מבצע דין וחשבון

מבצע צבאי של צה"ל ב-1993

מבצע דין וחשבון היה מבצע צבאי בגבולה הצפוני של מדינת ישראל שנערך בין 25 ביולי 1993 ו-31 ביולי 1993, אשר החל לאחר הסלמה במצב הביטחון בגבול הצפון. המבצע זכה לכינוי מלחמת שבעת הימים בלבנון.

מבצע דין וחשבון
כניסת שיירות ללבנון במבצע דין וחשבון
כניסת שיירות ללבנון במבצע דין וחשבון
מערכה: המערכה ברצועת הביטחון
מלחמה: הסכסוך האיראני-ישראלי
סוג העימות מבצע צבאי
תאריכים 25 ביולי 199331 ביולי 1993 (7 ימים)
קרב לפני מבצע חוק וסדר
קרב אחרי מבצע ענבי זעם
מקום דרום לבנון
תוצאה הסכם הבנות בין ישראל לחזבאללה
הצדדים הלוחמים

ישראלישראל ישראל
צה"ל

חזבאללהחזבאללה חזבאללה
בתמיכת:
איראןאיראן איראן

מנהיגים
ישראלישראל יצחק רבין (ראש הממשלה ושר הביטחון)  איראןאיראן עלי ח'אמנאי 
מפקדים

חזבאללהחזבאללה חסן נאסראללה

כוחות

מחבלי ארגון חזבאללה

אבדות

2 אזרחים ישראלים וחייל צה"ל אחד, 13 פצועים.

118 אזרחים לבנונים, מתוכם 55 לוחמי חזבאללה

מטרת המבצע הייתה להוציא את אוכלוסיית יישובי הצפון ממעגל הלחימה, האמצעי היה ליצור פאניקה ותנועה של פליטים על ידי הפגזה ארטילרית מסביב כפרים ובתוכם, מתוך תקווה שתושביהם ילחצו על ממשלת לבנון לפעול נגד חזבאללה. את האסטרטגיה הזאת הוביל הרמטכ"ל אהוד ברק שהעריך שהלחץ של ממשלת לבנון יוביל לפעולת שרשרת, בה תפנה ממשלת לבנון לסוריה וסוריה תבקש מארה"ב לרסן את ישראל. הכתוצאה מהלחץ, האמריקאים יפעלו לרסן את ישראל בתמורה להתחייבות של סוריה לרסן את חיזבאללה.

המבצע הופסק לאחר שבעה ימים, לאחר שהושגו הבנות בין ישראל לחזבאללה.

הרקע למבצע

עריכה

בשנת 1993 החלה הסלמה חמורה בלחימה ברצועת הביטחון. בתוך כחמישה שבועות, בין 13 באפריל ל-24 במאי, נהרגו בדרום לבנון תשעה חיילים ישראלים. ב-13 באפריל נהרגו שלושה צנחנים מגדוד 101 שעלו על מטען ממולכד בעת שהיו בסיור רגלי באזור הכפר קנטרה.

כוח בפיקודו של המ"פ אלעד בן דוד יצא לסלוקי ועלה על זירת מטענים, אלעד, המ"מ סגן משה ברי והקשר פיטר רפפורט, נהרגו במקום.

ב-18 במאי נהרגו בקרב עם מחבלי החזבאללה שני חיילים ממפלוגת ה"עורב" החטיבתית, וב-24 במאי התרחש אירוע "ירי ידידותי" בין שני כוחות של צנחנים, במהלך מארב באזור קבריח'א. באירוע זה נהרגו ארבעה צנחנים מגדוד 101. המתיחות עלתה שוב במהלך חודש יולי: ב-8 ביולי נהרגו שני חיילים מחטיבת גבעתי בעיישיה, ולמחרת נהרגו ארבעה חיילי יחידת "עורב" של חטיבת הצנחנים מירי טיל סאגר ומירי מרגמות על מוצב סוג'וד, בגבול הצפוני של רצועת הביטחון[1].

ב-20 ביולי ירה חזבאללה קטיושות ליישובי הצפון; יומיים לאחר מכן נהרג חובש של יחידת נ"מ במהלך פעולה מבצעית בדרום לבנון. בימים שלאחר מכן ירה חזבאללה מספר פעמים טילים על יישובי הצפון. בעקבות רצף האירועים הורתה הממשלה, בראשות ראש הממשלה ושר הביטחון דאז, יצחק רבין, לרמטכ"ל אהוד ברק לצאת למבצע.

רבין הסביר את ההחלטה על היציאה למבצע בכך שחזבאללה יצר כללי משחק שישראל אינה מוכנה להשלים עימם יותר, כאשר הוא מגיב בירי קטיושות על כל פגיעה של ישראל באזרחים לבנונים ועושה זאת גם כאשר ישראל פועלת בלבנון מחוץ לרצועת הבטחון[2].

