יהדות ארגנטינה

יהדות ארגנטינה היא הקהילה היהודית הגדולה ביותר באמריקה הלטינית ובחצי הכדור הדרומי. ראשוני היהודים הגיעו לארגנטינה כנראה כבר במאה ה-16 יחד עם הכובשים הספרדים. מאז, בהיות ארגנטינה מדינת מהגרים, היא קלטה לאורך הדורות יהודים רבים בני עדות שונות. בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 פעל הברון הירש להקמת התיישבות חקלאית יהודית באזורים שונים בארגנטינה, בעיקר במחוז אנטרה-ריוס[1]. פרויקט התיישבות זה נחשב בעיני רבים לאירוע מרכזי בביסוס ועיצוב הקהילה היהודית בארגנטינה. רבים מאנשי הקהילה רואים בפרויקט ההתיישבות את ראשית ההתיישבות ומקור לגאווה, תחושת חלוציות ושורשיות. כיום, החברה היהודית בארגנטינה היא חברה עירונית ברובה. חלקה העיקרי של הקהילה נמצא בבואנוס איירס, וחבריה משולבים היטב במארג החברה הארגנטינאית.

יהדות ארגנטינה
הכניסה לבית הכנסת המרכזי בבואנוס איירס Templo Libertad
הכניסה לבית הכנסת המרכזי בבואנוס איירס Templo Libertad
אוכלוסייה
220,000 (נכון ל-2018)
ריכוזי אוכלוסייה עיקריים
בואנוס איירס, קורדובה
שפות
ספרדית, עברית, יידיש, לאדינו
דת
יהדות

היסטוריהעריכה

היהודים הראשונים בארגנטינהעריכה

היהודים הראשונים שהגיעו לארגנטינה, ברחו מפני האינקוויזיציה, אולם הם התבוללו באוכלוסייה המקומית[2]. הקהילה היהודית החלה להתגבש באמצע המאה ה-19 ולכך סיבות ספורות, והעיקריות שבהן היו התגברות המצוקה והרדיפות כלפי הקהילה היהודית ברוסיה, לצד כינון הרפובליקה הארגנטינאית והניסיון למשוך מהגרים באמצעות חוקה המבטיחה שוויון אזרחי לכל וחופש דת. בשנת 1884 גם נחקקו חוקים המתירים חינוך אזרחי וקיום דיני אישות במשרד רישום אזרחי. אלו אף הביאו לניתוק הקשרים הדיפלומטיים בין ארגנטינה לוותיקן למשך 16 שנים. בראשית תקופה זו היו המהגרים בעיקר יהודים מצרפת, ובהמשך המאה גדלה הקהילה במהירות בעקבות הפוגרומים שהיו ברוסיה שהביאו להגירת רבים ממזרח אירופה, שכונו בארגנטינה "רוסוס" (rusos - רוסים), רובם יהודים. מדיניות "הדלת הפתוחה" של ארגנטינה אפשרה למהגרים אליה כניסה ללא תשלום מכס.

 
כתובה מארגנטינה

הגידול העיקרי באוכלוסייה היהודית אירע בין 1880 ל–1890. בשנת 1891 ייסד הברון מוריס דה הירש את ארגון יק"א (אנגלית: Jewish Colonization Association "החברה היהודית להתיישבות") שפעל לרכישת קרקעות עבור מפעל התיישבות חקלאי. כעשרים שנים קודם לכן כבר נוצרו הארגונים היהודים הקהילתיים הראשונים, אך בעקבות הקמת יק"א ועד 1896 יושבו בארגנטינה כ–10,000 יהודים. בין השנים 1895 ל–1919 גדל מספר היהודים במדינה מ–6,000 ל–125,000 נפש, אך השינויים באופי ההגירה הביאו לכך שבסוף תקופה זו ישבו כ–80% מהיהודים ביישובים עירוניים. המסגרות החקלאיות התקיימו בשיתוף "כל ישראל חברים" וראשונת המושבות היהודיות הייתה מוזסוויל. ב-1896 הגיעה התוכנית לשיאה ובארגנטינה התקיימו 910 משפחות.

