שייע גלזר

כדורגלן ישראלי
(הופנה מהדף יהושע גלזר)

יהושע (שייע) גלזר (29 בדצמבר 1927 – 29 בדצמבר 2018) היה כדורגלן ישראלי, שנחשב לאחד מגדולי הכדורגלנים בישראל בכל הזמנים[1], ונמנה עם מבקיעי השערים המצטיינים גם בנבחרת ישראל. שיחק בעיקר בקבוצת מכבי תל אביב, ונחשב לאחד מסמליה ומגדולי שחקניה.

שייע גלזר
גלזר בטקס הענקת אות יקיר תל אביב, 2014
גלזר בטקס הענקת אות יקיר תל אביב, 2014
מידע אישי
לידה 29 בדצמבר 1927
תל אביב, פלשתינה (א"י)
פטירה 29 בדצמבר 2018 (בגיל 91)
תל אביב-יפו, ישראל
גובה 1.73 מטר
עמדה חלוץ
מועדונים מקצועיים כשחקן*
שנים מועדונים הופעות (ש)
1945–1962 מכבי תל אביב
הפועל כפר סבא
בית"ר נתניה
בית"ר ירושלים
סקציה נס ציונה
מכבי חיפה
166 (139)
נבחרת לאומית כשחקן
1949–1961 נבחרת ישראל בכדורגל ישראל 35 (18)
* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד
שייע גלזר מבקיע שער מול השוער היוגוסלבי וידניץ' של קבוצת ראדניצקי
גלזר (משמאל) מקבל מדליית ספורטאי מצטיין לשנת 1950 משר החינוך זבולון המר, 1978

ביוגרפיה

עריכה

גלזר נולד לזהבה (לבית קופמן) ולאריה, אח לברוך, חיים, דוד (בבה), ומשה (פשיל). הוא גדל בצפון תל אביב, בשכונת אוסישקין[2] ברח' אוסישקין סמוך לאצטדיון המכביה.

בנעוריו הצטרף לארגון "ההגנה". ב-1946, במהלך השבת השחורה, נעצר על ידי שלטונות המנדט הבריטי ושהה במשך כשלושה חודשים במחנה המעצר ברפיח. במסגרת 'ההגנה' השתתף במלחמת העצמאות.

גלזר החל לשחק בקבוצת הילדים "מכבי מיכאל תל אביב", וממנה הוקפץ בהדרגה בשנת 1945 לקבוצת הבוגרים. זכה עם קבוצתו באליפות הליגה בעונת 1946/1947 ובגביע הארץ ישראלי לשנים 1946 ו-1947.

ב-1948, בשלהי מלחמת העצמאות, השתתף במשלחת של נבחרת ישראל בכדורגל, שיצאה לראשונה למסע משחקים בארצות הברית[3].

שייע זכה עם מכבי תל אביב באליפות הראשונה לאחר קום המדינהעונת 1949/1950), ובהמשך זכה עם הקבוצה בשלל תארים אישיים וקבוצתיים, הרבה בזכות כושר ההבקעה שלו.

את ראשית דרכו עשה כמגן, אך עד מהרה התקדם לעמדת החלוץ המרכזי וזכה באורח קבע בחולצה מספר 9. שייע ניחן בחוש הומור מפותח שבא לידי ביטוי על המגרש ומחוצה לו. בין היתר, כאשר פנרבחצ'ה הטורקית הציעה לו דירה כדי שיחתום בשורותיה, סירב באומרו כי "זו דירה מימי הטורקים...".

גלזר, שצורף לנבחרת ישראל ארבע שנים לאחר צירופו לקבוצת הבוגרים של מכבי תל אביב, הבקיע 18 שערים ב-35 משחקים בינלאומיים בהם שיחק. בעונת 1951/1952 הבקיע 27 שערי ליגה - המאזן הגבוה ביותר של שחקן ישראלי בעונה אחת עד אז, ושיא הכיבושים של שחקן מכבי תל אביב בעונה אחת, עד שערן זהבי שבר שיא זה. שמו פרץ לתודעת כל אוהדי הספורט בישראל במשחק הגומלין נגד נבחרת יוגוסלביה בתל אביב, במוקדמות גביע העולם. לאחר הפסד 0–6 במשחק הראשון בבלגרד, הורכב גלזר ברגע האחרון במקום אחיו חיים, שחקן הפועל תל אביב ששמו הופיע בתוכנייה כחלוץ מרכזי, למשחק הגומלין באצטדיון המכביה בתל אביב. בפיגור 0–3 מול יוגוסלביה הבקיע שני שערים שהדהימו את הקהל אשר חיכה לתבוסה נוספת. משחק זה הסתיים בהפסד 2–5, אך הקנה לו שם בספורט הישראלי. לאחר מכן זכורים משחקיו מול נבחרת טורקיה בשנת 1950 שבו הבקיע שלושער לזכות ישראל בניצחונה בתוצאה 5–1. במשחק בין תל אביב לבין אתונה, שהיה למעשה משחק בין נבחרות ישראל ונבחרת יוון, והסתיים בניצחון ישראלי 5–0, הבקיע שוב שלושה שערים. שמו הפך סמל לחלוץ מבקיע שערים.

