אָבֹא בְחִיל לְהִתְיַצְּבָה (לעיתים: אֱלֹהֵי הָרוּחוֹת לְכֹל בָּשָׂר ), הוא פיוט הלכתי מסוג "סדר", לשבת הגדול , שכתב רבי יוסף טוב עלם (ריט"ע), המפרט את הלכות פסח , החל מבדיקת חמץ , דרך הגעלת כלים ואפיית המצות , ועד לליל הסדר .
אבוא בחיל להתיצבה
אָ בֹא בְחִיל לְהִתְיַצְּבָה / בְּ מַעֲמַד פְּנֵי תֵיבָה / גַּ שְׁתִּי לְרוֹמֵם וּלְשַׂגְּבָה / מֵרְשׁוּת דָּגוּל מֵרְבָבָה.
הִ לּוּל קוֹנִי אַקְשִׁיבָה / וּ בְחֵקֶר דָּתוֹ אֶתְיַשְּׁבָה / זֹ את לָדַעַת אֲחַשְּׁבָה / מִטַּעַם חַכְמֵי יְשִׁיבָה.
ט וֹעֵן עוֹלָם אַמְלִיכָה / יְ הָבִי עָלָיו אַשְׁלִיכָה / כְּ רָשׁ לְפָנָיו אֶתְהַלְּכָה / לִפְתּוֹחַ בִּדְבַר הֲלָכָה.
מִ לַּת פִּי גְּדוּשָׁה / נ וֹצֵר חֶסֶד אַקְדִּישָׁה / סַ לְסֵל בְּדֵעָה חֲדָשָׁה / מֵרְשׁוּת עֵדָה הַקְּדוֹשָׁה.
פְּ נֵי יְשָׁרִים דּוֹבֵר / צִ חֲצוּחַ אֲמָרִים אֲגַבֵּר / קִ דַמְתִּי לִטּוֹל בְּסֵבֶר / רְשׁוּת מֵרַב וְחָבֵר.
שַׁ דַּי חֵילִי תְּאַמֵּץ / תַּ עְדִּיף קָט וְקוֹמֶץ / לְבָאֵר בְּלִי שֶׁמֶץ / הִלְכוֹת בִּעוּר חָמֵץ.
אֱ לֹהֵי הָרוּחוֹת לְכָל בָּשָׂר / חוֹק לְעַמּוֹ מָסָר / וְהִזְהִירָם בִּכְתָב מוּסָר / לִבְדּוֹק חָמֵץ אוֹר לְאַרְבָּעָה עָשָׂר. בְּ שָׁעָה שֶׁאֵין בְּנֵי אָדָם מְצוּיִים בְּשׁוּקָא / אוֹר הַנֵּר יָפֶה לִבְדִיקָה / אֵין בּוֹדְקִין לֹא לְאוֹר הַחַמָּה וְלֹא לְאוֹר הַלְּבָנָה וְלֹא לְאוֹר הָאֲבוּקָה / וְצָרִיךְ לְבָרֵךְ עַל בִּעוּר חָמֵץ כְּחֻקָּה.גָּ מַר מְנַטְּרֵהּ עַד דְּבַתְרָא / וּמִיַד צָרִיךְ לְבַטֵל הַשְׁאָר בַּאֲמִירָה / וְלֵימָא הָכִי כָּל חֲמִירָא דְּאִיכָּא בַּהֲדָא דִירָה / דְּלָא חֲמִתֵּיהּ וּדְלָא בִעַרְתֵּיהּ לִבָּטֵל וְלֶהֱוֵי כְּעַפְרָא.דְּ אִי מִשְׁתַּכַּח לְאַחַר אוֹתָהּ שָׁעָה / אֵינוֹ חַיָּב בְּבַל יֵרָאֶה וּבְבַל יִמָּצֵא לְפוֹשְׁעָה / וְהָרוֹצֶה אַחַר בְּדִיקָתוֹ לֶאֱכוֹל חָמֵץ וּלְשָׂבְעָה / מַה שֶׁמְּשַׁיֵּר יַנִּיחֶנּוּ בְּצִנְעָה.