פתיחת התפריט הראשי

נווה צוף

ישוב קהילתי דתי באזור מערב הרי בנימין, השייך למועצה אזורית מטה בנימין

נווה צוף (בעבר נקראה חַלָּמִישׁ[2]) היא התנחלות ויישוב קהילתי דתי באזור מערב הרי בנימין, השייך למועצה אזורית מטה בנימין. היישוב נמצא על כביש חוצה בנימין, בסמוך לכפרים נבי סאלח ודיר ניזאם ומצפון-מזרח לעיר מודיעין.

נווה צוף
נווה צוף, צילום רחפן יוני 2019
מחוז יהודה ושומרון
מועצה אזורית מטה בנימין
גובה ממוצע[1] ‎559 מטר
תאריך ייסוד 1977
תנועה מיישבת אמנה
סוג יישוב יישוב קהילתי
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2018[1]
  - אוכלוסייה 1,478 תושבים
    - שינוי בגודל האוכלוסייה 12.5% בשנה עד סוף 2018
מראה כללי של היישוב, נובמבר 2008

שםעריכה

ועדת השמות הממשלתית התנגדה לקריאת שם יישוב על שם גרעין "נוה צוף" מייסדי המקום, בדומה להתנגדותה לשמה של קריית ספר. החלטת הגרעינים על קריאת שם היישובים הייתה מבוססת על שמם של כפרים סמוכים- "נווה צלח" לגרעין החילוני שעלה ליישוב על שם נבי סאלח הכפר הסמוך, ושם היישוב הדתי על שם המצודה -משטרת נבי צאלח.

היישוב הדתי נווה צוף מזכיר בשמו את שם הכפר הסמוך "אום צאפה". השם נווה צוף לא אושר על ידי ועדת השמות ולכן הוטל על היישוב לבחור שם חדש. השם שנבחר באספת חברים היה "חלמיש" ולכן הוענק ליישוב השם "חלמיש"[3] אשר שימש את מוסדות המדינה הרשמיים. אנשי המקום והאזור המשיכו לכנותו "נוה צוף". מקור השם "חלמיש" הוא בספר דברים[4]. לאחר בקשות חוזרות מטעם היישוב, באוקטובר 2018 הוחלט בוועדת השמות ששם היישוב ישונה באופן רשמי ל"נווה צוף"[2][5].

היסטוריהעריכה

רכס ההר עליו נמצא היישוב מזוהה בהתאם לשם של הכפר הערבי ג'יפנה הנמצא מספר קילומטרים מזרחית ליישוב, עם חבל הארץ שנקרא "חבל גופנה" בימי החשמונאים.

 
ילדי היישוב משחקים בחצר הפנימית 1977
 
מעטפת דואר מיוחדת ליום עליית גרעין נווה צוף להתיישבות 1 לנובמבר 1977

ההתנחלות תוכננה על ידי גוש אמונים לפי "הצעת תוכנית להתיישבות ביהודה ושומרון בקיץ 1977" לאחר קבלת אישור הממשלה הוקמה ההתנחלות בכ' בחשוון ה'תשל"ח, 1 בנובמבר 1977, על ידי גרעין דתי בשם "נוה צוף" וגרעין חילוני בשם "נוה צלח" במבנה המשטרה המנדטורי של נבי סאלח, בהמתנה להקמת יישובים זמניים נפרדים לכל גרעין. מבנה המשטרה שימש לאחר מלחמת ששת הימים את משמר הגבול, אך היה מוזנח במשך מספר שנים עד שנת 1972 עם עליית הגרעין בשנת 1977 נובמבר. התושבים התגוררו במבנה המשטרה בצפיפות רבה, מספר משפחות בחדר, וחלקם התגוררו בתאי מעצר[6]. בעקבות התנאים הקשים עזבו אנשי הגרעין החילוני כחודש לאחר העלייה[7]. בהמשך עזבו מרבית אנשי הגרעין הדתי. רציחתו על רקע לאומני של נהג אוטובוס ישראלי ליד שער היישוב והתנאים הקשים הביאו כמעט לנטישת שבע המשפחות שנותרו[8].

בעקבות פעילות ועדת הקליטה החלה עליית משפחות חדשות באביב 1978. באוקטובר 1978 מנה היישוב כ-20 משפחות, מכאן ואילך נקלטו משפחות רבות.