תחילת המאה ה-20עריכה

בין 1906 ו-1912 המשיכה הגירה יהודית לארגנטינה בקצב של כ-13,000 בשנה. מלבד יהודים מזרח אירופים הגיעו גם מהגרים מן האימפריה העות'מאנית ומצפון אפריקה. לאחר מלחמת העולם הראשונה זוהו המהגרים היהודים ממזרח אירופה עם המהפכה הקומוניסטית שאירעה בארצות מוצאם. תפיסה זו, לצד שביתה ממושכת שפגעה בכלכלה הארגנטינאית, גרמה בימים 7 - 13 בינואר 1919 לפוגרום ראשון בארגנטינה שכוון כלפי ה"רוסים". למרות זאת, המשבר הכלכלי בעולם המערבי וסגירת שעריה של ארצות הברית בפני מהגרים היו בין הגורמים להמשך ההגירה לארגנטינה. ב-1920 היו בארגנטינה יותר מ-150,000 יהודים. הגירה זו הביאה עמה גם אבטלה רחבה והמצב הכלכלי הרעוע היה בין הגורמים להפיכה הצבאית שהתרחשה ב–1930 ועלייתם לשלטון של חוגים לאומניים שהטילו מגבלות על ההגירה. מגבלות אלו חלו גם בתקופת מלחמת העולם השנייה, אך הגירה בלתי חוקית נמשכה לאורך כל אותן שנים. היהודים השתלבו במהירות בחברה הארגנטינית אולם סבלו מפעם לפעם מאנטישמיות[3].
ההשתלבות הובילה לריבוי במספר נישואי התערובת ולגיורים שמטרתם "הלבנת" המצב ולא קיום מצוות. בעקבות כך הוטל חרם על גיורים בארגטינה בידי הרבנים שאול דוד סותהון (בואנוס איירס) ואהרון הלוי גולדמן (מוזסוויל).

בשנות ה-30 של המאה ה-20 החלו שידורי רדיו כאשר בדרך כלל הם היו ביידיש ובספרדית במקביל. שמואל גלזרמן היה בין מנחי התוכניות הפופולריים.

בתחילת שנות ה-30 התרחשה פרשת צבי מגדל שבמרכזה היו יהודים[4].

במהלך שנות ה-30 של המאה ה-20 היו יוצאים לאור מספר עיתוני ילדים ביידיש (למשל "חבר'ל" אותו ייסד וערך שניאור וסרמן). בשנת 1939 זליק מאזור ואביגדור שפריצר החלו להוציא עיתוני ילדים ביידיש נוספים.

אחרי מלחמת העולם השנייהעריכה

ב-1946 ברחו פושעים נאצים בזהות בדויה לארגנטינה ומצאו בה מקלט. לאחר הקמת מדינת ישראל כונן הנשיא פרון קשרים דיפלומטים עם המדינה החדשה. לכידתו של הפושע הנאצי אדולף אייכמן וחטיפתו לישראל ללא תיאום עם הממשלה גרמו לגל מחאות נרחב בארגנטינה, וכן לגל התקפות אנטישמיות שהובילו לגל עלייה בקרב יהודי ארגנטינה[5].

במפקד אוכלוסין שנערך ב-1960 נספרו 176,000 יהודים. מלבדם נמנו 930,000 אנשים שהצהירו שהם אינם שייכים לשום דת, אך מעריכים שחלקם יהודים שהסתירו את דתם מפחד השלטונות.

