חנוך ברטוב

סופר ישראלי (1926–2016)

חנוך ברטוב (13 באוגוסט 192613 בדצמבר 2016) היה סופר, מתרגם, מחזאי ופובליציסט ישראלי, חתן פרס ישראל לספרות.

חנוך ברטוב
חנוך ברטוב, אפריל 2008
חנוך ברטוב, אפריל 2008
לידה 13 באוגוסט 1926
פתח תקווה, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 13 בדצמבר 2016 (בגיל 90)
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Chanoch Helfgott עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה עין החורש עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 19442016 (כ־72 שנים)
צאצאים עמר ברטוב עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

חנוך ברטוב נולד בפתח תקווה בשם חנוך הֶלְפְגוֹט, להורים שעלו לארץ ישראל מפולין כשנה לפני לידתו. ברטוב למד בפתח תקווה בבית ספר דתי ובגימנסיה על שם אחד העם. בגיל 13 נשבע אמונים ל"הגנה". לאחר שנתיים של עבודה בליטוש יהלומים ובריתוך התגייס ב-1943 (בן 17) לרגימנט הארץ ישראלי שבצבא הבריטי, ואחר כך בחטיבה היהודית הלוחמת – תחילה בארץ ישראל ואחרי כן באיטליה ובארצות השפלה. בסך הכל שירת ברטוב כשלוש שנים בצבא הבריטי. באותה העת החל לכתוב. סיפורו הראשון ראה-אור בכתב העת "הגלגל".

משהשתחרר מהצבא הבריטי החל ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים היסטוריה ותולדות עם ישראל. במלחמת העצמאות הפסיק את לימודיו ושירת כמפקד צוות מקלעים כבדים במסייעת של גדוד בית חורון של חטיבת עציוני. השתתף ונפצע בקרב הדמים בארמון הנציב כאשר שהה עם המ"פ בעמדה הקדמית ורסיס פילח את המקלע שלו . בהמשך שירת בצה"ל בירושלים. לאחר המלחמה המשיך בלימודיו, ונבחר למזכירות גוש ארץ ישראל העובדת באוניברסיטה, כנציג מפ"ם[1]. במקביל, המשיך ביצירתו, אם כי היא עדיין לא הייתה סדירה. סיפורים פרי עטו נתפרסמו באותה העת בכתבי עת שונים ("משא", "בשער", "אורלוגין"[2] ועוד). שירים שלו התפרסמו בעל המשמר[3]. בסוף 1952 תואר ב"דבר" כ"משורר צעיר מקבוצת משא"[4].

כשסיים את לימודיו התיישב בקיבוץ עין החורש לחמש שנים, ועסק בהוראה ובחקלאות. הוא עיברת אז את שמו לברטוב – ראשי-תיבות של שם סבו, בני רבי טוביה דב (בר). בעת שהותו בקיבוץ נתפרסמו הרומנים הראשונים שלו - "החשבון והנפש" (1953) ו"שש כנפיים לאחד" (1954) בהוצאת ספרית פועלים.

בשנת 1956 עבר לתל אביב. בתל אביב החל לעסוק בעיתונאות, כעורך לילה בעיתון "למרחב", כשליח העיתון בארצות הברית בשנים 19581960, וכבעל טור בעיתון עד לשנת 1970. מ-1966 ועד 1968 שימש נספח תרבות בשגרירות ישראל בבריטניה. משנת 1971 ועד 1991 היה חבר מערכת "מעריב". שימש כנשיא הסניף הישראלי של איגוד הסופרים הבינלאומי, PEN.

בשנת 2014 התראיין ברטוב ל"ארכיון העתיד", מיזם תיעוד דור המייסדים של אנשי הרוח שהטביעו חותם משמעותי על התרבות הישראלית.[5]

חיים אישיים

עריכה

אשתו, יהודית לבית שימר, ילידת בוצ'אץ שבפולין[6], נפטרה בשנת 1998. בנו, עמר ברטוב, הוא היסטוריון. בתו, גילת בורקהרדט, היא פסיכולוגית.