מהלך המבצע

עריכה

ראש הממשלה ושר הביטחון, יצחק רבין, הגיע לאזור והבטיח לתושבי הצפון שצה"ל לא ישתוק. ב-25 ביולי החל מבצע "דין וחשבון". במהלך המבצע תקף חיל-האוויר מטרות מחבלים רבות בדרום לבנון, וטנקים ותותחים של צה"ל הפגיזו כפרים, שאנשי החיזבאללה פעלו מתוכם. צה"ל הזהיר את תושבי דרום לבנון מבעוד מועד, ונתן להם שהות לעזוב את בתיהם ולנוע צפונה. שיירות הפליטים, שנעו לעבר ביירות, היו אמורות להפעיל לחץ על ממשלת לבנון לפעול כנגד ארגוני המחבלים. את חזית הלחימה ניהל אלוף פיקוד הצפון יצחק מרדכי, כאשר תחתיו פעלו מפקדי האוגדות גבי אופיר, מפקד עוצבת הגליל, וגבי אשכנזי, מפקד יחידת הקישור ללבנון[3]. בתחילתו של המבצע פשט כוח של שייטת 13 בפיקודו של ארז צוקרמן על בסיס מחבלים בטריפולי והרג שישה מחבלים[4]. במשך שבעה ימים, כמעט 24 שעות ביממה, פעל חיל-האוויר בלבנון. מעל אלף גיחות בוצעו באותו שבוע, וכל טייסות הקרב של חיל-האוויר השתתפו במבצע. היעדים שנגדם פעל חיל-האוויר היו מאוד נקודתיים ונקבעו במידה רבה בשל אופיו של הטרור בגיזרת לבנון, הממוקם בכפרים וחוסה בצילה של אוכלוסייה אזרחית. בבוקר יום ראשון, 25 ביולי, סמוך לשעה עשר וחצי בבוקר, המריאו ראשוני המטוסים שהשתתפו במבצע. יעד הפתיחה היה בצפון בקעת הלבנון, באזור ג'נתא. גיחה זו וגיחה שבוצעה באותו זמן בבעל-בק, נתנו את האות לתחילת הפעילות האווירית. במהלך המבצע הותקפו כפרים רבים בדרום לבנון, המזוהים עם חזבאללה, בידי תותחים[5], טנקים ומטוסי חיל האוויר ואלה זרעו בהם הרס. מטוסי חיל האוויר ביצעו קרוב לאלף גיחות הפצצה נקודתיות. כתוצאה מהפגזות צה"ל ומשידורי רדיו שדחקו באזרחים לעזוב את מקום מגוריהם, עזבו כ-300 אלף תושבים שיעים מדרום לבנון את בתיהם ונמלטו לביירות ואזורים אחרים. כוחות מיוחדים של צה"ל, ובהם יחידת מגלן, עליה פיקד טל רוסו[6], וסיירת צנחנים, בפיקוד חגי מרדכי[3], פעלו במהלך המבצע בעומק לבנון למטרות איסוף מודיעין והכוונת אש מדויקת מן האוויר ומן הים על יעדי חזבאללה. בעיצומו של המבצע התגלתה מחלוקת בין הרמטכ"ל, אהוד ברק לבין שרי מרצ ובראשם יוסי שריד ושולמית אלוני[7]. שריד ואלוני התנגדו לפגיעה הנרחבת באוכלוסיה האזרחית ובשיאה של המחלוקת אף איימו בפרישה מהממשלה[8] .

ב-31 ביולי הושגה הפסקת אש לאחר התערבות אמריקאית שהובילה להסכם בעל-פה אליו התחייבו ממשלות ישראל, לבנון וסוריה. בהסכם התחייבו ממשלות סוריה ולבנון למנוע מחיזבאללה ירי קטיושות לשטח ישראל, ישראל מצידה התחייבה שלא לפגוע באזרחים לבנוניים ולהימנע מפעילות מחוץ לרצועת הבטחון[9].

תוצאות המבצע

עריכה

במהלך המבצע נהרגו 118 אזרחים לבנונים[10], מתוכם 50 מחבלי חזבאללה ו-40 נפצעו[א]. בצד הישראלי נהרג חייל אחד[ב] ושני אזרחים ונפצעו כ-13 אזרחים. המבצע גרם לנזק רב בלבנון, בין השאר לגשרים ולתחנות כוח, וספג ביקורת חריפה בישראל ובעולם. ב-31 ביולי לאחר שבוע של הפגזות הדדיות, נחתם הסכם הפסקת האש, בו שני הצדדים התחייבו להימנע מלפגוע במטרות אזרחיות, כלומר שחזבאללה ימנע מירי קטיושות לצפון ישראל וישראל לא תירה לתוך כפרים לבנונים. ההסכם התיר לחזבאללה וישראל לנהל מלחמה בתוך רצועת הביטחון כל עוד אזרחים לא יפגעו. הבנות "דין וחשבון" שנחתמו עם סיום המבצע דיברו על מניעת פגיעה באזרחים. קצינים בצה"ל כמו ראש להק מודיעין של חיל האוויר, העריכו שהארגון ספג פגיעה מורלית שהשפיעה על המוטיבציה והארגון שלו בעתיד. תוצאות המבצע נחשבו להצלחה בשל העובדה שבתוך מספר ימים השיגה ישראל את התחייבותן של ממשלות סוריה ולבנון לרסן את חיזבאללה וזאת לצד מספר הנפגעים הנמוך בצד הישראלי[11].