הֵ יכָא דְבָדַק בְּחוֹרֵי בֵיתָא / וְהִנִיחַ אַרְבַּע אוֹ חָמֵשׁ רִפְתָּא / וְאַשְׁכַּח דְּחָדָא מִנַּיְהוּ פַּחֲתָא / לִבְדּוֹק מֵרֵישָׁא שֶׁמָּא חוּלְדָא לְקָחַתָּהּ.וְ כֵן תָּנוּ רַבָּנָן בְּפִרְקִין / דְּחוֹרֵי בֵיתָא וּנְקִיקִין / עִילָאֵי וְתַתָּאֵי אֵינָן נִבְדָּקִין / וְאֶמְצָעִים זְקוּקִין.זִ הֲרוּ גַּג הַיָּצִיעַ וְגַג מִגְדָּלִין / וְרֶפֶת בָּקָר וּמַתְבֵּן וְלוּלִין / וְאוֹצְרוֹת יַיִן וְשֶׁמֶן הַנְעוּלִין / לִבְדּוֹק חָמֵץ בְּלִי עוֹלִין.ח וֹר שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ / זֶה וְזֶה בּוֹדֵק עַד שֶׁמַּגִיעַ וּמְבַטֵּל שְׁאָרוֹ / וְכֵן בֵּין יְהוּדִי וְעוֹבֵד כּוֹכָבִים חַיָּב לְבַעֲרוֹ / פְּלֵימוֹ מֵקַל שֶׁמָּא יֹאמַר הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים כְּשָׁפוֹ וַחֲבָרוֹ.טָ עֲנוּ הַמְפָרֵשׁ וְהַיּוֹצֵא בִשְׁיָרָא / וְאֵין דַּעְתּוֹ קוֹדֶם פֶּסַח לְחָזְרָה / תּוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם בָּעֵי לְבָעֵר חֲמִירָא / לִפְנֵי שְׁלֹשִׁים יוֹם אֵין זָקוּק לְבַעֲרָה.יִ שְׂרָאֵל דְּחָמֵץ אִתְפַּקֵּד לֵיהּ / וְלֵיתֵיהּ לְמָרֵיהּ לְמִשְׁקְלֵיהּ / נַטְרֵיהּ עַד אַרְבַּע דְּחָזֵי לְאָכְלֵיהּ / שְׁלִים אַרְבַּע וְלֹא אָתָא לְנָכְרִי מְזַבִּין לֵיהּ.כְּ שֶׁנָפְלָה מַפּוֹלֶת עַל חָמֵץ בְּעַרְבֵי פְּסָחִים / וְכֶלֶב אֵין יָכוֹל לְחַפֵּשׂ אַחֲרָיו בְּטוּחִים / הֲרֵי הוּא כִּמְבוּעָר לְרֵעִים פִּקְחִים / וְכַמָּה חֲפִישַׂת הַכֶּלֶב שְׁלֹשָׁה טְפָחִים.לִ מְּדוּ בֵּי מִלְחֵי וּבֵי קִירֵי נְקוּבִים / וּבֵי תְמָרִים וְצִיבִים / לִבְדוֹק אוֹתָם חַיָּבִים / וְחָצֵר פְּטוּרָה מִפְּנֵי הָעוֹרְבִים.מ וֹצֵא חָמֵץ בַּפֶּסַח בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ / כּוֹפֶה עָלָיו כֶּלִי בְּלִי רְאוֹתוֹ / וְאִם שֶׁל הֶקְדֵּשׁ הוּא אֵין צָרִיךְ לְכַסּוֹתוֹ / לְפִי שֶׁבְּדֵלִין מֵאוֹתוֹ.