יאנג שאנג-קון
יַאנְג שַׁאנְג-קוֹן (במנדרינית: 杨尚昆; 5 ביולי 1907 – 14 בספטמבר 1998) היה חבר משפיע בקונגרס הלאומי העממי של סין העממית ובין השנים 1988–1993 פעל כנשיא הרפובליקה העממית של סין תחת השפעתו של המנהיג העליון דנג שיאופינג (יושב ראש המפלגה הקומוניסטית של סין). בעת היותו נשיא העולם הקומוניסטי סבל מכה קשה עם נפילת ברית המועצות וכמותה אף הגוש המזרחי. עקב היחלשות השפעת הקומוניזם וסיום המלחמה הקרה, עוד בשנת 1989 החלה הפגנה נגד השלטון הטוטליטרי בבירה בייג'ינג ולמען ישמר כוחה של הממשלה, הורה יאנג לירות על האזרחים המפגינים ולהבטיח את יציבות הממשל באירועי כיכר טיין-אן-מן.
 | |||||||
| יאנג שאנג-קון, 1940 | |||||||
| לידה |
3 באוגוסט 1907 צ'ונגצ'ינג, אימפריית צ'ינג הגדולה  | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
14 בספטמבר 1998 (בגיל 91) בייג'ינג,  הרפובליקה העממית של סין | ||||||
| מדינה | הרפובליקה העממית של סין | ||||||
| מקום קבורה | בית העלמין של צ'נגדו | ||||||
| השכלה | אוניברסיטת שאנגחאי, אוניברסיטת סון יאט-סן במוסקבה. | ||||||
| עיסוק | מהפכן, פוליטיקאי | ||||||
| מפלגה | המפלגה הקומוניסטית של סין | ||||||
| בת זוג | לי בוזהאו | ||||||
| |||||||
| פרסים והוקרה | |||||||
| |||||||
ביוגרפיה עריכה
קריירה מהפכנית עריכה
יאנג שאנג-קון נולד ב-1907 למשפחת בעלי אדמות ליד צ'ונגצ'ינג בתקופת סמכותה של שושלת צ'ינג, יאנג חונך באוניברסיטה בשאנגחאי בצעירותו לפני שעבר למוסקבה ללמוד את התיאוריה הקומוניסטית של המרקסיזם, משם הפך לאחר ממיסדייה המחוננים ביותר של המפלגה הקומוניסטית של סין ביחד עם אחיו הגדול יאנג יינגונג אשר גם הוא היה ממייסדי המפלגה.
בעת שחזר עם כמשלחת של "28 בולשביקים" אל סין החלה מלחמת האזרחים הסינית בין מפלגת הקוומינטנג השלטת למיעוט הקומוניסטי אשר פעלה להכחידו. יאנג הובל לתמוך בראשי המפלגה ובהם ואנג מינג, אוטו בראון, ורבים אחרים, אך לאחר המצעד הארוך הביע יאנג (ביחד עם יי ג'יאן-יינג) את נאמנותו למאו דזה-דונג, אשר לעתיד ישמש כיושב ראש המפלגה. לאורך מלחמת האזרחים, כמו גם מלחמת סין–יפן השנייה שימש יאנג כקומיסר פוליטי מטעם המפלגה. בעודו קומיסר שירת יאנג יחד עם חילותיו של פנג דה-חואי ולאחר שהאחרון עצר בשנת 1959 את הקפיצה הגדולה קדימה, יאנג היה מחברי המפלגה הקומוניסטית היחידים אשר שמרו על קשר עם פנג.
קריירה פוליטית עריכה
לאחר הכרזת הרפובליקה העממית של סין בשנת 1949 ונסיגת ממשלת הקוומינטנג לאי של טאיוואן, אחז יאנג במספר תפקידים בכירים, מראש עריית גואנגג'ואו ועד לחבר במועצה המרכזית של המפלגה. בשנת 1966, לקראת מהפכת התרבות בסין, יאנג צודד כתומך בליו שאוצ'י ודנג שיאופינג ועל כן 'טוהר' כמהפכן-נגד. יאנג פוטר מתפקידיו ועונה בפומבית ברחובות בייג'ינג, מאוחר יותר נשלח חזרה למחוז מולדתו.
לאחר שחי בין מאואיסטים רדיקלים, יאנג החל להביע את תמיכתו בתוכניות הרפורמה בכלכלת סין של דנג שיאופינג. דבר אחד שיאנג לא ראה בעין יפה עם שאר תומכיו של דנג הוא הרעיון להביא לליברליזציה פוליטית דמוקרטית בסין. בשנות ה-80 יאנג פעל לתמוך בהיסטוריון החוץ לענייני סין, האריסון סליסבורי, בכתיבתו ספר מקיף על תולדות המצעד הארוך.
נשיאות עריכה
עם מותו של מאו החלו פוליטיקאים מנודים מעת מהפכת התרבות לחזור אל המשחק המדיני ועם הפיכתו של דנג שיאופינג ליושב ראש המפלגה הקומוניסטית ומכאן למנהיג העליון של סין, יאנג נקרא לשוב אל עמדתו הפוליטית.
לאחר ששב היה יאנג אחד משמונה החברים המבוגרים ביותר במפלגה. בשובו לחיים הפוליטיים תמך יאנג ברפורמות כלכליות אך כאמור התנגד נחרצות לליברליזציה פוליטית. יאנג הגיע לשיא הקריירה הפוליטית שלו בעודו נשיא הרפובליקה העממית של סין, תפקיד סמלי ברובו באותה העת כאשר רוב הסמכויות המדיניות הוחזקו בידי דנג, יושב ראש המפלגה. תפקידו של יאנג בקשר לאירועי כיכר טיין-אן-מן השתנה עם הזמן. תחילה היה יאנג סימפתי לעבר הסטודנטים המוחים אך עם גדילת המחאות החל יאנג משנה דעתו, הוא נטה להסכים עם קודמו, הנשיא לי שייניין אשר פעל להפלת המחאות. יאנג אף הביע התנגדות ישירה להפגנות בראיון טלוויזיוני. המחאות נגמרו בירי ממושך על המפגינים והסתיימו במותם של מאות סטודנטים. לאחר 1989, החל שינוי מסיבי בפעולת הקונגרס הלאומי העממי. יאנג השיג כוח רחב יותר ויותר בתוככי צבא השחרור העממי ועקב הקשרים הפנימיים שלו מתנגדיו כינו את חבר תומכיו "קליקת משפחת יאנג".
לבסוף אופוזיציה גוברת מצידו של ג'יאנג דזה-מין הביאה את דנג להוציא את יאנג לגמלאות.
יאנג התחתן בשנת 1929 עם לי בוזהאו ולזוג שלושה בנים. ב-14 בספטמבר 1998, יאנג נפטר כשהוא בן 91.