אולם קצינים בפיקוד הצפון, ובהם משה תמיר[12], העריכו כי למעשה חזבאללה הוא המרוויח האמיתי מהבנות מבצע דין וחשבון, משום שכך זכה ללגיטימציה לפעולותיו ולא חל פיחות במוטיבציה שלו לבצע פעולות כנגד חיילי צה"ל ויישובי הצפון[13]. לאורך זמן אכן נשחקו ההבנות שהושגו בסיום המבצע וחיזבאללה ניצל כל הזדמנות של פגיעה באזרחים לבנונים כדי לירות לשטח ישראל. במקביל לכך ניהל הארגון לחימה יומיומית כנגד חיילי צה"ל ברצועת הבטחון, פעולה שהפכה ללגיטימית כתוצאה מהבנות דין וחשבון.

ב-1996 כבר הייתה הסיטואציה ברצועת הבטחון דומה למצב שקדם למבצע "דין וחשבון", התגברות הפעולות של חזבאללה הובילה את ישראל למבצע ענבי זעם באפריל 96'.

המבצע נחשב לאחד ממבצעי הדגל של חיל התותחנים הישראלי.[דרוש מקור] כמו כן, השתתפו במבצע גם חיל האוויר, חיל השריון וחיל הים.

המצב ברצועת הביטחון לאחר מבצע דין וחשבון

עריכה

ב-19 באוגוסט, פחות משלושה שבועות לאחר הסכם הפסקת האש, נהרגו תשעה חיילי צה"ל שנפגעו ממטעני צד שהטמינו מחבלי חזבאללה. כוח של חטיבת גולני, מגדוד 12 ששב מביצוע מארב בגזרה המערבית נתקל במטען חבלה, ממנו נהרגו שבעה חיילים. שני חיילים מחיל ההנדסה הקרבית נהרגו כאשר ניסו לחלץ את הכוח של גולני. ישראל הגיבה בהתקפה על מספר מוצבי חזבאללה ליד הגבול הסורי. כשנה לאחר תום המבצע ב-2 ביוני 1994 תקפו מטוסי חיל האוויר בסיס אימונים של חזבאללה ליד עין דרדרה שבו התקיים טקס סיום של מחזור קצונה בארגון. במחזור הזה היו בנים רבים של בכירים בחזבאללה[14] כ-40 מצוערי חזבאללה נהרגו בתקיפה. ב-18 ביולי התרחש הפיגוע בבניין הקהילה היהודית בארגנטינה.

ראו גם

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא מבצע דין וחשבון בוויקישיתוף

ביאורים

עריכה
  1. ^ ראש ממשלת לבנון באותה התקופה, רפיק אל-חרירי, טען שבמבצע נהרגו 8 לוחמי חזבאללה, בעוד שלפי מקורות ישראלים נהרגו למעלה מ-50
  2. ^ ביום השני למבצע נהרג גדי סואד בקרב בבינת ג'ביל כאשר הטנק שבו היה תותחן נפגע מטיל נגד טנקים מסוג סאגר. בשנה לאחר מותו הקדישה להקת אתניקס את אלבומה החמישי "אתה" לזכרו.

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ כתבה מבמחנה מיולי 1993, כפי שהועלה בפורום צבא וביטחון של אתר http://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=563104 פרש.
  2. ^ אלכס פישמן, "הכללים הופרו", חדשות, 26.7.1993
  3. ^ 1 2 גבי אופיר, "אספקה בהיטס", במחנה, ‏ 21.05.2010, עמוד 35.
  4. ^ חן קוטס-בר,חיבוק של מח"ט, nrg מעריב, 19/8/2005
  5. ^ יואב זיתון, קצין בכיר: חיזבאללה סימן תותחים של צה"ל, באתר ynet, 7 באוגוסט 2013
  6. ^ איל דורון, הדס ועופר רגב, "בהשקט ובבטחה - מורשת יחידת מגלן", פורת הוצאה לאור, מאי 2012, עמוד 43.
  7. ^ בן כספית, "חמקן", זמורה ביתן, 2013, עמוד 381.
  8. ^ גדעון סער, "פרישה מהממשלה או אולטימטום", חדשות, 31.7.1993, עמ' 3
  9. ^ אמנון ברזילי ואהרון קליין, "בשש בערב הפסיקו לירות", חדשות, 1.8.1993, עמ' 2
  10. ^ דו"ח ארגון אמנסטי
  11. ^ אלכס פישמן, "הימור מחושב שבינתיים הצליח מעבר לציפיות", חדשות, 1.8.1993, עמ' 5
  12. ^ משה תמיר, "מלחמה ללא אות", מערכות, 2005, עמוד 65.
  13. ^ עפר שלח, נקודת רתיחה, באתר nrg‏, 9 בדצמבר 2011.
  14. ^ זכי שלום, ניסיון העבר מוכיח: תגובה איראנית בוא תבוא, באתר ynet, 16 בספטמבר 2007