נָ פֵי וּפַתִּילֵי וְיוֹרָה / דְּאִשְׁתַּמֵּשׁ בְּהוּ חַמִּין חֲמִירָא / צָרִיךְ לְגַעֲלִינְהוּ וְיַנִּיחַ בְּגוֹ רַבָּא זְעֵירָא / וּלְרַבָּא לֶעֱבַד גְּדַנְפָא וּלְרַתְחֵיהּ בְּנוּרָא.סַ כִּינֵי דְּאִשְׁתַּמֵּשׁ בְּהוּ חֲמִירָא לַאֲרוּחִין / אִם אֶפְשַׁר לַעֲשׂוֹתָן חֲדָשִׁים הֵם מְשֻׁבָּחִין / וְאִי לָא מַגְעִילָן בְּרוֹתְחִין / וּבִכְלִי רִאשׁוֹן הֵם מְצוּחֲצָחִין / וְעֵץ פָּרוּר מַגְעִילָן בְּרוֹתְחִין.עִ נְּדוּ אַגָּנֵי וּקְצִיעֵי דְקוּנְיָא וּפַחֲרָא / אַף עַל גַּב דְּמַפְלִיט לְהוּ שַׁפִּיר לְאִשְׁתַּמּוּשֵׁי בְהוּ אֲסִירָא / וְאַף עַל גַּב דִּרְוִיחָן וְאִכָּא לְמֵימָר דְּשַׁלִּיט בְּהוּ אַוִּירָא / אֲפִילוּ הָכִי קַיְמָא אִסּוּרָא.פְּ חַר קְדֵרוֹת אֵין צָרִיךְ לְפַלְחָא / אֲבָל מַשְׁהֵי לֵיהּ עַד בָּתַר פִּסְחָא / וּקְעָרוֹת מֻתָּרוֹת כִּי שָׁקִיל מִדּוּדָא עֲלַיְהוּ לְאַנָּחָא / וּבוּרְמֵי דִּגְלָלָא שַׁרְיָן בַּהֲדָחָה.צָ עֵי דְמַשְׁהֵי בְּהוּ חֲמִירָא בִּשְׁאָר יוֹמֵי / כְּבֵית שְׂאוֹר שֶׁחִמּוּצוֹ קָשֶׁה דָּמֵי / וְאִי אַקְרָאֵי אוֹתִיבֵיהּ וְלֹא אִשְׁתָּהֵי עִמֵּיהּ / לְאִשְׁתַּמּוּשֵׁי בְּהוּ שַׁפִּיר דָּמֵי.קִ טּוּף בְּיַיִן וְשֶׁמֶן עֲבִידִין / מִלְמֵילַשׁ בְּהוּ לֵילֵי קַמָּאֵי קַפְּדִין / וְאַמְהָן דְּלָא טְבִילָן וְעַבְדִּין / דְלָא לְמֵילַשׁ בְּהוּ הוּא הַדִּין.רְ קִיקֵי מַצּוֹת עוֹשִׂין זֵכֶר לְעִגּוּן / וְלִשְׁמָן צָרִיךְ לְשָׁמְרָן מֵחִמּוּץ כְּהָגוּן / וְחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן אֵין לָשִׁין דִּלְמָא יִשְׁגּוּן / אַף עַל גַּב דְאַפְיֵה יִשְׂרָאֵל בַּר דֵּעָה לָא יְנַהֲגוּן.שָׁ נוּ שֶׁאֵין לָשִׁין בְּבַת אַחַת לְמַעְלָה מֵחֲמֵשֶׁת רְבָעִים קֶמַח וְכֵן לְחַלָּה / וְהֵן בֵּיצִים כְּמִנְיַן חַלָּה / וְהָעוֹמֶר מוּכַח לָהּ / וְהָאִשָׁה לֹא תָלוּשׁ אֶלָא בְּמַיִם שֶׁלָּנוּ הַלַּיְלָה / תְּ מִימִים שָׁנוּ בְּמִשְׁנָה הַמְּהֻלָּלָה.
