יחזקאל כהן

היסטוריון, מייסד תנועת 'נאמני תורה ועבודה' ויו"ר התנועה בשנים 1978–1991
ד"ר יחזקאל כהן

ד"ר יחזקאל כהן (21 בפברואר 1938, כ' באדר ה'תרצ"ח30 בספטמבר 2012, ט"ו בתשרי ה'תשע"ג) היה היסטוריון, מייסד תנועת 'נאמני תורה ועבודה' ויו"ר התנועה בשנים 19781991. חיבר ספרים ומאמרים רבים, שעוררו שיח ציבורי בציונות הדתית בנושאים כגון עידוד גיוס בנות דתיות לצבא, מעמד האישה בחברה הדתית וגיוס בני ישיבה. המציא את המונח 'הקצנה דתית', והיה חתן פרס שר החינוך לתרבות יהודית.[1]

קורות חייועריכה

יחזקאל כהן נולד בדרום תל אביב למשה כהן, יליד העיר העתיקה בירושלים, ולמנוחה רחל לבית אסיסקוביץ, ילידת חברון.

הוא למד בבית הספר היסודי 'תחכמוני', שסבו ר' יעקב אסיסקוביץ, היה ממייסדיו, ובבית הספר התיכון צייטלין. היה חניך ומדריך בתנועת הנוער בני עקיבא, ולאחר מכן, התגייס לשירות צבאי בנח"ל, בגרעין 'הטירה' של תנועת בני עקיבא.[1]

כהן סיים שלושה תארים באוניברסיטה העברית: תואר ראשון בהיסטוריה וספרות עברית ותואר שני ושלישי בהיסטוריה של עם ישראל. בשנת 1975 קיבל תואר דוקטור. עבודת הדוקטורט, שנכתבה בהדרכתו של פרופ' שמואל ספראי, עסקה בנושא: "היחס אל הנכרי בהלכה ובמציאות בתקופת התנאים".[1]

בצעירותו כהן שימש מורה להיסטוריה וספרות בישיבה התיכונית 'נתיב מאיר' בירושלים. בין תלמידיו היו פרופ' מנחם בן ששון, הסופר והמחנך הרב חיים סבתו, הרב פרופ' אהרון שמש, פרופ' יוסי כץ ואישים נוספים.

כהן היה מרצה להיסטוריה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ובבית הספר לעובדי הוראה בכירים בתל אביב. מסוף שנות ה-60, הוא עבד כמפקח באגף לתרבות תורנית במשרד החינוך והתרבות, שם פיתח וליווה את מסלול השירות הצבאי לבנות דתיות 'מורות חיילות תרבות תורנית'. בנוסף כהן שימש כ-15 שנה כמנהל מחלקת הפרסומים של האגף. בתפקידו זה יזם כתיבה ופרסום של ספרים כגון: 'על גבול התמורה', י. אחיטוב; 'הגות יהודית במבחן הדורות - חקר ועיון', י. בן ששון; 'בין ידיעה לאמונה בהלכה', מ.צ. נהוראי; 'ישראל, יהודים ויהדות', א.א. אורבך וי. בן ששון; ועוד.[2] בשנת תש"ן קיבל כהן את פרס שר החינוך לתרבות יהודית.[3][4]

ב-1961 נישא ליהודית, שניהלה את מרכז פסג"ה למורים בירושלים. לזוג נולדו שלושה ילדים: ד"ר מנוחה כהן-אמיר, ראש החוג לחינוך בלתי פורמלי במכללת אפרתה, איש השב"כ נועם כהן, שנהרג בקרב עם מחבלים ב-1994, ומשה, איש משרד הביטחון.

פעילותו והשקפתועריכה

פרופ' אשר כהן סבור כי יחזקאל כהן "הניח תשתית לקיומה של דתיות ליברלית בתוך מסגרת של נאמנות לאורתודוקסיה. תופעות רבות שקיימות היום בחברה הדתית יכלו להתפתח רק בעקבות פעילותו ועל בסיס התשתית שהוא השאיר: רבני צהר, רבני 'בית הלל', ארגון 'קולך' ואחרים, וכמובן, המשך קיומה של תנועת 'נאמני תורה ועבודה'. 'כולם היו בניו' ".[5]

