללים נקברים בבית הקברות החדש, רחוק ממקום מגורים - היום ב"בית הקברות טרומפלדור" בתל אביב
  • 1907 - 40,000 תושבים, מהם 8,000 יהודים.
  • 30 במרץ 1917 - ז' בניסן - שבוע לפני חג הפסח - גירוש תושבי העיר, יהודים וערבים במלחמת העולם הראשונה
  • 6 בנובמבר 1917 - כיבוש העיר על ידי הבריטים: 8,740 יהודים ביפו ועוד 1,248 - בתל אביב.
  • 1921 - מאורעות דמים, יוסף חיים ברנר נרצח.
  • 1922 - 32,000 תושבים, מהם 4,960 יהודים.

הערות שולייםעריכה

  1. ^ תמיר גורן, גאות ושפל: התפתחותה העירונית של יפו ומקומה בעימות היהודי- הערבי בארץ ישראל 1917-1947, ירושלים: יד יצחק בן צבי, תשע"ז 2016, עמ' 192-210
  2. ^ חנה רם, היישוב היהודי ביפו: מקהילה ספרדית למרכז ציוני 1839-1939, ירושלים: כרמל, תשנ"ו, 1996, עמ' 325-336
  3. ^ תמיר גורן, גאות ושפל: התפתחותה העירונית של יפו ומקומה בעימות היהודי-הערבי בארץ ישראל 1917-1947, ירושלים: יד יצחק בן צבי, תשע"ז 2016, עמ' 242-247
  ערך זה הוא קצרמר בנושא תולדות עם ישראל. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.