יַ יִן כִּי יִתְאַדָּם / לְמִצְוָה הוּא מֻקְדָּם / לָצֵאת בּוֹ חוֹבַת יְדֵי אָדָם / אִם אַיִן קוּנְדִיטוּן וּמְבֻשָּׁל נֶגְדָּם.וְ אַרְבַּע כּוֹסוֹת הַלָּלוּ / צָרִיךְ שֶׁיְהֵא בָהֵן כְּדֵי רְבִיעִית בְּלִי יָקֵלוּ / אֶחָד אֲנָשִׁים וְאֶחָד נָשִׁים אֵלּוּ כָּאֵלּוּ / וּמְחַלְּקִין לְתִינוֹקוֹת קְלָיוֹת וֶאֱגוֹזִין כְּדֵי שֶׁיִּשְׁאָלוּ.סָ חוּ שֶׁהַנָּשִׁים צְרִיכוֹת לְאַמְּצָה / בְּכָל מִילֵי דְפִּסְחָא בְּלִי שִׁמְצָה / אַף עַל גַּב דְמִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְמַן גְּרָמָא בָּם לֹא נִמְצָא / שֶׁכָּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ בְּבַל תֹּאכַל חָמֵץ יֶשְׁנוֹ בְּקוּם אֱכוֹל מַצָּה.פֵּ רְשׁוּ בְשָׂפָה נְדִיבָה / מַצָּה וְיַיִן צָרִיךְ הֲסֵבָּה / מָרוֹר אֵין בּוֹ כֵּן חוֹבָה / וּמִבָּעֵי לֵיהּ לְכַסְכּוּסֵי טוּבָא.הֲ סֵבַּת יָמִין הֲסֵבָּהּ אֵינָהּ / וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמָּא יַקְּדִים קָנֶה לְוֵשֶׁט וְיָבֹא לִידֵי סַכָּנָה / פְּרַקְדָּן לָא מִן חוּשְׁבָּנָא / וְאִשָּׁה אֵינָהּ צְרִיכָה וְאִם חֲשׁוּבָה הִיא נְדוֹנָה.קַ מֵּי אָב מֵיסַב הַבֵּן בְּדִיצָה / תַּלְמִיד בִּפְנֵי רַבּוֹ אֵינוֹ רָאוּי לְפָרְצָה / אֲבָל בְּשׁוּלְיָא דְנַגְרֵי צָרִיךְ לְהָסֵב בִּמְרוּצָה / וְהַשַּׁמָּשׁ שֶׁאָכַל כְּזַיִת מַצָּה כְּשֶׁהוּא מֵסֵב יָצָא.טָ עֲנוּ לַחֲטוֹף מַצָּה בְּלֵילֵי פְסָחִים / כְּדֵי שֶׁלֹּא יִישְׁנוּ הַפְּרָחִים / וְחַיָּבִין בְּרֶגֶל לִהְיוֹת שְׂמֵחִים / בַּמִּקְדָּשׁ בְּבָשָׂר וְהַשְׁתָּא בְּיֵין רִקּוּחִים.נָ שִׁים חַיָּבוֹת לִשְׂמוֹחַ וּלְהַרְנִין / בְּבָבֶל בְּבִגְדֵי צִּבְעוֹנִין / בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּבִגְדֵי פִשְׁתָּן הַמְּלֻבָּנִין / וְהָאֲנָשִׁים בְּיַיִן מִתְעַדְּנִין.בְּ עֶרֶב הַפֶּסַח סָמוּךְ לְמִנְחַת רִאשׁוֹן / לֹא יֹאכַל אָדָם עַד הָאִישׁוֹן / וּבְבֹאוֹ מִבֵּית רַחֲשׁוֹן / מוֹזְגִין לוֹ כּוֹס רִאשׁוֹן.