מתוך הביקורות על ספריו עולה שד"ר יחזקאל כהן ניחן בכושר ניתוח של החברה הישראלית בכלל והחברה הדתית בפרט.[1] הרב דוד מוריה כתב על כהן: "מדובר באדם ישר וחכם מאד שרואה למרחוק... במובנים רבים הקדים את זמנו...".[4] בתו, ד"ר מנוחה כהן-אמיר, כתבה עליו: "תחזיותיו התגלו שוב ושוב כנכונות. כבר בשנות ה-70 עמד במדויק על התהליכים הצפויים בתוך החברה הציונית דתית. הוא התריע מפני הקצנה והתרחקות מערכי היסוד של תורה ועבודה, המחייבים את שני העולמות, ומפני התרחקותו של הציבור הדתי-ציוני מן החברה הישראלית. בכך ניתן לומר שהוא "הקדים את זמנו" בראייה מפוכחת וכואבת של המציאות, כפי שהיא נראית כיום".[5] כהן לא הסתפק בניתוח המציאות אלא עסק בפעילות ציבורית במסגרתה עשה ככל יכולתו כדי למנוע את התהליכים הנ"ל. המוטו על פיו הוא פעל לקוח מכתבי ר' חיים מוולוז'ין: "ולא לישא פני איש, רק לאהוב האמת". חלק מפעולותיו עוררו התנגדות וביקורת מצד חוגים מסוימים בציונות הדתית ובחברה החרדית.[5]

לדברי פרופ' אביגדור שנאן, החותם שהטביעו רעיונותיו של ד"ר יחזקאל כהן על החברה הדתית-ציונית לא נטשטש עד היום: "בכל התחומים האלו קרא יחזקאל את התמונה טוב מאחרים, ניתח באופן מפוכח את המציאות וחזה מה שאכן הולך ומתממש לנגד עינינו בעשור האחרון, כ"צופה לבית ישראל". כמטיף בשער – וכמי שהקדים בהרבה את זמנו – כהן עודד לימוד תורה לנשים ושירות צבאי גם למי שתורתם אומנותם, ונלחם בכל ביטוי של הקצנה או התרחקות של החברה הדתית-ציונית מן החברה הכללית. דברים שכתב בתחומים אלו לפני כשלושים שנים נשמעים היום אקטואליים יותר מתמיד".[3] חיבוריו מתאפיינים בכתיבה טיעונית המגובה במקורות הלכתיים ותורניים.[1]

בשנת 1978 הקים כהן ביחד עם פרופ' אברהם נוריאל וחברים נוספים, את תנועת "נאמני תורה ועבודה", ועמד בראשה במשך 13 שנים. במסגרת פעילותו בתנועה פרסם כהן עשרות מאמרים ובהם ניתוחי עומק על תהליכים בחברה הציונית-דתית, ונתן הרצאות ברחבי הארץ. פעילותו הציבורית נעשתה בהתנדבות, מתוך רצון לבסס את השקפת העולם הציונית דתית.[3]

כהן התריע מפני הקצנה דתית ונלחם על הצורך לקדם בציבור הדתי-ציוני את העקרונות הבאים:

  • הקפדה על אינטגרציה בחינוך הממלכתי דתי (חמ"ד), והתנגדות לחינוך אליטיסטי - השתתת החברה על עקרונות הצדק היהודי המחייב צמצום פערים חברתיים, כלכליים והשכלתיים.
  • מימושה של תורת ישראל במדינת ישראל המודרנית - שילוב של לימוד תורה והשכלה כללית כדרך לעיצוב דמותו של היהודי הדתי המודרני.
  • שירות צבאי ושרות לאומי - מעורבות הציבור הדתי-ציוני בכל תחומי החיים ומחויבותו לשאת במכלול חובותיו הלאומיים כמו שירות צבאי ושירות לאומי. שירות צבאי מלא לבנים דתיים ושירות צבאי או לאומי לבנות דתיות.
  • קידום מעמד האישה בהלכה ובחברה - האישה זכאית למלוא ההתפתחות האינטלקטואלית, התרבותית המקצועית והתורנית ולמימושה בחברה. בין השאר, כהן ותנועת נאמני תורה ועבודה תמכו במאבקה של לאה שקדיאל להיבחר כחברה במועצה הדתית של ירוחם. שקדיאל טענה כי אלמלי תמיכתם המסיבית מאבקה לא היה מצליח.[6]

לאחר מלחמת יום הכיפורים, ולפני הקמת תנועת נאמני תורה ועבודה, הקים כהן את הקרן לזכר יעקב אגרסט שנהרג במלחמת יום כיפור, וניהל אותה במשך כעשרים שנה, עד נפילת בנו, נועם כהן;[2] כהן ייסד ועד הורים משותף של בתי הספר הממלכתיים דתיים בירושלים ("ועד השמונה") והקים, את "החוג לערנות ציבורית" בירושלים.

