טייסת 105
טייסת 105 המכונה גם "טייסת העקרב" היא טייסת מטוסי קרב בחיל האוויר הישראלי. כיום מפעילה הטייסת מטוסי F-16D ("ברק") מבסיס חצור.
 | |
| סמל טייסת 105 | |
| פעם עקרב תמיד עקרב | |
| פרטים | |
|---|---|
| כינוי | "טייסת העקרב" |
| מדינה |
 ישראל |
| שיוך |
חיל האוויר הישראלי  |
| סוג | מטוסי קרב |
| בסיס האם |
בסיס חצור |
| אירועים ותאריכים | |
| תאריך הקמה |
1950 |
| מלחמות |
מלחמת סיני |
| נתוני היחידה | |
| ייעוד | משימות מיוחדות אסטרטגיות וכירורגיות לטייס ונווט, כלל סוגי משימות ההתקפה וההגנה. |
| כלי טיס | F-16D ("ברק" דו־מושבי) |
| כלי טיס בעבר | F-4 פנטום, סופר מיסטר, ספיטפייר, P-51 מוסטנג |
  | |
היסטוריהעריכה
הטייסת הוקמה באוגוסט 1950 על ידי מפקד בסיס רמת דוד דאז, רודי אוגרטן, כגף לאימון מבצעי מתקדם (קא"ם) בתוך טייסת 101 ("טייסת הקרב הראשונה") בפיקודו של משה פלד (במקור פלדמן), שהפעילה מטוסי P-51 מוסטנג וספיטפייר. בחודש דצמבר הפכה טייסת 105 ליחידה עצמאית עם 20 מטוסי ספיטפייר בפיקודו של מנחם בר ומאז ועד היום היא טייסת שכנה לטייסת 101 - קודם ברמת דוד, ואחר כך בבסיס חצור.
מטוסי הספיטפייר של טייסת 105 שימשו לקרב ולאימון עד שנת 1955, שנה לפני שיצאו הספיטפיירים הוותיקים משירות בשל תקלות רבות הולכות ונשנות ובשל כניסת מטוס הקרב הבוכנתי האחרון לשירות חיל-האוויר, מטוס ה-P-51 מוסטנג.
המוסטנג הגיע לטייסת "העקרב" הסגורה עקב פרישת הספיטפייר, כאשר זו נפתחה בשנית ב-1956 כטייסת קורס אימון מבצעי (קא"מ) לבוגרי קורס הטיס, בפיקודו של רס"ן משה (מוניק) תדמור (מלניצקי).
במבצע קדש פעלה מבסיס רמת דוד בצפון והשתתפה במבצע שיוחד למטוסי המוסטנג של החיל ומטרתו קריעת קווי הטלפון שחיברו מפקדות צבאיות של המצרים בסיני כדי לנתק את כוחות האויב מתקשורת ולערפל המידע בעת הקרב. ב-31.10.56 השתתפה בתקיפה באזור אבו עגילה, בתקיפה זו הופל מטוסו של מפקד הטייסת רס"ן מוניק (משה) תדמור מאש נ"מ והוא נהרג.
בסוף 1956, הודממה שוב טייסת 105 הפעם למשך כשנה, כאשר נבחרה לטייסת חוד החנית של חיל האוויר כמטיסת המטוס המתקדם ביותר בעת ההיא.
ב-1958 החלה טייסת "העקרב", בפיקוד יעקב נבו, קולטת 18 מטוסי סמב"ד (סופר מיסטר B2) והייתה למובילה של החיל למשך שלוש שנים, עד להגעת המיראז' 3 ("שחק") לחיל האוויר. בשנות ה-60 קלטה הטייסת מטוסים נוספים מעודפי חיל האוויר הצרפתי, וערב מלחמת ששת הימים הושאלו מטוסים נוספים של הצרפתים ששהו באותו הזמן בשיפוץ בתעשייה האווירית. ערב מלחמת ששת הימים מנתה הטייסת 35 מטוסים, ומפקדה היה רס"ן אהרון "יאלו" שביט (ילובסקי).
במהלך מלחמת ששת הימים ביצעה הטייסת 507 גיחות. שישה טייסים נהרגו במהלך המלחמה ואחד נפל בשבי.
מלחמת יום הכיפורים עמדה בסימן מטוס ה"סער" החדש שהחל להיקלט ב-1973 בטייסת 105 והוא השבחה של הסמב"ד שבו הותקן מנוע J-52 של A-4 סקייהוק ונערכו בו שינויים נוספים, שהגדילו את תכולת הדלק ואת כושר נשיאת החימוש. סה"כ הוסבו 26 מטוסי סמב"ד ל"סער". במהלך המלחמה ביצעה טייסת "העקרב", תחת פיקודו של שלמה שפירא, 887 גיחות ואיבדה שני טייסים. טייס נוסף נפל בשבי.
