פתיחת התפריט הראשי

יחידת הכיבוי האווירי

(הופנה מהדף טייסת 249)

יחידת הכיבוי האווירי של מדינת ישראל, המוכרת גם בשם טייסת אלעד ע"ש צופה האש אלעד ריבן[1] שנספה בשריפה בכרמל, היא כוח כיבוי אווירי המורכב מאנשי המערך האווירי של משטרת ישראל, אנשי גף שטח של הרשות הארצית לכבאות והצלה, חברת אלביט וחברת כים-ניר.

יחידת הכיבוי האווירי
Aerial FF squadron.jpg
לוגו טייסת כיבוי
שם בעבר טייסת 249- ציפורי האש
יעוד כיבוי אווירי
מדינה ישראלישראל  ישראל
שיוך

Emblem of Israel Police.svg  משטרת ישראל

FireDepIsrael.svg  כבאות והצלה לישראל
שנת הקמה 2016
כלי טיס

אייר טרקטור AT-802F איירבוס H125

איירבוס H125

תוכן עניינים

רקעעריכה

בשנת 2010 התרחשה השריפה בכרמל, שהייתה לנקודת מפנה שהביאה לשינוי פני מערך הכבאות בישראל. עד לשריפה זו, היה מערך הכבאות בנוי באופן מבוזר תחת רשויות מקומיות ובאיגודי ערים תחת אחריות משרד הפנים. על אף תלונות רבות בדבר מחסור מתמשך בציוד ובכוח אדם ועל אף לקחים שהצביעו על כך שיש להפוך את מערך הכיבוי ללאומי, הלקחים לא יושמו וגוף כיבוי האש וההצלה העיקרי בישראל המשיך להתיישן ולצבור פערים.

בתחום הכבאות האווירית התבססו שירותי הכיבוי עד שנת 2000 על חיל האוויר, אשר הפעיל מסוקי יסעור לצורכי כיבוי באמצעות מיכלי מים נישאים. לאחר שנמצא כי צורת עבודה זו יוצרת נזקים לרוטור ולשלדת המסוק, הופסקה פעילות חיל האוויר ועברה לידי חברות פרטיות המספקות שירותי ריסוס חקלאיים (תחילה חברת כים-ניר ואחר כך חברת תלם) שסיפקו שירות זה בקבלנות תחת פיקוד שירותי הכיבוי.

לאחר השריפה בכרמל, כחלק מלקחי האסון, התקבלה החלטה להקים טייסת כיבוי בישראל.

ב-7 בדצמבר 2010, עוד לפני הקמת הטייסת, הכריז ראש הממשלה בנימין נתניהו במהלך חידון התנ"ך הארצי למבוגרים כי טייסת הכיבוי שתקים מדינת ישראל תקרא טייסת "אלעד", על שם אלעד ריבן, צופה האש בן ה-16 מחיפה, שנספה באסון יחד עם צוות הכיבוי עמו פעל.[2]

בראשית 2011 אישרה ממשלת ישראל את העברת מערך הכבאות ממשרד הפנים למשרד לביטחון הפנים והקמת מערך כיבוי אווירי.

ב-8 באוגוסט 2012 נחקק בכנסת "חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה" שמסדיר את שרותי הכבאות בישראל, את מבנה הארגוני וסמכויות. במסגרת החוק, ב-5 בפברואר 2013 הוקמה הרשות הארצית לכבאות והצלה הכפופה למשרד לביטחון פנים. במסגרת הרפורמה שירותי הכבאות במתכונתם הקודם יבוטלו ויועברו מהמערך המוניציפלי (איגוד ערים) למערך ארצי שמחליף 24 איגודי הערים לכבאות והצלה בשבעה מחוזות (בדומה למצב בשב"ס ובמשטרת ישראל).