מות בנו, איש השב"כ נועם כהןעריכה

בשנת 1994, נהרג בנו, נועם כהן, בפעילות מבצעית במסגרת מילוי תפקידו כאיש שב"כ. מאז נפילתו של נועם יזם ופעל כהן רבות בעמותה לזכר בנו - "דרכי נועם", מתוך רצון להנציח את זכרו ולחנך למורשתו, תוך מתן דגש על היותו איש צבא ואיש שב"כ שומר מצוות, המשמש מופת לשילוב בין דתיות בלתי מתפשרת לבין עשייה בכל תחומי החיים, במטרה להראות לצעירים דתיים שניתן לשלב בין העולמות.

'אפשר לעשות זאת' הוא שמה של תוכנית הכנה לשירות בצה"ל לנערים דתיים שהופקה על ידי העמותה לזכרו של נועם. התכנית עוסקת בשלושה נושאים עיקריים: הלכה ושרות צבאי, המפגש עם נוער לא דתי במסגרת השירות בצבא ושאלות אמונה בצבא. התוכנית כוללת חוברות למורה ולתלמיד וסרט וידאו המציג קשיים הכרוכים בשירות צבאי של צעירים דתיים, דרכי התמודדות וסיפורים על הדרך בה התמודד נועם עם קשיים בשירותו.[7] בנוסף, יזם כהן את הקמת 'הבמה לביטחון יהדות וחברה ע"ש נועם כהן ז"ל' מטעם האגף לתרבות תורנית במשרד החינוך.[2]

מפרסומיועריכה

  • תנאים ואמוראים, הוצאת האגף לתרבות תורנית, תשל"א. הספר מתאר דמויות אחדות מתוך שורה ארוכה של חכמי ישראל על רקע המציאות ההיסטורית של תקופתם.
  • פרקים בתולדות תקופת התנאים, משרד החינוך מח' לתרבות תורנית, תשל"ח
  • גיוס בנות ושירות לאומי - עיון בהלכה, נאמני תורה ועבודה והקיבוץ הדתי, תשל"ט. מאמרים ומקורות הלכתיים בנושא שירות צבאי לבנות דתיות.
  • תלמוד תורה ושירות צבאי (עורך), נאמני תורה ועבודה והקיבוץ הדתי, תש"ם. לקט מאמרים בנושא.
  • נשים בהנהגת הציבור, נאמני תורה ועבודה והקיבוץ הדתי, תשנ"א. המחלוקת על חברות נשים במועצה הדתית. הספר נכתב בעקבות פרשת לאה שקדיאל ועוסק במקומה של פרשה זו בתולדות ההלכה. העזתו של כהן לדון בנושאים שנויים במחלוקת ולהציג מקורות המאששים את דעותיו עוררה עליו את זעמם של חוגים חרדיים ודתיים שונים.
  • גיוס כהלכה, נאמני תורה ועבודה והקיבוץ הדתי, תשנ"ג. הספר, העוסק למעשה בשחרור תלמידי ישיבות מצה"ל, זכה להדים רבים, ממצדדים וממתנגדים.
  • היחס ללימודי חול ביהדות (עורך), נאמני תורה ועבודה והקיבוץ הדתי, תשמ"ג. סקירה בנושא ובירור שיטותיהם של רבנים שונים בסוגיה זו.
  • האישה בתמורות הזמן (עם אמנון שפירא), נאמני תורה ועבודה והקיבוץ הדתי, תשמ"ד. מעמד האישה הדתית במשפחה ובחברה.
  • לנוכח ההסלמה ביחס לערבים, נאמני תורה ועבודה והקיבוץ הדתי, תשמ"ה. מאמרים שונים העוסקים בשורשיה הרעיוניים של הבעיה ביחס לערבים, ובהיבטיה החינוכיים.
  • התורה והחיים - משנתו של הרב חיים הירשנזון (עורך), נאמני תורה ועבודה והקיבוץ הדתי, תשמ"ח.
  • הציונות הדתית בתמורות הזמן (עורך), נאמני תורה ועבודה והקיבוץ הדתי, תשמ"ט. לקט מאמרים על הגותם של ראשוני הציונות הדתית, ייחודה של הציונות הדתית, חילוניות וחרדיות.
  • מכתבים מנועם - רשמי טיול בדרום אמריקה וארצות הברית (עורך). תשנ"ו. ספר זה ערך כהן לאחר נפילת בנו נועם. בספר מכתבים ששלח נועם מטיול מחוץ לישראל. המכתבים משלבים תיאורי נוף עם רשמיו וחוויותיו של צעיר דתי ציוני הנפגש לראשונה עם עולם חדש ומרתק וכוללים את תהייתו לגבי עתידן של קהילות ישראל מחוץ לישראל והרהורים על מדינת ישראל, יהודיה ויהדותה.
  • TORAH AND AVODAH ,MICHAEL NEHORAI, YEHEZKEL COHEN, 1989, Ne’emanei Torah Va’Avodah


