פתיחת התפריט הראשי

שק לי בתחת

(הופנה מהדף יישקני)

שַׁק לִי בַּתַּחַת, או בקיצור שַׁק לִי, או שַׁק בַּתַּחַת, הוא סלנג עממי המביע סירוב מוחלט ובוטה לפנייה או לבקשה או לחלופין זלזול בדבריו וביטול דעתו של הפונה.

על פי מילונים

שַׁק לִי בַּתַּחַת!: חירוף המוני.

שַׁק-בַּתַּחַת: ביטוי שמשמעותו סירוב, זלזול, השפלה. 'שק בתחת, אתה גם כן עם החוכמות שלך'.

שַׁק-לִי!: ביטוי וזלזול, אי התחשבות, סירוב. שק-לי! אתה יודע איפה.

שַׁק בַּתחת: אינך מעניין אותי (נאמר בנימה בוטה).

"מילון הסלנג המקיף", רוביק רוזנטל, הוצאת כתר, 2005

יִשָּׁקֵנִי! יִשּׁקַ לִי בַּאֲחוֹרַי: דבור של זלזול בזולת.

"אוצר הלשון העברית לתקופותיה השונות", יעקב כנעני, הוצאת מסדה, 1989

שָׁק, שָׁק לִי (בַּתָּחָת): ביטוי של זלזול, סירוב ודחייה.

"סלנג והומור, מילון הסלנג החדש והשימושי לישראלית מדוברת", משה יהלום, הוצאת דור 2003

שק בתחת! גידוף נמרץ של ביטול וזלזול (בעקבות שימושי המלה באידית).

"מילון הסלנג הישראלי", רפאל ספן, הוצאת קרית ספר, 1965

הביטוי וגרסאותיו

הביטוי נוצר מצימוד מילים משני משלבי לשון שונים: לשון מליצית ("שק", שורש שמופיע, בין היתר, בביטוי "שפתיים יישקו") ומשלב דיבורי ("בתחת") יצר ביטוי במשלב שלישי: סלנג. אף שהביטוי נחשב לניבול פה, הוא נפוץ, בין היתר, בפוליטיקה, בספרות ובאקדמיה.

לביטוי גם גרסאות מעודנות, למשל: יִישָּׁקֵנִי, לשון סגי נהור מהפסוק "יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ, כִּי-טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן" (מגילת שיר השירים, פרק א', פסוק ב'). דרויאנוב, בספר הבדיחה והחידוד, מַפנה לאותו הפסוק בדרך עוקפת: "פסוֹק לי פסוּק שני של שיר השירים", הוא שומט את המילה "יישקני" ובכך מרכך את הביטוי עוד יותר.

הביטוי נמצא בשימוש בעברית מראשית המאה ה-20, והוא רוֹוח עד ימינו. הביטוי המקביל בערבית הוא "תִלְחַס טִיזִי" (בערבית: تلحس طيزي; מילולית: לקק לי את התחת), וממנו נגזר, הכינוי הנפוץ בתקופת היישוב "תילחאס טיזי געשעפטן"[1]. כינוי זה, שהיה שגור בפי דוברי עברית, הוא הלחם בסיסים של ביטויים בשתי שפות: "תלחס טיזי" בערבית ו"געשעפטן" ביידיש. ביידיש גם קיים הביטוי המקביל בשלמותו: "קיש מיר אין תָּחַתֿ (נהגה טאָכעס)".

ביטויים מקבילים קיימים, בין היתר, בשפות אנגלית, אספרנטו, גרמנית, הונגרית, יוונית, נורווגית, סלובקית, ספרדית, סרבית, פולנית, פיליפינית, צרפתית, קוריאנית, רומנית ורוסית.