היסטוריהעריכה

טייסת 249- ציפורי האש
סמל טייסת 249
סוג מטוסי כיבוי
יעוד כיבוי שריפות אווירי
מדינה ישראל   ישראל
שיוך   צה"ל (עד 2016)
שנת הקמה פברואר 2011
שנת סגירה / הדממה נובמבר 2016
בסיס שדה דב
כלי טיס אייר טרקטור AT-802F

טייסת 249- ציפור האשעריכה

בינואר 2011 החליטה ממשלת ישראל על הקמת מערך כיבוי אווירי למדינת ישראל. מכיוון שחיל האוויר של צה"ל היה הגוף היחיד שהיו לו הידע והניסיון להקמת טייסת יש מאין, הוטלה המשימה לפתחו. במכרז שפרסם משרד הביטחון, זכתה 'אלביט מערכות' אשר רכשה מטוסי כיבוי ושכרה את חברת כים-ניר לצורך ביצוע המשימה.

חיל האוויר שהיה הגוף המקצועי המנחה הקים את טייסת 249- ציפורי האש (ברשת הקשר מטוס כיבוי נקרא מטר שזה 249 בגימטריה) שהייתה אמונה על בניית תורת הלחימה לכיבוי אש מהאוויר ועל הכוונת טייסי הכיבוי מהקרקע. טייסי הכיבוי של חברת כים-ניר ביצעו את פעולות הכיבוי בפועל, בהתאם להנחיות ולנהלים של חיל האוויר.

בסיסה של טייסת הכיבוי נקבע בשדה דב כמו כן, נקבעו שני מנחתים ראשיים מהם יצאו המטוסים לכיבוי שריפות. מנחת מגידו בצפון ומנחת קדמה בדרום. תוך ארבעה חודשים בלבד, נרכשו 8 מטוסי כיבוי והונחו אבני היסוד לטייסת כיבוי במדינת ישראל.

ב-5 בינואר 2015 הודיעה חברת אלביט מערכות שקיבלה ממשרד הביטחון את החוזה לרכישת המטוסים ולהפעלת טייסת כיבוי האש על חתימת חוזה שיתפרס על פני שמונה שנים ויכלול גם תשלום עבור שעות טיסה, שדרוג תשתיות, תחזוקה, הפעלת מנחתים, טיפול בחומרים מעכבי בעירה והיבטים נוספים של הפעלת הטייסת. במסגרת חוזה זה,[3]רכשה אלביט עוד 6 מטוסי כיבוי ובכך עלה סד"כ הטייסת ל-14 מטוסים.

יחידת הכיבוי האוויריעריכה

לאחר הקמת הטייסת והנחת היסודות לעבודתה המבצעית[4] הוחלט לסגור את יחידה 249 ולהעביר ממנה את האחריות לכיבוי האווירי של מדינת ישראל. מכיוון שלרשות הארצית לכבאות והצלה לא היה כל ניסיון בהפעלה אווירית, הוחלט לשייך את היחידה למערך האווירי של משטרת ישראל ולהציב בה בנוסף, אנשי כיבוי שיתנו את המענה המקצועי בתחום זה.

ב-1 בנובמבר 2016 עברה האחריות על הפעלת הטייסת למשטרת ישראל.

ב-19 בינואר 2017, בתום חמש שנים וחצי של פעילות מבצעית בחיל-האוויר, עברה יחידת הכיבוי האווירי לפעול תחת היחידה האווירית של משטרת ישראל באופן רשמי,[5]בטקס חגיגי שנערך במנחת מגידו.

אופן הפעלתה של היחידה נקבע בתצורה הבאה:

  • חברת "אלביט מערכות" אשר זכתה במכרז מול משרד הביטחון אחראית להפעלת ולתחזוקת מטוסי הכיבוי האווירי
  • חברת "כים ניר", קבלן משנה של אלביט מערכות, אחראית לספק טייסים, מכונאים וצוותי קרקע אזרחיים.  
  • משטרת ישראל - אחראית על הניהול האווירי.
  • הרשות הארצית לכבאות והצלה אחראית על העברת הדרישות המבצעיות.

