מבצע דין וחשבון
מבצע דין וחשבון היה מבצע צבאי בגבולה הצפוני של מדינת ישראל שנערך בין 25 ביולי 1993 ו-31 ביולי 1993, אשר החל לאחר הסלמה במצב הביטחון בגבול הצפון. המבצע זכה לכינוי מלחמת שבעת הימים בלבנון.
| מבצע דין וחשבון | ||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מערכה: הלחימה בדרום לבנון (1985–2000) | ||||||||||||||||||||||
| מלחמה: הסכסוך האיראני-ישראלי | ||||||||||||||||||||||
 | ||||||||||||||||||||||
| תאריך התחלה: | 25 ביולי 1993 | |||||||||||||||||||||
| תאריך סיום: | 31 ביולי 1993 | |||||||||||||||||||||
| משך הסכסוך: | 7 ימים | |||||||||||||||||||||
| קרב לפני: | מבצע חוק וסדר | |||||||||||||||||||||
| קרב אחרי: | מבצע ענבי זעם | |||||||||||||||||||||
| מקום: | דרום לבנון | |||||||||||||||||||||
| תוצאה: | הסכם הבנות בין ישראל לחזבאללה | |||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||
מטרת המבצע הייתה להוציא את אוכלוסיית יישובי הצפון ממעגל הלחימה, האמצעי היה ליצור פאניקה ותנועה של פליטים על ידי הפגזה ארטילרית מסביב כפרים ובתוכם, מתוך תקווה שתושביהם ילחצו על ממשלת לבנון לפעול נגד חזבאללה.
המבצע הופסק לאחר שבעה ימים, לאחר שהושגו הבנות בין ישראל לחזבאללה.
הרקע למבצעעריכה
בשנת 1993 החלה הסלמה חמורה בלחימה ברצועת הביטחון. בתוך כחמישה שבועות, בין 13 באפריל ל-24 במאי, נהרגו בדרום לבנון תשעה חיילים ישראלים. ב-13 באפריל נהרגו שלושה צנחנים מגדוד 101 שעלו על מטען ממולכד בעת שהיו בסיור רגלי באזור הכפר קנטרה. כוח בפיקודו של המ"פ אלעד בן דוד יצא ל'טווס' בסלוקי, הכח עלה על זירת מטענים,אלעד,המ"מ סגן משה ברי והקשר פיטר רפפורט, נהרגו במקום. ב-18 במאי נהרגו בקרב עם מחבלי החזבאללה שני חיילים ממפלוגת ה"עורב" החטיבתית, וב-24 במאי התרחש אירוע "ירי ידידותי" בין שני כוחות של צנחנים, במהלך מארב באזור כבריחא. באירוע זה נהרגו ארבעה צנחנים מגדוד 101. המתיחות עלתה שוב במהלך חודש יולי: ב-8 ביולי נהרגו שני חיילים מחטיבת גבעתי בעיישיה, ולמחרת נהרגו ארבעה חיילי יחידת "עורב" של חטיבת הצנחנים מירי טיל סאגר ומירי מרגמות על מוצב סוג'וד, בגבול הצפוני של רצועת הביטחון[1]. ב-20 ביולי ירה חזבאללה קטיושות ליישובי הצפון; יומיים לאחר מכן נהרג חובש של יחידת נ"מ במהלך פעולה מבצעית בדרום לבנון. בימים שלאחר מכן ירה חזבאללה מספר פעמים טילים על יישובי הצפון. בעקבות רצף האירועים הורתה הממשלה, בראשות ראש הממשלה ושר הביטחון דאז, יצחק רבין, לרמטכ"ל אהוד ברק לצאת למבצע.
מהלך המבצעעריכה
את חזית הלחימה ניהל אלוף פיקוד הצפון יצחק מרדכי, כאשר תחתיו פעלו מפקדי האוגדות גבי אופיר, מפקד עוצבת הגליל, וגבי אשכנזי, מפקד יחידת הקישור ללבנון[2]. בתחילתו של המבצע פשט כוח של שייטת 13 בפיקודו של ארז צוקרמן על בסיס מחבלים בטריפולי והרג שישה מחבלים[3]. במהלך המבצע הותקפו כפרים רבים בדרום לבנון, המזוהים עם חזבאללה, בידי תותחים[4], טנקים ומטוסי חיל האוויר ואלה זרעו בהם הרס. מטוסי חיל האוויר ביצעו קרוב לאלף גיחות הפצצה נקודתיות. כתוצאה מהפגזות צה"ל ומשידורי רדיו שדחקו באזרחים לעזוב את מקום מגוריהם, עזבו כ-300 אלף תושבים שיעים מדרום לבנון את בתיהם ונמלטו לביירות ואזורים אחרים. כוחות מיוחדים של צה"ל, ובהם יחידת מגלן, עליה פיקד טל רוסו[5], וסיירת צנחנים, בפיקוד חגי מרדכי[2], פעלו במהלך המבצע בעומק לבנון למטרות איסוף מודיעין והכוונת אש מדויקת מן האוויר ומן הים על יעדי חזבאללה. בעיצומו של המבצע התגלתה מחלוקת בין הרמטכ"ל, אהוד ברק, אשר רצה להרחיב את המבצע ולתקוף יעדים בביירות, לראש אמ"ן, אורי שגיא, אשר טען כנגדו כי המבצע השיג את יעדיו ויש לסיימו. השניים העלו את הסוגיה בפני ראש הממשלה, יצחק רבין, אשר הכריע בעד עמדתו של שגיא וקבע כי יש לסיים את המבצע[6].