בפברואר 1978 נתבקש היועץ המשפטי לממשלה להכריז על קרקעות באזור כאדמות מדינה, לאחר בדיקה שאין מי שעיבד אותם ותפס חזקה[9]. במרץ 1978 הורה שר הביטחון עזר ויצמן על הקפאת תחילת העבודות להקמת היישוב הזמני והתושבים הפגינו נגד ההחלטה בירושלים. באמצע אפריל 1978 בעקבות שיחה של ראש הממשלה עם שר הביטחון, עלו הטרקטורים הראשונים להכשרת הקרקע דרומית מערבית למבנה המשטרה עבור היישוב הזמני. יישוב הקבע יועד לקום על גבעת החורש במקומו הנוכחי של היישוב[10]. לאחר תחילת העבודות פנו תושבי נבי סאלח לבג"ץ בעתירה נגד הקמת היישוב וטענו לבעלות על שטח גבעת החובלתה וכנגד גדר שהוצבה במקום עוד בט"ו בשבט כדי להגן על נטיעות מפני רועי צאן[11]. בעקבות הצהרת מנהלת מחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה דורית ביניש שהיא אינה יודעת מי הקים את הגדר, הוציאו השופטים צו הפסקת עבודות ל-45 יום כדי שהמדינה תוכל לברר את העובדות לאשורן[12][13]. הדיונים בבג"ץ נמשכו כשנה וחצי. עקב עצירת העבודות בגבעת החובלתה, החליט אריאל שרון שלא להמתין להחלטת בג"ץ ולמקם את היישוב הזמני ליד מבנה המצודה. כך הוקמה שכונה ראשונה שמנתה 12 מבנים זמניים. האיכלוס התבצע באוקטובר 1978.

לאחר הצגת תצלום אוויר שאישר כי גבעת החובלתה לא עובדה בעבר, דחה בג"ץ את עתירת תושבי נבי צאלח ועבודות הבינוי חודשו באוגוסט 1979.

באוגוסט 1979 חסו תחת היישוב 900 דונם[14].

בפברואר 1980 החלו עבודות התשתית להקמת יישוב הקבע. לטענת המתיישבים, הכשרת השטח בוצעה בהתאם לתוכנית שאושרה על ידי ועדת שיפוט והשטח היה מכוסה בעיקר בשיחים, אולם נבדקה טענה שבתהליך החישוף נכרתו עצי קטלב ואלון מוגנים ביער דיר ניזאם[15]. הטענות נדחו ועבודות הקמת יישוב הקבע נמשכו כמתוכנן. הבנייה נעשתה בשיטת בנה-ביתך וכללה בתי עץ שהובאו מפינלנד ומשוודיה[16]. איכלוס השכונה הראשונה ביישוב הקבע החל בשנת 1983.

תיאור התפתחות היישוב והתשתיות במהלך השנים 1977-1997 מפורט בעבודה סמינריונית על "יישובי כביש חוצה בנימין".

במשך שנות קיומו של היישוב אירעו בסביבתו פיגועים רבים בהם נהרגו ונפצעו כמה מתושביו[17].

בליל שבת 25 בנובמבר 2016 ניזוק היישוב כתוצאה משריפה במהלך גל השריפות. היישוב פונה מיושביו, חלקם ליישוב הקרוב, עטרת. כ-18 בתים נשרפו כליל וקרסו וכ-25 בתים נוספים ניזוקו קשות מהאש. לא היו נפגעים בנפש[18].

ב-21 ביולי 2017 נרצחו ביישוב שלושה בני משפחה בידי מחבל פלסטיני בן 19 מהכפר הערבי הסמוך כובאר[19].

אוכלוסייהעריכה

ביישוב מתגוררות מעל 250 משפחות, מזוגות צעירים ועד קשישים, כ-1,278 תושבים[20]. זוגות רבים נולדו ביישוב ובו הכירו. כ-75% מתושבי היישוב ילידי ישראל, והשאר עולים שהגיעו ממדינות רבות כמו ארצות הברית, בריטניה, צרפת, ארגנטינה, רוסיה וקנדה. רב היישוב הוא הרב יונתן בלס.