רִ אשׁוֹן מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן / וְאַחַר כַּךְ קִדּוּשׁ וּזְמָן וְאֵינוֹ אוֹמֵר נֵס עֲדַיִן / שֶׁצָרִיךְ לְאָמְרוֹ בָּאֲגָדָה וְרָאוּי לְכָפְלוֹ אַיִן / וְשָׁתֵי וּמָשֵׁי יָדֵיהּ וּמְבָרֵךְ (גרסה מאוחרת: וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ) עַל נְטִילַת יָדָיִם.שָׁ קִיל גַּרְגִּירָא אוֹ כַרְפְּסָא אוֹ כֻּסְבַּרְתָּא אוֹ חַסָא וְיִטְבּוֹל בַּחֲרוֹסֶת וִיבָרֵךְ בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה / וְכַד אָכִיל יֶחֱצֶה אַחַת מִשָׁלֹשׁ מַצּוֹת וְאֵין בְּרָכָה עִמָּהּ / מַחֲצָה בִקְעָרָה וּמַחֲצָה בְשֻׁלְחָן לְהָשִׂימָה.מ וֹשֵׁךְ מֵהַקְּעָרָה שְׁנֵי תַבְשִׁילֵי / דְּאִנּוּן בִּשְׂרָא וְכַוְרָא צְלִילֵי / אִי נַמֵּי גַּרְמָא וּבִשּׁוּלֵי / וּמַגְבִּיהַּ קְעָרָה וְלֵימָא הָא לַחְמָא עַנְיָא כֻּלֵהּ.וּ מוֹזְגִין לוֹ כּוֹס שֵׁנִי מֵאַרְבַּעַת הָאֵל / וְכַאן הַבֵּן מֵאָבִיו שׁוֹאֵל / מַה נִּשְׁתַּנָּה מִלֵּילוֹת זֶה לֵיל / וְגוֹמֵר הָאֲגָדָה עַד גָּאַל יִשְׂרָאֵל.אַ חַר דְשָׁתֵי מָשֵׁי יָדֵיהּ / וּמְבָרֵךְ עַל נְטִילַת יָדָיִם לְחוֹדֵיהּ / וְשָׁרֵי הַמּוֹצִיא עַל הַשְּׁלֵמָה דְּעִלַּוֵּי תַּרְתֵּי דִידֵיהּ / וְלֹא אָכִיל מִנֵּיהּ אֲכַתֵּי מִדֵּי.ל וֹקֵחַ פְּרוּסָה וּמְבָרֵךְ לֶאֱכוֹל מַצָּה בְּמֶלֶל / וּבַהֲדֵי דְהַהִיא דְהַמּוֹצִיא אוֹכֵל וְכוֹלֵל / וּמְבָרֵךְ בַּחֲזֶרֶת לֶאֱכוֹל מָרוֹר וְטוֹבֵל וּבוֹלֵל / וְהָדָר אָכִיל מַצָּה וּמָרוֹר בְּלֹא בְּרָכָה / וְכוֹרְכָן בְּבַת אַחַת כְּהִלֵּל.חָ לִיף לְכַמָּה בָתֵּי וְעָבִיד כִּי הַאי גַּוְנָא עַד הָכָא / וְאַחַר כַּךְ עוֹשִׂין סְעוּדָתָן כָּל צָרְכָּהּ / וְכַזַיִת מַצָּה בָּאַחֲרוֹנָה צְרִיכִין לְכָּרְכָה / וְנוֹטְלִין וְלֹא מְבָרְכִין שֶׁמַּיִם אַחֲרוֹנִים חוֹבָה וְאֵין טְעוּנִין בְּרָכָה.ז וֹכֵר בַּשְׁלִישִׁי בִּרְכַת מְזוֹנוֹ / וְלִשְׁאָר הַבָּתִּים תְּחִלָּה וְטוֹעֵם הַכּוֹס עַד מִשֶּׁלּוֹ אֵינוֹ / וּבָרְבִיעִי הַלֵּל מִצְרִי לְתַנּוֹ / בַּל יִטְעוֹם כְּלוּם בְּאִישׁוּנוֹ.קִ מְעָא לִשְׁתּוֹת מַיִם יְכַנֵּס / אִם חוֹלֶה הוּא אוֹ אִסְטְנֵס / וּבָעֵי לְמִשְׁתֵּי חַמְרָא מִשּׁוּם אוֹנֵס / לוֹמַר בַּחֲמִישִׁי הַלֵּל הַגָּדוֹל יִשְׁתַּנֵּס.