בתקופת המשטר הצבאי בארגנטינהעריכה

בתקופת המשטר הצבאי בארגנטינה נעלמו ונרצחו כ-30,000 אזרחים במהלך המלחמה המלוכלכת מעריכים שכאלף היו יהודים. פעילים יהודים, דוגמת הרב מרשל מאייר וניצולת השואה שרה רוס שהייתה מייסדות ארגון אמהות פלאסה דה מאז'ו, נאבקו לחשיפת פשעי המשטר[6]. בנוסף סבלה הקהילה מגל של אנטישמיות[7]. עם זאת, מדינת ישראל קיימה יחסים קרובים עם החונטה, סיפקה לה נשק רב, אימנה והכשירה את כוחות הביטחון של המשטר[8]. בינואר 1979, ביקר סגן שר הביטחון מרדכי צפורי בארגנטינה כדי לדון במכירת נשק[9]. כ-30% מייצוא הנשק הישראלי באותן השנים נמכר לצבא ארגנטינה, בסכומים המוערכים בכמיליארד דולר[10].

נושא הנעדרים והנרצחים היהודים בארגנטינה על לראשונה בוועדת הקליטה של הכנסת כבר בשנת 1977, בעקבות דיווחים של עולים חדשים וקרובי משפחה בישראל. הוחלט שהדיונים יהיו חסויים כדי לא לפגוע ביחסים עם החונטה[11]. רק דצמבר 1982, עלה הנושא באופן פומבי בעת ביקורו של שר החוץ יצחק שמיר במדינה[12]. בעת הביקור הוגשה רשימה של 360 נעדרים יהודים לנשיא ארגנטינה[11]. רק ב-29 ביוני ‎1983, עלה לראשונה נושא הנעדרים היהודים לדיון פומבי בכנסת, בפתיחת הדיון אמר חבר הכנסת יאיר צבן:"כיצד זה קרה, שהפרלמנט שלנו, מקרב כל הפרלמנטים שלמדינותיהם יש זיקה ישירה לנושא הכאוב הזה - הוא הפרלמנט האחרון - והפרלמנט היהודי לא צריך להיות הפרלמנט האחרון - שנזעק להרים קול מחאה ואזהרה?. לאמהות ולבני המשפחה היושבים עמנו היום ביציעים ולאלה שאינם - אני רוצה להביע בפניהם את התקווה שאולי היום במאוחר, במאוחר מאוד, נפתח דף חדש. אולי היום נצליח לשבור את קשר השתיקה"[13].

באוקטובר 1983, עתרו 6 עולים מארגנטינה לבג"ץ בדרישה שממשלת ישראל תדרוש באופן רשמי מידע על הנעדרים היהודים[14]. במרץ 2016 הגישו שורה של פעילים ישראלים שהיגרו מארגנטינה, בקשת לחשיפת מסמכים אשר מתעדים את הקשרים של המשטר הישראלי עם החונטה, על פי חוק חופש המידע חוק חופש המידע. בעקבות הבקשה נחשפו מסמכי משרד החוץ מהתקופה. מהמסמכים עולה כי ישראל קיימה קשרים עם המשטר בידיעה מלאה כי הוא מבצע רצח המוני, כולל רצח יהודים בשיעור חריג לעומת חלקם באוכלוסייה[15]. משרד הביטחון טען שאין לו מסמכים המעידים על פעילות המשטר, בנוסף נטען כי חשיפת המסמכים הקשורים לסחר בנשק עם המשטר הארגנטיני באותן שנים תביא לפגיעה בביטחון המדינה וייתכן גם לפגיעה ביחסי החוץ[16].

בסוף 1983 הוערך מספר היהודים במדינה בכ-300,000[17].

בשנות ה-90 נערכו פיגועים נגד מרכזים יהודיים בבואנוס איירס. הפיגועים יוחסו לאיראן, ושלטונות המדינה פתחו בחקירה לגילוי האשמים. באפריל 1992 פוצצה שגרירות ישראל, ונהרגו 32 איש. ב-1994 פוצץ המרכז הקהילתי היהודי (AMIA), נהרגו 85 אנשים ונפצעו למעלה ממאתיים. ב-18 בפברואר 2015 נטליו אלברטו ניסמן שהיה התובע הפדרלי שעמד בראש החקירה על שורת הפיגועים במוסדות יהודים בשנות ה-90 נמצא ירוי בביתו שעות ספורות לפני שהיה אמור להעיד בבית המשפט ולהגיש צו מעצר נגד הנשיאה כריסטינה קירשנר. בראש התביעה מינו שופטת חדשה שתמשיך את עבודתו של ניסמן[18].