שירותיםעריכה

ביישוב יש שני בתי ספר: בית ספר יסודי ממלכתי דתי, אולפנת שירת הים למוזיקה ומחול, וכן תלמוד תורה לילדי בית הספר היסודי בשעות אחר הצהריים. כמו כן נמצאים ביישוב גם מכינה קדם צבאית, בריכת שחייה, קופת חולים, מרכז להתפתחות הילד, סניף יד שרה, סניף של תנועת הנוער בני עקיבא וארבעה בתי כנסת.

ביישוב יש קהילה מתנדבת המחזיקה גמ"ח "חסדי שרה", וצוותי מד"א, כבאות וכיתת כוננות.

תיירותעריכה

בקרבת היישוב נמצאות שמורת יער אום צפא ושמורת יער דיר ניזאם, המשולבת בחורש ים תיכוני עם עצי אורן. שתי שמורות אלו הן מהשמורות הבודדות שנותרו בהרי יהודה.

בתוך תחומי היישוב נמצא אתר ארכאולוגי הקרוי "חובלתא".

מבנה המשטרה ההיסטוריעריכה

 
מבנה המשטרה הבריטית והכניסה האחורית ליישוב, 11/08

בשולי היישוב ניצב בניין מצודת טגארט שהוקם כחלק ממערך הביטחון של השלטון המנדאטורי בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי, על ידי המחלקה לעבודות ציבוריות. בדומה למצודות נוספות, הוקמה מצודה זו על גבי מבנה ביטחון ישן, ובשל כך המשיכה את המאפיינים הארכיטקטוניים של המבנה הישן בזה החדש. מצודה זו מורכבת מאגף ראשי בן שתי קומות, מגדל ביטחון ומספר אגפים התוחמים שתי חצרות פתוחות. ייחודה של מצודה זו הוא בכך שהמבנה מצופה באבן, וכן השימוש בקשתות בחזיתות הפונות לחצרות הפנימיות (ממאפייני המבנה הישן שנבלע במצודה המאוחרת). כיום משמש המבנה את מערך החינוך ביישוב. במקום פועל גן ילדים, אולפנה וסניף של בני עקיבא.

מעיין הקשת ("עין אל-קוס")עריכה

 
הבריכה הנמוכה במעיין מאיר

בסמוך להתנחלות נמצא מעיין הקשתערבית: "עין אל-קוס"), מעיין שמאז 2009 הפך למוקד סכסוך בין תושבי הכפרים הפלסטינים הסמוכים, דיר ניזאם ונבי סאלח, ופעילי שמאל לתושבי המקום[21]. ב-2006 נוקה המעיין ושופץ על ידי בני נוער מהיישוב המכנים אותו "מעיין מאיר"[22]. לטענת תושבי הכפרים במשך מאות שנים הם עשו שימוש במי המעיין. מנגד טוענים התושבים שהמעיין לא היה בשימוש עד שהם שיפצו אותו. בכל יום שישי מקיימים הפלסטינים ביחד עם פעילי שמאל הפגנות במקום[23][24][דרושה הבהרה].

גלריית תמונותעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא נווה צוף בוויקישיתוף
  • נוה צוף, באתר המועצה האזורית מטה בנימין