ב-2016, שלושה שבועות לפני פטירתו, נישא למיכל אורון, פרופסור לספרות עברית ומיסטיקה יהודית. [דרוש מקור]

ב-13 בדצמבר 2016 נפטר בביתו, בגיל 90[7].

יצירתו

עריכה

לאורך השנים פרסם ברטוב תשעה רומנים, שישה קובצי סיפורים, שלושה ספרי מסע, ביוגרפיה, ספרי מסות, נובלות וסיפורים תיעודיים. יצירותיו תורגמו לאנגלית, צרפתית, ספרדית, רוסית ויוונית. על במת התיאטרון הישראלי הוצגו שני מחזות שכתב. ספרו האחרון, "קריאה עיוורת", ראה אור ב-2013 בהוצאת הספריה החדשה[8].

פרסים והוקרות

עריכה

ברטוב זכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית לשנת 1978 על ספרו "דדו - 48 שנה ועוד 20 יום". זכה בפרס עגנון לספרות לשנת 2006, על ספרו "מתום עד תום". ובפרס בוכמן לספרות מטעם יד ושם. בשנת 2007 זכה בפרס ראש הממשלה ליצירה. ב-2008 זכה בפרס אקו"ם למפעל חיים.

בשנת 2010 זכה בפרס ישראל בתחום ספרות ליוצרים.

ברטוב זכה בתואר אזרח כבוד של פתח תקווה לשנת 2009.

ספריו

עריכה
  • החשבון והנפש (ספרית פועלים, 1953; ספריית מעריב 1988)
  • שש כנפיים לאחד (ספרית פועלים, 1954; עם עובד 1973) פרס אוסישקין[9]; יצא לאור גם בתרגום לספרדית בארגנטינה
  • השוק הקטן: סיפורים (ספרית פועלים, 1957)
  • 4 ישראלים וכל אמריקה (ספרית פועלים, 1961)
  • לב חכמים: סיפורים (ספרית פועלים, 1962)
  • פצעי בגרות (עם עובד, 1965; הספריה החדשה, 2011); זיכה אותו בפרס שלונסקי ויצא לאור גם בתרגום אנגלי בארצות הברית ובבריטניה
  • ישראלים בחצר סנט ג'יימס (הקיבוץ המאוחד, 1969)
  • של מי אתה ילד (עם עובד, 1970; הספריה החדשה, 2010)
  • אחות רחוקה (מבחר סיפורים, הקיבוץ המאוחד, 1973) איורים: גלי הוס
  • הבדאי (עם עובד, 1975)
  • יהודי קטן (עם עובד, 1981)
  • באמצע הרומן (עם עובד, 1984)
  • מזל איילה: סיפורים (ספריית מעריב, 1988)
  • יריד במוסקבה (רשמי מסע (ספריית מעריב, 1988)
  • זה אישל מדבר (ספריית מעריב, 1990)
  • מוות בפורים: סיפורים (ספריית מעריב, 1992)
  • רגל אחת בחוץ (עם עובד, 1994; הספריה החדשה, 2011)
  • אני לא הצבר המיתולוגי: קובץ מסות (עם עובד, 1995)
  • לב שפוך: נובלה וסיפור (זמורה-ביתן, 2001)
  • מתום עד תום (זמורה-ביתן, 2003); זיכה אותו בפרס עגנון לספרות
  • לחיות ולגדול בארץ ישראל: קובץ רשימות ומסות (זמורה ביתן, 2008)
  • קריאה עיוורת - סיפורים (הספריה החדשה, 2013)

מחזות:

  • שש כנפים לאחד – הוצג ב"הבימה" (1958) (ובתרגומו האנגלי – בלוס אנג'לס, והצרפתי – בפריז)
  • סע הביתה יונתן – הוצג בתיאטרון "זוטא" (1963)

ביוגרפיות:

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

מכּתביו:

על ספריו:

הערות שוליים

עריכה


הקודם:
יהושע בר-יוסף, דוד שחר
פרס ביאליק לספרות יפה
במשותף עם שלמה טנאי

1985
הבא:
יצחק אוורבוך-אורפז, עמוס עוז