אחד המשחקים הבלתי נשכחים שלו היה נגד נבחרת ברית המועצות ב-1956 באצטדיון רמת גן, שהסתיים בהפסד 1–2 (המשחק הראשון במוסקבה הסתיים בתבוסה 0–5)[4]. לפני המשחק הורה דוד בן-גוריון לשחקני הנבחרת לשנות את שם משפחתם לעברית. גלזר שינה את שמו זמנית לגל-זה[5]. אף על פי שישראל הפסידה באותו משחק נחשבה התוצאה להישג של הנבחרת, מאחר שהמשחק היה מעין דו-קרב בין דוד וגוליית. נבחרת ישראל הייתה קרובה ליצור סנסציה על ידי השוואת התוצאה לקראת סיום המשחק. כשתי דקות לקראת הסיום פרץ גלזר לכיוון שערו של לב יאשין. גלזר, מרוב התרגשות, בעט בעוצמה ישר לידיו של יאשין במקום לכוון לצידי השער. בתגובה להחמצה אמר מרכיב הנבחרת: "טוב שגלזר החמיץ את השער, אחרת היינו צריכים לראות אותו בנבחרת עוד דור לפחות!". באחד ממשחקיו האחרונים בנבחרת, שהסתיים בניצחון נבחרת ישראל 4–0 על נבחרת אנגליה הצעירה, לא הגיב גלזר לניסיון של המאמן גיולה מאנדי להחליפו לקראת ההפסקה (באותו משחק החלפות הותרו רק עד המחצית), ובמחצית השנייה כבש את השער השלישי מארבעת השערים של הנבחרת.

גלזר עבר בגיל 34 להפועל כפר סבא ולעונה נוספת בבית"ר נתניה, שתיהן בליגה השנייה. לאחר שתי עונות אלו הוסיף לשחק זמן מה בסקציה נס ציונה, ושיחק גם בבית"ר ירושלים. שייע פרש מהמשחק בגיל 36 והמשיך לעבוד ב"אגד", שם הייתה לו מניה שקיבל כדי שלא יעזוב לקבוצה טורקית שחפצה בו (ר' למעלה). עד שנות השבעים המשיך לשחק להנאתו בליגות נמוכות יותר. לזכות שייע ממוצע השערים הגבוה ביותר בליגה הראשונה. שייע קיבל את התואר "חלוץ היובל" במלאת 50 למדינה, יחד עם חברו לנבחרת החלוץ נחום סטלמך.

בשנת 2007 קיבל את אות יקיר העיר תל אביב-יפו[6].

ביום הולדתו ה-90 של גלזר ערכה ההתאחדות לכדורגל חגיגת יום הולדת ביציע הכבוד באצטדיון רמת גן. באירוע השתתפו שחקני עבר שהגיעו לברך את גלזר[7].

ב-29 בדצמבר 2018, ביום הולדתו ה-91, הלך לעולמו[8].

תארים

עריכה
עם מכבי תל אביב

תארים אישיים

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ "מת אגדת הכדורגל של ישראל" ישראל היום, שי ארצי, 30 בדצמבר 2018
  2. ^ הגדולים מכולם: שייע גלזר קרן מכבי תל אביב
  3. ^ אשר גולדברג, ‏‏שמו את הכדור בצד: השחקנים שנפלו למען הקמת מדינת ישראל, באתר ספורט1, 1 במאי 2017
  4. ^ גוווול!, באתר ynet, 17 באפריל 2008
  5. ^ איפה היינו ומה עשינו: אוצר שנות החמישים והשישים, עמ' 143
  6. ^ הכתרת יקירי תל אביב 2007 באתר עיריית תל אביב-יפו
  7. ^ ההתאחדות במחווה מיוחדת לשייע גלזר ערוץ 20, משה בוקר, 15 בדצמבר 2017
  8. ^ שמעון אלבז, שייע גלזר הלך לעולמו, באתר ynet, 29 בדצמבר 2018



‏נבחרת ישראל‏ - גביע אסיה בכדורגל 1956 (מקום שני)

 בלוט |  גלזר |  חלדי |  חודורוב |  ישראלי |  קופמן |  קרמר |  מתניה |  מרימוביץ' |  רבינוביץ' |  רוזנבוים |  שניאור |  סילברשטיין |  שפיגל |  סטלמך |  ויסוקר | מאמן: גיבונס

ישראל 
‏נבחרת ישראל‏ - גביע אסיה בכדורגל 1960 (מקום שני)

 אמר |  אהרונסקינד |  עצמון |  בנבנישתי |  גולדשטיין |  גלזר |  חודורוב |  קלמי |  ר. לוי |  ש. לוי |  לבקוביץ' |  מויססקו |  מנצ'ל |  נהרי |  סטלמך |  טיש |  ויסוקר | מאמן: מאנדי

ישראל