מבנה היחידהעריכה

יחידת הכיבוי האווירי מנוהלת על ידי המערך האווירי של משטרת ישראל. תחת אחריותה, 14 מטוסי כיבוי, 4 מסוקים חד מנועיים ו-2 מסוקים דו מנועיים המשמשים למגוון משימות. בראש טייסת הכיבוי עומד איש משטרה בדרגת סגן ניצב, האחראי על ניהול הטייסת בזמן שגרה וחירום, על ההיבטים המקצועיים בתחום הכיבוי והחיבור לכוחות הקרקעיים אחראי קצין כבאות והצלה בדרגת רב רשף, המוצב בתפקיד רמ"ד מבצעים אווירי מטעם אגף המבצעים של הרשות הארצית לכבאות והצלה. תחת פיקודו של רמ"ד המבצעים, מוצבים 5 קציני שטח- סיוע אווירי בדרגות להב עד רב רשף. באירועי שריפה, קציני השטח הם הגורם המקצועי להפעלה וניהול הכח האווירי (מטוסים, מסוקים ורחפנים) הם מבצעים את עבודתם תחת פיקודו של המפקד הקרקעי של האירוע.

טייסי מטוסי הכיבוי הם עובדי חברת כים-ניר ורובם ככולם שירתו בצבא כטייסים. תפקידם באירועי שריפות הוא להביא לידי ביטוי את יכולות הטיסה הגבוהות שלהם, במתאר טיסה קשה ומסוכן זה, ולפעול בהתאם לתוכנית הלחימה שנקבעה על ידי מפקד האירוע וקציני השטח. בשל ניסיונם הרב של הטייסים והעובדה שתמונת המצב שלהם לעולם טובה יותר מזו של הכוח הקרקעי, יש חשיבות לתקשורת רציפה שלהם עם קציני השטח.

טייסי המסוקים הם שוטרי משטרת ישראל אשר שירתו בחיל האוויר כטייסים. תפקידם באירועי שריפה הוא לעזור בהכוונת מטוסי הכיבוי באירועים גדולים הכוללים מספר רב של כלי טיס, או לחלופין שידור תמונת מצב לחדר המבצעים ולכוחות הקרקע. באירועי שריפה לעיתים קרובות נוחת המסוק ועליו עולה קצין כיבוי או קצין שטח לקבלת תמונת מצב.

בשנת 2018, החלו טייסי המשטרה לערוך אימוני כיבוי ממסוקים באמצעות ערכות "במבי באקט" לאחר סיום הכשרת הטייסים, יפעלו גם מסוקי המשטרה בכיבוי שריפות.

אמצעיםעריכה

כיום פועלים תחת טייסת הכיבוי

פעילות מבצעיתעריכה

במהלך עונת השריפות פועלת טייסת הכיבוי במאות אירועים כשהיא מהווה כלי שובר שוויון המשנה את פני המערכה. מלבד זאת, ישנן תקופות בהן עבדה יחידת הכיבוי באופן אינטנסיבי בעשרות אירועים תוך פרק זמן קצר. להלן סקירת האירועים המיוחדים בהן לקחה הטייסת חלק.

שנת 2016עריכה

במהלך גל השריפות בישראל שפרץ בסוף נובמבר 2016 פעלה יחידת הכיבוי האווירי באופן אינטנסיבי ונרחב.

המוקד המרכזי פרץ ב-22 בנובמבר באזור לטרון וזכרון יעקב.

ב-23 בנובמבר החלו שריפות ביישובים בצפון ובמקומות נוספים בארץ. שריפות שפרצו בסמוך ליישובים נטף, טלמון ודולב, הביאו לפינוי תושבים מבתיהם. ביום זה פנה ראש הממשלה בנימין נתניהו למדינות שכנות לקבלת סיוע. מטוסים ומסוקי כיבוי הגיעו תחילה מאיטליה שפנתה מיוזמתה להציע עזרה, טורקיה, יוון, קפריסין, קרואטיה, הממלכה המאוחדת ורוסיה ששלחה מטוסי כיבוי גדולים. במהלך האירועים הגיעו לסייע לישראל כ-325 אזרחים זרים ו-22 כלים אוויריים.

ב-24 בנובמבר בשעות הבוקר החלה שריפת ענק בחיפה, כתוצאה מהצתות ב-4 מוקדים. שריפות פרצו בהרי ירושלים, באזור המרכז ובדרום. בחיפה פונו 13 שכונות, מבנים רבים עלו באש.