לאחר מלחמה זו, במסגרת בניין הכוח המחודש של חיל האוויר, הוחלט ב-1974 לרכוש טייסת F-4 פנטום ("קורנס") חמישית, וטייסת 105 נבחרה לקלוט את המטוסים. בעידן מטוסי הפנטום השתתפה הטייסת במלחמת לבנון הראשונה, שבמהלכה ביצעה 335 גיחות. במלחמה זו התרחשה ההפלה המפורסמת ביותר של הטייסת. בעיצומה של מלחמת לבנון, ב-11 ביוני 1982, נקלעו הטייס סא"ל בן-עמי פרי והנווט דוד אוקמן למרדף אחר מיג 21 סורי, שיגרו לעברו טיל מטווח 1,500 מטר והפילו אותו. הייתה זו ההפלה היחידה של הטייסת בתקופת הפנטום, והאחרונה של מטוס הפנטום בחיל האוויר.
טייסת 105 מילאה תפקיד מרכזי גם ב"מבצע ערצב-19" בבקעת הלבנון ב-9 ביוני 1982. במבצע זה חוסלו 14 סוללות טילי קרקע-אוויר סוריות.
הטייסת בעידן הקורנס נסגרה ב-1987 בשל קיצוצים מבצעיים ותקציביים. מפקדה האחרון בתקופת הקורנס היה יוסי גונן, לימים ראש להק אוויר.
טייסת העקרב נפתחה מחדש בחצור לאחר ארבע שנים, בתחילת 1991, כאשר החלה לקלוט את מטוס ה"ברק" החדש F-16C/D ביחד עם אחותה, טייסת 101. ההחלטה כי טייסות 101 ו-105 יישאו אופי הטרוגני שבהן מטוסים חד-מושביים לצד מטוסים דו-מושביים לטייס ונוווט התקיימה 13 שנים, עד אשר ב-2005 הפכו הטייסות להומוגניות. טייסת 101 הפכה לטייסת ברק F-16C חד-מושביים, ומשימתה הראשונה שבה להיות עליונות אווירית, וטייסת 105 חזרה לעברה הדו-מושבי מימי הפנטום, עם מטוסי ה-F-16D, ולה יועדו משימות מיוחדות אסטרטגיות וכירורגיות לטייס ולנווט. יחד עם זאת, שתי הטייסות מבצעות את כל סוגי משימות ההתקפה וההגנה של מטוסי חיל האוויר.
מפקדי הטייסתעריכה
עם מפקדי הטייסת נמנים: מנחם בר (מפקדה הראשון), שעיה גזית (מפקדה השני), ישראל בן שחר, יצחק יבנה, משה תדמור, יעקב הניג, אברהם הכהן, יעקב נבו (1958-1961), שמעון אש (1961–1962), לב ארלזור ("זוריק") (1963-1962), שלמה בית-און (1966-1963), אהרן שביט (1966–1968, כולל מלחמת ששת הימים), עודד שגיא (מלחמת ההתשה), אריק עזוז (1971–1973), שלמה שפירא (מלחמת יום הכיפורים), רון חולדאי, שמואל גורדון (מפקדה הראשון בעידן הקורנס), עמירם אליאסף (מלחמת לבנון), ישראל קריגר, דובי יפה, יוסי אוליאל, ברוך בן דורי, יוסי גונן, עידו נחושתן (מפקדה הראשון בעידן הברק 1991–1993), בני צוקר (1993–1996, בתקופת מבצע דין וחשבון ומבצע ענבי זעם), גיל רגב, איתי לוי, אבישי לוי (1998–2000), אילן בוגר, זיו לוי (2003–2006), קובי רגב (מפקד הטייסת במלחמת לבנון השנייה), אמיר לזר (2010–2012).
סמלי טייסת נוספיםעריכה
סמל הטייסת בעיצוב מפקד הטייסת רס"ן משה תדמור בתקופת המטוסים: ספיטפייר, P-51 מוסטנג.
הסמל נצבע על המטוסים ללא עיגול תוחם.
קישורים חיצונייםעריכה
- טייסת העקרב, באתר חיל האוויר הישראלי
- אלעזר בן לולו, צריך שתיים לטנגו, בטאון חיל האוויר, כתבה על פעולות "טייסת העקרב" ו"טייסת הקרב הראשונה" במלחמת לבנון השנייה, אוגוסט 2006
- מאי אפרת, פעם עקרב תמיד עקרב, באתר חיל האוויר הישראלי