במאה ה-21עריכה

בעקבות המשבר הכלכלי שפקד את המדינה ב-2001, התגברה גם העלייה לישראל[19]. ראש הממשלה אריאל שרון אף הסמיך את ארגון "נתיב" לארגן את העלייה מארגנטינה[20].

נכון ל-2017 חיים בארגנטינה כ-180,000 יהודים, בעיקר בבואנוס איירס[21]. הקהילה קשורה חברתית מאוד ואף מפעילה לצרכיה בתי ספר יהודים ושומרת על מאות בתי כנסת. ארגונים מקומיים מחזקים את התרבות העברית והיהודית ואת הקשר עם מדינת ישראל, גם אם יש שיעור מסוים של התבוללות. הארגון היהודי הגדול ביותר הוא AMIA, שנוסד ב-1894. בראשו עומד, נכון ל-2018 אגוסטין זבאר.

בפברואר 2019, רבה הראשי של הקהילה, גבריאל דוידוביץ', הותקף בביתו. אלמונים פרצו לביתו בשעת לילה, הכו את דוידוביץ' ואמרו לו: "אנחנו יודעים שאתה רב הקהילה היהודית"[22].

הקהילה היהודית בבואנוס איירס נחשבת לציונית ורבים מחבריה עלו לארץ. בעיר פעילים מספר בתי ספר יהודים, ביניהם בתי ספר חילונים, דתיים וחרדים, וכמו כן פעילים מספר תנועות נוער כמו בני עקיבא, עץ חיים, השומר, יונה, ועוד. בארגנטינה קיימים יישובי פאר קטנים, מעין 'קאנטרי' סגורים פרטיים אליו משתייכים יהודים בני המעמד הגבוה יותר. היהודים המשתייכים למועדונים אלו מתגוררים בה בעיקר בסופי שבוע. מועדונים אלו מקיימים פעילויות חברתיות ואירועי ספורט ביניהם השייכים רק לחברי המועדון. בין מועדונים אלו: ״הכח״ (Hacoaj) ו״סיסאב״ (Cissab).

בבואנוס איירס רוב היהודים מרוכזים בשכונת אונסה (Once), אך יש גם לא מעט יהודים שחיים בשכונות ויז'ה קרספו (Villa Crespo), פלורס (Flores), בלגרנו (Belgrano) ואווז'נדה (Avellaneda). בבואנוס איירס כיום יש בתי חב"ד רבים פעילים.

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • חיים אבני, ארגנטינה 'הארץ היעודה' - מפעל ההתיישבות של הברון דה הירש בארגנטינה, הוצאת מאגנס, 1973.
  • חיים אבני, מביטול האינקוויזיציה ועד חוק השבות - תולדות ההגירה היהודית לארגנטינה, הוצאת מאגנס, תשמ"ב. (הספר בקטלוג ULI)
  • חיים אבני, אמנציפציה וחינוך יהודי - מאה שנות ניסיונה של יהדות ארגנטינה, 1984-1884, מרכז זלמן שזר, תשמ"ו. (הספר בקטלוג ULI)
  • רענן ריין, הכדור הנודד - יהודים וכדורגל בארגנטינה, הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס, 2019. (הספר בקטלוג ULI)