חֲ סַל סִדּוּר פֶּסַח כְּהִלְכָתוֹ / כְּכָל מִשְׁפָּטוֹ וְחֻקָּתוֹ / כַּאֲשֶׁר זָכִינוּ לְסַדֵּר אוֹתוֹ / כֵּן נִזְכֶּה לַעֲשׂוֹתוֹ.
זָ ךְ שׁוֹכֵן מְעוֹנָה / ק וֹמֵם קְהַל עֲדַת מִי מָנָה / בְּקָרוֹב נַהֵל נִטְעֵי כַנָּה / פְּדוּיִם לְצִיּוֹן בְּרִנָּה.
חלקו האחרון הפותח במילים חֲסַל סִדּוּר פֶּסַח , התפרסם בעקבות הכנסתו להגדה של פסח , והוא נאמר גם בסיום ליל הסדר.
הפיוט הוא החלק השביעי בקרובה "אלהים בצעדך הכות פתרוס" לשבת הגדול הנהוגה בנוסח אשכנז המזרחי, והוא כולל שלשה חלקים: רשות, תוכן וסיום.
ככל הנראה, מקורו של ריט"ע בשילוב פיוט הלכתי כזה, מעין "אזהרות " לפסח, בתוך הקרובה לשבת הגדול, הוא הפיוט ההלכתי האנונימי "אדיר דר מתוחים" (ייתכן שמקורו איטלקי), שבאירופה היה משולב בתוך קרובתו של יניי "אוני פטרי רחמתיים" שנהגה בשבת הגדול (אף שהוא אינו חלק מקורי בה, ובקרובתו של יניי אין פיוטי הלכה. בקהילות אשכנז המערבי שאומרים עד היום את הקרובה של יניי, יש שנוהגים לומר "אדיר דר מתוחים" לפני הסילוק (ונראה שכך נהגו בקהילתו של ר' יוסף טוב עלם ולכן כתב אותו במקום זה), ויש נוהגים לאומרו במוסף ולשמור על הקדושתא לשחרית במתכונתה המקורית בלי הוספה זו). פיוט זה דומה בדברים רבים לפיוטו של ריט"ע, וכנראה שימש לו מודל לחיקוי, הן בעצם הרעיון לשלב פיוט הלכתי כ"סדר" בקרובה לשבת הגדול, והן בתכניו.[ 1]
מהרי"ל כותב כי ישנה חובה לקיים בשבת הגדול את דרשת שבת הגדול כדי ללמד לציבור את הלכות הפסח המרובות, וכי הפיוט ההלכתי נועד מעיקרו לקיים חובה ציבורית זו.[ 2] ערוך השולחן ציין כי באמירת הפיוט יוצאים ידי חובת הדרשה בהלכות הפסח, משום שבדרשה עצמה מרבים הדרשנים בפלפול ואינם עוסקים בהלכה.[ 3]
הפיוט פותח בפיוט "רשות", בו מבקש הש"ץ רשות להתחיל לבאר את הלכות פסח. לרשות שישה בתים ובכל אחד ארבע שורות, כאשר האקרוסטיכון יוצר א"ב. כך לדוגמה הבית הראשון:
אָ בֹא בְחִיל לְהִתְיַצְּבָהבְּ מַעֲמָד פְּנֵי תֵּבָהגַ שְתִּי לְרוׂמֵם וּלְשַגְּבָהדָ גוּל מֵרְבָבָה
גוף הפיוט מורכב מארבעים בתים בני ארבע שורות, כאשר האקרוסטיכון של הבתים יוצר בתחילה את הא"ב, ולאחר מכן את שם המחבר יוסף הקטן בר שמואל חזק .
הבתים מ-א' עד ת' עוסקים בהלכות ביעור חמץ והגעלת כלים ובאפיית המצות , והבתים החותמים את שם המחבר עוסקים בדיני ליל הסדר .
הבית הראשון לדוגמה:
עריכה
מקורותיו ההלכתיים של ריט"ע הם בעיקר התלמוד הבבלי ובעל הלכות גדולות . ריט"ע מתנסח בצורה מדויקת, ומקפיד שלא לחזור על עצמו. מאידך, בחלק זה אין משקל כלל. פעמים רבות ההלכות מצוטטות מהמקורות כלשונן.
