יבין מלך חצור

(הופנה מהדף יבין מלך כנען)
ערך זה מועמד לפיצול: ערך זה גדול מאוד או שהוא עוסק במספר נושאים. ייתכן שפיצול הערך לערכי משנה יקל על הקריאה ועל איתור מידע רלוונטי.
אתם מוזמנים לדון בדף השיחה בהצעה לפצל את הערך.

יבין מלך חצור (או יבין מלך כנען) הוא מלך כנעני שנזכר במקרא בשני אירועים[דרוש מקור][מפני ש...]: מלחמת מלכי הצפון (ספר יהושע, פרק י"א), שם הוא מכונה "יבין מלך חצור", ובמלחמת סיסרא (ספר שופטים, פרק ד') שם נכתב עליו "יבין מלך כנען אשר מלך בחצור". לפי דעה אחרת, בשני האירועים מדובר בשני מלכים שונים שנקראו שניהם בשם "יבין", או שכונו כך על שם שושלתם המשותפת[דרוש מקור].

מלחמת מי מרוםעריכה

יבין מלך חצור נזכר לראשונה בספר יהושע, במהלך כיבוש יהושע בן נון את ארץ ישראל (ספר יהושע, פרק י"א). על פי הכתוב, שמע יבין, מלך חצור, שיהושע מתכוון לתקוף אותו ושמע גם על ניצחונותיו האחרים, ולכן החליט לצאת למלחמה נגדו, וצירף לצבאו את צבאות יובב מלך מדון (מדון היא עיר כנענית קדומה, המזוהה כיום עם חורבת מדין שמצפון לטבריה), צבאות מלך אכשף (עיר ממלכה כנענית קדומה) וצבאות מלך שימרון. הוא צירף לצבאו גם את צבאות מלכי הכנעני, האמורי, החיתי, הפריזי והיבוסי.

הצבא המאוחד התקדם למי מרום (מעיין העיר מרום - עיר כנענית קדומה בגליל העליון), שם הם חנו והתכוננו למלחמה בצבא ישראל.

צבא ישראל הצליח לנצח את יבין וצבאו, לאחר שהפתיעו את מחנה יבין, התנפלו על החיילים הכנעניים, ונלחמו בהם. הצבא הישראלי רדף אחרי צבא יבין עד לצידון, ועד להרי הלבנון החלק הצפוני של בקעת הלבנון.

לאחר המרדף חזר יהושע לחצור, ולכד את העיר. מלך חצור נמלט משדה המערכה אל חומות עירו ויהושע הצליח ללכוד אף אותו. יהושע וצבאו הרגו את כל תושבי חצור, ולאחר ההרג הרב שרפו את העיר. לאחר כיבוש חצור, המשיך יהושע לשאר ערי הממלכה שעזרו ליבין מלך חצור, והרג בתושבי הערים גם. אך את הערים הללו לא שרף.

מלחמת סיסראעריכה

  ערך מורחב – מלחמת סיסרא

על פי הכתוב בספר שופטים, היו בני ישראל נתונים לשלטונו של יבין במשך עשרים שנה. לרשותו של יבין עמד צבא חזק שכלל 900 רכבי ברזל (ספר שופטים, פרק ד'). ביוזמת דבורה הנביאה נאסף צבא ישראלי שכלל 10,000 איש (משבטי זבולון, נפתלי, יששכר, בנימין, אפרים ומנשה) בפיקודו של ברק בן אבינועם. צבא זה הביס את צבאו של יבין בפיקודו של סיסרא, והביא לכניעתו של יבין (ספר שופטים, פרק ד', פסוק כ"ג) ולאחר מכן להשמדתו.

קישורים חיצונייםעריכה