בלילה שבתחילת 25 בנובמבר פרצה שריפה גדולה סמוך ליישובים שורש ובית מאיר שבהרי יהודה. תושבי בית מאיר פונו מבתיהם, ובתים אחדים ביישוב ניזוקו. בצהריים פרצו שריפות גדולות ליד נטף ומעלה החמישה ככל הנראה כתוצאה מהשלכת בקבוק תבערה על ידי פלסטינים מהכפר הסמוך.

ביום זה הודיע ראש הממשלה בנימין נתניהו במסיבת עיתונאים כי ביקש 20 מטוסי כיבוי נוספים שיגיעו עוד באותה יממה. בסוף אותו יום בשעות הערב נחת מטוס סופרטנקר בנתב"ג ולמחרת פעל בהרי יהודה. בערב התחדשה השריפה בדולב לאחר שכובתה יומיים קודם לכן. בסוף אותו יום הציתו מחבלים פלסטינים שריפה גדולה סביב היישוב חלמיש (נווה צוף), והוא פונה מיושביו. היישוב ניזוק באורח קשה מאוד: כ-40 בתים ביישוב עלו באש, מהם לפחות 15 נשרפו כליל.

ב-26 בנובמבר אירעו מספר שריפות ברחבי הארץ וכן התמשכה השריפה בחלמיש.

ב-27 בנובמבר פרצה שריפה בזכרון יעקב ליד "רמי לוי". בנוסף הייתה שריפה גדולה ליד חדרה שכובתה כעבור שלוש שעות. כמו כן, נעצרו 6 ערבים-ישראליים אחרי שנחשדו בהצתת חורשה סמוך לצומת יאסיף, מטוס כיבוי הוזנק לאוויר וכיבה את השריפה בטרם התפשטה.

שנת 2018עריכה

במהלך העימותים בגבול ישראל-רצועת עזה ב-2018 התמודדה הטייסת עם הצתות שדות חקלאיים ותשתיות הסמוכות לגדר המערכת סביב רצועת עזה כתוצאה משילוח עפיפוני תבערה.[6]

שנת 2019עריכה

בעיצומו של גל חום קיצוני ב-23.05.2019 פרצו שריפות ברחבי הארץ, באזור מבוא מודיעים, יער בן שמן, קיבוץ הראל, שפרעם, סכנין, בית עזרא ובקעת הירדן. מספר יישובים במרכז הארץ פונו מיושביהם. היישוב מבוא מודיעים נשרף ברובו ובקיבוץ הראל נשרפו עשרה בתים.

12 מטוסי הטייסת וששת מסוקי הכיבוי החדשים שפעלו לראשונה (בהספק של אלף ליטר) פעלו באזורי השריפות, ואף קיבלו סיוע אווירי באמצעות 9 כלי טייס מקפריסין, יוון, איטליה, קרואטיה ואף מצרים ששלחה שני מסוקים.

בסיכום האירוע, אנשי היחידה ביצעו 200 גיחות והטילו 700 אלף ליטר של מים וחומרים מעכבי בעירה. בנוסף לפעולות הכיבוי אנשי היחידה סייעו לכוחות הקרקע בהכוונה ומיפוי אזורי שריפה.

תמונותעריכה


קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ אלעד ריבן התנדב לצופי אש בפרוייקט מחוייבות אישית, www.ivolunteer.org.il
  2. ^ סופר, רוני (12 ביולי 2010). "בלי מטוס כיבוי אחד: נתניהו מצא שם לטייסת". Ynet (בעברית). בדיקה אחרונה ב-19 בדצמבר 2018. 
  3. ^ שי סלינס, משרד הביטחון מרחיב את טייסת כיבוי האש: רוכש עוד 6 מטוסים, כלכליסט - www.calcalist.co.il, ‏2015-01-05
  4. ^ אתר חיל-האוויר : יחידת הכיבוי האווירי עוברת למשטרה, www.iaf.org.il
  5. ^ נחנכה טייסת הכיבוי החדשה של המשטרה, כיכר השבת (בעברית)
  6. ^ לוי, מתן צורי ואליאור (23 באוקטובר 2018). "טרור הבלונים: שעות של אש ביער גברעם". Ynet (בעברית). בדיקה אחרונה ב-19 בדצמבר 2018.