בניגוד לפיוט "אדיר דר מתוחים", המקצר עד מאוד בהלכות ליל הסדר , ועוסק בעיקר בענייני חמץ ומצה, ריט"ע דווקא מרחיב בתיאור הלכות הסדר, ומקדיש לכך קרוב לחצי מהפיוט.[ 1]
בסיום הפיוט ישנם שני בתים נוספים היוצרים שוב באקרוסטיכון את הסיומת "חזק":
חֲ סַל סִדּוּר פֶּסַח כְּהִלְכָתוֹזַ ך שוֹכֵן מְעוֹנָהק וֹמֵם קְהַל (עֲדַת) מִי מָנָה
קטע זה הועתק מסוף הפיוט וצורף גם לסיום ליל הסדר תוך שינוי המשמעות. המשמעות המקורית הייתה בקשה שכאשר זכינו לסדר את הלכות הסדר במהלך הפיוט, כן נזכה לעשותו בליל הסדר הקרוב. כאשר אומרים אותו בליל הסדר עצמו, המשמעות היא שכאשר זכינו לסדר את ליל הסדר (ללא קרבן פסח), כן נזכה לעשות את ליל הסדר המלא, עם קרבן פסח .[ 4]
פיוט אלקי הרוחות לכל בשר לרבנו יוסף טוב עלם עם פירוש רבנו שמואל מפלייזא: מהדורה מתוקנת על פי כתבי יד , (ירושלים: מכון ירושלים בשיתוף ישיבת אור עציון , תשס"ה), באתר אוצר החכמה משה אהרוני, פיוטי הלכה ומנהג לחג הפסח: מנוקדים, מבוארים ובציון מקורות , (ירושלים: מכללת ליפשיץ , תשנ"ו), באתר אוצר החכמה
שלום קליין, מקורות הפיוט לשבת הגדול לרבינו יוסף טוב עלם דעת "
הרב עמיחי כנרתי, אמירת "חסל סידור פסח" בהגדה המעין , ניסן תשס"ו, באתר היברובוקס
יוסף ויכלדר, לבאר בלי שמץ הלכות ביעור חמץ: יחודו של הפיוט הקדום שהתחבר לפני אלף שנה , המבשר תורניאוצר החכמה
אבוא בחיל להתיצבה , באתר ויקיטקסט איתי מרינברג, חסל סידור פסח - אמנות השיר , באתר הפיוט והתפילה
הרב עזריאל זילבר, "'קמעא לשתות מים יכנס': הלכה בפיוטו של רבינו יוסף טוב עלם ", ממעין מחולה יג (תשס"ח), עמ' 26–29.
יעקב עציון, "'חסל' נוסח ריה"ל ", מוסף "שבת", מקור ראשון , י"א בניסן תשע"ג.
^ 1 2 אברהם פרנקל, "קדושתא לשבת הגדול לר' חננאל בר אמנון" , קבץ על יד אוצר החכמה .
^ ספר מהרי"ל אוצר החכמה . יש לציין שהמהרי"ל עצמו נהג מנהג אשכנז המערבי ואמר "אדיר דר מתוחים" במקום פיוט זה, אבל הטעם שייך בשני הפיוטים.^ הרב יחיאל מיכל הלוי אפשטיין , ערוך השולחן , אורח חיים , סימן ת"ל, סעיף ה' .^ הרב יהודה ברנדס , לפרשת צו – שבת הגדול: זאת התורה , באתר בית מורשה .
^ למשל, "ולה"ר יוסף טוב עלם שכתב בסדרו 'קימעא לשתות מים יכנס, אם חולה הוא או איסטניס, ואי בעי משתיא חמרא משום אונס, לומר בחמישי הלל הגדול ישתנס' תימה...", תלמוד בבלי , מסכת פסחים , דף קי"ז, עמוד ב' , תוס' ד"ה רביעי.
אבוא בחיל להתיצבה, באתר ויקיטקסט