הופעתו הראשונה בדפוס של הביטוי כמטאפורה היא ביצירת הביכורים של גתה, "גץ מברליכינגן"[2], דרמה היסטורית על רקע מלחמת האיכרים בגרמניה במאה ה-16, שאותה כתב ב-1773 והקנתה לו את ראשית פרסומו כסופר. ביצירה עונה הגיבור, גץ מברליכינגן, לדרישתו של הבישוף מבמברג שייכנע: "הוא יכול לנשק לי בתחת" (Er kann mich im Arsche lecken). מוצרט כתב קנון מעגלי בשישה קולות ששמו Leck mich im Arsch (קכל 231). ישנה גרסה נוספת לקנון זה שבה הוחלף הכותר ל-Laßt uns froh sein (הבה נשמח).

ביטוי בסלנג בעל משמעות דומה הוא "קפוץ לי".

בספרות העברית

בקרב ביר חכים, שהתנהל באמצע שנת 1942 בצפון אפריקה, במהלך מלחמת העולם השנייה, הגיעו שליחים מטעמו של הפלדמרשל הגרמני ארווין רומל אל הגנרל הצרפתי מארי-פייר קניג, ודרשו ממנו להיכנע. על פי העיתון "דבר" השיב קניג "תשובה נמרצת שאינה ראויה לדפוס"[3]. המשורר נתן אלתרמן, שכתב באותם ימים בעיתון "הארץ" טור בשם "רגעים" על ענייני השעה, העלה על נס את האירוע בשירו "תְּשׁוּבַת גֶּנֶרָל קֶנִיג":[4]

- וּמַה תְּשׁוּבַת קֶנִיג?
- זָכִיתִי לִשְׁמוֹעַ
אוֹתָהּ מִשְׂפָתָיו בִּבְהִירוּת אֵין-כּמוֹהָ.
וְזוֹ הַתְּשׁוּבָה דִּבְרֵי קֶנִיג הִבִּיעוּ:
יִשָּׁקֵנִי רוֹמֶל
מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ.

חנוך ברטוב סיפר שלקראת פרסום סיפורו "יום ולילה" בכתב העת "אורלוגין",[5] שוחח אתו עורך כתב העת, אברהם שלונסקי בעניין קטע-דיאלוג, שבו אומר מישהו בכעס, "אם כך, שק בתחת, ברור לך?!", והשתדל לשכנע את ברטוב להימנע מביטוי גס כזה, אך ברטוב עמד על דעתו והביטוי נדפס.[6]

בקברט הסאטירי "את ואני והמלחמה הבאה" כלל חנוך לוין את השיר "מקאמה לאלוף בום", המתחיל במילים "אנחנו מנשקים לך בתחת, אלוף בום,/ כי לולא אתה לא היינו מנשקים עכשיו כלום"[7].

בשירו "אם תבקשו", מתאר אהרן שבתאי בקשות שונות המוצגות לו מאנשי ממשל, והוא מסיים את השיר בתשובתו:

"אדני ראש הממשלה,
כבוד הרמטכ"ל,
אישי השר,
הוד קדשתו הרב,
שקו לי בתחת!"[8]

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ כך, למשל, בארגון ההגנה (1920) - "TTG בארץ ישראל ... שימש "קוד" לעניינים שהשתיקה יפה להם" (מייק אלדר. ".T.T.G אנשי הצללים", עמוד 12 ועטיפת הספר, הוצאת משרד הביטחון, 1997)
  2. ^ Götz von Berlichingen
  3. ^ חוגים מוסמכים מגלים אופטימיות ביחס ללוב, דבר, 7 ביוני 1942
  4. ^ א ג ב, תְּשׁוּבַת גֶּנֶרָל קֶנִיג, הארץ, 12 ביוני 1942
  5. ^ חנוך ברטוב, "יום ולילה", אורלוגין 3, יולי 1951, עמוד 22
  6. ^ חנוך ברטוב, החשבון והנפש, הוצאת ספרית פועלים, 1953, עמוד 314
  7. ^ מקאמה לאלוף בום, 1968, באתר חנוך לוין
  8. ^ אהרן שבתאיאם תבקשו, באתר הארץ, 18 באוקטובר 2001