ממאמריועריכה

  • המחלוקת בין הרבנים קוק ועוזיאל זצ"ל על מתן זכות בחירה לנשים בתוך: "הגות", האישה במקורות היהדות, משרד החינוך, אגף תרבות תורנית תשמ"ג
  • רבנות כבושה?, בתוך 'גיליון' ניסן תשנ"ג. פורסם גם בתוך הקובץ הציונות הדתית בראיה מחודשת, נאמני תורה ועבודה, תשנ"ח
  • חיי הנכרי – ערכם והיחס אליהם בתקופת התנאים, בתוך "הגות" ב', תשל"ח
  • עדויות על קיום מצוות שביעית בימי בית שני, בתוך "שמיטה, מקורות, הגות ומחקר" תשל"ג
  • תשובה דתית ציונית לרב שך, "מידעון" נאמני תורה ועבודה – תנועה דתית ציונית, אייר תש"ן
  • שנת השמיטה ומשנת תורה ועבודה, "תורה ועבודה" עלון תנועת נאמני תורה ה 10, אייר תשמ"ו
  • המפד"ל – האם חל שינוי אידאולוגי?, "תורה ועבודה" עלון תנועת נאמני תורה ועבודה 14, תמוז תשמ"ז
  • החדש יתקדש והקדוש יתחדש, בתוך "הציונות הדתית בתמורות הזמן", הקיבוץ הדתי – נאמני תורה ועבודה, תשמ"ט
  • דתיים וחילוניים - פצצת זמן, בתוך "הציונות הדתית בתמורות הזמן", הקיבוץ הדתי – נאמני תורה ועבודה, תשמ"ט

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 3 4 5 יחיד נגד הזרם - זאב ספראי, מוסף שבת של "מקור ראשון", כ"ד חשוון תשע"ג
  2. ^ 1 2 3 ד"ר יחזקאל כהן ז"ל, מדי חודש בחודשו, גליון 205 חשוון – כסלו תשע"ג בהוצאת משרד החינוך, האגף לתרבות תורנית
  3. ^ 1 2 3 שנאן א', ד"ר יחזקאל כהן ז"ל - תורה, חיים ועבודה, דעות 63, דצמבר 2013
  4. ^ 1 2 ד"ר יחזקאל כהן באתר נאמני תורה ועבודה
  5. ^ 1 2 3 חזון יחזקאל: המאבק שלא היה לשווא – מנוחה כהן-אמיר, דעות, 63, דצמבר 2013
  6. ^ נשים בהנהגת הציבור – המחלוקת על חברות נשים במועצה הדתית, יחזקאל כהן, הוצאת הקיבוץ הדתי - נאמני תורה ועבודה, תשנ"א
  7. ^ תוכנית הכנה לצבא, ארבע חוברות בהוצאת "דרכי נועם כהן- עמותה להנצחת זכרו של נועם כהן ז”ל", המכללה האקדמית הדתית למורים ע”ש רא”מ ליפשיץ, החברה למתנ”סים מרכזים קהילתיים בישראל, האגף לתרבות תורנית משרד החינוך, התרבות והספורט.