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא יהדות ארגנטינה בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ יעקב בייאר, ראשיתה של ההתיישבות היהודית ב"ראש־פינה" וסביבותיה, פרובינציית אנטרה־ריוס, ארגנטינה, שרשרת הדורות
  2. ^ מאיר סבן, Judíos conversos: los antepasados judíos de las familias tradicionales argentinas (1ª edición). Distal. 1990. ISBN 978-950-9495-20-3
  3. ^ יואב קרני, ‏מסעם הגדול האחרון של יהודי מזרח אירופה, באתר גלובס, 11 בספטמבר 2018
  4. ^ אביבה לורירחל-לאה ליברמן היתה הפרוצה היהודייה שהפילה את המאפיה היהודית בארגנטינה, באתר הארץ, 1 במאי 2009
  5. ^ סבסטיאן קלור, העלייה מארגנטינה בשנים 1962-1963 בצל פרשת אייכמן, עיונים בתקומת ישראל 25, עמ' 437–466
    ישראל לא הפקירה, באתר הארץ, 10 באוקטובר 2002
  6. ^ ג'ון בראון, מאושוויץ לכיכר מאי בארגנטינה: סיפורה של לוחמת חופש, באתר "שיחה מקומית", 28 באפריל 2014
  7. ^ אגור פרידלדר, גל של אנטישמיות מציף את ארגנטינה, דבר, 23 ביוני 1977
  8. ^ צבא ארגנטינה רוכש נשק מישראל", מעריב, 8 באוגוסט 1978
  9. ^ ציפורי מציע נשק ישראלי לשתי יריבות, מעריב, 25 בינואר 1979
  10. ^ ישראל שיתפה פעולה עם המשטר בארגנטינה שרצח אלפי יהודים, באתר הארץ, 13 בספטמבר 2017
  11. ^ 1 2 יש לנו סיבה לבכות. ארגנטינה, מעריב, 29 ביוני 1984
  12. ^ אילן כפיר ורפאל מן, "נשיא ארגנטינה יפעל ברוח חיובית בנושא היהודים הנעדרים", מעריב, 15 בדצמבר 1982
    שמיר בארגנטינה ידון 'בסחר ובסיוע', דבר, 14 בדצמבר 1982
  13. ^ הישיבה המאתיים-ועשרים של הכנסת העשירית, יום רביעי, י"ח בתמוז התשמ"ג (‎29 ביוני ‎1983), ירושלים, הכנסת
    אובה צימוקי, שר־החוץ סיכל החלטה משותפת של סיעות הכנסת על המתרחש בארגנטינה, דבר, 30 ביוני 1983
  14. ^ שישה עולים עתרו לבג "ץ, כותרת ראשית, 5 באוקטובר 1983
  15. ^ החונטה בארגנטינה עינתה יהודים, ישראל סיפקה לה נשק, באתר הארץ, 6 ביוני 2017
  16. ^ ג'ון בראון, משהב"ט מכר נשק לחונטה בארגנטינה, וטוען: לא ידענו, לא שמענו, לא ראינו, באתר "שיחה מקומית", 2 במרץ 2017
  17. ^ ארגנטינה החדשה, דבר, 7 בנובמבר 1983
  18. ^ דמיאן פצ'טר, נמצא מת התובע שהאשים את נשיאת ארגנטינה בטיוח הפיגוע נגד הקהילה היהודית, באתר הארץ, 19 בינואר 2015
  19. ^ נדב שרגאי1,300 יהודים בארגנטינה שוקלים עלייה, באתר הארץ, 9 בינואר 2002
    סמדר שמואלי, בעקבות המהומות: עשרות יהודים מארגנטינה נחתו בישראל, באתר ynet, 25 בדצמבר 2001
    יאיר שלגדו"ח: כרבע מבני הקהילה היהודית בארגנטינה - מתחת לקו העוני, באתר הארץ, 22 בנובמבר 2001
  20. ^ יוסי מלמןראש הממשלה הסמיך את "נתיב" לארגן את העלייה מארגנטינה, באתר הארץ, 18 בפברואר 2002
  21. ^ 14.5 מיליון יהודים חיים בעולם - היכן הקהילות הגדולות ביותר?, באתר וואלה!‏, 21 באפריל 2017
  22. ^ הרב הראשי של ארגנטינה הותקף באכזריות בביתו - ונפצע קשה, באתר גלובס, 26 בפברואר 2019