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 הנתונים לפי טבלת יישובים באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2017
  2. ^ 2.0 2.1 משה ויסטוך, ‏41 שנה בדיוק מאז שהוקם: ועדת השמות שינתה את שם היישוב, באתר כיפה, 31 באוקטובר 2018
  3. ^ חלמיש, מעריב, 25 ביולי 1978 (מודעה)
  4. ^ ספר דברים, פרק ל"ב, פסוק י"ג.
  5. ^ הודעה בדבר קביעת שמות מאת ועדת השמות הממשלתית, ילקוט הפרסומים 8040, 17 בדצמבר 2018
  6. ^ מתנחלים בנבי סאלח מתגוררים בתאי מעצר, מעריב, 3 בפברואר 1978
  7. ^ דליה מזורי, גרעין נוה צלח עזב, גרעין נוה צוף קולט, מעריב, 17 בפברואר 1978
  8. ^ ההיסטוריה של נוה צוף/חלמיש, באתר היישוב.(הקישור אינו פעיל, 29 ביולי 2017)
  9. ^ הממשל ביו"ש ומשרד החינוך, מעריב, 5 בפברואר 1978
  10. ^ דליה מזורי, טרקטור ראשון עלה על הקרקע להכשרת התנחלות בנוה צוף, מעריב, 17 באפריל 1978
  11. ^ דליה מזורי, מתנחלי נוה צוף: הגדר הוצבה להרחיק עדרים, מעריב, 28 במאי 1978
  12. ^ עמוס לבב, האם שני קילומטר גדר באו מהשמים?, מעריב, 26 במאי 1978
  13. ^ אהרון דולב, היושבים על גדר המריבה, מעריב, 2 ביוני 1978
  14. ^ גוש אמונים טוען למחסור חמור בקרקע, מעריב, 7 באוגוסט 1979
  15. ^ דליה מזורי, "אנחנו מעדיפים א"י עם יהודים ובלי יער מאשר עם יער ובלי יהודים, מעריב, 13 בפברואר 1980
  16. ^ ניבה לניר-פלבסקי, אשמת שומרון - שם קבוע, דבר, 12 בפברואר 1982
  17. ^ פצוע קשה בפיגוע ירי, באתר ynet, 14 בדצמבר 2000.
    יהונתן ליס ועלי ואקד, הקצין שנהרג ליד רמאללה: סגן יאיר נבנצאל, באתר ynet, 19 במאי 2001
    פליקס פריש ואפרת וייס, כדור חדר לאוטובוס הממוגן - וצעירה נהרגה, באתר ynet, 24 במרץ 2002
    אפרת וייס, פיגוע ירי בשטחים: ישראלי נפצע בינוני עד קשה, באתר ynet, 18 בינואר 2004
    אפרת וייס, פיגוע ירי בגדה: 3 מטיילים נפצעו ליד נוה צוף, באתר ynet, 20 ביוני 2006
    אפרת וייס, פצוע קל בפיגוע ירי ליד חלמיש, באתר ynet, 24 בדצמבר 2006
    חגי סגל, ‏בשר תותחים, באתר בשבע - ערוץ 7
  18. ^ עומרי אפרים, רועי ינובסקי ואליאור לוי, ליל בלהות בחלמיש: "בתים בערו וקרסו באפקט דומינו", באתר ynet, 26 בנובמבר 2016,
    אלישע בן קימון ואטילה שומפלבי, בנט בחלמיש: "מחבלי אש רצו להרוג יישוב בישראל", באתר ynet, 27 בנובמבר 2016.
  19. ^ יואב זיתון, אילנה קוריאל ואלישע בן קימון, טבח משפחת סלומון: יוסף וילדיו חיה ואלעד נרצחו, באתר ynet, 23 ביולי 2017
  20. ^ נתוני הלמ"ס
  21. ^ גם במהלך השבת התפרעויות של פלסטינים סמוך לנוה צוף, באתר ערוץ 7, 9 בינואר 2010.
    תיעוד: מתנחלים מיידים אבנים במהלך הפגנה של פלסטינים ליד רמאללה, באתר של "רשת 13", 10 בינואר 2010 (במקור, מאתר "nana10")
    "אלוף פיקוד המרכז הורה לחקור חיילים שלא עצרו מתנחלים שיידו אבנים", באתר של "רשת 13", 11 בינואר 2010 (במקור, מאתר "nana10")
    יהושע בריינר‏, למתנחלים והפלסטינים יש סיבה חדשה לריב, באתר וואלה! NEWS‏, 12 בינואר 2010
    עלי ואקד, זירת העימות החדשה בגדה: הכול בגלל מעיין, באתר ynet, 26 בינואר 2010
    "מעיין מאיר" הושחת שוב על ידי פורעים ערבים, באתר ערוץ 7, 5 במרץ 2010
    יאיר אלטמן, סכסוך לדורות בנבי סלאח: "ילדינו יסבלו? גם אתם", באתר ynet, 18 בדצמבר 2010
    קלמן ליבסקינד, "החדשות בישראל באדיבות צלמי התעמולה הפלסטינים", nrg 4.7.10
    רינת אביגדור ודן טמיר, נבי זעם, "במחנה", 21 ביולי 2010
  22. ^ עין מאיר, באתר "ארץ המעיינות"
    אל הבריכות המטופחות במעיין מאיר, אתר "מסלולים"
  23. ^ גדעון לויגם הכפר נבי סאלח מצטרף ל"אינתיפאדה הלבנה", באתר הארץ, 16 באפריל 2010.
  24. ^ Is This Where the Third Intifada Will Start?