תוצאות המבצעעריכה
במהלך המבצע נהרגו 118 אזרחים לבנונים[7], מתוכם כ 50 מחבלי חזבאללה ו 40 נפצעו[א]. בצד הישראלי נהרג חייל אחד[ב] ושני אזרחים. המבצע גרם לנזק רב בלבנון, בין השאר לגשרים ולתחנות כוח, וספג ביקורת חריפה בישראל ובעולם. ב-31 ביולי לאחר שבוע של הפגזות הדדיות, נחתם הסכם הפסקת האש, בו שני הצדדים התחייבו להימנע מלפגוע במטרות אזרחיות, כלומר שחזבאללה ימנע מירי קטיושות לצפון ישראל וישראל לא תירה לתוך כפרים לבנונים. ההסכם התיר לחזבאללה וישראל לנהל מלחמה בתוך רצועת הביטחון כל עוד אזרחים לא יפגעו. הבנות "דין וחשבון" שנחתמו עם סיום המבצע דיברו על מניעת פגיעה באזרחים. קצינים בצה"ל כמו ראש להק מודיעין של חיל האוויר, העריכו שהארגון ספג פגיעה מורלית שהשפיעה על המוטיבציה והארגון שלו בעתיד, אולם קצינים בפיקוד הצפון, ובהם משה תמיר[8], העריכו כי למעשה חזבאללה הוא המרוויח האמיתי מהבנות מבצע דין וחשבון, משום שכך זכה ללגיטימציה לפעולותיו ולא חל פיחות במוטיבציה שלו לבצע פעולות כנגד חיילי צה"ל ויישובי הצפון[9].
ב-1996 חזר אי-השקט לגבול הצפוני, וישראל יצאה למבצע ענבי זעם.
המבצע נחשב לאחד ממבצעי הדגל של חיל התותחנים הישראלי.[דרוש מקור] כמו כן, השתתפו במבצע גם חיל האוויר, חיל השריון וחיל הים.
המצב ברצועת הביטחון לאחר מבצע דין וחשבוןעריכה
ב-19 באוגוסט, פחות משלושה שבועות לאחר הסכם הפסקת האש, נהרגו תשעה חיילי צה"ל שנפגעו ממטעני צד שהטמינו מחבלי חזבאללה. כוח של חטיבת גולני, מגדוד 12 ששב מביצוע מארב בגזרה המערבית נתקל במטען חבלה, ממנו נהרגו שבעה חיילים. שני חיילים מחיל ההנדסה הקרבית נהרגו כאשר ניסו לחלץ את הכוח של גולני. ישראל הגיבה בהתקפה על מספר מוצבי חזבאללה ליד הגבול הסורי. כשנה לאחר תום המבצע ב-2 ביוני 1994 תקפו מטוסי חיל האוויר בסיס אימונים של חזבאללה ליד עין דרדרה שבו התקיים טקס סיום של מחזור קצונה בארגון. במחזור הזה היו בנים רבים של בכירים בחזבאללה[10] כ-40 מצוערי חזבאללה נהרגו בתקיפה. ב-18 ביולי התרחש הפיגוע בבניין הקהילה היהודית בארגנטינה.
ראו גםעריכה
לקריאה נוספתעריכה
- משה תמיר, "מלחמה ללא אות", מערכות, 2005, עמודים 66-61.
- ליאור אבני, "מיקוח אילם בין מדינה לארגון תת-מדינתי: ישראל וחזבאללה מהבנות "דין וחשבון" ועד "ענבי זעם" 1993-1996" פוליטיקה 21 (קיץ 2012) עמודים 33-4
קישורים חיצונייםעריכה
- מבצע דין וחשבון, באתר חיל האוויר הישראלי
- יריב פלג, מבצע דין וחשבון: שלב אחר שלב, 12 בספטמבר 2013, באתר פז"ם מבית mako
ביאוריםעריכה
- ^ ראש ממשלת לבנון באותה התקופה, רפיק אל-חרירי, טען שבמבצע נהרגו 8 לוחמי חזבאללה, בעוד שלפי מקורות ישראלים נהרגו למעלה מ-50
- ^ ביום השני למבצע נהרג גדי סואד בקרב בבינת ג'ביל כאשר הטנק שבו היה תותחן נפגע מטיל נגד טנקים מסוג סאגר. בשנה לאחר מותו הקדישה להקת אתניקס את אלבומה החמישי "אתה" לזכרו.
הערות שולייםעריכה
- ^ כתבה מבמחנה מיולי 1993, כפי שהועלה בפורום צבא וביטחון של אתר http://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=563104 פרש.
- ^ 1 2 גבי אופיר, "אספקה בהיטס", במחנה, 21.05.2010, עמוד 35.
- ^ חן קוטס-בר,חיבוק של מח"ט, nrg מעריב, 19/8/2005
- ^ קצין בכיר: חיזבאללה סימן תותחים של צה"ל, באתר ynet.
- ^ איל דורון, הדס ועופר רגב, "בהשקט ובבטחה - מורשת יחידת מגלן", פורת הוצאה לאור, מאי 2012, עמוד 43.
- ^ בן כספית, "חמקן", זמורה ביתן, 2013, עמוד 381.
- ^ דו"ח ארגון אמנסטי
- ^ משה תמיר, "מלחמה ללא אות", מערכות, 2005, עמוד 65.
- ^ עפר שלח, נקודת רתיחה, באתר nrg, 9 בדצמבר 2011.
- ^ זכי שלום, ניסיון העבר מוכיח: תגובה איראנית בוא תבוא, ynet, 16.09.2007.